אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א אה"ע › סימן קט

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א אה"ע · סימן קט

סימן קח

ב"ה יום ד' י"א תמוז תרפ"ו פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהו' יוזפא דאווידאווסקי שליט"א רב דצערנאוויץ ע"ד שאלתו בזה"ל:

איש אחד הבטיח לחבירו שאם יעשה לו דבר פלוני יתן לו חצי גינה אשר יקבל מעכו"ם, והעכו"ם נתן לו חתימה גלויה ע"ז, וזה נתן לחבירו שהבטיח לו ג"כ חתימה גלויה ולא יותר, ואח"כ החזיקו בגינה ג' שנים, ועתה זה המבטיח כופר ואומר שמעולם לא הבטיח לו גינה, והא דנתן לו חתימה גלויה הוא שיפצה לו בעד פעולתו, וזה טוען שהבטיח לו גינה דוקא, ובכן נסתפק כ"ת, א) במה קנה הראשון את הגינה עד שיהא ביכולתו להקנותו, ב) אפי' אם הראשון קנה, במה קנה זה השני, דע"י השטר לא קנה שאין זה שטר מקנה אלא חתימה גלויה בלבד, ואם מצד החזקה ג' שנים הא מעולם לא אמר לו לך חזק וקני, ועוד דהחזקה הוא מצד שסבר ששלו הוא דלא קנה, וכמו החזיק בנכסי הגר וכסבור ששלו הוא דלא קנה, וא"כ ודאי דיכול זה המבטיח לחזור מהבטחתו, ועוד שאפי' אם נאמין להשני שזה הבטיח לו גינה בעד שכר פעולתו יכול לחזור ע"כ תכן דבריו, וע"ד הכחשה שביניהם, כתב כ"ת לירד בדיני שבועות שהכופר ישבע שלא הבטיח לו:

והנה הספק השני, במה קנה זה השני כיון שאין כאן שטר מקנה, וגם חזקה אין כאן כיון שלא א"ל לך חזק וקני, אין זה ספק כלל, דודאי היה קונה שפיר מטעם חזקה, כיון שהחזיק בפני המקנה לא בעינן שיאמר לך חזק וכמבואר בחו"מ סי' קנ"ב דבפניו אף כשלא אמר לו נמי קונה, והכא כיון שראוהו מחזיק בשדה, חורש וזורע, אין חזקה גדולה מזו. וגם בנידון הנאמנות מהימן השני כיון שהחזיק בגינה ג' שנים ולא מיחה המערר, והחזקה הוא חזקה שיש עמה טענה שזה נתן לו הגינה בשכר פעולה, ודאי דמהימן, דחזקה דג"ש הוי ראיה על אמתת דבריו א"צ לשום ראיה אחרינא לאמת דבריו, וכמו בכל חזקת ג"ש דמהימן בלא ראיה, אכן הספק הראשון במה קנה זה הראשון, זהו דבר שצריך ביאור, ומלשון כ"ת ואח"כ החזיקו בגינה" משמע ששניהם החזיקו בו, זה חצי גינה וזה חצי, וחסר עוד לדעת אם שניהם ירדו בשוה להחזיק, זה חצי וזה חצי, או שמתחלה כשנתקבל מהעכו"ם ירד רק הראשון להחזיק ואח"כ בא השני והחזיק מחצה, ובזה תלוי עיקר הדין וכמו שנבאר:

הן ידוע מאמר ר"י א"ש ב"ב דנ"ד נכסי עכו"ם הרי הם כמדבר כל המחזיק בהן זכה, ופרשב"ם נכסי עכו"ם שמכרן לישראל שקבל העכו"ם הדמים ממנו ועדיין לא החזיק בה ישראל זה הקונה אותם הרי הם הפקר שאם קדם ישראל אחר והחזיק בם קנה כו' מ"ט עכו"ם מכי מטא זוזי לידו אסתלק שהרי כל קנינו של עכו"ם בכסף ומשקבל המעות לידו הוי מכירה גמורה שאין יכולים עוד לחזור זה בזה וישראל לא קני במתן מעות עד דאתא שטרא לידו כו' עכ"ל, ומוכח מדבריו שדוקא במקום שאצל העכו"ם כבר נעשה קנין, בזה הוא דאמרינן דהעכו"ם נסתלק והוי הפקר אבל היכי שגם מצד העכו"ם לא נעשה קנין כלל לא אמרי' דכבר נסתלק, וכן הבין אמנם הנה"מ בסימן קצ"ד, אבל מכל גדולי הפוסקים לא משמע הכי, דבחו"מ סי' ע"ב סעיף מ' הביא הרמ"א תשובת הרשב"א, היה משכון של כותי ביד ישראל ואמר הכותי ליתן המשכון לישראל אחר ומת זכה הראשון במשכון שבידו, והתומים שם כתב ומת לאו דוקא ה"ה חי דכשאמר הגוי לתת כבר נסתלק הגוי ממנו והו"ל הפקר וישראל שני לא קנה עד דמשך ובין כך זה זוכה בו ע"ש, וכ"כ הסמ"ע סי' קצ"ד סקט"ו דמת לאו דוקא, הרי שגם באמירה לחוד, מה שאמר הגוי לתת, כבר נסתלק ממנו אע"ג שלא נעשה בזה שום קנין, ובסי' קצ"ד כתב נמי הרמ"א ע"ש הרשב"א ור"י דעכו"ם שהי' לו משכון ביד ראובן ונתנו לשמעון בשטר זכה ראובן במה שבידו דמיד שנתן העכו"ם לשמעון נסתלק העכו"ם ושמעון לא קנה עד דמשך, אע"ג דשטר במטלטלין ודאי דלאו קנין הוא כלל אפ"ה אמרי' דהעכו"ם נסתלק עי"ז, אלא שבזה יש לדחות קצת דשאני קרקע ממטלטלין, במטלטלין שאינם ברשות עכו"ם ומופקדים ביד אחרים אמרי' שפיר דמיד שנסתלק מהם באמירתו הוי סילוק, אבל בקרקע דכל היכי דאיתא ברשותו הם לא הוי סילוק באמירה גרידא כ"א כשיהי' נעשה דוקא בקנין אצל העכו"ם עד שלא יהא יכול לחזור וכפרשב"ם, אבל אכתי אפשר להוכיח שגם בקרקע נסתלק באמירה, מדברי המל"מ פ"א מהלכות זכייה בהך דין דישראל שקנה קרקע מכותי במעות לחוד, דהוי כהפקר כתב המל"מ דכל זמן שהכותי לא כתב השטר גם הכותי גופא יכול לחזור ע"ש, ואפ"ה כל זמן שלא חזר נכסיו הם כהפקר וכל המחזיק זכה, הרי שסובר דמה שנכסיו נעשו הפקר אין תלוי כלל בזה שאצל העכו"ם נגמר הקנין, אלא אפי' במקום שיכול לחזור אפ"ה כל זמן שלא חזר הוי הפקר לכל הקודם לזכות, וקרוב לומר שגם הרשב"ם אינו חולק בזה ומ"ש דמשקבל מעות לגבי דידי' הוי מכירה גמורה שאין יכולים עוד לחזור, כוונתו לאשמעי' הך גופא דמשקבל המעות אין יכול העכו"ם שוב לחזור ולאפוקי ממ"ש המל"מ שגם העכו"ם מצי לחזור כל זמן שלא כתב השטר אבל לענין הסילוק מהני סלוקו אפי' כשלא נעשה שום קנין, ונהי דמצי לחזור ולזכות בעצמו אבל כ"ז שלא חזר הוי סילוק גמור:

ואמנם אפי' נימא כהבנת נה"מ ברשב"ם דבלא נתינת דמים לעכו"ם לא הוי סילוק, אפ"ה בנ"ד הוי שפיר גם נתינת דמים, דודאי שהעכו"ם לא נתן החתימה גלויה שלו וישראל בחנם ובודאי שנתן זה או בשביל מעות מזומן שקבל מישראל, או בשביל חוב, או בשביל שכר פעולה, ואם קבל מעות מזומן הוי קנין אצל העכו"ם ע"י המעות וכהך דינא דר"י א"ש בב"ב, ואפי' אם בשביל איזה חוב, נמי הוי כנתינת מעות אם החוב בא בשביל שכר פעולה, דאין לומר דמלוה אין קונה, דהא הקצוה"ח בסי' ס"א וסי' של"ב העלה דבפעולה כזאת שגמר פעולה שוה פרוטה מהני אפי' לדידן דקי"ל ישנה לשכירות מתחלה עד סוף, וכן הוא רוב הפעולות שבזמנינו, ואפי' בחוב שאינה בשביל שכר פעולה, אם החוב בא מחמת מכירה הוי נמי ככסף מזומן וכמבואר בחו"מ סי' ק"צ ע"ש בטעמו דהוי כמחליף חפץ זה על חפץ של חבירו, ולא עוד אלא אפי' בחוב שבא מחמת הלואה הוי נמי שיטת הרמב"ם דמלוה קונה במכר וכמבואר בחו"מ סי' ר"ד, ואם כי מי אנכי להכריע, בכ"ז בתור ישוב ולא בתור הכרעה נלע"ד לקום דינו וליישב כל הקושיות שהקשו עליו, קושיא העקריית מקדושין דמ"ו דמבואר שם דמכר דמיא לקדושין וכי היכי דקי"ל בקדושין דמקדש במלוה אינה מקודשת הוה"ד במכר אינו קונה, נ"ל ליישב, דהנה בש"ס שם הביא הברייתא ושוים במכר שקונה, ופשטות לשון הברייתא משמע להדיא כרמב"ם לחלק בין קדושין למכר, דאפי' מ"ד דבקדושין אינה מקודשת במלוה אפ"ה מודה במכר דמהני, וגם מצד הסברא נכון מאוד לחלק ביניהם, דודאי נ"מ גדולה יש בין קנין כסף האמור לגבי קדושין לקנין כסף האמור במכירה, דהמכירה לא נתינת וקבלת הכסף עושה הקנין, אלא פרעון הדמים בעד החפץ זהו קנייתו, דאם פרע לו השווי, יוצא עי"ז מרשותו של מקנה לרשות קונה, וזהו עצם הקנין, אבל אם אינו נותן לו את הכסף בתורת פרעון כ"א לשם קנין, כלומר שהמעות יעשו הקנין לא מהני וכמ"ש הסמ"ע סי' ק"צ דכיון דקנין כסף משדה עפרון ילפי' וכסף האמור שם דמי שווי המכירה הוא ע"ש, ואין להקשות דא"כ איך יוכל לקנות בפרוטה מקח ששוה הרבה הא אין בזה פרעון החפץ, דהתם נמי לאו בתורת קנין הוא אלא בשביל פרעון דנותן לו פרוטה לשם תחלת פרעון והשאר זוקף במלוה והוה כאילו קבל כל המעות, אבל אם נחן רק לשם קנין לא מהני שאין זה קנין כסף האמור בתורה לגבי מכירה, וכמפורש ברש"י ב"מ דמ"ח ד"ה בזמן שא"ל ערבוני יקון וז"ל יקנה שלא נתנם לו בתורת תחלת פרעון והשאר עליו מלוה אלא בתורת ערבון שערבון זה יקנה הכל והא לאו מלתא הוא עכ"ל, הרי שדוקא אם זקף השאר במלוה קנה ואי אמרת דקנין כסף הוא רק ע"י קבלת הכסף יתחייב זה לקנות וזה למכור וכמו קנין סודר, א"כ אפי' לא זקף עליו במלוה נמי יקנה כיון דפרוטה מיקרי כסף וראוי לקנות על ידה, אע"כ שרק פרעון החפץ הוא שקונה, ובחבורנו לב"מ וחו"מ סי' ק"צ הארכנו בזה:

ואמנם כל זה אין שייך כ"א במכירה אבל בקדושין לא שייך פרעון שוויה וכמ"ש הט"ז בחו"מ שם, ובע"כ דהתם הכסף עצמו הוי הקנין דע"י הקבלה יתחייבו זל"ז, ולפ"ז יתיישב חלוקו של הרמב"ם דבקדושין כיון דגוף הכסף קונה משו"ה בעינן שיהא הכסף בעין שיהא ראוי לקנות על ידו דאם אינו בעין אין ראוי לעשות קנין על ידו, אבל במכירה דפרעון החפץ הוא הקנין א"כ מה איכפת אם הכסף אינו בעין, דאם אך המוכר קבלן לשם פרעון ונתרצה הרי נפרע בזה, ובזה יישבתי נמי מה שקשה לשיטת הרמב"ם מב"מ דט"ז במוכר שדה שאינה שלו ואח"כ לקחה הגזלן ופריך הש"ס מכדי במאי קנה להאי ערעא בהאי שטרא הא חספא בעלמא הוא, ובתוס' הקשו דנימא דמעות שהיו תחלה מלוה נעשה עתה מכר, ותי' דבמלוה אין יכול לקנות, ולפ"ז יקשה לשי' הרמב"ם דבמלוה יכול לקנות א"כ אמאי לא קנה התם ע"י המלוה, ולמ"ש דכל עיקר טענת הרמב"ם דבמכר קונה במלוה הוא משום דהמוכר קבלה לשם פרעון ונסתלק בזה, א"כ לא שייך זה כ"א היכי שתחלת המקח הי' ע"י מלוה והמוכר נתרצה לקבל זה בפרעון, אבל התם בב"מ שמתחלה נתן לו כסף בעין אלא שהכסף הניתן לו לא היו ראוים לקנין משום שהשדה לא הי' שלו וממילא נעשו הלואה ואנו רוצים שע"י הלואה זאת יקנה כעת, בזה ודאי דלא קני, דמי יימר שנתרצה המוכר עתה לקבל החוב בפרעון החפץ, וזה לשון הרמב"ם פ"ז מהלכות מכירה מי שהי' לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור לי מטלטלין אלו בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר כו', הרי שדייק להדיא לומר שדוקא כשזה א"ל להדיא מכור לי בחובך וזה נתרצה אבל אם הלוקח לא הודיע למוכר ולא נתרצה בפירוש לזה לא מהני והוא כמ"ש, ונהי שזה ידעי' שהמוכר נתרצה להעמידה ביד הלוקח, מ"מ אפשר רוצה שבפרעון יתן לו דמים אחרים והמעות הראשונות יהיו בהלואה וכללא הוא דבמלוה בעינן דוקא שהמוכר יתרצה לזה בהדיא:

ומה שקשה על דבריו מסוגיא דקדושין דמדמי התם מכר לקדושין כמ"ש הש"ך, יש ליישב, דנ"ל שדין זה אם במכר מהני מלוה תלוי זה באיזה קרא שנלמוד מיני' לעיקר דין דקנין כסף מהני בקרקעות, דאי נימא שנלמוד זה משדה עפרון שפיר י"ל דמלוה לא מהני דהתם הא הוי כסף בעין שאברהם נתן כסף עובר לסוחר, אכן אי נימא דיליף מקרא דשדות בכסף יקנו, אפשר לומר דגם מלוה חשיב כסף, והנה באמת משדה עפרון גופא אין מוכח כלל דכסף הוי קנין וכמ"ש התוס' בריש קדושין דלא מוכח דאברהם קנה בכסף, די"ל שקנה בחזקה או בשטר והכסף נתן לפרעון. אכן האו"ח לקדושין דכ"ו הוכיח שהתוס' לא כתבו כן כ"א למאן דלא ידע דאשה מתקדשת בכסף ממקום אחר, אכן למאן דיליף ממקום אחר דבקדושין מהני כסף, בע"כ דלדידי' מוכרח לומר דאברהם קנה בכסף ולא בשטר וחזקה מכח תרי הוכחות, חדא כיון דכסף באשה בלא"ה ידעי' ממקום אחר, טפי מסתבר דהגז"ש דקיחה קיחה משדה עפרון מרבה בקנין כסף גופא דבעי' כי יקח ולא כי תקח וכמ"ש התוס' קדושין ד"ד, ולא להמציא עוד קנין חדש דחזקה, ותו י"ל כיון דכסף קונה באשה ע"כ לא מרבה חזקה מגז"ש דקיחה קיחה, דאל"כ תקשה קושית הראב"ן קרא דובעלה למה לי למילף ביאה דממ"נ אי אית לה צערא הרי הוא בכלל חזקה, שזה נהנה ממה שזה מצטער, ואי לית לה צערא הרי הוא בכלל כסף דהנאה חשובה ככסף, ובע"כ דגז"ש דקיחה קיחה נמי לכסף הוא דאתי ולרבות דבעי' כי יקח ולא כי תקח, א"כ מכח הגז"ש מוכח דבשדה עפרון הי' הקנין בכסף ולא בשטר, ושם בקדושין דמ"ז הסוגיא אליבא דרב קאי שהוא הממציא לדין דמקדש במלוה אינה מקודשת, ורב עצמו הא הוא יליף קדושי כסף מקרא דויצאה חנם קדושין די"ג, ולשיטתו בע"כ דקנין כסף ילפי' משדה עפרון וכמ"ש האו"ח וממילא דלשיטתו מוכח בע"כ דמלוה לא מהני במכר כמו בשדה עפרון דהוה התם בכסף בעין, ומיושב שיטת הרמב"ם, ולא כתבתי זה בתור הכרעה נגד כל הנהו רבוותי שחולקים על הרמב"ם וס"ל דגם במכר לא קני במלוה, כ"א משום שבלא"ה ברור אצלי, דאפי' להנהו פוסקים נהי דלקנין לא מהני מלוה אבל לענין סילוק לומר כיון שקבל הכותי הנאה שנפטר מן החוב, הרי הוא נסתלק, ודאי דמהני, וראיה ברורה לזה מדברי התוס' בב"ב שם שהשיגו על פרשב"ם שכתב דכל קנינו של עכו"ם בכסף, וסברי דכסף אין קונה בעכו"ם, והא דאמרי' מכי מטא זוזי לידו אסתלק, היינו משום דמצינו לקנין כסף בשדה עפרון ע"ש, הרי להדיא דאע"ג דלקנין לא מהני כסף כלל אפ"ה לענין סילוק מהני, ומשום דמצינו במקום אחר שהי' קונה עי"ז, א"כ לא גרע מלוה דהכותי קבל הנאה וגם כמה מקומות דמהני מלוה לקנין וכמו בחוב מחמת מכר וכדומה, ודאי דמהני לענין סילוק לכל הדעות:

והשתא שזכינו לדין דהעכו"ם ודאי נסתלק, א"כ מצו שניהם לזכות בזה מדין הפקר, ומי שלא נתן מעות ודאי דמצי לזכות, רק אם הי' בזה נתינת מעות לעכו"ם מיגרע גרע ונופלים אנו בזה בפלוגתא דרבוותי המבואר בחו"מ סי' קצ"ד, ודעת המחבר דמי שנתן מעות נהי דלא קנה בכסף אבל לא יוגרע זכותו מתורת הפקר אם החזיק בה שוב, ולהרמ"א מיגרע גרע דכיון שנתן מעות סומך דעתו לקנות בקנין מעות ואינו מתכוון לזכות שוב בחזקה, אבל מי שלא נתן מעות וקנין הראשון שלו הי' בחזקה ודאי דקונה מטעם מחזיק בנכסי הפקר ע"ש היטב, ולפ"ז אזדו כל הספקות של כ"ת, במה קנה הראשון עד שיהא ביכולתו להקנותו, ובמה קנה השני, הלא אין זה שטר מקנה, דלפמ"ש ישראל השני לא בא לזכות מכח ישראל קמא הבטיחו, כ"א מנכסי הפקר, וגם ישראל ראשון אם לא נתן מעות והחזיק עדיף טפי, דבזה קונה לכו"ע מדין חזקה בהפקר, ונמצא לפ"ז דטענת ישראל הראשון שלא הבטיח כלל הגינה להשני דמי לההוא דמביא נורא לקיני', דאם הי' מודה שבאמת הבטיח להשני הגינה בשכר פעולה אז הי' מקום לדון דהשני לא נתכוון לזכות בתורת הפקר כ"א מכח שכר פעולתו ובזה הי' מקום לדון אם כבר קנה הראשון עד שיהא ביכולתו להקנות, אבל עכשיו שיש כאן הודאת בע"ד דלא הבטיח לו הגינה כלל, ובע"כ מה שהחזיק השני מטעם נכסי הפקר הוא ושפיר קנה, ואי"ל הא איכא הודאת בע"ד להיפך, דהשני הודה שהראשון הבטיח לו הגינה בשכרו ולדבריו לא בא לזכות בנכסי הפקר כלל, דזה אינו דאם נאמין לו בזה שבאמת הבטיח לו הגינה בשכר פעולתו א"כ קונה מיהא הגינה דהא בישראל מהני חזקה ומה שהחזיק בפניו הוי כאומר לו לך חזק וקני:

מסקנת הדבר לדינא כן הוא, דהשני ודאי קנה חצי הגינה ממ"נ, אם הראשון לא החזיק מתחלה בכל הגינה הוא לבדו ורק שניהם ירדו בשוה לזכות זה חצי גינה וזה חצי, אז א"צ כלל מכח הישראל אלא מדין הפקר, ותביעת שכר פעולתו מצי לתבוע שוב מהראשון, ואם הראשון זכה לבדו מתחלה בכל הגינה, ובאופן כשלא נתן מעות מזומן להעכו"ם, דאז הראשון קנה ודאי, אפ"ה קנה השני מכח טענתו שהראשון הבטיח לו זה בעד שכר פעולתו ומהימן ע"ז כיון שהחזיק ג"ש הוי החזקה ראיה על טענתו, אכן לענין קנין הראשון בחצי גינה, תלוי בזה, אם נתן מעות מזומן להעכו"ם ותחת זה נתן לו הגינה, אז נופלים בפלוגתא דרבוותי כנ"ל, ולהכרעת הרמ"א לא מהני גם חזקתו שוב, ואם לא נתן להעכו"ם מעות מזומן דנמצא שהחזקה שלו הי' קנין הראשון ובזה מהני חזקתו מדין זוכה מנכסי הפקר, זהו הנלע"ד, ועיין בחו"מ סימן קצ"ד בפנים השו"ע ובסמ"ע ונה"מ ותמצא שהדברים מכוונים לדינא:

ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה