אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א אה"ע › סימן קח

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א אה"ע · סימן קח

סימן קז

ב"ה יום א' י"ז תמוז תר"צ פינסק. להרב וכו'... אב"ד בעיר... ע"ד העובדא שבא לידו שאיש אחד מאמעריקא שלח הרשאה לגיסו אשר בעירו למכור הבית שיש לו בעיר זאת, והשליח מכר מתחלה להמצרן, ולדברי המצרן תקע לו כפו על המכירה, והלה מכחישו, והנה עתה חזר השליח מן המכירה למצרן ומכרה שוב לבתו הנשואה, ועתה תובע המצרן כמה תביעות, א) זכות מצרנותו, ב) מה שתקע לו כפו דהוי כגמר המכירה, ג) שעל סמך זה שסמך על קנייתו מכר ביתו לאחר וקיבל אדרו"ף והלוקח ממנו יתבענו לדין ובהכרח לפייסו וא"כ גרם לו הפסד, והנה המצרן הזה נתפס בדבריו, שטענתו האחרונה סותרת ראשונה של זכות מצרנותו, כיון דלדבריו כבר מכר ביתו שלו וא"כ אינו תו מצרן להבית הנמכרת, ואפי' אי נימא דהלוקח שלקח ביתו ממנו לא קנה אותה עוד ע"י נתינת האדרו"ף, דנתינת ערבון אינו קונה בקרקע קנין גמור ונמצא דאכתי ברשות המצרן היא עומדת, אבל עכ"פ כיון שנתברר שהמצרן לא יכול לקנות הבית הסמוכה כל זמן שלח ימכור ביתו שלו מפני שאין לו מעות במה לשלם בעד הבית החדשה, וא"כ מה זכות מצרן שייך בכה"ג דעיקר זכות המצרן הוא בכדי שיהא נכסיו סמוכות להדדי, אבל כיון שאם יקנה לבית זה בהכרח שימכור לביתו הישינה, לא שייך תו כל עיקר דין דמצרנות, ופשוט דבכה"ג שכבר מכר או שמוכרח למכור ביתו ושבלעדי מכירת ביתו אין בכחו לקנות לבית הסמוכה, לא שייך דינא דב"מ, דאם כבר מכר, לא נקרא תו מצרן, ואם גם עוד לא מכר כיון דידוע שאי"א בלא זה ובהכרח למכור, לא שייך תו הישר והטוב כיון דס"ס לא יהיו הבתים סמוכות ואין כאן זכות של מצרן, אכן הטענה השני' שטוען המצרן שכבר קנה ממנו ע"י תקיעת כף, לכאורה טענה גדולה היא דכיון דמנהג הסוחרים כן מהני זה לקנין גמור ומהני אפי' בלא כסף ושטר כמבואר בחו"מ סי' ר"א ואין חילוק בין קרקע למטלטלין אם הוא מנהג קבוע וכמ"ש הש"ך שם וכ"כ גדולי האחרונים דהאנטשלאק הוי דינו כקנין סודר וק"ס מהני גם בקרקע אפי' בלא כסף ושטר כמבואר בחו"מ סי' קצ"ב, ואלא דיש לדחות דכל זה הוא מדינא אבל לפי מנהג דידן שנהגו לקיים כל מכירה בערכאות לתוקף הענין אינו קונה בלא זה ועיין בעה"ש ס"ס קצ"ב, אבל אכתי עכ"פ למי שפרע יועיל זה, דלא גרע מקנין כסף במקום שכותבין שטרא דלא מהני כמי לקנין גמור ואפ"ה למי שפרע מהני ולא גרע נמי מסיטומתא דקונה למי שפרע, ואפי' בקרקע נמי קונה למי שפרע דכן הוא הכרעת הפוסקים סי' ר"ד, ולכן אם המוכר היה מודה שתקע לו כפו הי' נוטה דעתו לחייבו במי שפרע, ורק בנ"ד שיש הכחשה ביניהם והמוכר מכחיש שמעולם לא תקע לו כפו, ולחייבו שבועה על הכחשה זאת אי"א כיון דאין זה כפירת ממון דאפי' אם הי' מודה לא הי' מחויב לקיים המקח ולא הי' מחויב יותר ממי שפרע, ממילא שאין לחייבו שבועה על הכחשה דהוי כשבועה על שבועה וכמ"ש הש"ך חו"מ סי' ר"ד, אלא דהקצוה"ח בסי' פ"ז ס"ק כ"ב החליט דמי שפרע בנוכח אין מחייבין בכה"ג אלא אורר סתם בב"ד הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו ע"ש, ולכן אם היה אפשרי בקל להטיל סתם מי שפרע על המוכר הייתי מסכים לזה אבל אם זה יביא לידי תוצאות קשות יש ע"מ לסמוך ולפוטרו לגמרי כשהוא כופר דהא פלוגתא דרבוותי אם בקרקע יש מי שפרע כלל, והב"ח וסייעתו סוברים דעיקרו אינו אלא במטלטלים אבל לא בקרקע, וגם עיקר דין דתקיעת כף קונה כתב הב"ח ובאה"ג בסי' ר"א דאין מנהג זה אלא במטלטלים אבל בקרקע אין מנהג בזה והלכך אפי' תקעו כפם זל"ז אינו כלום ולכן בכה"ג דאיכא כמה מי יימר שמא הלכה דבקרקע לא מהני כלל תקיעת כף ושמא הלכה כהפוסקים דבקרקע ליכא מי שפרע סמכי' שפיר על הש"ך שפסק דבמקום הכחשה אין מחויב כלום ודלא כקצוה"ח, ובאין עוד:

הנני הדו"ש אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה