אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"א אה"ע › סימן סו

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"א אה"ע · סימן סו

סימן סה

ב"ה יום ב' ח"י חשון תרפ"ז פינסק כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יוזפא דאוידאווסקי שליט"א רב בצערנאווציץ. ע"ד שאלתו אם מותר להניח לרופא שיתחוב אינסטרומענט (שפראצער) לחדרי הזרע בכדי ליקח זרע לצורך בדיקה אם ראוי להוליד, ידע ידידי כי כשאני לעצמי מוזר לי מעטאדע כזאת ולא אאמין אם שום רופא ישתמש בעצה כזאת לנקוב חדרי הזרע, וגם שאלתי לרופאי עירנו ואמרו לי שגם הם לא ידעו ולא שמעו ממעסאדע כזאת, ולדעתם מן הנמנע הוא שיעשו הרופאים כן לצורך בדיקה, כי גם הכאב וגם סכנה גדול מאוד בזה, ואם ימצא רופא אויל שירצה לעשות כן, לא ישמעו לו, ולהשערת הרופאים אפשר רק כזה לתתוב את השפראצער לא לחדרי הזרע כ"א לתוך נקב חלל הגיד ולא יותר, וע"י חימום קצת שמחממין בעת מעשה ע"י תחבולה יתעורר הזרע לצאת ויכנס מיד לתוך השפופרת ואין זה נוגע כלל לחדרי הזרע:

ואכן אם כנים הדברים שהרופא אשר לפניו בא הנשאל, רוצה באמת לתחוב את השפופרת לחדרי הזרע גופא, בתור עצה, כבר אמרתי שלא יאבה ולא ישמע לו, אכן לדינא תתפרד השאלה לשתי ראשים, א) איסור הוצאת זרע לבטלה בידים שכ"כ החמירו חז"ל ע"ז, ב) איסור פצוע דכה, ע"י נקיבת הגיד או הבצים והחוטים נעשה פצוע דכה, לרוב הפוסקים דנקיבה הוי תולדה דפצוע, ולשיטת הסמ"ג המובא בב"ש (סי' ה' סק"ג) דנקיבה הוי תולדה דכרות, עכ"פ הוי נמי מפסולי קהל, ובמאי דסליקנא אפתח בנוגע לחשש דפצוע דכה, לכאורה הדין מפורש בברייתא (יבמות דע"ו) ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול החוזר להכשירו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום, הרי להדיא בברייתא דנסתם כשר, ופסול שחוזר להכשירו הוא, וכן נפסק להלכה ברמב"ם ושו"ע אה"ע סי' ה' בלי חולק, ובכן בנ"ד שהרופאים מרפאים שוב את הנקב עד שנסתם ומבטיחים שראוי להוליד אין בו עוד שום חשש, הן אמנם כ"ת חושש שמא לא קאי היתר זה דנסתם כ"א על נקיבת הגיד שאין פסולו בהחלט מצד עצמו, כ"א מפני שהוא שותת ולכן כשנסתם ואינו שותת עוד כשר, משא"כ בנקיבת הבצים ושבילי הזרע דפסולם מצד עצמם ואפי' כשאינו שותת משו"ה אפי' כשנסתם נמי פסול, ע"ז אמינא לו מאן יימר דפצוע ודך פסולייהו מפני ששותת, ואדרבא חזינא לגאון, הוא הגאון מוהרר"ח מוולאזין שכתב דנראה מסברא דפסול דפצוע דכה מפני ששותת הוא ומשו"ה הוא שאין מולידין ולא רק מסברא כ"א מברייתא גופא יש להוכיח דהך דנסתר חוזר להכשירו לא על נקיבת הגיד לחודי' קאי כ"א על נקיבת הבצים ושבילי הזרע נמי דהא בברייתא מסיים דזהו פסול החוזר להכשירו אתא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה, וכבר צווח הנו"ב שזה יפלא, קאי באדם וממעט בהמה קאי באיסורי ביאה וממעט טרפות ע"ש מש"כ בזה, ואי נימא דבנקיבת הבצים לא מהני סתימה הלא יש דרך סלולה לפנינו למעט באותו ענין עצמו, דזהו למעוטי נקיבה בבצים ובחדרי הזרע דלא מהני סתימה, דהוה נמי מענינא דפצוע וניקב, א"ו דאכולהו קאי וגם בבצים מהני סתימה:

ועיין בתשובת חוט המשולש (סי' י"א) שכתב בפשיטות דגם בנקב בבצים מהני סתימה ע"ש, ואין להקשות דלפ"ז מאי פריך הש"ס התם (יבמות דע"ה) וניקב לא מוליד והא ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזי' סילוא בבצים ונפק מיני' כחוטא דמוגלא ואוליד, ודלמא מיירי כשנסתם ומשו"ה אוליד, די"ל דמיירי כשבדקו וראו שלא נסתם, ולפ"ז בנ"ד אחרי שהרופאים מבטיחים שהנקב יוסתם וגם יוליד ואפי' אם אינם מבטיחים להדיא, סתמא כפירושם דמי, דכל עיקר הכונה במה שנוקבים את חדרי הזרע הוא בכדי להבחין אם הזרע הזאת בת זריעה היא וראויה להוליד ולידע איזה רפואה להמציא לו, ואם לא היו בטוחים שיוסתם נקב, מה בצע בבחינה זאת דאף אם ימצא שעצם הזרע טובה היא אפ"ה אינו מוליד מצד הנקב דנאמנו עלינו קבלתינו דכל שנעשה פסול אינו מוליד, א"ו דבסוחים הם דמצד הנקב ראוי להוליד מפני שיוסתם וכל שראוי להוליד פשיטא שאינו מפסולי קהל וכמ"ש החת"ס בתשובה ע"ש:

ואלולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דאפי' אי נימא דבנקיבת הבצים לא מהני סתימה, נמי אין חשש בתחיבה הזאת שתוחבין הרופאים משום שאין זה נקב כלל ולא שייך בזה אין טרפה חוזר להכשירו, דמעולם לא נפסל מתרי טעמי, חדא דהא אפי' בריאה גופא אע"ג דודאי שקרום שעלה אח"כ אין מועיל לפותחו היינו דוקא בסתימה דבתר הכי וקרום שעלה אח"כ, אבל בסתימה דמעיקרא מהני גם התם ובכל שארי טרפות, והחילוק שביניהם פשוט, דבסתימה שבאה אח"כ כיון שעד בוא הסתימה עמדה נקובה איזה זמן ובעת מעשה נטרפה, ואין טרפה חוזר תו להכשירה, משא"כ בסתימה דמעיקרא כיון דמיד שנתהוה הנקב נולד גם הסתימה עמה ולא נטרף מעולם, ועפי"ז אפשר להליץ שלא יהיה תמוה כ"כ הדין דקי"ל דניקב הכרס טרפה, ועכשיו הלא רואין אנו מעשים בכל יום שהרופאים תוחבין אינסטרומענט בכרס בכדי להוציא רוח וגם פרש, וכבר כתב בהגהת הטור (יו"ד סי' מ"ח) והוכיח מזה דבע"כ שבמקום זה שתוחבין הרופאים לא מיקרי כרס ע"ש ובבינת אדם שער או"ה, והב"ח צווח על הג"ה הנ"ל דכי עפ"י החוש והנסיון נכחיש למה דקי"ל כהסכמת הפוסקים דניקב הכרס בכ"מ טרפה, וכתב דשרי להו מארייהו להמדפיסים שהכניסו הג"ה זאת בספר ע"ש, ולמ"ש אפשר להשקיט המבוכה, דודאי שבמקום שנעשה נקב גמור ופתוח ורק אח"כ ע"י רפואות או בדרך הטבמיי נסתם הנקב ע"י קרום או ע"י שנתקרבו ונדבקו כותלי הנקב זה לזה עד שנסתם, דלא מהני, כיון שמתחלה היה נקב פתוח עד שאפשר הי' להוציא פרש ועמד כך מנקיבתו עד שנסתם, אין טרפה חוזר להכשירו, משא"כ באותו דקירה שתוחבין הרופאים לא נעשה על ידו נקב פתוח שאפשר מעצמו לצאת פרש מנקב הזה, רק ביקוע וסדק הוא דנעשה ע"י האינסטרומענט וע"י הסדק הזה הוא שמוציא הפרש באמצעות האינסטרומענט ותיכף כשמוציאין האינסטרומענט מן הכרס שוכבין ומתאחין כותלי הסדק זה על זה ויסתם כרגע עד שאין מוציא שום פרש מעצמו ונמצא דהוי כאילו לא ניקב מעולם כיון דסתימת הביקוע סתימה דמעיקרא הוי ולא נטרף מעולם, ובכן אין החוש והנסיון סתירה לדברי הפוסקים, דודאי שנקב פתוח טרפה בכל הכרס כהסכמת רוב הפוסקים, ומה שאנו רואין בחוש ומעשים בכל יום שרופאים דוקרין ומוציאין פרש ובכ"ז חיה הבהמה יותר מיב"ח, היינו משום דבזה יש סתימה דמעיקרא ומעולם לא נטרף, וכן הוא נמי בנ"ד דהא דאמרו בש"ס דניקב הגיד או הבצים טרפה היינו כשניקב נקב פתוח שהזרע שותת ממנה, ובנקב כזה הוא דאפשר לדון אם מהני בו סתימה הבא לאחר מכאן ע"י תחבושת וסמי מרפא, אבל באותו התחיבה שתוחבין הרופאים לא נעשה עי"ז נקב פתוח כ"א ביקוע וסדק שעושין באלכסון ודרך אותו הסדק מוציאין טפת זרע, ומיד כשמוציא את האינסטרומענט מתאחין הקרעים ונדבקו זה לזה כרגע עד שנעשה דבוק כמתחלה שאין טפה יכולה לצאת משם א"כ לא ניקב מעולם ולא נעשה פסול כלל וא"צ תו לשום הכשר, זהו טעם הראשון, וטעם השני י"ל, דהא באמת ניקב ונסדק תרי ענינים מיוחדים הם ויש שטרפה בניקב ובנסדק כשר וכמו דמצינו בטרפות לגבי גרגרת ובשופר ואתרוג ועיין בט"ז (או"ח סי' תקפ"ו) גבי שופר ובסי' תרמ"ח לגבי אתרוג ובפמ"ג שם ותראה העולה מדבריהם דנקב היינו כשיש בו חלל פתוח ועגול והנקב נראה ויש מקום לרוח לצאת דרך החלל, זהו הנקרא נקב, ונסדק היינו שאין בו חסרון כלל רק סדק באורך:

ובזה מיושב מה האחרונים על מ"ש במשנה (סוכה ל"ה) בפסולי דאתרוג, ניקב ונסדק ולשי' הפוסקים דנסדק אינו פסול עד שנסדק משני הצדדים או שהגיע לחדרי הזרע, ותיפוק לי' משום ניקב, ועיין בט"ז ובהגהות הרש"ש שם, ולמ"ש יבואר דניקב היינו דוקא כשהוא פתוח ונראה, ומשו"ה נפסל גם במשהו, ונסדק היינו שאינו ניכר ואינו פתוח ומשו"ה לא מיפסל עד שנסדק משני הצדדים דוקא, והנה בפסול דפצוע דכה חשיב הש"ס ניקב נימוק וחסר, אבל נסדק לא חשיב, ומנ"ל דגם נסדק פסול ושפיר י"ל דנסדק באמת אין זה פצוע כלל, וסעד מצאתי לחידוש הזה מדברי רש"י בחומש פ' משפטים גבי פצע תחת פצע פצע זו מכה פתוחה חבורה זו מכה סתומה ומוכח להדיא דפסול דפצוע אינו כ"א בנקב פתוח כלשון פצוע ולא בנקב סתום וסדק, דסתום אין נקרא פצוע, ובאמת שגם בטרפות היה אפשר לומר כן דכ"מ שנאמר ניקב טרפה היינו דוקא בנקב פתוח אבל לא בסדק, והראיה דכ"מ שגם נסדק טרפה חשיב נסדק בפני עצמו מכלל דכל היכי דלא חשיב נסדק, באמת לא נטרף ע"י סדק, דסדק אין זה נקב, אכן אפי' אם בטרפות לא נימא הכי היינו משום דטרפות דנקובה הוא בהחלט בלא טעם זה אבל בפסול דפצוע דכה דגם ניקב לא נפסל בהחלט כ"א מפני טעם שהוא שותת וכדקאמר להדיא בש"ס ניקב פסול מפני שהוא שותת, ודאי די"ל דדוקא בנקב כזה שהזרע שותת ממנה הוא דפסול, משא"כ בסדק ואפי' בנקב כזה שאין הזרע שותת ממנה לא נפסל כלל וכ"ה באמת שיטת רש"י דנקב שאין בו כדי להוציא זרע כשר, דכ"כ ביבמות (ע"ה) בההוא דחרזי' סילוא בבצים ונפיק כחוטא דמוגלא, פרש"י שיצא ממנו ש"ז ע"ש, ומדלא פי' כפשוטו שיצא מוגלא וליחות מן הביצה, הוכיחו מזה דשיטת רש"י שניקב הבצים אין פוסל כ"א עד שיצא זרע מן הנקב וכ"ה נמי דעת רבינו ירוחם, ודומה לזה כתב הלבו"ש סי' ל"ט ס"ק ר"נ לגבי טרפות הריאה דכיון דעיקר טעם דניקבה הריאה טרפה הוא מפני שהרוח יוצא ולכן בנקב קטן ואין בו חסרון שאינו מבצבץ ואין הרוח יוצא אין להחמיר ע"ש, הדרן למה שכתבתי דבתחיבת האינסטרומענט שעושים הרופאים בחדרי הזרע לא נעשה עי"ז פצוע דכה, חדא מפני שאין זה נקב אלא סדק, ואנן ניקב הגיד שמענו לפסול ובנסדק לא שמענו, ועוד דאפי' אם נסדק דמיה לניקב אפ"ה בנקב ממש אין לפסול כשאין זרע שותת מחט ובשגם שיש סתימה דמעיקרא כנידון דידן שעושין הדקירה בשיפוע עד שע"י השיפוע שוכבים הקרעים זע"ז, ובמקום סתימה דמעיקרא אין לפסול אפי' בנקב גמור וכמ"ש, ובהצטרף לזה שיטת היראים (סי' רצ"ט) דס"ל נקב איננו כלל פצוע דכה ולא נפסל בקהל ע"י נקב בגיד או בבצים וכמ"ש הטור (אה"ע סי' ה') בשמו והוכיח זה מההיא דיבמות דקאמר דנסתם הנקב כשר, ואי נעשה פסול ע"י נקב לא היה לו רפואה עולמית, א"ו דאין נעשה פסול עי"ז אלא שאינו מוליד, ומה שהוזכר ביבמות פסול וכשר לגבי ניקב, הכוונה לענין הולדות, דאם לא נסתם ואינו מוליד בע"כ שזינתה אשתו ובניה ממזרים ע"ש, וגם שיטת רש"י ורבינו ירוחם דניקבו הבצים וחוטי הזרע לא מפסל אלא בדנפיק מיני' ש"ז מעצמו, וגם שיטת התוס' ביבמות דבעינן שיהא הנקב מפולש מעבר לעבר דוקא ואל"ה לא מפסל, וגם מ"ש הסמ"ג הביאו החת"ס סי' ט"ז דדוקא בכרתו אדם בפשיעה הוא דנפסל אבל לרפואה להושיעו מחליו מותר בקהל, ואם כי כל אחת מהשיטות הללו כשהן לעצמן אין בהם כדי סמיכה משום דכבר נתבטלו ע"י רוב דעות החולקים עליהם, מ"מ בהצטרף כולם ביחד אפשר לומר דלא נפסל ובתחיבת האינסטרומענט שיש בה כולה, הנקב אין מוציא זרע מעצמו דכשר לרש"י, וגם מעבר לעבר לא הוי דכשר לתוס' ולא נכרת בפשיעה כ"א לצורך רפואה דכשר לסמ"ג, ובשגם שלא נעשה עי"ז נקב פתוח כ"א סדק וגם סתימה דמעיקרא יש, דאין לפוסלו: ואף כי זה נ"ל נכון לכאורה, אבל למעשה ירא אני לסמוך ע"ז, כי מי אנכי לחדש חדושים באיסורי תורה, ובשגם דדל איסור דפצוע דכה מכאן אכתי מי שרי להוציא ז"ל בידים, ונהי דלצורך מצוה הוא וכבר התירו פרושים לצורך מצוה עיין בתשובת שאילות יעב"ץ, אכן ביארתי בתשובה שאחר זה דגם לצורך מצוה לא שרי כ"א דרך תשמיש ולשים כיס על הגיד, דעכ"פ הגוף נהנה מן הגוף אבל שלא דרך תשמיש אסור ע"ש, ולכן מסקנת הדברים כן הוא, ליקח זרע לצורך בחינה אפשר בד' אופנים, א) שישמש עם אשתו ולהיות דש בפנים ואח"כ יהיה זורה קצת גם מבחוץ לתוך כלי שיהיה מן המוכן, וזהו דרך המובחר שאפשר להתיר ודאי כיון שזה דרך תשמיש ממש בלא חציצה ביניהם, ועוד דקצת מן הזרע נפלט לתוך רחם האשה ממש ורק המותר יפלוט לתוך כלי, וירויח בזה, דבמה שבתוך הרחם יכולה האשה להזריע, דלצורך זריעה לא בעינן כל הזרע דוקא, ונמצא דהמותר מה שיפלוט לתוך כלי אין נצרך שוב לצורך זריעה ובכה"ג אין נקרא משחית זרעו דאפי' כשתשאר במעי האשה אין מועיל המותר לזריעה כיון דהאשה יכולה להתעבר גם בלא זה ובכה"ג ליכא איסורא, ב) אם אי"א לעשות כזה כי עד שישפוך לכלי יוכל היות שבין כה ישפך על הקרקע ולא יספיק לשפוך תוך הכלי, וכטבע כל אדם חלוש, אז אפשר לעשות ע"י כיס המיוחד לזה שקורין הרופאים "קאנדאם" היינו להשים הכיס של גומע על הגיד וישמש כך והזרע תשאר בכיס, וכיון שדרך תשמיש הוא והגוף נהנה מן הגוף יש להתיר לצורך מצוה ג) מה שהרופאים יתחבו שפראצער לנקב הגיד ויחממו בידים או במכונה עד שיוציא זרע והזרע יכנוס לתוך השפראצער או לתוך כלי אחר העשוי לזה, בזה אני אינני מן המתירין כיון שאינו דרך תשמיש, אבל בכ"ז כמה גדולי האחרונים גם בכה"ג מתירין לצורך מצוה ומי שנפשו רחבה וירצה לסמוך עליהן יש לו אילנות גדולות על מה לתלות, ד') המעטאדע המוזרה שכתב כ"ת שהרופאים יתחבו האינם טרומענט לתוך חדרי הזרע, אם כי כבר כתבתי שלא אנכי ולא הרופאים שבעירנו שמעו ממעטאדע כזאת, וקרוב לשער כי השומע שמע וטעה ולא הבין דברי הרופא, הוא שמע מרופא כי יתחוב אינסטרומענט וכסבור שינקוב חדרי הזרע אבל ודאי שכוונת הרופא שיתחוב לתוך חלל הגיד, ובכ"ז אם כנים דבריו שיש מעטאדע כזאת לתחוב לחדרי הזרע, הראיתי בזה את צדדי ההיתר מה שאפשר לומר במקרה כזה, אבל חלילה לסמוך עלי באיסור דאורייתא, ורק אם עוד רב גדול מגדולי המורים יסכים לדברי, יודיעני מי הוא ואפשר שאתרצה לאמטויי שיבא, וכ"ז הוא לדינא אבל בתור עצה, לא יאבה ולא ישמע להרופא שרוצה לעשות מעטאדע זו, וגם סכנה כרוכה בזה כאשר אמרו לי רופאי עירנו: וד' יברך דייני ישראל שלא יצטרכו להורות הוראות כאלו כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה