שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א אה"ע · סימן סד
ב"ה יום ב' י"ב שבט תרפ"ג כבוד הרבנים וכו' מנהלי אגודת הרבנים דאמעריקא שליט"א. ע"ד האיש מ' אליעזר בן יצחק אשר זה כמה שנים שאשתו מעלה בו מעל ונתנה דודי' לערל וזה איזה שנים אשר דרים ביחד בקיוב, ולפי השמועה המעוות אשר עשתה לא תוכל שוב לתקן כי הולידה ממנו ממזר, על מכתבי הבעל שכתב לה טרם שנודע לו ממעשיה ואשר תוכם ביקש ממנה שתבוא אליו לא ענתה כלל וגם בימים הראשונים שהשיבה על מכתביו לא היתה כוונתה כ"א למען בצע כסף שישלח לה, זה תכן השאלה, והנה בנוגע להיתר הבעל לישא אחרת אין מקום להאריך בזה כי כבר אזלי בה סבי רבותינו הראשונים ואחרונים וכמעט מדברי כולם נראה דיש להתירו גם בלא הסכמת מאה רבנים, ובכ"ז ארשום קצת מן ההיתרים, דהנה הרשב"א בתשובה (סי' תקנ"ז) נשאל על ראובן שראה דברים מראים באשתו שזינתה אם תיקן רגמ"ה בזה החרם והשיב וז"ל איברא כל כה"ג ח"ו שיתקן הרב שלא יגרשנה ואפי' את"ל שהוא ממדת חסידות מ"מ מפני מדת חסידות הוא מוציאה ואיך יתקן הרב שלא יגרשנה ע"ש, הרי שאפי' אם אינה נאסרת עליו מדינא כ"א מצד מדת חסידות הוא בא לגרשה כתב דבכה"ג לא תיקן וח"ו שיתקן, וכ"ש במקום שנאסרה עליו מדינא כנ"ד, ועיין בפ"ת (אה"ע סי' א' סקכ"ב) דכשאינה אשה הראויה לו לא גזר, ויסודו מהמוהרי"ק שכתב דהיכי דנאסרה עליו אין זה בכלל שתי נשים ואין בכה"ג גזרת רגמ"ה כיון דאינה אשה ראויה לו בודאי לא גזר בכה"ג ע"ש:
ולפ"ז גם היתר ק"ר א"צ. דלא נצרך לזה כ"א במקום דהתקנה והגזירה חל אלא שאנו באים לבטלה ולהתירה, בזה אמרו דכח ביד ק' רבנים שהוראתם חשובה ביותר כדאיתא בהוריות ד"ב מאה אנשים להורות כו', כחם יפה לבטלה בעת הצורך, אבל לדברי המוהרי"ק שאין זה בכלל שתי נשים ובכה"ג לא גזר כלל רגמ"ה מעיקרו כלום היתר נצרך בזה, ועיין בס' נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל סי' ס' שכתב להתיר בפשיטות בעוברת על דת בלא ק"ר ומבואר שם שגם הגרעק"א הסכים על ידו ובשו"ת זכרון מנחם כתב דאם הנשתטית זינתה ברצון דלא אמרי' דחשובה כאנוסה ונאסרה על בעלה ומותר לישא אחרת וא"צ היתר ק"ר וכ"כ הרצה"ח דפשיטא לי' דכשנאנסה על בעלה א"צ היתר ק"ר, ואף דבתשו' שו"מ חולק על הרצה"ח וס"ל דאין להתיר בלא ק"ר היינו משום דס"ל דרצון דנשתטית חשובה כאנוסה ולא נאסרה על בעלה אבל אשת איש דעלמא שזנתה ברצון כבנ"ד נראה דגם הוא מודה דמתירין בלא ק"ר ועיין עוד בשד"ח מערכת אישות שהוכיח מדברי הצ"צ החדש דאם יש עדים שזנתה תחתיו יש להתירו לישא אחרת בלא ק"ר והוא ממ"ש בסי' י' באיש שאשתו נדדה ממנו ז' שנים וע"א מעוברים ושבים העיד כי היא מינקת ואמרה לו שהוא בנה מבעלה השני שנשאת לו אחר שנתגרשה מראשון, ועוד יש עד שני ששמע כן מפי רבים, ואחר שנשא ונתן אם יש כדאי בעדות זו לאוסרה על בעלה, ובאם נימא דלא מהני לאוסרה על בעלה אם מהני להתיר לו מיהא לישא אחרת אי נימא דלא פלגינן דבורה וסיים ומ"מ אף אם משורת הדין אינה אסורה עליו מה"ת עכ"פ לגבי חרגמ"ה י"ל דדי כעין מ"ש הרמ"א סי' קט"ו ס"ד ואינה יכולה לעכב וכו', ומבואר דפשיטא לי' דכשנאסרה עליו דיש להתירו לישא אחרת והוסיף לומר דאפי' בלא עליו מה"ת מהני העדות להתיר לישא אחרת, ומדלא הזכיר כלל שיהא בהסכמת ק"ר מוכח ודאי דדעתו להתיר אפי' בלא ק"ר, וגם מוכח דבלא השלשת גט מתירין לו דאל"כ לא הי' לו לסתום אלא לפרש ע"ש, א"כ ק"ו בנ"ד דאנן סהדי כולנו שזנתה ברצון דא"צ הסכמת ק"ר:
הן אמנם ידוע הוא דבימי הב"ח החמירו בזה ביותר שלא להתיר בשום אופן בלא ק"ר ואפי' בנאסרה על בעלה וכמ"ש החת"ס, וא"כ אע"ג דמצד חרם דרגמ"ה אין בכה"ג איסור וכמ"ש, אבל אכתי לתקנת גאוני בתראי הו"ל לחוש אלא דנראה שבכה"ג דנ"ד גם גאוני בתראי יודו דא"צ הסכמת ק"ר דהא לבד שהאשה זאת היא עוברת על דת, היא נמי מורדת אחרי שהבעל ביקשה בכמה מכתבים שתבוא אליו ולא נתרצתה, ובמורדת הא כתב הראב"ן ומביאו המרדכי בכתובות פ' אע"פ וז"ל מורדת בבעלה דבדורות הללו שאין נושא ב' נשים דלא משהינן לי' אגיטא ואי משום שיוסרו כל הנשים קנסינן לה ושרינן לי' לישא אחרת והיא תתעגן ותשב עכ"ל, ומדכתבו והיא תשב ותתעגן הוכיח מזה המוהרי"ק דא"צ להשליש נמי גט דאם הי' צריך להשליש גט א"כ לא תתעגן כלל דהא הגט הוא מושלש תח"י השליח עבורה ובכל עת שתרצה לקבל גט הרשות בידה, ומדא"צ להשליש גט במורדת ודאי דה"ט משום דבמורדת לא תיקן רגמ"ה כלל ע"כ לא הצריכו להדר אחר היתר כלל משום דאם גזרת ר"ג בזה ממילא היו צריכים להדר אחר איזה קולא והיתר, ומינה דא"צ גם היתר ק"ר, וא"כ בנ"ד דהויא מורדת ועוברת על דת ביחד יודו גם גאוני בתראי דא"צ להיתר וכ"כ בשו"ת עין יצחק דבכה"ג מודה גם החת"ס ע"ש:
ועוי"ל צד היתר בזה דהא ודאי שעלינו לחשוש לתקנת הבוגדת הזאת שנכשלת כל יום באיסור א"א ומרבת ממזרים בישראל, ובכדי להצילה מאיסור א"א בע"כ שאין עצה אחרת כ"א לזכות לה גט שלא מדעתה בשליח קבלה דבכה"ג דזכות גמור הוא לפניה להוציאה מאיסור א"א זכין לה גם שלא מדעתה, דאע"ג שדעת הראשונים בדעת הרי"ף פ"ק דגיטין שאי"א לזכות גט אלא לענין שאין יכול לחזור אבל אינו גט עד שיגיע לידה, ולכאורה נראה שגם דעת רש"י כן הוא דבגיטין ד"ט ברש"י ד"ה לא יתנו כתב וז"ל נהי דלהכי זכה בי' דלא מצי למיהדר מיהא מודו רבנן דכל כמה דלא מטי גיטא לידו לא הוי משוחרר עכ"ל, ומשמע להדיא דס"ל כהרי"ף דיש חילוק בין חזרה לשחרור וגט ולשחרור וגט בעינן שתגיע דוקא ליד העבד ואשה ממש וכן הבינו המפרשים בדעת רש"י, אכן זה אינו חדא דרש"י פי' שם בדי"ג דמיירי שלא מסר ליד שליח בחייו הא אילו מסר לשליח היה מועיל אע"ג שלא הגיע למקבל, ועוד דביבמות פרק האשה בעי מיני' רבא מר"נ המזכה גט לאשה במקום יבם מהו ופרש"י שספק הבעיא הוא אם תתגרש מיד כשזכה אחר הגט עבורה, והרי"ף מפרש להך בעיא לענין חזרה דבעל דוקא ולא לענין היתר האשה עד שיגיע גט לידה ע"ש, ועיין בט"ז אה"ע סי' ק"מ מ"ש, ומדפי' רש"י דלא כהרי"ף מכלל דלא ס"ל כהרי"ף אע"כ דרש"י סובר דמתגרשת מיד בקבלת השליח אם אך המסירה היתה לשליח מיד ליד, ומ"ש רש"י דכל כמה דלא מטא גיטא לידו לא הוי משוחרר יתבאר בפשוטו דהתוס' בלא"ה הרבו לתמוה שדברי רש"י סותרים זא"ז ממ"ש בדי"ג:
אכן כוונת רש"י הוא עפמ"ש התוס' גופייהו שם בד"ה האומר דדוקא כשמסרו לשליח מיד ליד הוא דאמרי' דלרבנן יצא לחירות בקבלת השליח אבל בשלא מסרו מיד ליד אע"ג שהשליח נטלה מעצמו לא ופשיטא שדוקא לענין יצא לחירות הוא דבעינן שהמסירה תהיה דוקא מיד ליד אבל לענין שלא רשאי האדון שוב לחזור בו לא בעינן זה, אלא כיון שהשליח נטלה והגביהה הרי זכה בו עבור העבד כיון שעשה מעשה הקנין במצות האדון איך יוכל שוב לחזור, רש לי עוד להסביר טעם בסברת ר"ת דמצריך דוקא שתהא המסירה מיד ליד, דכל עיקר טעם הסוברים דלרבנן לא מהני הזכייה שיהיה יוצא בו לשחרור משום דחיישינן כיון שאמר תנו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכמ"ש האחרונים ועיין בקצוה"ח (סימן קכ"ה) ולכן כשלא יפה כח השליח למוסרו מיד ליד הוא דחיישי' להכי אבל כשמסרו מיד ליד כיון דיפה כחו למוסרו בזכוי גמור אמרי' דגמר להקנותו מיד, דומה למ"ש הב"י (חו"מ ס"ס קנ"ה) בשם הרמ"ה דאע"ג דבצוואת שכ"מ יכול לחזור מ"מ היכי שמסר השכ"מ א"י שוב לחזור אפי' עדיין לא הגיע ליד המקבל, ופי' הסמ"ע (סי' ר"נ סקט"ו) דאע"ג דדברי שכ"מ נמי כמסורין הן ואפ"ה יכול לחזור וא"כ מאי עדיף כשמסרו ליד השליח, ופי' דהא דדשכ"מ ככו"מ היינו כאילו עשה בעצמו קנין מסירה בצוואת הנותן ואין כאן יפוי כח, אבל היכי שמסרו מיד ליד ויפה כחו כ"כ אמרינן דגמר להקנותו מיד ע"ש, ועפ"ז יתיישב נמי שפיר טעם סברת ר"ת דאם נטלה השליח בעצמו לזכות בו אע"ג דהקנין מועיל שפיר בזה כיון שהיה במצות המוכר מ"מ חיישי' שמא לא גמר להקנותו מיד אלא בקבלת העבד את השטר וכיון שמת בינתים אין רשאי שוב למוסרו דאין שטר לאחר מיתה אבל כשיפה כחו כ"כ למוסרו מיד ליד אמרי' דמסתמא גמר להקנותו מיד, וכן משמע מלשון המרדכי דסברת ר"ת הוא כיון שמסר ונתן חפץ לאחר בעין יפה יהיב לי' עיין בהגה"א שם, וכ"ז לא שייך כ"א לענין שיהיה יוצא מיד לשחרור אפילו לא הגיע הגט ליד העבד אבל לענין שלא יהא רשאי לחזור א"צ לזה שום יפוי כח וכיון שהשליח עשה מעשה הקנין במצות האדון א"י שוב לחזור, ומעתה לפ"ז דברי רש"י מדוקדקים דהתם בדי"ג פי' להדיא וז"ל שלא מסרו ליד השליח בחייו וכו' לא זכה לעבד להיות משוחרר עכ"ל, והכוונה דאע"ג שזה ודאי שהשליח מיהא זכה בו מעצמו שנטלו והגביהו מ"מ כיון שלא היה בזה מסירה מיד ליד לא זכה לעבד להיות משוחרר, ודייק לכתוב שדוקא לענין להיות משוחרר לא מהני אבל לענין חזרה מהני אפי' בכה"ג דליכא מסירה מיד ליד והיינו ממש כמ"ש בד"ט דכל כמה דלא מטא גיטא לידו לא הוה משוחרר כיון דמיירי זה כשלא היה מסירה לשליח מיד ליד וכמ"ש לקמן אלא שהשליח בעצמו נטלה ומשו"ה ודאי שאינו מועיל כ"א לענין זכיה ולא להיות משוחרר, ודברי רש"י מכוונים היטב ובחבורי לגיטין הארכתי ואכ"מ, ואחר שבארנו בשי' רש"י דסובר דיכול לזכות הגט גם שלא בפניה ולא נשאר לנו כ"א שי' הרי"ף דסובר דלא מהני. וראיתי בשו"ת משיב דבר דהרי"ף לא כתב כן אלא בגט שחרור ובאומר תן שחרור זה לעבדי דוקא וכדעת הרמב"ם ונמוקם בסוגיא זאת אבל בגט אשה מודה ע"ש, ודבר זה מופרך ממה שפי' הרי"ף בעיא דיבמות דמזכה גט לאשה לענין חזרה דבעל ולא לענין היתר האשה וכמ"ש, הרי להדיא דגם בגט סובר דלא הויא מגורשת עד שתגיע הגט לידה ממש, ואמנם יש לסמוך בזה על פסק הגאון מוהרי"א ז"ל מקוונא בס' בא"י חאו"ח סי' ב' דהיכי דזכות גמור הוא לה אפשר לזכות הגט אף על גב שהיא מוחה וכבר קדמוהו בזה בס' מחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה ומוהריק"ש בס' אהלי יעקב כתב דכל שאמר בפירוש זכי לה גם הרי"ף מודה דמגורשת מיד וכ"ה בהגה"א פ"ק דגיטין דאשה שנאסרה על בעלה ואמר זכה בגט זה לפלונית והרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה כי זכות הוא לה ע"ש, ובס' הגט למוהר"מ מפאדוה כתב שפעם אחת אמר למומר לזכות לאשתו גט שהיתה במקום רחוק ואמרו לו רבותיו שיפה עשה ע"ש וא"כ כ"ש הכא שע"י הגט נציל להאשה הארורה מחומר איסור א"א בכל יום, הן אמנם דהשבו"י כתב דהיכי שהאשה מוחה ואינה מרוצה לקבל גיטה אין לזכות לה גט, י"ל דהיינו דוקא היכי שמיחתה בפירוש קודם שזכה זה הגט אבל בנ"ד דלא שמענו מחאת האשה כלל וזכות גמור הוא לפניה להצילה מאיסור א"א בכה"ג כו"ע מודים דאפשר לזכות גט עבורה שלא בפניה, וכיון שאפשר ממילא מחויבים אנו לזכות גט עבורה בכדי להצילה מחטא, וכיון שהבעל יגרשנה בגט גמור והאשה תתגרש בו מיד בקבלת שליח הזוכה א"כ אין זה ענין כלל לגזירת רגמ"ה שלא ישא אשה על אשתו כיון שכבר גירשה והאשה נתגרשה בו כמו שקבלה איהי בידיה, וא"כ אין נושא שוב אשה על אשתו, ופשיטא שא"צ בזה להסכמת ק' רבנים אחרי שלא עבר בזה על תקנת רגמ"ה כלל, סיומא דפסקא לענ"ד ס, דהבעל מ' אליעזר יכתוב גט ויתן לשליח קבלה שיזכה בגט עבור אשתו ואז רשאי מיד לישא אחרת, ולא רק רשאי אלא חיוב יש בזה כיון שלא קיים עוד פ"ו חייבינן ליה לישא אשה וכמ"ש התשב"ץ (סי' צ"ד) וז"ל וכ"ש היכי שאין לו בנים ממנה שאין שומעין לה לבטל בעלה מפ"ו מפני תנאי זה וכופין אותו לישא אחרת שלא יהא תנאי זה חמור יותר מתקנת רגמ"ה שתיקן בצרפת שלא ישא אדם אשה על אשתו שלא ברצונה וכתבו האחרונים שאם שהה בעלה עשר שנה ולא ילדה שמחייבין אותו לישא אחרת דלא עדיפא האי תקנה לבטולי מדין תורה ע"ש, וק"ו למ"ש שאינו עובר כלל תקנת רגמ"ה דמחויב לישא אשה ותו לא מידי:
וד' ישמור את עמו מענינים כאלו כנפש ידידם הדו"ש מברכם בברכת אהרן וואלקין: