שות הרדד אורח חיים א· רבי דוד דוב מייזליש
קונטרס אמרי כהן · סימן ד
א נחזור ונשובה לראשונות שאנו דנין עלי', דכ"ז כתבנו בדרך הפלפול פטפוטי דאו' ומענין לענין כדרכה של תורה, אולם הנוגע לענין שימוש בכהונה נ"ל דאיסור שימוש בכהן יש בו ב' טעמים, א' מצד כיבוד הכהן שצונו הבוי"ת לכבד זרע אהרן, וממילא אסור לשמש בו, כי המכבד לא ישמש עם מי שהוא מכבד והמכובד לא ישמש למכבדו, והמשמש בחבירו אפי' שימוש הקל שאינו מזלזל בו בזה כלום, לא נאמר עליו כי הוא מכבדו, מפני שהשימוש בחבירו הוא היפך הכיבוד וזה מבואר, וכיון שנתחייבנו לכבד את הכהנים יש במצוה זו איסור שימוש בכהן, כי אם ישמש בו ה"ה מורה באצבע כי אינו מכבדו יותר משאר בנ"א, אמנם אם הכהן עושה מעצמו ומרצונו או אם מוחל שפיר מותר לקבל ממנו השימוש ואפי' במלאכת עבודה ורשות ביד הכהן למחול כי מצד כיבוד הנוגע לעצמיותו של כהן לפי שהוא בר אבהן מזרע אהרן, אמרינן רצונו זהו כבודו, וע' נדרים (דף כ"ד א') וכבר כ' המרדכי (בפ' הנזקין) בשם מהר"ם ב"ב ז"ל דכהונתכם, כתיב:
נמצא יש בטעם זה קולא וחומרא, חומרא דבלי מחילת הכהן אסור לשמש בו אפי' שימוש הקל, וקולא שהרשות ביד הכהן למחול ולעשות אפי' מלאכת עבודה ב' יש באיסור שימוש בכהן מצד זלזול בקדושת כהונה, וזהו דילפינן בירושלמי מקרא דאתם קודש וכלים קודש מה כלים המשתמש בהם מעל אף המשתמש בכהונה מעל, ודקדקו לומר בכהונה ולא המשתמש בכהן, ללמדנו דאין זו נוגע לעצמיות הכהן, רק לקדושת כהונה (אמת בילקוט (בעזרא שם) איתא בכהן וגם כל הנוסחא משונה, והנוסחא שלפנינו נכונה יותר, וע' בסה"ד סתו"א או"ה ד"ה, ר"ה אביו) וכמו בכש"ר אפי' אם נהנה בשוגג שלא נתכוין כלל לזלזל בקדושתן מעל, משום דההדיוט צריך להיות פרוש ומובדל מהקדש כי זהו כבוד לקדושה, ואם הדיוט נהנה אפי' בשוגג הראה בזה שאיננו פרוש ומובדל וזהו זלזול בהקדש במה שלא הי' מובדל שלא יבא להנות מש"ה חייב קרבן והבן, כמ"כ אם משמש בכהן אפי' אינו מכוין לזלזל בו מעל (כלומר יש בזה איסור מעילה) דהר"ז מורה באצבע שאיננו פרוש ומובדל מהקדושה, ומטעם זה אפי' אם הכהן מוחל אסור לשמש עמו אפי' שימוש הקל אם לא שהכהן עושה מעצמו שימוש הקל לישראל כדי לקיים מצות גמ"ח שדרך בנ"א לגמול זע"ז [ועמ"ש לקמן ד"ה ובזה], ומכ"ש דאסור לבזותו, וגם הכהן בעצמו אסור לנהוג בזיון בעצמו כי קדושת כהונה אינה שלו וכמבואר בתוספתא (פ"ד דסנהדרין) שאמרו שם אין רואין אותו (את הכ"ג) ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ שנאמר והכהן הגדול מאחיו וגו' שיהיו אחיו הכהנים נוהגין בו גדולה, ואם רצה שירחצו אחרים עמו הרשות בידו, ר' יהודה אומר אם רצה לנהוג בזיון בעצמו אין שומעין לו שנאמר וקדשתו על כרחו, ומבואר דהנוגע לכבוד עצמו כמו הכה"ג שאחיו הכהנים מחוייבים לכבדו מצד עצמו, שהוא הנבחר יותר מהם ומש"ה אין רוחצין עמו, הרשות בידו למחול, ובזה גם ר"י מודה דהרי לא עדיף כ"ג נגד אחיו, מרב נגד תלמידו ואמרו בפסחים (דנ"א א') תלמיד לא ירחץ עם רבו ואם רבו צריך לו מותר, ואם הרחיצה עמו בזיון הוא, הרי לבזיונו ל"מ מחילה (כמש"ל בסי' א' או"ב) ול"מ דר"י יחלוק שם, וע"כ דהרחיצה עמו אינו בזיון רק העדר כיבוד ורשות בידו למחול כי רצונו זהו כבודו ובזה ר"י מודה, רק ר"י בא להוסיף על דברי ת"ק דדוקא כבודו מצי מחיל אבל על בזיונו אם בא לנהוג בזיון בעצמו הרי הוא מזלזל בקדושת כהונה הוא שוה לשאר כהנים דאין שומעין לו שנא' וקדשתו ע"כ, ועכצ"ל דר"י רק משום קדושת כהונה אמר דבריו ולא משום כבודו של כ"ג, דהרי קרא וקדשתו בכהן הדיוט כתיב (וע' לקמן ד"ה ואם כנים) וא"כ בכל כהן אין שומעין לו אם בא לנהוג בזיון בעצמו, תדע עוד דאם ר"י בא לחלוק על הת"ק מדוע הוצרך להוסיף המילות אם בא לנהוג בזיון בעצמו"', הלא הי' די לומר רי"א אין שומעין לו שנא' כו', וע"כ רק להוסיף בא וז"ב, ואתי לאשמעינן אע"ג דבכיבוד אב ואם אמרינן רצונו זהו כבודו גם בבזיון כמו שמצינו באימי' דר' ישמעאל שחייבו את ר"י להניחה לשתות מי רחיצת רגליו (בירושלמי פ"ק דפאה) ע"ש בכהן שאני דכתיב וקדשתו בע"כ וז"פ ואל תשיבני מלשון רי"א, ולא אר"י, דמלשון התוספתא אין ראי', דמילי מילי תני, תדע דמסיים שם אמרו לו לר"י אינו אומר ומן המקדש לא יצא אלא בשעת עבודה בלבד, ואין זה ענין כלל להא דא"ר לנהוג בזיון בעצמו, וקאי על הא דאר"י במתני' (ר"פ כ"ג) אינו יוצא מן המקדש ע"ש, וכן הא דאר"י א"ר לנהוג בזיון בעצמו אינו ענין לכבוד כה"ג מצד מעלתו, כי בזה גם ת"ק מודה, ומצד מעלתו ל"צ קרא דאסור לבזות עצמו, כמו דל"צ קרא להא דאמרו בקדושין (ד"ע א') כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה, רק דשם הוא מצד כבוד התורה וכאן מצד מעלת הכהונה גדולה וע' חולין (דקל"ד ב') אדם חשוב שאני דתניא והכהן הגדול מאחיו כו' ודו"ק, ות"ק לא אמר דהרשות בידו למחול רק בדבר שיש בזה העדר כיבוד ולא בזיון וז"ב לענ"ד, וכ"מ לשון רבינו (בפ"ה מכלי מקדש ה"ג) שכ' וחייב כ"ג לנהוג כבוד בעצמו ולא יקל בעצמו עם שאר העם (והוא כדברי ר"י אם בא לנהוג בזיון בעצמו אין שומעין לו כי הוא חייב לנהוג כבוד בעצמו ואסור לו לבזות עצמו) ולא יראו אותו ערום לא בבית המרחץ כו', רצה הוא שירחצו אחרים עמו הרשות בידו (והוא כת"ק) וגם מרן בכ"מ לא כ' דרבינו פסק כת"ק ע"ש וז"פ וברור ועמש"ל (סי' ה' אוא"ב) דמ"ש בסהמ"צ ואפי' אם ימאנו לא נשמע להם אינו סותר להאי דינא ע"ש באורך:
ובזה אשכחנא פירוקא לקו' הט"ז על הר"פ איך נאמר דמהני מחילת כהן הא דרשינן וקדשתו דפנו בע"כ, ועפ"ד לק"מ דסתם ספרא ר"י כמבואר בסנהדרין (דפ"ו רע"א) ור"י בעצמו פירש דבריו וקדשתו בע"כ אם בא לנהוג בזיון בעצמו, דבא לזלול בקדושת כהונה, וה"ט בנושא נשים פסולות דהוא מזלזל בקדושת כהונה אז אין שומעין לו ודפנו בע"כ, אבל על כבודו ר"י ג"כ מודה דמצי מחיל דרצונו זהו כבודו, אבל לזלזל בקדושת כהונה האיסור על הכהן כמו על ישראל וז"פ וברור רק הישראל עובר על זה גם בשמשו עם הכהן שימוש הקל מה שהכהן יכול לעצמו לעשות או אפי' לאחרים מצד מצות גמ"ח אבל מחילה ל"מ:
ולכן הוכרח שמואל (בירושלמי) להביא איסור שימוש בכהונה מקרא דעזרא ולא מוקדשתו, (וע"ל ס"א או"א ד"ה ולכאו') דאי מוקדשתו הי' מהני מחילת כהן גם למלאכת עבודה וכ"ש לשימוש הקל, דרק בזיון אסור לכהן לנהוג בעצמו, אבל מלאכה אין בה בזיון, ואדרבה אחז"ל בנדרים (דמ"ט ב') גדולה מלאכה שמכבדת את בעלי', ורצונו זהו כבודו גם במלאכת עבודה (וכמש"ל (בס"א או"ב) מהא דר"א ור"א הוי מכתפי ועיילי ע"ש), לכן הביא מקרא דעזרא דהוקש קדושת כהונה לכש"ר, וכלים הא אינם בני ביוש והרגשת זלזול, ועיקר קרבן מעילה על השוגג באה כשאינו מתכוין לזלזל כלל בקדושתן ואפ"ה חייב, כמ"כ בכהן מצד קדושת כהונה אעפ"י שהכהן עושה מעצמו ואין המשמש בו מכוין לזלזל בקדושת כהונה אסור לו לישראל לקבל שימושו, אם לא שהכהן רוצה לקיים מצות גמ"ח בשימוש הקל דגמ"ח היא מהמצות שאין להם שיעור כמבואר (בריש פאה) וכמ"ש הר"ש שם דבגמ"ח בגופו מיירי ע"ש, ואין זה מלאכת הדיוט, ודוגמא לדבר מצינו במגלה (די"ח א') עבודה והודאה חדא מילתא היא ופרש"י אף הודאה עבודה של מקום היא ובמנחות (ד"ה ב') אטו ציצית צורך הדיוט היא מצוה היא [והא דשבת (דקל"א רע"ב) שאני עומר ושתי הלחם דצורך גבוה ואין למדין לולב מהם, אין סתירה לזה, דנגד דבר הקרב ע"ג המזבח נקרא גם מצוה צורך הדיוט, משא"כ נגד מלאכת הדיוט גם מצוה צורך גבוה מקרי וכיוצא בזה אמרינן בחולין (דק"ה א') מצוה לגבי רשות חובה קרי לה והרבה מצינו בש"ס כיוצא בזה וע' דוגמתו לעיל (סי' א' או"א) ואכמ"ל] אבל שהישראל ישמש עם הכהן אע"ג שהכהן מוחל אסור דהר"ז זלזול בקדושה, והא דאמר רב לרב כהנא בפסחים (דקי"ג א') ובשאר מקומות בש"ס פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות ולא תאמר כהנא אנא גברא רבא אנא כבר כ' תוס' דלא הי' כהן רק משום דשמי' כהנא אמר כן ע"ש:
ב אמנם האי איסורא דזלזול בקדושת כהונה ואעפ"י שאין מתכוין ליתא רק בזמן שבגדיהם עליהם ולבוש בבגדי כהונה, אבל בזמן שאין בגדיהם עליהם אפי' בזה"ב קיי"ל בזבחים (די"ז ב') זרים הם לענין עבודה ומחוסר בגדים שעבד ח"מ מה"ט היא ע"ש, וזה שהשיב ר"ת (במרדכי פ' הנזקין) לאותו תלמיד ששאלו מדוע קיבל שימוש מכהן שיצק מים על ידיו, והא אמרו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל וע"כ משום דזהו בזיון להקדש וא"כ אפי' הכהן עושה מעצמו אסור, והשיב לו ר"ת בזמן שאין בגדיהם עליהם אין קדושתם עליהם, והתלמיד לא הבין כוונתו רק איסור זלזול בקדושת כהונה ליתא כשאין בגדיהם עליהם, וחשב דדעת ר"ת כיון דאמרו בגמ' דמחוסר בגדים זר הוא וח"מ אם עבד אין לו שום קדושת כהן, ולכן שאל אם אין קדושתם עליהם גם לענין איסור שימוש בכהונה ומותר לשמש עם כהן כשאינו לבוש בבגדי כהונה, גם כל מיני קדושה לא ליעבד בהו לא לענין כיבוד ג"כ, והשיב הר"פ לבאר דברי ר"ת דנהי בזמן שאין בגדיהם עליהם אין קדושתם עליהם היינו דוקא לענין איסור זלזול בקדושת כהונה, דמצד זה לא מהני מחילת כהן כי אין בידו למחול ולזלזל בה איסור זה ליתא רק כשבגדיהם עליהם, אבל מ"ע וקדשתו דהוא מצד כיבוד יש בהם גם כשאין בגדיהם עליהם משו"ה כל מיני קדושה וכיבוד לא נפקע מהם, רק כוונת ר"ת הי' דכשאין בגדיהם עליהם ליכא איסור זלזול בקדושה רק מצד כיבוד ולענין זה שפיר מהני מחילה, וא"כ כשעושה מעצמו ורצונו לשמש גדול הדור שפיר שרי דרצונו זהו כבודו, והביא ראי' מע"ע כהן דאי לאו שנעשה בע"מ הי' מותר להאדון לשמש בו, וע"כ משום דבשעה שעובד אצלו אין בגדי כהונה עליו דחוץ למקדש לכ"ע אסור לו להיות לבוש בבגדי כהונה (ע' פ"ח מכלי מקדש הי"א ובכ"מ) וא"כ אין האיסור שימוש רק מטעם כיבוד שהוא בר אבהן מזרע אהרן, שוב אמרינן רצונו זהו כבודו, ומשו"ה הביא ראי' זו ולא מהמקומות בש"ס שהביא המג"א ולא מהירושלמי גופא, שהקשה אותו התלמיד, דלא כעס אבוה מתחלה כשראה שר"ז משמש לפניהם הרי דמהני מחילה, משום דמכל הני לא הי' ראי' רק בזה"ז והי' אפשר לטעות דדוקא בזה"ז דאין ביד הכהן ללבוש כלל בגדי כהונה הוא דמהני מחילה, אבל בזה"ב לא, לכן הביא מהא דע"ע כהן דאין ע"ע נוהג רק בזמן שהיובל נוהג כמבואר בערכין (דכ"ט א') ומשחרב הבית בטל מנין היובלות כמבואר ברמב"ם (פ"י משמיטין ה"ג) א"כ ע"ע כהן דאינו נרצע ע"כ מיירי בזה"ב הרי דמצד וקדשתו שהוא רק מצד כיבוד שהוא בר אבהן מהני מחילה אפי' בזמה"ב (וכבר הרגיש הו"ז הגאון זצ"ל בזה, רק הוא ז"ל חילק בין זמה"ז לזה"ב, וסבור לומר דר"ת ס"ל דבזמן הזה גם מחילה. ל"צ, והר"פ מודה לו רק דהר"פ חידש דגם בזה"ב מהני מחילה ומשו"ה הביא הראי' מע"ע דאינו נוהג רק בזמה"ב, והי' בדעתו דהר"ת שאמר בזמן שאין בגדיהם עליהם אין קדושתם עליהם כוונתם בזה"ז, ומשו"ה כ' (בהשמטה לסוף ד"ה ואין לסתור דברינו) דע"כ הר"פ ל"ל סברת ר"ת דאם ס"ל סברת ר"ת מאי מייתי ראי' מע"ע כהן הא משכחת יובל כגון שנתקבצו כל ישראל והיו כל יושבי' עלי' ומ"מ, לא יהי' עבודה נוהגת כגון שאין חלזון לצורך בגדי כהונה ואם ס"ל כר"ת דבזה"ז ל"ב מחילה מאי ראי' מייתי מע"ע דמהני מחילה ע"ש בדבריו, והוכרח לומר כן דלשיטתו דהחילוק הוא רק בין זמה"ז לזמה"ב הי' ק"ל מדוע הביא הרמ"א הדין דבעי מחילת כהן הא בזה"ז גם הר"פ מודה לר"ת דל"ב מחילה ע"ש, אבל לדברינו אין צורך בכ"ז, דבאמת הר"פ אינו חולק רק מפרש דברי ר"ת ותרוויי' קאי בזמה"ב ור"ת קיצר דבריו ואמר כשאין בגדיהם עליהם אין קדושתם עליהם, והר"פ מפרש דבריו דרק קדושת כהונה מצד כש"ר דלא יועיל מחילה הוא דאין עליהם כשאין בגדיהם עליהם אבל קדושה מצד וקדשתו שהוא הכיבוד מצד שהוא בר אבהן אית בהו אפי' בזה"ז רק לזה מהני מחילה ורצונו זהו כבודו, ומשו"ה שפיר מייתי ראי' מע"ע כהן, דהרי ע"כ דין זה נאמר אפילו בזמה"ב ואפ"ה אי לאו דנעשה בע"מ הי' שרי להשתמש בו, הרי דגם בזה"ב כשאין בגדיהם עליהם מועיל מחילה, אבל באמת גם בזה"ז בעינן מחילת כהן דמצות וקדשתו שהוא הכיבוד לא פקע מיני' דהרי הוא בר אבהן מזרע אהרן, וכמו שיש מצות כיבוד לת"ח מצד כתר תורה יש מצות כיבוד לכהן מזרע אהרן מצד כתר כהונה שזכה בה אהרן, ושפיר פסק רמ"א דגם בזה"ז בעינן שהכהן ימחול) וכן הסברא נותנת דאם הוא לבוש בבגדי כהונה הרי ניכר שהוא הנבחר לעבודתו ית' ויש בכיבודו הגדולה וכבוד לו ית' והוא כבוד שמים ואין רשות בידו למחול, משא"כ כשאינו לבוש בגדי כהונה לא ניכר בכיבודו כבוד שמים דהרי אפי' בע"מ שלא נבחר לעבודתו ית' יש בו מצות כיבוד מצד שהוא בר אבהן מזרע אהרן, א"כ הכבוד רק מצד כהונתכם שהיא ממתנות כהונה שניתן לאהרן ולבניו וכמו שניתן לו כ"ד מתנות ניתן לו גם הכבוד שפיר יכול למחול [ועמ"ש לקמן או"ג ובסי' ה' או"ג], ולכן שפיר גם בזמה"ב בשעה שאינו לבוש הבגדים אין בשימושו זלזול בקדושת כהונה רק עברת מצות וקדשתו ושפיר מצי מחיל ואל תשיבני מהא דירושלמי שהי' בזמן הזה ואפ"ה כעס עליו מהא דשמואל המשתמש בכהונה מעל, דלא עלי התלונה דאפי' אם נימא דר"ת כוון לזה"ז ג"כ יקשה דהא ר' זעירא ואבא, בב"ח ור"ה כולם בזה"ז היו ואפ"ה כעס עליו מהא דשמואל ומה, השיב ר"ת לאותו תלמיד, והא ממקומו מופרך, אבל באמת לק"מ ואדרבה מדברי הירושלמי מוכח כר"ת דהרי לא כעס עליו מתחלה כשראה ר"ז משמש לפניהם, ואי הא דשמואל נוהג גם כשאין בגדיהם עליהם הא ל"מ מחילה ולא רצונו דהרי מצד זלזול בקדושת כהונה דמי לכש"ר אע"ג דאין הכלים בני הרגשה ואין המשמש בהם בשוגג מכוין לזלזל בקדושה ואפ"ה מעל וכמו שבארנו לעיל, וע"כ כשאין בגדיהם עליהם אין האיסור מצד זלזול בקדושה רק מצד וקדשתו ולזה שפיר מהני מחילה ועשי' מרצונו כי זהו כבודו, ולכן לא כעס מתחלה רק כשראה מיקל בי' ומזלזל בו אז כעס עליו ואמר לא מסתייך דאת רביע והוא קאים ומשמש קומיכון (ולא זירזת עצמך לקיים מצית כבוד ת"ח שהוא ישב ואתה תשמש קומיהון) ועוד דהוא כהן (והיית מקיים גם מצות וקדשתו) ואמר שמואל המשמש בכהונה מעל (וא"כ כשהי' בגדיהם עליהם לא הי' מהני רצונו ומחילתו, ונהי דעתה כשאין בגדיהם עליהם והמצוה היא רק מצד וקדשתו שהוא כבודו ולא כבוד שמים מצי מחיל ורצונו זהו כבודו אבל) את מיקל לי' (ומבזה אותו, ועל בזיונו הא גם מצד וקדשתו א"י למחול דוקדשתו בע"כ, וכמש"ל דילפינן מינה אם רצה לנהוג בזיון בעצמו אין שומעין לו) ושפיר השיב ר"ת, וכעין זה כ' מוח"ז הגאון זצ"ל וכדבריו כ' גם בשיורי ברכה כמו שצייינתי שם וע' בסה"ד (שם), וא"כ אין סתירה גם לדברינו ושפיר אפ"ל דהחילוק הוא בין כשלבוש בגדי כהונה או לא, ואפי' בזה"ב בשעה שאינו לבוש הבגדים מצי מחיל וכנ"ל:
היוצא לנו מכל מ"ש כי מטעם וקדשתו שהוא מצות כיבוד יש בה חומרא דאפי' שימוש הקל אסור לשמש בכהן אם לא מחל, וקולא דכשמוחל אפי' מלאכת עבודה מותר, אמנם כשמתכוין לבזותו אפי' מחילה ל"מ, וגם הכהן בעצמו אסור לנהוג בזיון בעצמו ואפי' בזה"ז, דמהרה יבנה ביהמ"ק, וזה הבזוי שביזה עצמו יהי' עומד ומשמש לפני המקום ואין זה כבוד שמים וע' תענית (די"ז רע"ב) מהרה יבנה ביהמ"ק ומכ"ש בזה"ב בשעה שאין בגדיו עליו דאסור:
ומטעם זלזול בקדושת כהונה יש בה חומרא דאפי' לשימוש הקל לא מהני מחילה, דמחילתו שמוחל היא בעצמה זלזול בקדושת כהונה, אמנם כ"ז דוקא כשבגדיהם עליהם ולבושים בבגדי כהונה עומד מוכן לשרת בקודש יש בכיבודו כבוד שמים, ובשימוש עמו אפי' שימוש הקל יש זלזול בקדושת כהונה, אבל כשאין כל הבגדים עליהם שוב הוי רק מצד כבוד עצמו של כהן לפי שהוא בר אבהן שפיר מהני מחילה, ומצאתי להגאון חת"ס זצ"ל בחי' לגיטין כ' וז"ל ולפע"ד ליישב (קו' הט"ז על המרדכי) דר"ת ור"פ לד"א נתכוונו דבמרדכי דפרקין איתא דמהר"ם בר"ב אמר דכהן שמחל על כבודו כבודו מחול דכהונה דילי' היא דכתיב כהונתכם, ונ"ל דהיינו אם אינו מקריב לחם אלקיך דאז קדושתו רק משום כבודו והאי דילי' הוא, אבל אם לחם אלקיך מקריב לאו דילי' היא כ"א כבוד שמים והיינו דקאמר ר"ת בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם לשלא יהיו יכולין למחול אלא יכולין למחול והאי דיצק מים מסתמא מחל וכו' וה"נ לחלק בכלהו כהנים בזמן שמקריבין לחם ה' אין כבודם מחול משא"כ בזה"ז עכ"ל, ולכאו' מסיום דבריו מוכח דכוונתו לפרש חילוק ר"ת בין זמה"ז לזמה"ב, וכדברי חו"ז הגאון זצ"ל, אמנם כד נעיין נראה שכוון למ"ש דהחילוק הוא בין כשבגדיהם עליהם ממש ובין כשאינו לבוש בבגדי כהונה אפי' בזמה"ב יכול למחול, דאל"כ איך כ' דר"ת והר"פ לדבר אחד נתכוונו דבזמה"ב א"י למחול הא הר"פ הביא ראי' מע"ע כהן דמצי מחיל והרי ע"ע אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וכנ"ל, ודין זה דאין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ נאמר גם לזמה"ב ולומר דכוון לפרש בדעת הר"פ דטעם מפני שנעשה בע"מ נאמר רק בזמן שהיובל נוהג ואין בית וכמ"ש חו"ז הגאון זצ"ל כגון שנתקבצו כל ישראל, ואין להם חלזון, אבל בזה"ב באמת ל"צ לטעם זה, הוא דוחק וכמעט שא"א לאמרו, ועכ"פ לא הי' לו להחת"ס לסתום אלא לפרש ותו דהרי הגאון חת"ס בתשובותיו (חיו"ד סי' רל"ו) הסכים שאפשר להקריב בזה"ז ולא חש להא דאין לנו חלזון רק לשקלים שצ"ל מרוב הצבור וכמבואר בס' דרישת ציון וכיון שאין היובל נוהג רק בזמן שכל יושבי' עלי' כנ"ל ואין חשש גם מצד השקלים א"כ לא משכח"ל שיהי' יובל נוהג ולא מקריבין, ואיך אפשר הא דאמרו אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ, דמשמע דאי לאו האי טעמא הי' מהני מחילה, והרי כשנוהג דין ע"ע הוי זמן שהכהנים מקריבין את לחם הקרבנות, ואז הא דעתו שלא מהני מחילה, וא"כ ע"כ שיטת הר"פ דמהני מחילה גם בזה"ב, ואיך אפשר ששניהם הר"ת והר"פ לד"א נתכוונו, וע"כ כוונת החת"ס כדברינו לחלק בעת שלבוש בגדי כהונה דאז ניכר הוא שהוא הנבחר לעבודתו ית' ויש בזה כבוד שמים, ואין בידו לזלזל בקדושת כהונה ולמחול משא"כ כשאינו לבוש בגדי כהונה אז הכיבוד מוקדשתו ורק משום שהוא בר אבהן מזרע אהרן שפיר במהני מחילה, וז"ב בכוונתו, ות"ל שכוונתי לדעת הגדול, וע' שטמ"ק ב"מ פא"נ (דס"א א') ד"ה הא דאמר רבא שכ' כעין זה, אבל הכא לשמים הוא חייב וכיון שכן לא תועיל לו מחילת חבירו וכן עיקר עכ"ל ע"ש:
ועפ"ד אשכחנו פירוקא למה שרבינו השמיט בהלכותיו הא דשמואל דהמשתמש בכהונה מעל, ולא הזכיר כלל דאסור לשמש עם כהן, כי אחר שבארנו דאפי' שימוש הקל בלי מחילה הוא בכלל וקדשתו מצד כיבוד, והמשמש בו אינו מכבדו וכבר כ' רבינו (רפ"ד מכלי מקדש) דמ"ע לכבד הכהנים, וא"כ אין חילוק בהא דשמואל דהביא מקרא דעזרא רק דלא מהני מחילת כהן אפי' לשימוש הקל משום זלזול בקדושה, וכיון שאיסור זה אינו נהוג רק בזמן שהוא לבוש בבגדי כהונה לפי שאז ניכר שהוא הנבחר לעבודה, א"כ רבינו לשיטתו לא משכח"ל כלל האי דינא דהרי הוא ז"ל פסק (שם פ"ח הי"א) דשלא בשעת עבודה אסור לכהן להיות לבוש באבנט משום כלאים, א"כ כשבא לעשות אפי' שימוש הקל להדיוט מוכרח הוא לפשוט האבנט ואין בגדיו עליו, כי אין בגדיהם עליהם אין קדושתם עליהם נאמר אפי' כשחסר בגד אחד, וכ"פ רבינו (שם פ"י ה"ד) ושוב אין האיסור מצד זלזול בקדושת כהונה רק מצד וקדשתו ושפיר מצי מחיל:
משא"כ שמואל לשיטתו דאמר במנחות (ד"מ ב') תכלת אין בו משום כלאים ואפי' בטלית פטורה, וכ' תוס' מדדייק שמואל לאמר ואפי' בוי"ו משמע דבא לאשמעינן דגם בטלית חייבת אין בו משום כלאים כגון בלילה והא דאמרינן בכהנים בעידן עבודה אשתרי שלא בעידן עבודה לא, אור"ת דה"ק בעידן עבודה כלומר המיוחדין לעבודה ע"ש מבואר דשמואל דדייק ואמר ואפי' בוי"ו ס"ל כדעת הראב"ד דגם שלא בעידן עבודה מותר לכהן לילך באבנט דהואיל ואשתרי אשתרי, וא"כ לשיטתו שפיר משכח"ל דכהן ישמש את הישראל בעודנו לבוש בכל בגדי כהונתו, ומצד וקדשתו הי' יכול למחול משו"ה אצטרך לאשמעינן דאסור מצד זלזול, ומזה תראה דגם ר"ת לשיטתו דס"ל כהראב"ד שפיר אמר דכוונת שמואל הוא דוקא בזמן שלבוש בבגדיו, וכן הבין רבינו ז"ל רק הוא לשיטתו השמיט גם הא דאמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים ואפילו בטלית פטורה ופסק (בפ"ג מציצית ה"ז) דבלילה יש בתכלת משום כלאים (וע"ש בכ"מ ה"ח) ובהטיל למוטלת שהיא הטלית פטורה שאמר שמואל כדמסקינן במנחות שם, פסק רבינו (שם פ"א הט"ו) דרק בנתכוין לבטל וחתך ציצית הראשונים כשרה, הרי דפסק דל כשמואל ע"ש, א"כ ס"ל דהא דאמרו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לא אשתרי הוא דלא כשמואל, א"כ שפיר השמיט דינו גם בהא דמשתמש בכהונה מעל והבן, וז"נ לפלפולא:
ג איברא דיש לפקפק דהרי גם אם הכהן אינו לבוש באבנט רק בשאר בגדי כהונה ג"כ ניכר שהוא הנבחר לעבודתו ית' ובכיבודו יש כבוד אליו ית' וא"י למחול, ועדיין ק' למה השמיטו רבינו, הא גם הוא פסק דבגדי כהונה ניתנו להנות מהן במקדש אפי' שלא בשעת עבודה (חוץ מהאבנט), א"כ משכח"ל הא דשמואל כשבא לעשות מלאכה להדיוט והוא לבוש בבגדי כהונה בלא האבנט, דמצד וקדשתו הי' אפשר לו למחול ומצד זלזול בקדושת כהונה אסור לו למחול כיון שהוא לבוש בבגדי כהונה ניכר שהוא הנבחר לעבודתו ית':
אמנם לפמש"ל דכשאינו לבוש בבגדיו אינו ניכר הכבוד לכבוד שמים דהרי גם בע"מ שלא נבחר לעבודה מכבדים אותו בשביל שהוא בר אבהן, א"כ ע"כ צ"ל דדינו של שמואל הוא רק כשלבוש גם האבנט, דאם לבוש רק שאר בגדי כהונה עדיין לא ניכר שהוא הנבחר לעבודתו ית', דכבר נ"ל דגם בע"מ יכול ללבוש שאר בגדי כהונה לדברים שהם צורך עבודה כגון לאכילת קדשים ולהתלעת העצים ושחיטה והפשט וניתוח, ואע"ג דכל הני אפשר לעשות בלי בגדי כהונה מ"מ אם רוצה יכול ללבוש כיון דקיי"ל בגדי כהונה ניתנו להנות בהם במקדש:
ואע"ג דתוס' ביומא (דס"ט סע"א כ' דרק אם הוא לבוש משעת עבודה א"צ להפשיט אבל ללבוש בתחלה דאפשר לזהר אסור, היינו ללבוש על לא דבר אסור, אבל ללובשם לדברים שהם נקראים צורך עבודה צו שפיר הרשות ללבוש בתחלה, וראי' ברורה לזה מדבריהם בעצמם (שם דכ"ג רע"ב) שכ' ואיפכא ל"ק וכי יש לך דבר שאינה עבודה וצריכה שני כלים די"ל דגזה"כ היא להצריך שני כלים דהא ליכא שום איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה דמסקינן לקמן בר"פ בא לו דבגדי כהונה ניתנו להנות בהן, ודבריהם סותרים להא שכ' שם, וע"כ צ"ל חדא מתרתי אי דשם כוונתם עם האבנט ולשיטתם אזלי דס"ל דהותר גם שלא בשעת עבודה, משו"ה כ' דדוקא אם כבר לבוש אבל ללבוש בתחלה אסור (וקושייתם שהקשו שם ע"ז היא קו' ר"ת דס"ל כהראב"ד וכנראה מתוס' קדושין (דס"ו א') שר"ת הק' זאת), וכאן דבעינן רק שני כלים כתונת ומכנסיים וליכא איסור כלאים שפיר מותר גם לכתחלה ללבוש דניתנו להנות בהם, וא"כ פשיטא דגם בע"מ מותר ללבוש בגדי כהונה לבד האבנט, או דנחלק ונאמר דהא דכ' (בדס"ט) דאסור ללבוש בתחלה מיירי שלא לצורך עבודה כלל שפיר אסור, משא"כ מש"כ (בדכ"ג) דאין איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה היינו היכי דלובש לדברים שיש בהם צורך עבודה כמו הרמת והוצאת הדשן דלכ"ע צורך עבודה היא עכ"פ, והנה אביא לך ראי' דגם בע"מ מותר ללבוש לצורך עבודה אע"ג דא"א שיעבוד עבודה ממש, והוא מדברי תוס' שם (דכ"ג) שהקשו לר"ל דמוכח דלאו עבודה היא למ"ל קרא לר"א להכשיר בע"מ ומ"ט דת"ק דפסל בע"מ להוצאה ודחקו לתרץ ע"ש, ואמאי לא תי' בפשיטות דת"ק פוסל בע"מ להוצאה כיון דלכ"ע עכ"פ בעינן בגדי כהונה משו"ה פוסל בע"מ דנהי דכהן תמים יכול ללבוש בתחלה בגדי כהונה לצורך הרמה והוצאה אע"ג דלאו עבודה הן (לר"ל) ה"ט משום דיצטרך ללבוש לצורך עבודה גזרת הכתוב היא שילבוש עוד להרמה אבל בע"מ דלא יעשה אח"כ שום עבודה וא"א לו ללבוש בגדי כהונה פסול להרמה והוצאה כיון דגלתה תורה דבעי ב' כלים מבגדי כהונה, ובלאו עבודה אסור ללבוש בתחלה, גם לדבר שהוא לצורך עבודה אסור לו לבע"מ ללבוש, וממילא פסול להרוהו"צ ומשו"ה בעי ר"א קרא להכשיר, והרי תוס' התחילו להקשות וכי יש לך דבר שאינה עבודה וצריכה שני כלים מבגדי כהונה כלל ותי' דאין בזה איסור וי"ל דגזה"כ היא, ואם נימא דלבע"מ יש איסור לק"מ קושייתם האחרונה דמשו"ה ת"ק פוסל בע"מ משום דא"א לו ללבוש בגדי כהונה (וכהן תמים הא ודאי יכול ללבוש לדבר שהיא צורך עבודה כמבואר ביומא (דכ"ד ב') דמפייסין בבגדי קודש, שמא אגב חביבותי', מקרי ועבדי וכיון דלפייס הי' לובש בגדי כהונה פשיטא דא"צ לפושטם להרמה והוצאה וז"ב) ומשו"ה צריך לר"א קרא להכשיר, אע"כ דתוס' ס"ל דגם בע"מ מותר לו לכתחלה ללבוש בגדי כהונה (חוץ מהאבנט) לדברים שהם לצורך עבודה, וא"צ קרא לזה כיון דבגדי כהונה ניתנו להנות בהם משו"ה שפיר הקשו:
ובזה מצאנו דעת קדושים של התוס' שהגאון רעק"א זצ"ל בדרוש וחדוש שלו הניח בצ"ע מאי הקשו למ"ל קרא לר"א להכשיר בע"מ הא שפיר אצטרך דאי לאו קרא הו"א דגם הוצאה עבודה הוא מדצריך שני כלים וכמו שהקשו תוס' בתחלת כדבור דהיכן מצינו דבר שאינו עבודה ובעי שני כלים אבל השתא דכתיב קרא להכשיר בע"מ ש"מ דלאו עבודה היא ואפ"ה הצריכה תורה ב' כלים שפיר מצינו דלאו עבודה וי"ל ג"כ דהרמה לאו עבודה היא, וזו קושיא נפלאה, ועפ"ד ניחא שפיר כיון דתוס' פשיטא להו דגם בע"מ מותר ללבוש בגדי כהונה לדבר שהיא צורך עבודה וליכא שום הו"א לאסור עליהם ללבוש ב' כלים א"כ מזה שהצריכה תורה ב' כלים להרמה אין שום ספק לומר דעבודה היא ואדרבה מדלא הצריכה תורה ד' כלים ראי' דלאו עבודה ושפיר הקשו למ"ל לר"א קרא להכשיר בע"מ אבל אם נימא דבבע"מ יש הו"א לאסור בגדי כהונה חוץ האבנט גם לדברים שהם צורך עבודה א"כ גם בכהן תמים אין זה פשיטות ושפיר י"ל כקו' הגאון רעק"א זצ"ל, וכ"ש דיקשה קושייתינו הנ"ל, ועכצ"ל דפשיטא להו לתוס' דאין הפרש בין כהן תמים לבע"מ לענין שני כלים מבגדי כהונה דלדבר שהוא צורך עבודה מותר וז"ב:
והנה רבינו (בפ"ח מכלי מקדש) העתיק בגדי כהונה ניתנו ללהנות בהם ולא כ' מפני שלא ניתנה תורה למלה"ש משמע דגם ללבוש בתחלה מותר וכן מבואר מלשונו שכ' לפיכך לובשם ביום עבודתו אפילו שלא בשעת עבודה, ולובשם לכתחלה משמע [וע' בסוף ה' כלאים כ' רבינו כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקין מפני האבנט, מלשון זה משמע דגם במה שלבשו בגדי כהונה עשו איסור רק דאין לוקין אלא מפני האבנט, דאל"כ הול"ל כהן שלבש אבנט, וי"ל הפי' כהנים שלבשו בגדי כהונה (לעבודה דעשו בהיתר ללבוש גם האבנט, אפ"ה) שלא בשעת עבודה לוקין מפני האבנט וקמ"ל דלא אמרינן הואיל ואשתרי, אבל בגדי כהונה לבד האבנט, שפיר ס"ל לרבינו דמותר ללבוש בתחלה אפי' שלא בשעת עבודה] אמנם הוסיף רבינו ביום עבודתו לומר דוקא שיש צורך קצת כי הוא יום עבודתו וחולק בקדשים, וגם אגב חביבותי' מקרי ועביד יכול ללבוש בתחלה, ולפ"ז גם רבינו יודה דבע"מ מותר ללבוש בגדי כהונה (לבד האבנט) לדברים הם צורך עבודה, אמנם הוא ז"ל פוסק (פ"ב מתמידין הט"ו) דהוצאה לאו עבודה ואפ"ה אינה נעשית בבע"מ, ה"ט לפי דפסק כת"ק דאתקש הוצאה להרמה דבעי ד' כלים וכהן תמים דאשתרי ללבוש להרמה דהיא עבודה א"צ לפשוט את האבנט דלענין זה שיעשה דבר שהוא צורך עבודה גם הוא מודה דאמרינן הואיל ואשתרי והוא ענין מכשירי מצוה שלאחר המצוה [ע' פסחים (דס"ט א') ולפ"ז י"ל דר"א לשיטתו דס"ל דגם מכשירי מצוה שלפני המצוה דוחה, משו"ה ס"ל אליבא דריו"ח דבעי ד' בגדים וכשרה בבע"מ דלאו עבודה רק מכשירין שלפני העבודה ויש להאריך בזה טובא ובאתי רק להעיר] דאמרינן שכבר דחתה המצוה את האיסור וע' מנחות (דע"ב ב') ובחולין (דפ"ד ב') ובסוכה (דמ"ג ע"ב ויש להאריך בזה דכבר דחתה שחיטה את השבת שאמרו בפסחים ומנחות שם הוא מענין שאמרו בסוכה אמרי לולב הוא דדחי' כלומר ולא ניכר חביבות המצוה שהיא דחתה שבת, כן מכשירין שלאחר המצוה לא יאמרו דמכשירין דוחין רק המצוה גופה מש"ה מותר ודו"ק ואכמ"ל] ושפיר גזרה תורה הוצאה בד' כלים אע"ג דלאו עבודה כיון שהוא כבר לבוש בהם משעת הרמה א"צ לפושטם, משא"כ בע"מ דא"א לו ללבוש להרמה דהיא עבודה ממילא א"א לו ללבוש להוצאה אע"ג דלאו עבודה היא כי ללבוש בתחלה כלאים שלא לצורך עבידה אסור, משו"ה כ' דאינה נעשית בבע"מ, ודו"ק וזה טעם נכון לפסק רבינו ז"ל, ומשו"ה לשיטתו פוסק (בתמידין שם ה"י) דבגדים הפחותים לובש להרמה ולא להוצאה כי איך ילבש בתחלה להוצאה דלאו עבודה ד' בגדים וע"כ פחותים מהם שגלתה תורה היינו עוד להרמה ודו"ק [ויש לי בזה אריכות דברים בס"ד ליישב דעת רבינו שנטה מדברי רבי יוחנן בסוגיא זו ואציין כעת ראשי דברים ובמקום אחר בסייעתא דשמיא יבואר באריכות ע' בכורות (ד"ד ע"ב) פלוגתת ריו"ח ור"ל לל"ק ריו"ח ס"ל דחלות הדבר והפקעתו שוין, ולל"ב לא ס"ל הכי עתו"ס שם וכן מוכח בכמה דוכתי בש"ס, וע' ה' עכו"ם (פי"א הי"ב) פסק רבינו דאין חילוק בין להגן בין לרפאות ובכ"מ תמה מסוגיא דשבועות וסנהדרין וע' ירושלמי סנהדרין לא נזכר ריו"ח, וע' ברכות (ד"ה א') ר"ל אומר כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו וריוח"א הא אפי' תינוקת שב"ר יודעין וע' רש"י סנהדרין (דק"א א' ד"ה ואפילו ויקרא) מזה דייק רבינו דסוגיא דשבועות וסנהדרין לל"ק דבכורות נאמרו וא"ש וע' רש"י חולין (דע"ד סע"ב) ויש לע' בשבת (דס"ז א') אריו"ח לאישתא צמירתא כו' ולימא ולפ"ז סובר דגם סוגיא דיומא כאן לל"ק דבכורות הוא דלריו"ח אין חילוק בין ללבוש בתחלה בין לפשוט ומש"ה נטה מדבריו שבסוגיא זו, וע' חגיגה (דכ"ו א') פלוגתת ריו"ח ור"ל רל"א ל"ש אלא ריקנין וריוח"א אפי' מלאים אפי' אפיקרסותו לתוכו ע"ש וע' חולין (דע"א א') ובשאר מקומות פלוגתא דריו"ח ובר, פדא, ויש להאריך טובא ואכ"מ) ועכ"פ מבואר דדעת רבינו דאם הכהן לבוש בגדי כהונה א"צ לפשוט האבנט אם בא לעשות דבר שיש בו צורך עבודה דאם נימא דס"ל דגם בדבר שהוא צורך עבודה אם אינה עבודה ממש אסור לכהן להיות לבוש באבנט יקשה היכן מצינו דבר שאינה עבודה ובעי ד' כלים וע"כ דהוצאה עבודה היא ואיך פסק דלאו עבודה היא ע' בסוגיא דיומא כאן ודו"ק, וגם אפושי פלוגתא לא מפשינן דלהראב"ד יהי' מותר באבנט כל היום אפי' שלא בענין עבודה כלל משום הואיל ואשתרי ולרבינו גם לדבר שהוא לצורך עבודה לא, וכן מוכח מהא דיומא (דס"ת ע"ב) שאני אכילה דצורך עבודה היא, ולקמן (דס"ט א') פריך תיפ"ל משום כלאים ע"ש ודו"ק:
מכל הלין מבואר דגם רבינו מודה דבע"מ יכול ללבוש בגדי כהונה לצורך אכילת קדשים דהיא צורך עבודה, לבד האבנט שאסור עליו משום כלאים, וכהן תמים שהוא לבוש האבנט משעת עבודה גם רבינו יודה דבבואו לעשות דבר שהוא צורך עבודה שאינו צריך להפשיטו, וא"כ יש מקום לדברינו, דגם כשהוא לבוש בגדי כהונה בלא האבנט עדיין אינו ניכר דהכיבוד הוא לפי שהוא הנבחר לעבודתו ית', דהרי גם בע"מ ג"כ לובש לאכילת קדשים ואין בכיבודו כבוד שמים רק כבודו שהוא בר אבהן ונמצא דכבוד שמים הוא רק כשהוא לבוש האבנט ג"כ, ואתיא לנכון דהא הא דאמרינן אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם גם כשחסר בגד אחד נאמר כנ"ל, א"כ שפיר רבינו לשיטתו דס"ל דשלא לצורך עבודה כלל אסור לו להיות לבוש באבנט ממילא לא משכח"ל הא דאמר שמואל המשתמש בכהונה מעל ושמואל לשיטתי וכמש"ל ודו"ק וז"נ לפלפולא:
ד ואם כנים אנחנו בזה מצאנו ישוב נכון בפי' דברי רש"י ז"ל נדרים (דס"ב ב') ליטול מנה יפה ראשון כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים, והוא תמוה וכי איזה כהן חשוב יותר לוקדשתו שיהי' כהן חבירו מחויב ליתן לו מנה יפה ראשון, והר"ן מגלה (פ' הקורא עומד) כ' בכה"ג, ותמה עליו במנ"ח (מרס"ט) וקדמו בבא"ש הוריות (די"א) הא קרא וקדשתו בכה"ד כתיב [ויש לע' בירושלמי (רפ"ג דהוריות) כ"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין מגדולתו כו' אר"א קדוש יהי' לך כבי' מה אני בקדושתי כו' והרי קדוש יהי' לך הוא סיפא דקרא וקדשתו דבכה"ד כתיב ועמש"ל (רס"י זה) בדברי התוספתא סנהדרין וצ"ע ואכמ"ל], ובחא"ג מהרש"א ז"ל כ' דכוונת רש"י ז"ל בכהן ת"ח דהוא קדים לע"ה, ואינו מובן דהא בגמ' שם אמרו מה כהן נוטל חלק בראש אף ת"ח נוטל בראש וכהן מנ"ל דכתיב וקדשתו, הרי דמכהן שאינו ת"ח ילפינן לת"ח, דאם נימא וקדשתו בכהן ת"ח מיירי מה ראי' לת"ח שאינו כהן [ומש"ש וז"ל וכהן דקרא דוקדשתו מיירי נמי בת"ח שנקרא כהן כמו ובני דוד כהנים, משמעות דבריו דבקרא כתיב תיבת כהן, ובאמת בקרא דוקדשתו לא מוזכר כהן, ומפורש בו כי את לחם הוא מקריב וגם לאו ת"ח בכלל וקדשתו אם אינו ע"ה גמור (עמ"ש לקמן בס"ד) וצע"ג]:
ועפ"ד נאמר כיון דבשעת חלוקת ואכילת קדשים שהיא צורך עבודה לכ"ע מותר לכהן תמים להיות לבוש באבנט, ואז הרי כבודו כבוד שמים שהוא נבחר לעבודתו ית"ש, ובע"מ הא א"א לו להיות לבוש באבנט בשום פעם, א"כ גם על הכהן בע"מ יש מצוה וקדשתו לכבד את הכהן תמים הלבוש באבנט מצד שהוא הנבחר לעבודתו ית', ומחוייב לכבדו ליטול מנה, יפה ראשון בחלוקת הקדשים, ונקט לחה"פ ע' יומא (דל"ט א') הצנועים מושכין את ידיהם בלחה"פ לפי שלא הי' כזית לכל אחד והבן וע' חולין (דקל"ג א') משקל נמי לא שקילנא בכל המתנות ע"ש וק"ל והוכרח רש"י ז"ל לפרש כן משום דהי' ק"ל הקו' שהקשו הא וקדשתו בע"כ ואיך אפ"ל ליטול מנה יפה ראשון בכלל וקדשתו בע"כ והא שונא מתנות יחי' לכ"פ בחלוקת קדשים ומש"ה בפי' עה"ת שהביא הדרש לכיבוד מקדוש יהי' לך דבתו"כ מרבה מינה בע"מ, ומוקדשתו דריש בע"כ כמו שפי' שם, ולא יצוייר דכהן בע"מ יחוייב ליטול מנה יפה ראשון בקדשים מכהן אחר בע"כ כמובן, לכן השמיט הא דליטול מנה יפה ראשון ע"ש, משא"כ בגמ' דדרשו מוקדשתו דקאי בכהן תמים שפיר מחויב ליטול מנה יפה ראשון בע"כ שלא יהי' במיאונו בזיון קדשים, זולת אם ממאן ליקח מטעם שלא יהי' נראה כגרגרן או כדי שהנצרך יותר ישיג אין בזה בזיון לקדשים ואדרבה כבוד איש שבת מריב אוהב צדקה וחונן דלים, וע' מה שהעירותי לעיל סו"ס א' מהא דר"ז בברכות דכ"ח א', וזהו כוונת התוס' בחולין (שם ד"ה משקל) ע"ש והבן (ויש להעיר בתו"כ (פ' אמור) אמרו קדושים יהיו לאלקיהם בעל כרחם, כי את לחם אלקיהם הם מקריבים להגיד מה גרם הם מקריבים ולא הלוים, והיו קודש לרבות בע"מ, תו אמרו (שם) וקדשתו דפנו בע"כ, כי את לחם אלקיך הוא מקריב להגיד מה גרם, קדוש יהי' לך לרבות בע"מ, ויש לדקדק מדוע בקרא וקדשתו לא אמרו להגיד מה גרם הוא מקריב ולא הלוי, כמו שאמרו בקרא דקדושים יהיו, ועפ"ד אפ"ל דלכאו' למ"ל שני כתובים לבע"כ קדושים יהיו גם וקדשתו, וכן והיו קודש לבע"מ וקדוש יהי' לך לבע"מ, ואפ"ל קדושים יהיו הוא פועל עומד והוא אזהרה לכהנים שאינם רשאים לזלזל ולנהוג בזיון בעצמם, כי את לחם אלקיהם הם מקריבים להגיד מה גרם הם מקריבים ולא הלוים, ולכן רק הכהנים מוזהרים קדושים יהיו בע"כ דאם יבזו את עצמם הרי זה בזיון אם אח"כ מקריב את לחם, והיו קודש לרבות בע"מ אע"ג דאינו מקריב אסור לבזות א"ע דהוא מבזה את מולידיו דה"ה מזרע אהרן הנבחר וכענין את אבי' היא מחללת, וקדשתו בע"כ קאי לכיבוד מאחרים, שאחר מחויב לכבד את הכהן (וקדשתו הוא פועל יוצא מאחרים אליו) כי את לחם הוא מקריב להגיד מה גרם, דדוקא כהן המקריב הוא בכלל וקדשתו בע"כ שאינו רשאי למחול על כבודו, והוא בזמן שבגדי כהונה עליו וניכר שהוא כבוד שמים אבל בזמן שאיננו לבוש בכל בגדי כהונה אינו בכלל וקדשתו בע"כ דמצי מחיל וכ"ש בע"מ, ומש"ה לא אמרו הוא מקריב ולא הלוי, דגם הוא בעצמו בזמן שאסור לו להקריב אין כאן מצוה לקדשו בע"כ דמצי מחיל, קדוש יהי' לך לרבות בע"מ, דגם בע"מ מחויב לכבד את כהן המקריב בע"כ לחלוק לו כבוד ליטול מנה יפה ראשון, ובאתי רק להעיר]:
ואפ"ל עוד דרש"י ז"ל הוכרח לפרש ליטול מנה יפה ראשון בחלוקת קדשים משום דהי' ק"ל אומרם וקדשתו לכל דבר שבקדושה והיכן מצינו ליטול מנה יפה ראשון בדבר שבקדושה, ומשו"ה פי' בחלוקת קדשים וכ"כ המהרש"א ז"ל, ובזה יש ליישב קצת דברי רש"י בגיטין (דנ"ט ב') וקדשתו לכל דבר שבקדושה כ' וז"ל וקדשתו כי את לחם וגו', ועמדו המפרשים מה הוסיף בזה, הא לא נמצא קרא וקדשתו אחר, ולדרכינו נאמר כי רמז ליישב בזה מה שאמרו לכל דבר שבקדושה וליטול מנה יפה איך מצינו בקדושה לזה הוסיף כי את לחם וגו' דמסיפא דקרא קדוש יהי' לך מרבינן בע"מ שגם בע"מ מחויב לכבד את הכהן תמים ושפיר שייך מנה יפה ראשון בדבר שבקדושה והיינו בחלוקת קדשים וכמו שפירש בנדרים וק"ל:
[ויש להעיר קצת בדברי הר"ן שכ' וקדשתו ליטול מנה יפה ראשון בכ"ג קאי דדייק מדקרא קמא כתיב בלשון רבים קדושים יהיו וגו' כי את לחם אלקיהם הם מקריבים וגו' והיו קודש, ואח"כ כתיב וקדשתו בלשון יחיד משמע לי' דמ"ד וקדשתו לכל דבר שבקדושה פליג על התו"כ, וס"ל דקרא קמא קדושים יהיו קאי על כהנים הדיוטים קדושים יהיו בע"כ והיו קודש לרבות בע"מ לכיבוד, וקדשתו בע"כ קאי על כ"ג וכיבוד לדבר שבקדושה יליף מסיפא דקרא קדוש יהי' לך כמו שכ' רש"י ז"ל בפעה"ת, וכהאי גוונא מצינו ביומא (ד"ו רע"א) ע"ש בתוס' ד"ה אמר לך בתי' ה"ר מנחם זצ"ל דהכ' ואבנט תעשה מעשה רוקם בכ"ג מיירי מדכתיב ולבני אהרן תעשה כתנת וגו' א"כ קרא קמא דכ"ג הוא ומצינו כיוצא בזה בהרבה מקומות בש"ס, ולפ"ז הי' אפ"ל דדברי התוספתא בסנהדרין שסיימו אמרו לו אינו אומר ומן המקדש לא יצא אלא בשעת עבודה, יש לו שייכות לדברי ר"י שאמר אם בא לנהוג בזיון בעצמו, ונאמר דר"י פליג על הת"ק וס"ל דאיסור רחיצה עמו לאו מצד כיבוד נגעו בי' רק דבזיון הוא ואסור לכ"ג לבזות א"ע דכתיב וקדשתו וס"ל דקרא זה בכ"ג כתיב וקדשתו בע"כ, א"ל דהא דנזהר כ"ג שלא יצא מקדושתו הוא רק בשעת עבודה, אבל כשהוא רוחץ הא אינו לבוש בבגדיו ליכא וקדשתו בע"כ והבן, ובאתי רק להעיר, והעיקר כמ"ש לעיל דר"י ות"ק לא פליגי ותוספתא מילי מילי קתני וכנ"ל]: