שות די השב· רבי דוד בונאן
יורה דעה · סימן יד
מודעת זאת בכל הארץ פה עוב"י תונס יע"א בדור ראשון שלפני פנינו עמדו ונחלקו לב' כיתות מחלוקת שהיא לש"ש והסכימו הב' כיתות ויפרדו איש מעל אחיו על אופן זה דהיינו שנחלקו לב' קהלות תוונסא יצ"ו וק"ק פורטוגיזיס יצ"ו ועל ראשיהם מלמעלה הרבנים הגדולים נ"נ שיהיו באותו הדור זי"ע אלה מפה ואלה מפה מב' הצדדים ואחריהם שריהם ופרנסיהם ומנהיגיהם אלו לעצמן ואלו לעצמן לחזק כל בדק ולפרוע פרעות כל צרכי ציבור וקופות של צדקה לפרנסת עניים ות"ח הן וכיוצא בהן. ומכללא אתמר בהיות כי עיקר ויסוד קופה של צדקה במדינה זו מדורות קדמונים קמאי דקמאי הוא מעזר מכירת הבשר הנה כי כן בעת ובעונה ההיא שנחלקו לב' קהלות כל קהל בפ"ע עשו בית המטבחים לעצמן וכל העזר וההכנס' כל קהל לעצמו לעזר ולהועיל לחלק ע"י נאמני הקהל ההוא מידי שבת בשבתו לת"ח ולעניים של קהל בפ"ע. ובענין ארחי ופרחי יחד עשיר ואביון הבאים מכל תפוצות הגולה הן עוברי אורח הן הבאים להתגורר ולהשתקע במדינה זו הנה מנהגי הקהלות אשר שמענו ונדעם ידיעה נאמנה מדור דור מיום הוסדה ועד עתה כך הם כל אשר יעבור מכל תושבי מדינות ישמעאל ממזרח וממערב מצפון ופרס ומדי ומכללם כל בני אשכנז ופולוניא הכל נגררים אחר ק"ק תוונסא יצ"ו להתפלל עמהם ולתת צדקה עמהם ולקנות בשר מבית המטבחים שלהם ואם דל הוא ואין ידו משגת הלוך ילך לדייני ולגזברי ק"ק תוונסא יצ"ו לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו וגם צדה ל'ו עשו להם. ולעומת זה כל הבאים מתפוצות ישראל במדינות אדום בכל ערי איאורופ' פרנצייא ואנגילטירא איטלייא ורומנייא ומכללא אתמר אנוסי זמני הגירוש גלות ירושלם אשר בספרד ופורטוגאל וכיוצא אשר יעבור עליהם רוח טהרה ותטהרם לשוב לדתנו שתת' הכל נגררים אחר ק"ק פורטוגיזיס יצ"ו להתפלל עמהם ולתת צדקה עמהם ולקנות בשר מבית המטבחים שלהם ואם דל הוא ואין ידו משגת הלוך ילך לדיינים וגזברים ק"ק פורטוגיזיס לעשות עמו כנימוס לכל אשר יחסר לו. הן אלה קצות עניני חלוקות הב' קהלות קדושות ק"ק תוונסא יצ"ו וק"ק פורטוגיזיס יצ"ו לבד משאר ענינים ידועים ומפורסמים:
והנה בכל הפרטים הנז"ל לא ערער אדם מעולם בשום צד ואופן זה מ"מ מאה שנים מיום שנחלקו לב' קהלות אלא מתנהגים והולכים בתום דרך ויושר לבב לעשות משפט כתוב א' לא' ע"פ דרך הנז"ל באין פוצה פה ומצפצף קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ולא יעבור:
הן היום שמועה שמענו יצאו עוררים ק"ק תוונסא יצ"ו באומרם ליחידי' מבני עמנו מתושבי ק"ק גיבלטא"ר יע"א היושבים בעיר זו כמה שנים עם ק"ק פורטוגיזיס יצ"ו כמנהג הקדום ככל הכתוב ומפו' לעיל ויאמרו אליהם רב לכם שבת עם ק"ק פורטוגיזיס יצ"ו כי לכם יאתה לשבת עמהם בק"ק תוונסא ולקנות בשר מבית המטבחים שלהם ואם לאו ח"ו נלכדים בחרם שהחרימו הרבנים נ"נ על כל איש מבני ק"ק תוונסא שלא לקנות בשר מבית המטבחים של ק"ק פורטוגי' ואתיא מכללא באמרם עוד אליהם שהחרימו ג"כ על כל הבאים מתפוצות ישראל אשר לא מבני ק"ק פורטוגי' המה שלא יוכלו לקנות מבית המטבחי' של ק"ק פורטוגי' אי לזאת שאול ישאלו יחידי ק"ק גיאלטא"ר יצ"ו המתגוררים פה עמנו היום אם יש ממש בערעור זה:
תשובה תמיהא מלתא טובא מאין הרגלי' לערעו' זה אחר מאה שנים וכי מי הכניס בני ק"ק גיבלטא"ר עם תושבי ערי ישמעאל הלא המה תחת ממשלת אינגלטיר"א ממלכי אדום ויציבא מלתא גלוי ומפורסם שכל איש ואשה תינוק ותינוקות הבאים מכל מלכיות אדום הם בכלל ק"ק פורטוגי' ככל אשר כתבנו למעלא ועדותינו זו מבוררת ומפורשת באר היטב אשר אנחנו בני ק"ק פורטוגי' זנין ומפרנסי' לכל העניי' הבאים מק"ק גיבלטא"ר יע"א וקוברים מתיהם בכבוד כיד ה' הטובה עלינו וכל היחידים הבאים מק"ק הנז' הם עמנו היום כל א' לפי כבודו הם ובניהם ובני בניהם עד היום הזה ואם כה יאמרו שאין רשות ליכנס עם ק"ק פורטו' אלא דוקא בני ליוורנו יע"א שכן ק"ק פורטוגי' מכונים ונקראים בשם גראנא ובהסכמה שלהם כתוב שאין רשות לקנות בשר מבית המטבחים של הגראנא אלא דוקא גראנא גם זה שכבר הוחזקו זה מאה שנים שכל הבאים מתפוצות הגולה מכל מלכיות אדים הם בכלל ק"ק פורטוגי' יצ"ו ולא ערער אדם מעולם ואם כה יאמרו המערערי' דשאני הני בני גיבלטא"ר מכל בני איאורופא משום שעיקרם ותולדותיהם הם מבני המערב שהלכו לדור שם והרי הם בכלל מדינות ישמעאל גם זה אינו דהא כיון שעקרו דירתם מארץ ישמעאל וקבעו דירתם בארץ אדום אינם נקראים עוד בשם בני ארץ ישמעאל כדקי"ל בח"מ סי' קס"ג דכל הדר בעיר יב"ח או שקנה בה בית דירה נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים וכו' ע"ש וכ"פ בי"ד סי' רי"ז סל"ב ע"ש וא"כ דינא הוא על כל בני ארץ ישמעאל שעקרו דירתם ונתיישבו בארץ אדום ונעשו בני עיר ה"נ הבאים מהם לעיר זו אחת דתם ליכנס עם בני ק"ק פורטוגי':
ודע דכל וה שהוצרכנו להאי טעמא דמשום שעקרו דירתם מארץ ישמעאל ונחשבים בבני ארץ אדום ליכנס עם בני ק"ק פורטוגי' הוא משום היות המנהג וישוב העולם כדי שלא יהיה ח"ו שום בלבול ופרוד בין הקהלות אבל לענין דינא מאין הרגלים להחרים ליושבי מדינות אחרות שבאו לכאן לקיים הסכמתם ואפי' למה שפס' מרן בי"ד סס"י רי"ד וז"ל קבלת הרבי' חלה עליהם ועל זרעם וכו' וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבים לעשות כתקנתם וכו' ע"ש ה"ד היכא דליכא בעיר אלא קהל א' אבל בנ"ד שיש במדינה זו ב' קהלות כבר כ' מהרשד"ם בחי"ד סי' קכ"א ובחח"מ סי' שצ"ח שכבר עלת' הסכמת חכמי העיר הזאת שאלוני' בין החכמים הקדושים אשר בארץ המה בין אשר הם חיים עדנה שכל קהל וקהל ועיר בפ"ע היא ע"ש וכ"כ הרא"ם ומהרד"ך הביא דבריהם הפר"ח במנהגי' ע"ש א"כ מלת' דפשיטא הוא שכל הבא מארץ אחרת לדור במדינה זו תורת כל א' בידו ליכנס עם איזה קהל שירצה ולקנות בשר מאותו הקהל ואפי' כיוונו בהסכמתם על כל מי שיבא ממדינה אחרת שלא לקנות בשר אלא מבית המטבחים שלהם הא ודאי לא חלה הסמכת' וא"כ ה"נ ודאי שכל הבא מארץ אחרת אפי' מארץ ישמעאל לא חלה ההסכמה והחרם עליו ויכול לקנות בשר בכל אשר תאוה נפשו לאכול בשר אא"כ מעיקרא קבע עצמו עמהם וכ"כ המבי"ט ח"א סי' של"ז וז"ל וא"כ בנ"ד כשעושים הסכמה בעיר א' על זרעם ועל כל הנלוים אליהם היינו אותם שיתלוו אליהם שיבא לדור עמהם בעיר ההיא וע"כ יהיו נתפסי' בהסכמה כיון שרוצים לדור בעיר ההיא אבל קהל א' שעשו הסכמ' וחרם ע"כ הנלוים אליהם כיון שהנלוים אליהם יש להם בית מנוס ללכת לבה"כ אחר שבעי' אינם יכולים להכריחם וכו' ומ"ש הריב"ש שהבא לדור בקהל ע"ד הסכמותיהם הוא בא ומתחייב בהם היינו כשבא לדור בעיר א' שאין בה אלא קהל א' או קהלות הרבה ויש לכולן הסכמ' א' ע"ש הרי בהדיא כמ"ש דכיון שיש קהל אחר בעיר כל הבא מארץ אחרת יכול ליכנס באיזה קהל שירצה:
איברא דלכאורה עדיין יכולים לטעון כנגדם ולומ' דכיון שהם מפרנסי' עניים הבאים מארצם גם הוא צריך ליכנס עמהם דהא ודאי ליתא דכיון שהוא עוקר דירתו מארצו אין העניים של ארצו מוטלים עליו דהו"ל לגבי דידיה כעניים של עיר אחרת כיון דהוא עצמו אינו נק' בשם אות' העיר שיצא ממנה ומעתה ומעכשיו הוא מחוייב ליתן לעניי הקהל אשר הוא מתגורר עמהם כמ"ש מהרשד"ם בחח"מ סי' שצ"ח על ב' קהלות הדרים בעיר א' וז"ל וכי היעלה על הדעת שמי שיצא מעירו וקבע עצמו במ"א שיחוייב לתת צדקה לצורכי עניי העיר שיצא משם זה לא עלה ע"ד אדם מעולם כי גבול גבלו חז"ל לקופה ולתמחוי וכו' עד יב"ח שהוא כאנשי העיר שעומד שם לכל דבר ע"ש:
אמנם מדברי הריב"ש סי' רס"ב לכאו' נר' דיכולי' בני העיר לתקן אפי' על הבאים ממ"א שכ' וז"ל וכל שהקהל או מנהיגיהם אשר עשו התקנה מפרשי' עתה ואומרים שלא היתה דעתם לכך בתקנתם ה"ז מותר ואע"פ שלשון התקנה כולל שלא יהא רשאי שום אדם בעולם וכו' אפשר שאין הכונה אלא על בני קהלה שהם תחת ממשלתם וביד' לתקן עליהם וא"כ אף כשאסרו היין על בני הקהל בהנאה הוא ג"כ כשהמכניס הוא מבני הקהל וכיון שלשון התקנה יסבול אפי' להיתר יכולי' הנודרים לבאר מה היתה כונתם וכו' עש"ב משמ' דכשמבארים כונתם דהיתה דעתם מתחלה אפי' על הבאים מארץ אחרת חל עליהם תכף ומיד כשבאים אבל נר' דהא ודאי בורכא דכבר נתבאר דאין יכולת ביד בני העיר לתקן על בני עיר אחרת אפי' באו לעירם אא"כ באו להשתקע בארצם וכן מתבאר מתשו' הריב"ש עצמו סי' קל"ב דהסכמת הקהל בכח חרם ונידוי שכל מי שיבא לדור עם הקהל שיתחייב לפרוע עמהם בכל הוצאותיהם וצדקותיהם במסים ובכל צרכיהם אינה חלה אלא על מי שדר שם יב"ח או שקנה שם בית דירה הא לא"ה לא חל עליו שום חרם והסכמת ציבור ע"ש ועיין עוד בתשו' הריב"ש סי' שצ"ט דכל הבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבי' לעשות כתקנתם והרי הם כאלו קבלו עליהם בפי' כל תקנות העיר בעת בואם כל שאין דעתם לחזור וכו' ע"ש הרי מבואר מדברי הריב"ש עצמו דאין יכולת ביד בני העיר לתקן על בני עיר אחרת אא"כ באו להשתקע או ישבו שם יב"ח ועיין בתשו' הרשב"א סי' תרס"ד וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ה סי' ש"א רמ"ח וז"ל ולא מבעיא לבאים ממקומות אחרים שאין בידם כח לגזור עליהם וכו' ע"ש אשר ע"כ נראה דכונת הריב"ש בתשו' זו דסי' רס"ב דאם כונתם בתחלה לגזור אף על הבאים ממ"א לאסו' יינן לבני העיר דאז חלה תקנתם שאפי' הביא אדם אחר שאינו מבני העיר יין ממ"א נאסר לבני העיר לשתותו אבל לאותו אדם שהוא ממ"א מודה הריב"ש דאפי' היתה כונתם כן לא נאסר היין לשתותו אותו אדם עצמו שהוא ממ"א כיון שאין שום תקנת בני העיר חלה על בני עיר אחרת וכ"ש בנ"ד שיש ב' קהלות דיכול כל אדם שיבא מעיר אחרת לילך לאיזה קהל שירצה ואחר שישב עם איזה קהל שירצה אז יחוייב לקיים כל התקנות של אותו קהל:
ודע דמ"ש הרדב"ז בתשו' הנז' וז"ל ול"מ לבאים ממקומות אחרים שאין בידם כח לגזור עליהם אלא אפי' לבני עירם אין הסכמתם כלום כיון שהוא דבר מחודש ולא הסכימו כולם וזה מבואר בדברי הפוסקים בההיא דרשאי' בני העיר להסיע על קצותן דאינן רשאים להתנות במלת' דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אלא למגדר מלת' דאיסו' ולא ראיתי בזה חולק וכו' ע"ש יש לתמו' עליו שהרי דעת הרא"ש בתשו' סוף כלל ז' והרשב"א בתשו' דיכולים בני העיר לתקן אפי' בענין דלא הוי מגדר מלתא ואפי' היכא דהוי רווחא להאי ופסיד' להאי חייבים המיעוט לקיים דברי הרוב וכמ"ש מהרשד"ם בחח"מ סס"י ת"ז וכן משמ' מתשו' הריב"ש בתשו' סימן רס"ב שכתבנו לעיל:
גם מ"ש הרדב"ז שם וז"ל גם אני מסופק אם יש בדור הזה מי שיוכל להפקיר ממון שכל א' מהגדולים יש לו לחוש שמא יש גדול ממנו בדורו וכו' ואפי' לפי שטתם שחשבו שהסכמתם הסכמה הי"ל לקנוס העובר עליהם אבל להפקיר ממונו כזו לא שמענו וכו' ע"ש יש לתמוה שהרי כ' הריב"ש סי' שס"ט דיכולי' כל ב"ד להפקיר ממון דכל מה שעושים בני העיר בתקנותיהם הרי הם כב"ד דר"א ור"א ועוד דכ' כ"ת דלאו כב"ד דר"א ור"א דוקא קאמר דאלימי לאפקועי ממונא אבל ב"ד אחרינא לא אלא ב"ד רבה באתרי' ויפתח בדורו כשמואל בדורו ולא אתא לאפוקי אלא כגון רבנן דבי ר"א דלא הוו ב"ד רבה אבל כל ב"ד הקבוע בעירו יכול להפקיע ממון וכ"ש הקהל וכו' ע"ש וכ"ד הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' ה' ע"ש:
ולכאורה היה נר' דלא מבעיא דהבאים ממדינה אחרת דהרשות בידם כל א' לקבוע עצמו באיזה קהל שירצה כמו שכתבנו אלא אפי' מפני הב' הקהלות שבעיר עצמה הרשות נתונה לאיזה יחיד שירצה להעתיק עצמו מהקהל אשר הוא חונה שם ולקבוע עצמו עם הקהל שירצה דכיון דכבר כתבנו בשם הפוסקי' דב' קהלות בעיר א' דינם כב' עיירות הא ודאי הרשות נתונה ביד כל אדם לעקור דירתו מעיר זו ולדור בעיר אחרת וכ"כ בהדיא מהריב"ל בתשו' ח"ב סי' ע"ב וז"ל הדבר ברור שאם נתנו רשות בני הקהל לחכם ולדייני ולאנשי המעמד לתקן ולגזור עליהם היינו בעניני הקהל אם יהיו מאנשי הקהל אבל לא שיהי' להם כח לגזור שיהיו מבני הקהל הא למה זה הדבר דומה לשבעה טובי העיר שיש להם כח לגזור על בני עירם אבל אין להם לגזור שלא יצאו מן העיר הזאת לעיר אחרת וכו' הוא דבר שלא עלה ע"ד אדם ואם נתנו להם רשות לגזור עליהם היינו בהיותם בני עירם אבל לא שיגזרו עליהם שיהיו אנשי עירם ולא אנשי עיר אחרת וכו' הרי מבואר כמו שכתבנו דכיון דב' קהלות הוי כפ' עיירות הרשות נתונה לכל א' להעתיק עצמו לאיזה קהל שירצה:
איברא דמהרשד"ם חח"מ סי' י"ב כ' וז"ל וש"מ שאם כל קהל וקהל זן ומפרנס לעניים של קהלו שאין ראוי בשום צד שילך ויפרד א' מקהל א' ללכת לקהל אחר וכו' עש"ב ולכאורה נראה שחולק על דברי מהריב"ל והא ודאי מסתבר טעמי' דמהריב"ל דכיון דהו"ל כב' עיירות אמאי אינו רשאי לקבוע עצמו בקהל אחר דהוי כהולך לעיר אחרת אמנם נראה דלא פליגי מהריב"ל ומהרשד"ם דמהריב"ל מיירי דהקהלות אינן חלוקי' אלא לענין התפלה שכל קהל וקהל מתפלל בבה"כ בפ"ע אבל לשאר ענינים כגון פרנסת עניים וכיוצא אינן חלוקים וכנראה מדבריו שם שכ' וז"ל שהמנהג בזאת העיר בין הרומניוטיס והספרדים שכל העיר כקהל א' ונעתקי' מקהל לקהל כרצונם וכו' וכן בסוף דבריו כ' וז"ל שהמנהג קדום בזאת המדינה הוא שיש רשות ביד כל אדם ללכת להתפלל במקום שירצה הו"ל להאי מלתא כל קהל וקהל כעיר א' וכו' ע"ש מש"ה כ' דכל א' מבני קהל א' יכול לקבוע עצמו באיזה קהל שירצה אבל היכא דהקהלות מחולקי' לגמרי וכל קהל וקהל זן ומפרנס לעניים שלו כההיא דמהרשד"ם מודה מהריב"ל דאין ראוי בשום צד לילך לקהל אחר וכההיא דשאלוניקי שכ' מהריב"ל שם דכשבאו מן הגרוש כל לשון ולשון קבעו קהל בפ"ע ואין יוצא ואין בא מקהל לקהל וכל קהל וקהל מפרנסים עניי לשונם וכו' ע"ש בכל כה"ג מודה הרב שאין ראוי בשום צד שילך ויפרד א' מקהל א' ללכת לקהל אחר מהטעמי' המפורשי' במהרשד"ם שם שדבר זה מביא חרבן ושממה רבה שירבו אנשי' מתפרצים ומתפרדים מעל אחיהם כי האמת תל שהכל תלוי בו הוא זה שאיש על דגלו יחנו עש"ב נועם שיח ושו"ר לה' משפטי שמואל סי' צ"ה שכ' וז"ל גם אין דעתי נוחה במה שחילק הח' השלם מהר"ב לזכות המוכיחים האלה דאחרי' שרוצי' לצאת מהקהל הנ"ל כמי שעקר דירתו מן העיר אחרי שכל קהל חשוב כעיר בפ"ע בענין חילוק מנהגותיהם לא הוו כשתי אגודות וכו' חדא דנהי דחשובי העיר בפ"ע היינו שלא להיות כפופים אבל להחשיב כעקר מן העיר ודאי אין סברא שהרי בתוך העיר יושב ודוקא מבבל לארץ ישראל וכו' אבל מקצה העיר לקצה העיר לא מצינו ועוד יש לחלק דדוקא בענין מנהג שנהגו אמרי' דמי שעקר דירתו מעיר א' אינו חיי' כחומרי מקום שיצא משם אבל בחרם שהחרימו ונשבעו לא פקע החרם בעקירה ההי' כי לא עקירת המקום גורם התרה אלא בעי' התרה גמורה וכו' ע"ש וא' הרואה שכל זה שכ' ה' הוא הפך מדברי מהריב"ל שכתב אבל לא שיהא בהם כח לגזור שיהיו מבני הקהל וכו' שלא יצאו לעיר אחרת וכו' ולפי דברי ה' משפטי שמואל כל שלא יצא לעיר אחרת ממש חל החרם. גם מהרשד"ם ז"ל אזיל בדעת מהריב"ל אלא שכ' שאין ראוי שילך ויפרד א' מקהל א' ללכת לקהל אחר אמנם לגזור עליהם בחרם ושבוע' הא ודאי מודה שאין להם כח ורשות לגזור על בני קהלם שלא יצאו לקהל אחר. גם מה שחלק ה' מ"ש וז"ל דאפי' לדברי המחלק היינו בענינים אחרים שלא מענין היציאה מבה"כ מיירי דהיינו עקירה מהעיר אבל מי שמוכרח שלא לצאת מבה"כ לפי דברי המסכימים מי התירו שיעקור דירתו משם עד דנחשב לי' שיצא מן העיר אחרי שהיציאה באיסו' היתה וחיי' לחזור מכח הדין ע"ש גם זה נראה דלא כדעת מהריב"ל דלדעת מהריב"ל כל כה"ג לא חל החרם כלל דלא ניתן רשות למנהיגי העיר לגזור עליהם שלא ילכו לעיר אחרת א"כ הסכמה זו לא חלה כלל. איברא דאפי' לפי חילוק זה שכ' המ"ש היינו דוקא בנדון דידי' שעיקר ההסכמה היתה שלא לצאת א' מקהלם לקהל אחר ומשו"ה כ' כלפי דברי המסכימים מי התירו לעקור דירתו משם כיון שזהו עצמו עיקר החרם אמנם בנ"ד שלא היה עיקר החרם והסכמה של ק"ק תוונסא שלא ללכת א' מבני קהלם לק"ק פורטוגיזיס רק שלא יקנו בשר ממקולין של ק"ק פורטוגי' וכל שעלה בדעתו לעקור עצמו מקהל הנז' לקהל פורטו' הא ודאי דאינו בכלל החרם אלא דמ"מ כיון שכל קהל וקהל זנין ומפרנסים לעניי קהלם אין ראוי לשום א' שילך ויפרד מקהלו ללכת אל קהל אחר וכמ"ש לעיל בשם מהרשד"ם:
אך מ"ש שם מהרשד"ם בשם מהרד"ך וז"ל ולענין ההסכמה אשר הסכמתם הג' קהלות נראה שאין הקהל הד' חייבים ליכנס בהסכמתם שאין בני קהל א' כפופים לבני קהל אחר גם כי בני הקהלות רבים מהם שכל קהל וקהל בענין זה כעיר בפ"ע שאין בני עיר א' כפופים לבני עיר אחרת דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הו"ל כב' בתי דינין בעיר א' וכו' ע"ש הרואה יראה דמהריב"ל פליג ע"ז דאפילו בבני שאלוניקי שכל לשון ולשון קבעו קהל בפ"ע ואין יוצא ואין בא מקהל לקהל וכל קהל מפרנסים עניי קהלם וכו' אפ"ה כ' דנוהגים שרוב הקהלות כופים לקהל א' בהסכמתם וכו' עיין שם:
באופן דהעולה מכל מ"ש א' לדין וא' למנהג דמהב' קהלות עצמן הדרים וקבועים בעיר זו כיון דמחולקי' לכל דבריהם אין ראוי בשום צד לשום א' מקהל א' לילך ולקבוע עצמו בקהל אחר מהנך טעמי דכתיבנא אבל כל באי עולם בבואם לעיר זו הרשות נתונה ביד כל אדם לקבוע עצמו עם איזה קהל שדעתו נוחה הימנו ולית מאן דימחא בידי' ברם כבר כתבנו דמתורת מנהג נכון וישר להחזיק ולעשות כמנהג קדום שכל בני ארץ ישמעאל ואשכנז ופולוניא הבאים למדינה זו ידבקו ויקבעו עצמם עם ק"ק תוונסא יצ"ו כיון שהעניים הבאים משם מוטלים על ק"ק הנז' ואם כן כשהיחידים שלהם אינן קובעים עצמם עמהם באים עי"ז לידי קנאה ושנאה ותחרות ח"ו אבל כל הבאים מארץ אדום ובכללם בני גיבלטאר יצ"ו הם קובעים עם ק"ק פורטוגיזיס יצ"ו כאשר נהגו והוחזקו מאז כדת וכהלכה כמשפט ערוכה כמה יהיה בעיר ולא עליהם יהיה קול נוגש ומערער לא מצד הדין ולא מצד המנהג ולראיה ולזכות ביד יחידי סגולה יראי ה' וחושבי שמו שרי צבאות ישראל נכבדי ארץ בני ק"ק גיבלטאר יע"א המוחזקים ומתגוררים פה עמנו כתבנו וחתמנו שמותינו בש' צדקו"ת אהב ישר יחזו פנימו בס' וישמור משמרתי מצותי חקתי ותורותי והיה זה שלום: