שות די השב· רבי דוד בונאן
יורה דעה · סימן יג
יש לחקור אם הבכור נוטל פי שנים בכתובת בנין דכרין.
נראה דהאי מלתא תליא בעיקרא דמלתא אי כב"ד הויא מכח האב אי מכח האם דאי אמרינן דהויא מכח האב א"כ הבכור נוטל פי שנים בירושת האב ואם היא מכח האם הא קי"ל דאין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם ומדברי רש"י במתניתין בפרק נערה דנ"ב ע"ב מבואר דס"ל דכב"ד מכח האב היא שכ' וז"ל אם תמותי בחיי ואירשך יטלו בניך כתובתיך וכו' ועיין עוד בר"פ מי שהיה נשוי בד"ה שניה וכו' ועוד שם בר"פ מש"נ אמרי' ש"מ א' בחייו וא' במותו יש להם כב"ד ולא חיישי' לאינצויי ופירש"י ולא אמרי' כי תקון כב"ד היכא דמתו שתהיה בחייו וכו' דהשתא אתו תרוייהו בתורת בנין דברין שהיא ירושת האב ולא אתו לאינצויי אבל א' בחייו וא' במותו דיורשי שניהם באים על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן ולא מאביה' באה להם ובני ראשונה באים ליטול חלק יתר מכח ירושת האב דהא ירתון תנן לא שקלי דילמא אתו לאינצויי ולומ' לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו הא לא אמרי' עכ"ל הרי בהדיא דכב"ד ירושת האב דאל"כ א' בחייו וא' במותו נמי לא אתו לאינצויי דהא כולהו אתו בתורת חוב אמם וכ"ב רשב"ם בפ' י"ן דקל"א ע"א בד"ה ששניהם וכו' וז"ל בנין דכרין דיהוו ליכי מנאי אם תמותי בחיי ואירש כתובתי' בני הזכרים שתלדי לי הם יירשוה לאחר מותי יתר על חלקם שיחלוקו עם אחיהם ע"ש הרי בפי' שהתנאי הוא שאחר שכבר ירש הוא כתובת אשתו כשמת' בחייו כדינו שהבעל יורש את אשתו לאחר מותו הם יירשוה וא"כ ודאי מכח האב הם זוכים בירוש' זו וכ"כ מהרש"ך בתשו' ח"ב סי' ס"א דזכיית הבנים בכב"ד הוא מכח האב ולא מכח האם והדבר פשוט מאד ומספר כתוב' נלמוד שכך כתב לה בנין דכרין דיהוון ליכי מנאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון ואם זכות כב"ד אינו בא מכח האב מהירושה מה שייך לומר יתר על חולקהון וכולי עיין שם:
איברא דהרשב"ץ בתשו' ח"א סימן ק"ן כ' בפשיטות דאין הבכור נוטל פי שנים בכב"ד עיין שם ולכאורה דבריו תמוהים כיון דירוש' כב"ד היא מכח האב למה אין הבכור נוטל בה פי שנים והנה בפ' נערה דנ"ב פרכינן ותגבה ממטלטלי ופירש"י כיון דטעמא משום נדוניית אבי האם וכו' מוכח קצת דכב"ד הוא מכח האם וכן מוכח בהדיא מדאמ' התם בסוגייא דפ' מי שהיה נשוי מתקיף לה ר"א ממאי דילמא לעולם אימא לך א' בחייו וא' במותו אין להם כב"ד ומאי קודמין לנחלה קתני וכ"ת יורשי א' למ"ל איירי וכו' ופירש"י יורשי הא' למ"ל דקרו להו יורשי ראשונה הלא לא מכח' ולא מתקנה באים לירש וכולי ע"ש מוכח דאי הוו נטלי כב"ד שפיר קרי להו יורשי א' שהם יורשי' מכח האם ולכאורה קשה מדברי רש"י ורשב"ם שכתבו דמבואר דס"ל דכב"ד הויא מכח האב אשר ע"כ נראה דקושטא דמלתא דירושת כב"ד שני כחות מעורבי' בה כח האב וכח האם דעיקרא הויא של אם ומשבאה לרשות האב דהיינו כשמת' בחייו וירש' הוא הרי אח"כ הוא מורישה לבניו ומכחו קא ירתי וזה נראה פשוט כונת רש"י שם בפרק נערה דנ"ג אתא דאיבעיא לן התם מכרה כתובתה לבעלה יש לה כב"ד או אין לה כב"ד וכ' רש"י בד"ה או אין לה מי אמרי' כיון דמכרה לבעלה פקעה לה תורת ירושת אביה מלהוריש נדוניא שלו לבני בתו שהרי מכרת' ואין כל הירושה באה אלא מכח הבעל ויחלוקו כל בניו בשוה וכו' עכ"ל הרי שכ' דהיכא דמכרה כתובתה אין הירושה באה עכשיו אלא מכח הבעל משמע דבלא מכרה הירושה באה מכח האשה והוא תימה דכבר כתבנו דמלשון רש"י נראה דירושת כב"ד הוי מכח הבעל אכן לפמ"ש ניחא דודאי עיקרה מכח האם אלא דאח"כ באה נמי מכח האב וכ' כחות מעורבי' בה והיינו שכ' רש"י ואין כל הירושה באה אלא מכח הבעל משא"כ בשלא מכרה דהוי נמי מכח האם וכן מוכח נמי מדאמרי' תו התם מוכרת כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי מתיבי מת' אין יורשי' של זה וכו' ואר"פ בכב"ד ואמאי וכו' ומשני התם קנס' הוא דקנסו רבנן ע"ש הרי דמשום דקנסו רבנן לאשה אין בניה יורשי' בב"ד מבואר דמכח האם נמי קא ירתי כמ"ש וכן מוכח מל' תר"י במקובצת שם בפ' נערה דנ"ב ע"ב עלה דפרכי' בגמרא בת בין הבנות תירו' כ' וז"ל ומהדרי' לא פלוג רבנן כלומר כיון דבת בין הבנים לא תירוש ג"כ בת בין הבנות אינה יורשת דאי אמרת בת בין הבנות תירוש אמה כי ירתה מכח אמה הוא דקירתא וכי מתרמי נמי בת בין הבנים אתיא למי' נמי תירו' הבת כתובת אמה וכי קירתא מכח אמה קירתא לפיכך אמור רבנן אפילו בת בין הכנות נמי לא תירות וכולי ע"ש:
והרשב"ש בתשו' סי' תקל"ז כ' וז"ל ומה שאתה מערב כב"ד עם כתובת בנן נוקבן אינו אמת שלא הוק' להם ע"ד הרמב"ם ז"ל אלא כתובת בנן נוקבן שלא מממונה של אם היא שמוחלת אלא זכותן של בנות אבל בנין דכרין ממונה של אם היורשים ואם האם היא מוחל' מה נשאר לבנים לירש הלכך אין דינם שוה עכ"ל ומבואר דבשיטת אבוה אמרה דכב"ד הוי מכח האם וכל שאין כתוב' לאם אין הבנים יורשים כלום:
והנה בירוש' בפ' מי שהיה נשוי איתא התם היה שם בכור את אמ' הבכור נוטל פי שנים נוטל פ"ש בכתו' או בכל האחים ופי ה' פ"מ את אמ' הבכור נוטל פי שנים כלומר זה ודאי דהבכור נוטל פ"ש אפילו בכב"ד אלא קמבעיא לן במאי הוא נוטל פ"ש בכת שלו והיינו בכתוב' אמו שחולק בין אחיו או פ"ש בכל האחים כלומר שחולקים הב' כתובות בין כל האחים ומהן נוטל הבכור פ"ש והיינו בכל האחים וטעמא הואיל ואין כאן אלא שתי הכתובות וכולן חולקים בשוה לא חשיב כאלו ואלו יורשים כתובת אמן אלא כחולקים ירושת אביהם דמי א"ד הנה מבואר דפשיטא ליה מלתא היכא דאיכא מותר דינר דכל כת נוטלים כתובת אמן דנוטל הבכור חלק הבכורה בכב"ד דירושת כב"ד הוי מכח האב אלא דמבעי' לי היכא דליכא מותר דינר דחולקים בשוה אם הבכור נוטל פי שנים בחלוקה זו בכת שלו דחשבי' להו כאלו נטלו כתובת אמן או בכל האחים כיון שכולן חולקים בשוה והוא פי' דחוק גם פי' הרב קה"ע בזה הוא דוחק כמו שיראה הרואה ע"ש ונראה דיש לפ' כונת הירוש' ע"ד פי' ה' פ"מ וכאופן אחר וה"ק את אמר' הבכור נוטל פי שנים כלומר היכא דליכא מותר דינר דחולקי' כל האחים בשוה הבכור נוטל פ"ש אבל כב"ד לא אמרי' דנוטל פ"ש דפשיטא דהויא מכח האם ואין הבכור נוטל בה פ"ש אלא דמבעי' ליה היכא דליכא מותר דינר דאמרי' הבכור נוטל פי שנים כיצד הוא נוטל אם נוטל דוקא כנגד הכת שלו דהיינו בכתובת אמו הוא נוטל פי שנים וכנגד אחיו מאמו או דילמא דכיון דכולן חולקים בשוה נוטל פי שנים כנגד כל האחים דהיינו שחולקים ב' הכתובות בין כל האחים ומהן נוטל הבכור פי שנים אך קשה דכיון דליכא מותר דינר וחלקו כל האחים בשוה והיינו ירושה דאורייתא מהי תיתי לצדד ולומר דהבכור אינו נוטל פ"ש אלא בכחו דוקא:
אשר ע"כ נראה לפרש באופן אחר והוא דה"ק את אמ' הבכור נוטל פ"ש כלומר דקי"ל בעלמא דהבכור נוטל פ"ש ברם תבא איבעיא לן אי אמרי' דנוטל פי שנים בכתו כלומר דוקא בכב"ד דהיינו היכא דאיכא מותר דינר ולקחו כל כת מהאחים כתובת אמן נוטל הבכור פי שנים בכת שלו דהיינו בחלק כתובת אמו או דילמא דבכה"ג ליכא חלק בכורה משום דכב"ד מכח האם היא באה ואין הבכור נוטל פ"ש אלא בכל האחים דהיינו במותר על ב' הכתובו' שחולקים אותו כל האחים בשוה באותו המותר הוא דנוטל הבכור פ"ש וסלק' בתיקו ונמצא לפ"ז דכב"ד גופה מבעיא ליה להירושלמי אם הבכור נוטל פ"ש או לא אמנם לכאורה ק' על פי' זה מדאמרי' תו התם בירוש' תני רב הושעיא את אמרת הבכור נוטל פ"ש מהו נוטל פ"ש נוטל פ"ש בכתו או פי שנים בכל כתובתה ע"כ ונראה דבעיא זו היא גופה בעיא קמייתא ולפי מה שביארנו בכונת בעיית הירושל' אין לשון זה דבכל כתובת' מדוקדק דנראה דהספק הוא אם נוטל הבכור פ"ש בשתי הכתובות וי"ל דה"נ הכי קמבעיא ליה אם הבכור נוטל פ"ש בכב"ד דהיינו היכא דליכא מותר דינר ונטלו כל א' מהב' כתות כתובת אמן דנוטל הבכור עם כת שלו בכתובת אמו חלק בכורה או דילמא דבכה"ג אינו נוטל חלק בכורה אלא דוקא היכא דליכא מותר דינר דחולקים כל האחים בשתי הכתובות בשוה בכה"ג הוא דנוטל הבכור חלק הבכורה וסלק' בתיקו ושו"ר להרב שדה יהושע שכ' בכונת הירושל' וז"ל מהו נוטל וכו' פ"ש בכתו או בכל האחים כלומר כיון שהדין הוא שהבכור נוטל פ"ש בעלמא בנדון זה בעינא מי אמרי' שנוטל פ"ש בכב"ד אפי' שאין שם מותר דינר והיינו מ"ש בכתו א"ד בכל האחים שאם ימצא מותר דינר ויחלק בכל אז יקח פ"ש אבל בכב"ד שבאה מכח אמן לא יטול שהבכור נוטל פ"ש בנכסי האב ולא בנכסי האם תני ר"א וכו' או פ"ש בכל כתובת' כשמתו הנשים קודם הבעל ואין לו אלא ב' כתובות קבעי עכ"ל ע"ש והן דברים תמוהים דלפ"ז נמצא דב' צדדי הבעיא הא' הוו בב' עניינים שונים דהצד הא' מיירי בשאין שם מותר דינר ומבעיא ליה אם חלק הבכורה נוטל בכתו או לא והצד הב' דקאמר או בכל האחים מפ' לה בדאיכא מותר דינר ואינו נוטל אלא דוקא באותו המותר וע"ק דלפי הצד הא' נראה דפשיטא ליה דהיכא דאיכא מותר דינר דנוטל הבכור חלק הבכורה בכב"ד שהרי כתב בצד הא' דהיינו בכתו אע"פ שאין שם מותר דינר מ"ש היכא דאיכא מותר דינר לא מבעיא ליה דפשיטא ליה דנוטל הוא בכב"ד ולא מבעיא ליה אלא היכא דליכא מותר דינר ולפי הצד הב' של הבעיא. עצמה נראה להפך דפשיטא ליה דאפילו היכא דאיכא מותר דינר דאינו לוקח בכב"ד חלק הבכורה משום שהיא מצד אמן ואינו נוטל אלא במותר גם בעיא דר"א הוי אפכא דפשיטא ליה דאע"פ שאין שם מותר דינר הוא נוטל פ"ש בכתו אלא דמבעיא ליה אם נוטל ג"כ פ"ש בכל הב' הכתובות וע"ק דאעיקרא כשאין שם מותר דינר בטלה דין כב"ד וחולקים כולן בשוה וא"כ אמאי אינו נוטל חלק בכורתו מהשתי כתובות כיון דחולקים כולן יחד בשוה וכמו שהקשינו לעיל לפי' ה' פ"מ וצ"ע כי על כן נראה עיקר בכונת הירוש' כמו שכתבנו וס"ל להרשב"ץ דכיון דבעיא ולא איפשיטא אזלינן בה לקולא לנתבע דהפשוטים הם נקראים מוחזקים כמ"ש ה' משפטי שמואל סי' צ"ו הביאו ה' כנ"הג בח"מ סי' רע"ז הגה"ט אות ו' דבכור שהוא ספק אם נוטל פי שנים או לא הפשוט נק' מוחזק ע"ש ודלא כהרב נתיבות משפט דרצ"ב ע"ג שהביא דברי הרשב"ץ הללו וכ' וצ"ע ליישב דברי הירוש' לדעת הרשב"ץ ואע"פ שדברי הירושל' בעצמם אינם מובנים כלל מ"מ מכלל הדברים משמע דלא כותי' ע"ש:
והנה ה' נ"מ שם הביא מ"ש בשלה"ג בפ' נערה וז"ל ובני האשה שכתובתה מרובה היה א' מהן בכור לאביו אינו נוטל חלק הבכורה בנכסי אמו שכתובתה מרובה אלא רואין כאלו חולקי' כל בני אביו כל הנכסים שהניח אביהם ונוטל זה חלק הבכורה כחלק א' מן האחים וכן נמצא בתלמוד א"י עכ"ל ונראה דיש לו שיטה אחרת בכונת בעיית הירוש' והוא דמיירי בדאיכא מותר דינר והכי קמבעיא ליה מה שנוטל פ"ש אם הוא דוקא מחלק הכב"ד שעם כת שלו או דילמא רואין כל הנכסים שהניח אביהם כאלו חולקי' אותם בשוה ונוטל הבכור חלק הבכורה לפי שיעור כל מה שהניח אביהם וסלקא בתיקו וכיון דסלק' בתיקו אזלי' בה לקולא ואינו נוטל אלא כנגד כל האחים ומדברי ה' נ"מ שם מתבאר שהבין בכונת ריא"ז שאנו רואין כאלו חולקי' כל בני אביו כל הנכסים שהניח אביהם בשוה ליטול הבכור חלק הבכורה אח"כ חוזר הבכור ונוטל זה החלק מכתובת אמו דהיינו מן הכת שלו וזה כדי למעט חלק הבכורה ולהרויח הבנים הפשוטים בני כת שלו שהרי כ' ע"ד ריא"ז וז"ל ולענין דינא נ"ל דמודה. ריא"ז דאם הבכור הוא מבני הכתובת תקטנת דאינו נוטל פי שנים בכל הנכסים כיון שלא הגיע לחלקן אלא דבר מועט ואם יטול פי שנים כנגד כל הנכסים נמצאים אחיו מאמו יוצאים בפחי נפש ולתועלתם תיקנו כב"ד לא להפסידם אלא נוטל פי שנים בנכסי אמו שכתובת' מועט' ולעולם אנו מפיישי' כח האחים וגורעים כח הבכור את"ד ע"ש ואם כונת ריא"ז הוא שנוטל לעולם מכללות הנכסי' א"כ אפילו כתובת אמו היא המועטת לעולם אינו מגיע להם שום הפסד שהרי הוא נוטל מן הכל בשוה לפי ערך הממון אלא ודאי דאותו חלק שעולה לו מכללות הנכסי' הוא חוזר ונוטלו מכתובת אמו ומש"ת היכא שהבכור הוא מבני הכתובה הקטנה מגיע להם הפסד לבני אמו ואע"ג דהויא בעיא ולא איפשיטא כבר כתבנו לעיל דכיון דהויא בעיא ולא איפשיטא בכל מקום אזלינן בה לקולא לנתבע וכמ"ש לעיל דהיכא דהוי הבכור מן הכת דכתובת אמן מרובה רואין כאלו חולקי' כל בני אביו וכו' כדי שלא להפסיד לפשוטי' והיכא דהוי הבכור מן הכת שכתובת אמן קטנה אינו נוטל חלק הבכורה כנגד כל הנכסים כדי שלא יצאו אחיו מאמו בפחי נפש א"ק לדבריו דלפ"ז הדין משתנה לפי הנושא שאם כתובת אמו מרובה אנו דנין שרואין כאלו חולקי' כל בני אביו כל הנכסים בשוה ליטול הבכור חלק בכורתו כפי ערך כללות כל הנכסים ונוטלן מכתו ואם כתובת אמו מועטת אנו דנין ליעול חלק הבכורה כפי ערך כתובת אמו המועט' דוק':
והנראה דכונת ריא"ז היא דלעולם רואין אנו כאלו חולקי' כל האחים כל הנכסים בשוה וחלק תבכורה נוטל אותו מכללות כל הנכסים משום דחיוב תבכורה הוא מוטל על כל כללות הנכסים ולפ"ז זה הבכור לא שנא אם הוא מן הכת שכתוב' אמן מרובה ל"ש אם הוא מן הכת שכתובת אמן מועט' לעולם חלק הבכורת כן הוא נוטל מכללות כל הנכסים ומ"ש ריא"ז וכן נמצא בתלמוד א"י כבר כתבנו דכיון דבעיא זו סלק' בתיקו אזלינן בת לקולא ולפי סדר חלוקה זו לעולם כת שלו הם מרויחים אלא דלפ"ז אכתי ק' דלצד הראשון של הבעיא דאין הבכור נוטל פי שנים אלא דוקא מכתו נמצא דלפ"ז כשאנו אומרים דלעולם רואין כאלו חולקי' כל האחים כל הנכסים בשוה דהייני לפי הצד תב' של הבעיא א"כ הרי הפסידו בלי הכת האחרת והוי צד חומר' לגבייהו אשר ע"כ יותר נראה לומר דסדר חלוקת הבכורה לדעת ריא"ו כן הוא דרואי' כאלו חולקים כל האחים כל הנכסים ומחשבים חלק הבכורה על כללות כל הנכסים ואח"כ אנו פותחים מזה החלק שעלה מכללות כל הנכסים מה שנוגע לבני הכת האחרת ואינו ניטל מהם כלום והנשאר דהיינו מה שנוגע לחלק בני אמו ונוטל אותו הבכור מהן ונמצא לפ"ז דבני אמו מרויחים ובני הכת האחרת אינן מפסידי' כלום:
ולענין הלכה נראה דכיון דהרשב"ץ כ' בפי' דאין הבכור נוטל פי שנים בכב"ד וכן מתבאר דעת הרשב"ש שכ' דכב"ד הוא מכח האם ושכ"כ בתר"י ולדעת רש"י נמי י"ל דכיון דעיקרא מכח האם אע"ג דאח"כ נתערב בה כח האב מ"מ בתר מעיקרא אזלינן דהויא מכח האם ואין הבכור נוטל בה פי שנים א"כ נר' דהכי נקטינן דאין הבכור נוטל בה פי שנים והגם דריא"ו ס"ל דהבכור נוטל פי שנים בכב"ד וכן נראה דעת מהרש"ך מ"מ כיון דהוי פלוגתא דרבוותא מספקא לא מפקי' ממונא דהפשוטים נקראים מוחזקים וכמו שכתבנו לעיל: