אור ברסלב
שות די השב יורה דעה › סימן י

שות די השב· רבי דוד בונאן

יורה דעה · סימן י

סימן ט

על דבר ראובן שנל"בע וחל"ש ולו ב' נשי' או תבאנה ב' נשים לגבות שטר כתובת' עיקר ונדוניא ותוס' לכל א' מהנה יש לה חש"ק מראובן הנזכר והא' אפיקא שטרא מתותי ידה דקודם שנשא הב' ייחד לה כל ספרי הקדש הנמצאים אצלו בעת ובעונה ההיא כאשר נקבו בשמות הס' הנז' שהיו מצויים בעת ההיא ודבר שהיה בכלל ששעבד לה ג"כ כל מה שעתיד לקנות מסה"ק אגב אד"ק מפאת סכי כתובת'. תו אפיקת שטרא אחרינא איך שבעלה ראו' הנז' לקח מנ"מ שלה איזה סך וזקפן ע"ע בח"ג ומלוה זקופה ושאלה אשה ג"כ לגבותו והב תפסה כל המטלטלים אשר אתה בבית ומכללם תפסה ג"כ הספרים הנמצאים בבית שהם ממה שקנה אח"כ ונמצא בבית הב' יתר על סכי כתובת' איזה סך ולא' אין לה שיעור כתוב' אפילו אחר שתגבה כל הספרים ולא מקום לגבות השט"ח הנז':

תשובה נראה ברור דתפיסת הב' בספרים לא הויא תפיסה כלל שהרי כתוב ביד הראשו' ששעבד לה ג"כ כל מה שעתיד לקנות מן הספרים אגב אד"ק וא"כ אע"ג דהוו מטלטלין דינם כקרקע דאם קדם האחרון וגבה ב"ח מוקדם מוציא ממנו כדקי"ל בח"מ סי' ק"ד ע"ש ואעג"ב דגם לשניה כתוב בכתובתה שקניתי ושעתיד אני לקנות וא"ב היה ראוי דתפיסת הב' בספרים מהניא לה לגבותן שאם לא תפסה לא היתה גובה אלא דוקא ברביע כמ"ש מרן בח"מ סי' ק"ב ס"ד שני מלוים שהוציא כל א' שטרו וכו' וטוען המוקדם כשלוה ממנו כבר קנה הנכסים והמאוחר טוען שלאחר שלוה משניהם קנאם וכו' דאם יש עדים שקנאם אלא שאינן יודעים מתי קנאם חולקים החצי שחולקים עליו ע"ש וא"כ הכא שיש עדים שקנאם אלא שאין יודעים מתי קנאם דינא הוא שהב' לא תטול בהם אלא רביע אמנם השתא דקדימת הב' ותפסה אע"ג דיש לספק שמא קנאם קודם שלקח הב' וא"ב הרי הם משועבדים לא' או אם קנאם לאחר שלקח הב' וא"כ משועבדים לשתיהן אפ"ה מהניא תפיסה ואע"ג דספיקא איכא אם קנאם קודם שלקח הב' או אחר כך מהניא תפיסה דהמע"ה כדקי"ל בסי' ק"ד דאם קדם המאוחר וגבה מעות אין מוציאין מידו וכו' והו"ל כמו לוה ולוה באגב וחזר וקנה שזכה התופס:

ודע דהרב כסא אליהו בח"מ על דין זה דסי' ק"ד דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה כתב בשם הרשב"א והביא דבריו הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן תשס"ג דוקא היכא שאין ב"ח מוקדם מפסיד את חובו כגון שהניח מקום לגבות ממנו ואפילו לא הניח אלא זיבורית אבל לא הניח לו בלום לגבות ממנו אף על פי שהגבו לו ב"ד וכו' לא איבד שעבודו ע"ש ויש לתמוה עליו שדברי הרשב"א הללו בבר הביאם מרן ב"י ופסקם בש"ע שם רס"י ק"ד דה"ד במקרקעי דיש שעבוד לראשון עליהם אבל במטלטלים דאין בהם דין קדימה פשיטא דאפילו תפס הכל ולא הניח בלום להראשונ' אפ"ה מהניא תפיסה וכמו שכתבנו ולפ"ז זבתה הב' בתפיס' הספרים:

אך אמנם ראה ראינו שבכל הכתו' שלנו אין כותבים אגב דא"ק ואם כן אע"ג דכתוב בה דאקנה לא מהני מידי לענין שעבוד מטלטלין אלא דוקא לענין שעבוד קרקעות ואע"ג דכתב מרן בא"ה סימן ק' ס"א ועכשיו נוהגים לכתוב בכל הכתובות ששעבד לה נכסיו מקרקעי ומטלטלי מטלט' אג"מ דקנאי ודאקנה ע"ש מ"מ בכתובות שלנו אין נוהגים לכתוב כן וכדעת מור"ם שם סי' ק"ב ס"ב ועיין להרב נחלת שבעה בדיני משפטי הכתובות סי' י"ב ס"ק נ"ט וא"כ הספרים הם משועבדים לא' וטורפת אותם מן הב' כדקי"ל בח"מ ר"ס ס' וקי"ג ס"א דאם שעבד לו המטלטלים אג"מ דקנינא ודאקנא טורף אף ממטלטלים שקנה אחר שלוה ומכרן או נתנן כשם שהוא טורף מהקרקעות ע"ש ואע"ג שכתב מרן שם דאם מכר או נתן אינו טורף משום תקנת השוק י"ל דה"ד מכר או נתן דאיכא תקנת השוק אבל גבי ב"ח אחר בא הא' ומוציא מידו דלא עשו בזה תקנת השוק כמבואר בסי' ק"ד ס"ה ובסי' קי"ג ס"ג ע"ש:

באופן דתפיסת האשה השנית בספרים לא הויא תפיסה כלל ובאה הראשונה ומוציאה אותם מידה אבל בשאר מטלטלין תפיסת' תפיסה אמנם צריכים אנו לבאר אופן התפיסה דמהני לגבי אלמנה הנה הרב בנ"הג בחא"ה סי' ק"ב הגה"ט אות י"ג כתב וז"ל צריך שתהא תפיסה גמורה בא' מדרכי הקניות כמ"ש הריב"ש סימן שס"ד ומיהו יש לדון אם צריך שתהא התפיסה מסימטא ומר"ה או אפילו שתפס מרשות המת מהר"א גאליקו בתשו' כ"י סי' פ"ו ע"כ ויש לתמוה דהאי מלתא דתפיסה אם צריך שתהא מסימט' או מר"ה או אפילו שתפס מרשות המת היא פלוגת' דרבוות' ומור"ם בהג"ה בסי' צ"ג כתב וז"ל י"א דלא הויא תפיסה אלא מר"ה או מסימט' אבל לא מרשות היורשים הר"ן בפ' א"נ בשם רש"י ויש חולקים וכך משמע מדברי הריב"ש סי' שס"ד ע"ש וכן מתבאר מדברי הריב"ש בסי' ק"ז ע"ש:

והנה מרן הב"י בסי' צ"ג כ' וז"ל ז"ל רי"ו כ' הרי"ף בתשו' שהאשה שתפסה מטלטלין למזונות כשחזרה מקבר בעלה ואינה רוצה לישבע ולא לגבות כתובה ויש שם יורשים אין מוציאין מידה ואין משעבדים לה כדי מזונותיה בין תפסה רב או מעט וכו' ונראה דאין מוציאין מידה לתת ליד יורשי' אבל נותנים אותו ביד נאמן עכ"ל ונ"ל שטמו מפני שתפיסה זו אינה כלום משום דלאחר מיתה היא ואפילו למ"ד דתפיסה דלאחר מיתה מהניא ה"מ במונחי' בר"ה או בסימט' אבל מרשות המת לאו תפיסה היא לד"ה וכמבואר במרדכי בפ' א"נ את"ד והנה הר"ן בפ' א"נ כתב וז"ל ומשמו של רש"י אמרו דאלמנה שתפסה מטלטלין דקאמרי' ה"ד בתפס' לה מר"ה או מסימט' אבל מרשות היורש לא דכי היכי דלר"ע מהניא תפיסה דלאתר מיתה לכתובה לא מהניא אלא בהני גווני ה"נ לדידן בתפיסה דמחיים עכ"ל מבואר מדברי רש"י הללו דלר"ע דס"ל דלא מהניא תפיסה אלא מחיים ה"נ דבעי' שיתפוס מר"ה או מסימט' וכדקאמ' בפ' הכותב דפ"ג ע"ב אליבא דר"ט ולכאורה ק' דאליבא דר"ע דבעי תפיסה מחיים מאי נ"מ בתפיסה מאיזה מקום שתהא דבשלמא לר"ע דמהניא תפיסה לאח"מ מש"ה בעי' תפיסה מר"ה או מיסמט' דלא הוי רשות היורשים אבל מרשות היורשים לא מהני משום דכבר זכו בהם יורשים ברשותה אבל בתפיסה דמחיים מה טעם לחלק בין מרשותו או ממ"א דהכל הוא ברשותו וכ"ש בב"ח דמחיים כל המטלט' שלו ומשתעבדי לב"ח ואפילו תפיס' מרשותו שפיר הויא תפיסה וכ"נ מדברי הרי"ף בפ' הכותב שכ' מחלוקת ר"ט ור"ע ופסק הלכה כר"ע דבעי תפיסה מחיים והשמיט ההיא פלוגת' דתפיס' אי בעי' דוק מר"ה או אפי' מסימט' דמשמע דס"ל דלר"ע דבעי תפיסה מחיים לא שייכא הך פלוגתא וכן נראה דעת הרמב"ם בפי"א מה' מלוה שפ' כר"ע דבעי' תפיס' מחיים ולא ביאר מהיכא מהניא התפיסה:

איברא דהר"ן שם בפרק הכותב בד"ה אר"ן וכו' מהניא היכא דתפס' מחיים ובגמ' אפליגו אמוראי אי בעי דוקא שתפסה מר"ה וכו' או אפילו מסימט' ומיהו השת' לדידן לא נ"מ מידי דהא תקנו רבנן דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח הילכך אפילו תפיסה דלאח"מ בכל מקום מהניא וכו' עיין שם ומדהביא הך פלוגתא דאפליגו אליבא דר"ט אמלתי' דר"ע מתבאר דס"ל כדעת רש"י דבתפיסה מחיים אליבא דר"ע שייכא נמי הך פלוגתא וצ"ע:

והנה מ"ש הר"ן משמו של רש"י דה"ד בדתפסה מר"ה וכו' נראה דרש"י נמי אפילו לדידן קאי ואפ"ה ס"ל דלא מהניא תפיסה אלא מר"ה או מסימטא כמ"ש המרדכי בשם הב' והובא בהג"ה ואפילו לדידן לא מהניא תפיסה אלא היכא שצבורים ומונחים בר"ה או בסימטא אבל כשהנכסי' מונחים ברשות המת מיד שמת נכנסו ברשות היתומים ע"ש והק' הרב כנה"ג בסי' צ"ג הגב"י אות ל"ז כיון דאפילו לא תפסה נותנים לה כל שכן כשתפסה אפילו מרשות היורש ע"ש מה שתירץ ואפשר עוד לומר דנ"מ היכא דהיורשים גופייהו יש להם חוב על אביהם וא"כ מיד כשמת מורישם נכנסו הנכסים ברשותם וזכו בהם מצד החוב שחייב להם מורישם ואין האלמנה גובה מהם מש"ה היכא דתפסה מרשות יורשים לא מהניא תפיסה א"נ היכא דאיכא ב"ח אחר דלא מהניא תפיסה מרשות היורשים ואע"ג דלפי התקנה משתעבדי לה וגביא מנייהו מ"מ כיון דאיכא ב"ח אחר דמשתעבדי ליה נמי הני מטלטלין מש"ה אמרינן דלא מהניא תפיסה מרשו' היורשין וחולקי' האלמנה והב"ח במטלטלין והטע' משום דלא אלימא כח התקנה לתפוס אחר שזכו היורשי' וכעין זה כתב הרי"ף בתשו' סי' מ"ו במי שהניח ממון תחת יד היורשי' וחששה שמא היורשי' יפסידו אותו ולא ישאר לה מה שתזון היש מן הדין להוציא מתחת ידיהם או לא והשיב כיון שאין האשה נזונית ממטלט' אלא מתקנת ישיבות אבל לא מדין התלמוד אין כח בתקנת הישיבות להוציא ממון מתחת יד היורשין אלא הרי הם משתכרי' בו וזנין אותה וכו' ע"ש הרי דלא אלימא כח התקנה להוציא מתחת יד היורשין ה"נ ס"ל לרש"י ודעמיה דלא אלימא כח התקנה לתפוס מתחת יד היורשין ולא מהניא תפיסה אלא מר"ה או מסימטא ועי"ל דנ"מ היכא דאית להו קרקע ורוצים להגבות' ממנו והיא תפס' מטלט' דאי תפסה מר"ה או מסימט' זכתה בהם לגבות כתובת' ממטלט' לדידן דאפי' מטלט' משועבדים אבל אי תפסה מרשות יורשין לא מהניא תפיסה. ועיין בתשו' מהרשד"ם סי' קע"ח שכ' דהיכא שתפס' עד כדי כתובתה לכ"ע אין מוציאין וכו' ואפילו שלא היה שטר כתוב' בידה וכו' ע"ש ומשמע דמיירי אפי' בתפס' מרשות יורשין כמ"ש בפשיטות ה' כנה"ג שם אות נ"ב ע"ש וכבר כתבנו דעת רש"י דס"ל דתפיס' מרשות היורשין לא מהניא ונ"מ היכא דאין שטר כתוב' בידה וכמ"ש ה' כנה"ג שם אות ל"ז ע"ש:

ויש לתמוה ע"ד מרן ב"י שכ' שטענת רי"ו מפני שתפיסה זו אינה כלום משום דלאחר מיתה היא וכו' וצ"ע שהרי תשו' הרי"ף מיירי לענין מזונות ולענין מזונות הא ס"ל להרי"ף דאפי' לדינא דגמ' מהניא תפיס' לאחר מיתה וכדאמר בפ' א"נ אלמנה שתפס' מטלטלין למזונותיה מה שתפסה תפסה ואוקמ' הרי"ף שם דמיירי אפי' בדתפסה לאחר מיתה דמהניא תפיסה למזונות אבל לא לכתוב' וכו' ע"ש:

עוד כ' מרן בשם הרשב"א בתשו' וז"ל עכשיו שנהגו לכתוב מטלט' ומקרקעי וכתוב' גובה אפי' מן המטלט' אפי' תפס' לכתוב' ואפי' אחר מיתת הבעל מה שתפסה תפסה ועיין לה' כנה"ג מה שנסתפק לדעת הרשב"א אי לאו דוקא קאמ' ואפי' אי לא כתב מטלט' ומקרקעי מאחר דתיקנו הגאונים דכתוב' נגבית מן המטלט' אפי' תפסה לכתובה אפי' לאחר מית' הבעל או דוקא קאמר ע"ש ונראה פשוט דדוקא קאמר ומיירי בדתפס' מרשות היורשי' וס"ל להרשב"א כדעת רש"י שאם תפס' מרשות היורשין לא מהניא תפיס' אפי' לאחר התקנה ואע"פ דבלא"ה גביא מ"מ איכא כמה נפקותות כמ"ש לעיל ולא מהניא תפיס' מרשות היורשי' ומש"ה כתב הרשב"א דהיכא דכתב לה מטלט' ומקרקעי שפיר הויא תפיס' אפי' מרשות היורשין ונ"מ כמו שכתבנו לעיל:

ולענין דינא כבר העלה ה' כנה"ג שם בסי' צ"ג וה' יד אהרן דאפי' תפס' מרשות היורשין מהניא תפיסה וכ"מ מדברי הרדב"ז בתשו' ד' ויניציא סי' רע"ה ומתבאר שם מדבריו דפשיט' ליה נמי הכי שכ' דמה שהיו המטלט' בבית שהיתה דרה בה לא חשיב' תפיס' כלל כי כל מה שהניח אדם במותו הכל הוא בתפיסת הבית ובחזקת היורשים ולא מהניא תפיסה אלא אם היו מגבין לה ב"ד או אם היתה תופסת ומוציאה מרשות היורשין וכו' ע"ש הרי דפשיטא ליה דאפי' בתופסת מרשות המת כל שהוציאה מרשות המת חשיב' תפיס' וכן מבואר עוד בתשו' הרדב"ז סי' תרע"א ובח"ג סי' תרכ"ח ובח"א דכו' ליוורנו סימן רל"ו ע"ש:

ולענין הזרע שהניח אחריו הנה בכתובות שלנו נוהגים בהם בק"ק פורטוגיזיס יצ"ו פה מתא תונס יע"א לכתוב בא' מן התנאי' וז"ל תנאי רביעי שאם ח"ו אירע העדר מהחתן הנז' ולא ישאר לה ממנו זש"ק כנז' אז תקח ותגבה היא כל סכי כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת אך אם ישאר לה ממנו זש"ק כנז' אז תקח ותגבה היא מה שיהיה בבחירת הזרע ההוא או האפוטרופוסים לתת לה או כל סכי כתובת' או מחצית נכסי עזבונו בלבד ע"כ והנה מזה נמשך לעולם תועלת להיתומים כגון שאם היו הנכסים מרובים יותר משיעור ב' כתובות אזי יפרעו לה כתובתה והם יטלו המותר וכל שהנכסים פחותים משיעור ב' כתובות או אפילו שיעור כתובה או פחות משיעור כתובה אזי הבחירה ביד. הזרע או האפוטרופוסים לתת לה מה שיוכשר בעיניהם או לפרוע לה כל סכי כתובתה או מחצית נכסי עזבונו בלבד:

והנה היכא דליכא שיעור ב' כתובות וחלקו היתומי' עם אמן ובא ב"ח לגבות חובו לכאורה נרא' דמעיקרא רואים שיעור כתובת האם וחולקים שיעור זה האם עם היתומים אבל סך היתר על שיעור הכתוב' יטלנו ב"ח משום דכל סך היתר על שיעור הכתוב' הוא משועבד לב"ח הילכך דין הוא שיטול הב"ח כל סך היתר על שיעור כתוב' ונמצא שנשאר שיעור כתוב' וחולקים היתומים עם האלמנה בשיעור אותה כתובה מכח התקנה וכ"ת אף כשאין ב"ח למה האלמנה נוטלת כל חצי העזבון דמן הראוי הוא שלא תטול אלא חצי כתובתה דוקא והנשאר ישאר לזכות היתומים י"ל דמעיקרא מתקני התקנה תיקנו שלא להפסיד כ"כ לאלמנה שלא תטול אלא דוקא חצי כתובתה בדקדוק כיון דמדין תורה יש לה ליטול כל סכי כתובתה לפחות תיקנו שתטול כל החצי העזבון כל היכא שאינו מגיע לשיעור כתוב' או אפילו שיהיה בו שיעור כתובתה מצומצם מיהו ה"ד היכא דליכא ב"ח אבל היכא דאיכא ב"ח שאז כל סך היתר על סכי כתובתה משועבד לו בדין כדי שלא יפסיד הב"ח אינה נוטלת האלמנה והיתומים אלא דוקא שיעור כתובה:

האמנם הא ודאי ליתא דאפי' כשיש ב"ח דינא הוא שלא תטול האלמנה מחצית כל העזבון משלם דכיון שתיקנו דבמקום כתובה נוטלת חצי העזבון א"כ חיוב שעבוד כתובת' חל על כל חצי העזבון וכן נראה מדברי הרא"ש בתשו' כלל נ"ו סימן ח' שכ' וז"ל דכי היכי דאם לא היתה התקנה לא היה אותו השעבוד מגרע כח כתובתה וכו' ה"נ לא יגרע השעבוד חלק הראוי לה מכח התקנה כי התקנה שתטול חצי הנכסים היא במקום גביית כתובתה הלכך כל דין שיש לה בגביית כתובתה יש לה ג"כ בחצי הנכסים שנוטלת מכח התקנה הלכך יחלוקו כל עזבון המת וכו' ומחלק היורשים יפרעו החוב ע"ש ופסק' הטור ומר"ן בסי' קי"ח ס"ז וז"ל כל דין שיש לה בגביית כתובת' לפי דין תורה יש לה בחצי נכסים שנוטלת מכח התקנה ע"ש וכ"ה מבואר בשו"ת אהלי תם סי' קע"א שכ' וז"ל שפי' התקנה כך הוא ששקדו על תקנת היתומים ועמדו וסדרו ששעבוד הנדוניא והעיקר והתוספת לא יתפשט אלא עד חצי נכסי הבעל וכו' ע"ש הרי מבואר שכל חצי. העזבון שנוטלת האלמנה הוא מכח שעבוד כתובת' דהוי במקום גביית כתובתה ולפ"ז פשוט שאין לב"ח כלום מחצי העזבון שנוטלת האלמנה אף שהוא יתר על סכי חצי כתובתה אך חצי העזבון שנוטלים היתומים נר' פשוט שכל הסך היתר על שיעור כתוב' אמם יטול אותו ב"ח ולית דין צריך בשש שהרי לא נשתעבד לכתוב' האם אלא דוקא שיעור כתוב' אבל היתר על סכי כתובת' הרי הוא לב"ח. אמנם בסך חצי העזבון שנוטלים היתומי' בשיעור הנוגע לתשלום כתוב' האם לכאורה נראה שאין לב"ח בו כלום כיון שהיתומים זכו בו מכח כתוב' אמם והרי נשתעבד לב"ח ולפ"ז מ"ש הרא"ש ומחלק היורשים יפרעו החוב ה"ד מן הסך היתר על כתובת אמם:

איברא דהא ליתא שהרי כ' הב"ש בתחלת סימן קי"ח וז"ל ואם התקנה היא שהברירה ביד היורשין לסלק האלמנה בכתובתה או ליתן לה חצי העזבון ויש כאן ב"ח יכולים ליתן לה כל סכי הכתוב' כדי להפסיד לב"ח עכ"ד ע"ש וכן מבואר בהדיא בתשו' הרא"ש כלל נ"ו והביאו הטור בסי' קי"ח ע"ש הרי מבואר מדברי הרא"ש דמה שנוטלים היתומים חצי הכתוב' אינו מכח האם אלא משל אב ברם היכא שעדיין לא חלקו ובא ב"ח לגבות מהן לפי התקנה שלנו שהברירה היא ביד היתומי' לסלק האלמנה לתת לה או כל סכי כתובתה או מחצית נכסי עזבונו א"כ הרשות בידם לוותר לאמם כל סכי כתובתה ויפסידו לב"ח:

אמנם בעיקר התקנה יש לחקור היכי מצי מזכה לנולדים שלא היו בעולם דהיינו שאם לא יהיה בסך עזבונו שיעור ב' כתובות שיחלוקו היתומים עם האלמנה ונמצא שהוא מזכה להם מחצית נכסי עזבונו והנה מהרשד"ם בחח"מ שי' ש"ב על תנאי כתוב' שכתוב בזה הלשון שאם יפטר הוא וישאר אחריו זש"ק שיזכה הזרע ההוא באלף לבנים מכתובת אמו וכו' הק' כן כי איך היה אפשר שיזכה הזרע באלף לבנים והא קי"ל שכשם שאין אדם מקנה דשב"ל כך אי' מקנה לדשב"ל וכו' וא"כ איך יזכה הזרע שלא ב"ל באותם המעות אלא שנ"ל לומ' כיון שדבר זה נוהג במדינה וכו' הו"ל כאלו היה התנאי בבירור שאם יהיה לו זרע שהיא לא תגבה אלא כו"כ וממילא נשאר שאר כל הנכסי' ליורשי' וכו' ע"ש וק' דא"כ לפ"ז איך כ' הרא"ש שיכולי' היתומי' לוותר לאמם ולהגבות' כל סכי כתובת' ולהפקיע מב"ח שהרי לפי דברי מהרשד"ם תכף ומיד כשמת האב כבר זכו הב"ח בשאר הממון שהרי פי' התנאי שאם יהיה לו זרע שהיא לא תגבה אלא כו"כ וממילא נשאר שאר כל הנסכים ליורשים וא"כ איך יכולים היתומים לוותר לאמם להפקיע זכות הב"ח ולכאורה היה אפשר לומר דעיקר התנאי לדידן יהיה פי' דאם אין עליו ב"ח אז לא יחול שעבוד כתובתה אלא עד חצי הנכסים וממילא הנשאר יהיה ליורשי' אבל אם יש עליו אז יחול שעבוד כתובתה על כל הנכסי' אך ק' דא"כ היכי מסיים בתנאי שהבחירה ביד הזרע וכו' דמשמע דאם לא ירצו לפרוע להאלמנה אלא מחצית עזבונו אע"ג דאיכא ב"ח ונתרצו לפרוע לב"ח הרשות בידם וכמבואר בתשו' הרא"ש וא"א דתנאי זה הוא כלפי האשה א"כ לעולם כשיש ב"ח זוכה האשה בכל סכי כתובתה אלא ודאי דמתורת זכיה הוא דמזכה לבניו והדר' קושית מהרשד"ם לדוכתה:

ותו דלפי דברי מהרשד"ם דאפי' בתנאי שכתוב בו שיזכה הזרע בסך כו"כ מכתוב' אמו ואפ"ה ב"ח גובה הימנו שהרי כ' שפי' התנאי הוא שאם יהיה לו זרע שהיא לא תגבה אלא כו"כ וממילא נשאר שאר כל הנכסים ליורשים וכיון שכן הוא ב"ח גובה מהם בע"כ ואין בידם רשות לוותר לאמם ודמיא ממש למ"ש הרא"ש והביאו הטור שם בסי' קי"ח על התקנה שכתוב בה שאם הכתובה מרובה מחצי הנכסים ממילא כל חצי העזבון של היורשי' וב"ח גובה כל חובו ממנו ואם יאמרו היורשים תטול האלמנה כל כתובתה אין שומעין להם ע"ש ולפי הנראה בהך תנאה שכ' מהרשד"ם שנהגו לכתוב בפירוש מכתובת אמנו בזה ייפו כח היורשים שאין ב"ח גובה מהם כיון דבפירושא אומר שיטלו מכתובת אמם ואין מקום לב"ח לגבות חוב הימנו אשר ע"כ נראה לענין דינא בהך תנאה שהביא מהרשד"ם שכתוב שיזכה הזרע ההוא מכתובת אמו בסך כו"כ דאין מקום לבא לגבות הימנו שהרי מכח האם הוא זוכה כיוצא בזה יש לדקדק על ה' דבר משה חא"ה סי' ל"ח על מה שנוהגים שאחר תנאי זה שהבחירה ביד הזרע לתת לה וכו' או מחצית נכסי עזבונו מוסיפין עוד תנאי על זה שאם יפטר הזרע ההוא בלתי זש"ק אז ישיבו לאלמנה חלק שנתנה לו מכתובתה כ' וז"ל כנר' שלא נתנה מכתובתה אלא לבנה לא לשאר יורשי בעלה וכו' ואם יבא הב"ח ויטול שוב אם ימות הזרע ההוא מה תטול האלמנה והיא לא נתנה אלא לבנה לא כדי שיפרע חוב אביו שלא היתה היא משועבדת והו"ל כאלו ירשם מאמו וכו' דע"כ לא כ' הרא"ש דמחלק היתומים יפרעו חוב אביהם אלא כשלא התנו כן אבל אם התנו כן הו"ל כאלו נתנה מכתובתה לבנה וכו' עש"ב ואחד הרואה דהרב ז"ל ארכבה אתרי דכשי דהא מהך טעמא לחודי' שהבן לא זכה אלא מכח האם שכתב הרב סגי לשלא יהיה זכות לב"ח לפרוע ממנו חוב אביו כיון שלא זכה מכח האם ואינו צריך להך טעמא ראם ימות הזרע ההוא מה תטול האלמנה וכו' ובר מן דין דמלשון הכתובה נלמוד דמחלק האם הוא נוטל שהרי כתוב שאם יפטר הזרע ההוא בלתי זש"ק אז ישיבו לאלמנה חלק שנתנה לו מכתובתה דמשמ' דעיקר הזכייה היא מכתובת אמו וכיון דעיקר הזכייה היא מכתובת האם אין דין לב"ח ליטול ממנו:

ולעיקר קושית מהרשד"ם נראה דל"ק דהתקנה חלה אע"ג דהוי הפך הדין כמ"ש הריב"ש בתשו' סי' ש"ה דתקנת הקהל שהתנו הפך הדין תקנתם קיימת דכל תנאי שבממון קיים ע"ש וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב בענין התקנות תקון הג' וז"ל בתקנ' זו הופקעה ירושת הבעל שהיא דאוריתא ורשאים הם בכך שכן מצינו חכמים שתקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו וכו' שהוא מקנה לדשב"ל ואמרו שם תנאי ב"ד שאני וה"ה והוא הטעם לתקנת ציבור וכו' ע"ש:

וראה ראינו להר' שפת הים חח"מ סי' ח' שהק' על תשו' זו דהרשב"ץ ז"ל דליכא הבא הפקעת זכות הבעל שאם היה מתנה על סתם ירושה שיבא לבעל ממקום שיהיה שיחזיר לו המחצה היה עוקר ירוש' דאורית' אבל בנדון זה שחמיו נותן מתנות אלו ע"פ תנאי זה לא מיקרי עוקר ירושה אלא הוי זה כמתנה על מנת להחזיר מחצית' א"ד ע"ש ואיברא דהרשב"ץ עצמו בתשו' ח"ג סי' ר"ן כ' וז"ל ועוד כי מי שנותן לבתו נדוניא ע"מ שאם תמות לא יירשנה בעלה הרי הוא כאלו אמר ה"ז מתנה ע"מ שתחזור לי אם תמות האשה ואם לא תחזור לי הרי בטלה מעכשיו א"כ הרי נשאר זכותו קיים באותם נכסים מעכשיו וכו' ע"ש הדי מבואר דס"ל להרשב"ץ דלא הוי עקידת ירושה משום דהוי כמתנה ע"מ להחזיר וכ"כ הר"ן והרא"ש בר"פ הכותב ע"ש וא"כ ק' דהיכי כ' בההיא דח ס' רצ"ב דהוי הפקעת ירושה וכדקשיתי' לה' שפת הים ואולם לקושיא זז י"ל דשאני בההיא דח"ב סי' רצ"ב דהתקנ' היא שאם יהיה לה זש"ק שיירשו מחצית נדונייתה ובההיא ודאי ליכא למימר דהוי כמתנה ע"מ להחזיר דהא התם הזרע לא היה בעולם וליכא בו זכיה מצד הדין דהוי מקנה לדשב"ל מש"ה כ' הרשב"ץ דהוי הפקעת ירושת הבעל ואין לה קיום אלא מכח תקנת צבור משא"כ בההיא דח"ג סי' ר"ן דהתקנה היתה שיחזיר ליורשיה ויורשיה איתנהו בעולם מש"ה אתי עלה הרשב"ץ מכח ץ דהוי ע"מ להחזיר:

והנה לכאורה יש להביא ראיה לזה מדאמר בפ' י"ב דקל"ג גבי כתובת בנין דכדין א"ל ר"פ לאביי בין למ"ר וכו הא אין אדם מקנה דשב"ל ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה וכו' אבל לדשב"ל אלא תנאי ב"ד שאני וכו' ע"ש ומאי פרי' דהאיכא למימר דהכא הוי כמתנה ע"מ להחזיר דהאב מעיקרא כשנותן נדונייא לבתו הוא ע"מ שיחזרו הנכסים לבני בתו דהיינו כתובת בנין דכרין אלא משמע דאפילו במתנה על מנת להחזיר אינו יכול להקנות לדשב"ל אמנם יש לדחות דגבי בנין דכרין שאני שהרי הוא נוטל אפי' מה שלא נתן האב כגון שלא הכניס לבתו כלום וכגון מנה מאתים משום דלא פלוג רבנן כדאמ' בפ' נערה דנ"ב מש"ה לא מצי למימר דהוי מדין מתנה ע"מ להחזיר:

אך מה שהקשה עוד הרב שפת הים שם עמ"ש עוד הרשב"ץ בתיקון הד' שאם תמות האשה בלי זרע בחיי בעלה שירשו קרוביה שליש נדונייתה כ' וז"ל והב' שיש כח בידה לעשות בשליש הזה כרצונה ואולי תורישנו לבעלה ולא מפקע' נחלה דאוריתא ולפמ"ש אין כאן הפקעה כמדובר את"ד ע"ש הא ודאי ק"ט שהרי בתיקון זה הוא בענין יורשיה ומשעת התנאי הרי יורשיה בעולם וא"כ הו"ל כמתנה ע"מ להחזיר ולא הוי הפקעת יורשים וכמו כן ק' על הרא"ש בתשו' דיש כלל נ"ו שכת' וז"ל לכך תיקנו שהחצי מהנחלה תשאר ביד יורשיה ועקרו נחלה זו מהבעל הראוי לירש מן התורה ונתנו ליורשיה וכו' גם בס' ו' כ' וז"ל. כי תקנה זו היא להפקיע ירושה דאוריתא וכו' ע"ש ומהתימה על ה' שפת הים שנעלם מעיניו כל זה:

ולפי כל מה שנתבאר העול' לענין דינא דהאשה הא' תגבה כל הנמצא אתה בבית מעזבון בעלה וכן כל הספרים שהניח בעלה חדשים גם ישנים ובנה זוכה במחצית כל הנז' יען שלא נמצא בעזבון הנז' שיעור שתי כתובות. ולענין שט"ח שיש לאלמנה הראשונה הנז' על בעלה שורת הדין הוא שתובעת אותו מבנה ומבת צרתה כי על שניהם מוטל לפרוע חוב אביהם מהמחצית שזכו בו מכח התקנה דכבר כתבנו דחצי העזבון שזוכים הבנים הוא מכח האב וחייבים לפרוע ממנו חוב אביהם:

אמנם צריכים אנו לבאר כיצד חלוקת פריעת החוב אם פורעים אותו בשוה או אם פורעים אותו לפי שיעור הממון ממה שנטל כל אחד ממחצית כתובת אמו ונראה פשוט דפורעים החוב כפי שיעור הנכסים שנטלו כדקי"ל בח"מ סי' דע"ח ס"י לענין בכור שאם יצא עליהם שט"ח הבכור פורע בו פי שנים ע"ש וה"נ לא שנא אמנם אעיקרא דדינא לכאורה היה נראה דאחר שוה הבן זכה מכח התקנה ה"מ בסך ת"ק והבן הב' זכה מכח התקנה בסך אלף א"כ מערבין הכל ביחד וחולקים בשוה כיון דכבר כתבנו דממון דאביהם הוא וחייבים לפרוע ממנו חוב אביהם א"כ לענין ירושה נמי מערבין וחולקים כל האחים בשוה אמנם נראה דיש לחלק דדוקא לענין ב"ח דאביו הוא דאמרי' דממונא דאבוה הוא וחייב לפרוע ממנו חוב אביו אבל לגבי שאר אחים פשיטא דאינם זובים עמו דמלשון תנאי הכתובה משמ' שעיקר התנאי מה שהתנה הבעל עמה שלא תטול אלא מחצית נכסי עזבונו אינו אלא אדעת ששאר תשלום כתובת' יזכו בו בניה והיא נתרצית בתנאי זה לוותר לבניה דוקא ולא אדעת' שיזכו עמהם שאד אחין וגם האב עצמו לא זיכה אלו הנכסים אלא לבניו שיהיו לו ממנה ומ"מ ב"ח גובה מהן ביון דס"ס נכסי האב הן וכל זה אינו אלא דוק' כשלא נמצא אלא תשלום שיעוד הכתובה אבל בנמצא יתר על סכי הכתובה באותו חצי שזכה בו הבן מכח התקנה פשיט' ודאי דכל היתר משיעור הכתובה חולקים אותו כל האחים בשוה:

והנה בנ"ד שהניח יתומה קטנה מהאש' ב' ולא נמצא בעזבון שתפסה האלמנה הנז' אלא דוקא שיעוד סכי כתובתה ומצד התקנה היתומה חולקת עם אמה בשוה ואיכא למיחש פן ואולי לאחר שתחלוק עם אמה תבא הראשונה ותטרוף ממנה לתשלום סכי כתובתה או מפאת שט"ח שיש לה על בעלה כמו שבא בשאלה ויען כי מצד הדין יכולים היתומים לוותר לאמם להגבות' כל סכי כתובת' ולהפקיע מב"ח אי לזאת לתועלת היתומה הקטנה הנז' העמדנו לה אפוטרופוס והגבה לאלמנה אמה הנז' כל סכי כתובתה ואח"כ עמדה האלמנה הנז' ונתנה לבתה הנז' מעות בעין מחצית מה שגבתה בתנאי שיהיו לצורכי נדונייתה ומעתה אין מקום לב"ח לבא לגבות מהיתומ' הנז' אפי' ש"פ זהו מה שהעלינו להלכה למעשה:

תוכן העניינים

שות די השב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה