אור ברסלב
שות די השב יורה דעה › סימן טו

שות די השב· רבי דוד בונאן

יורה דעה · סימן טו

סימן יד

שאלת על מה סמכו העולם לדור בארץ מצרים בזמן הזה.

תשובה הנה הרב בס' יראים מצוה ש"ג כ' וז"ל שלא ישובו ישראל למצרים שנא' בפ' שופטים וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד וכו' שדרך מצרים נאמ' ולא במצרים הדבר תלוי מדכתי' בדרך הזה עוד שלא אסר הכתוב אלא לשוב מא"י למצרים אבל משאר ארצות מותר ע"ש וכ"כ הסמ"ג משמו בלאוין רכ"ז ע"ש ונראה ודאי שכל זה אינו אלא אם ישוב בדרך הזה וקובע דירתו שם במצרים אבל לילך לעשות סחורה מותר לשוב אפי' בדרך הזה שהרי אמרו בירוש' והביאו מרן הכ"מ בפ"ה מה' מלכי' לישיבה א"א חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא ומשמ' דשרי אפי' לשוב בדרך הזה אלא שלפ"ז יש לחקור דמה המצוה הזאת ומה טעם יש בה דלסחורה מותר לילך אפי' מא"י ולישיבה מותר לילך משאר ארצות ואינו אסו' אלא מא"י:

איברא דהרא"ה בס' החינוך כ' וז"ל שלא ילך לקבוע דירתו במצרים והטעם לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים מאד והאל הוציאנו משם לזכותינו לילך בדרכי האמת ורצה בטובו לבלתי נשוב ליטמא בתוכם וכו' ע"ש ולפי טעם אין חילוק בהולך למצרים מא"י או משאר ארצות דלעולם אסור ומאי דשרי לילך בסחורה ה"ט כיון דאינו אלא ישיבת עראי שרי דליכא למיחש אך לדברי הרא"ם צ"ע. ותו ק"ט ע"ז מההיא דאמרי' ספ"ב דסנהדרין דכ"א ע"ב אר"י ב' מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהם גדול העולם כתי' לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור וכתי' לא ירבה לו סוסים אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתי' ותצא מרכבה ממצרים ע"ש והשתא א"א שאין האיסור אלא לשוב מדרך א"י למצ' א"כ למה נכשל שלמה בזה בהיות שבקל יכול להרבות סוסים ע"י שלוחים שישלח אותם מדרך אחר למצרים ולא היה בא לידי איסור זה כלל שאינו שב בדרך הזה דהיינו מא"י למצ' דרך ישר ונראה שאין כונת הרא"ם על הדרך עצמה שאסו' לילך מדרך א"י למצ' דא"כ אינו אסור אלא מדרך המדבר ים סוף דהיינו הדרך שהלכו בו יש' אלא הכונה היא שלא ילך מא"י למצ' ואפי' הולך בדרך אחר שזהו עיקר האיסו' ולא בדרך הדבר תלוי ונר' שלזה כיון הסמ"ג שכ' הרא"ם וז"ל לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומ' מא"י למצ' אבל משאר ארצות מותר ע"ש:

אך אכתי ק' דהיה יכול לשלוח שלוחים מישר' הדרים בח"ל שילכו משם ממקום תחנותם דהיינו מח"ל למצ' שהוא בהתר גמור וכיוצא בזה יש לחקור לפמ"ש מהר"י אברבנאל בפי' התורה בפ' כי תבוא ע"פ והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לכם לא תוסיף וגו' ופי' הרב שמאמ' בדרך אשר אמרתי לכם לא תוסיף עוד לראותם בא לתת טעם למאמ' באניות כלומ' הנה אמרתי שתשובו למצ' באניות בעבור שאמרתי לכם לא תוסיף וכדי לאמת דברי שלא תראו עוד אותו הדרך צריך שתהי' התשו' שמה באניות באופן שלא יהיה ביבשה בדרך אשר אמרתי לכם וכו' ע"ש א"כ לפ"ז אמאי נכשל אותו צדיק בהיות שהיה יכול לשלוח דרך אניה בלב ים וצ"ע:

ואין להק' בפשטא דשמעת' כיון שאמ' אני ארבה ולא אשוב משמ' דבלא"ה יכול הוא להרבות סוסים מכאן וממקומות אחרים ולא יצט' להשיב את העם למצ' וכ"כ הרמ"ה וז"ל אני ארבה ולא אשיב שהרי יכול לקנות מן הנמצאים כאן ע"ש א"כ למה נכשל בזה עד שישיב את העם למצ' להבי' לו סוסים די"ל דהיה דעתו בתחלה להרבות לו סוסים מכאן וממקומו' אחרים אלא שלא הספיק לו ונכנס בלבו חשק ריבוי הסוסי' עד שנכשל ושלח למצ' א"נ י"ל מה שאמ' שלמה אני ארבה ולא אשיב היינו ממצ' עצמה שהוא מקום הסוסים אלא דמעיקרא דעתו היה שישלח שלוחי' שיקנו לו וחוזרים לא"י ולא שיקבעו דירתם שם שאין בזה איסור לבל ישיב את העם מצ' דאין זה אלא כמו סחורה וכבר אמרו בירוש' לישיבה א"א חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטי' ובזה היה הכשלון דכיון ששלח שלוחי' יחוייב מזה שיתיישבו שם כדי שיהיו שולחי' לו הסוסי' כמ"ש הרא"ה במצוה תק"י ע"ש אך למ"ש הר"א ממיץ ק' למה נכשל בזה כיון שיכול לשלוח שלוחי' משאר ארצות או דרך אניה ולמה שלח. אותם מא"י למצרים שאין מן הצורך למבוקשות למען הרבות סוס. איברא דלכל הדברות הא ק"ט דלמה נכשל שלמה בזה שהרי יכול לשלוח שלוחים גוים למצ' ולא ע"י ישר' דמה הכרח יש בזה עד שישלח ישראל וצ"ע:

והנה רבי' בחיי' בפ' שופטי' כתב שאיסו' דירת מצ' היא מצות שעה שהיו רשעים מאוד ואינה מצוה לדורות שיאסו' הכתוב הדירה במצ' לעולם והרי אנו רואים כמה קהלות דרים שם ע"ש ויש לתמוה מסוגיין דקאמ' אמ' שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתי' ותצא מרכב' ממצ' וגו' ומזה מוכח דהיא מצוה לדורות ואפשר לומר דכיון שהטעם הוא מפני שהיו רשעים ורעים וחטאים א"כ כ"ז שמלכות מצרים קיימת עדיין הם באיסי' ובזמן שלמה המלך עדיין הית' מלכות מצרים קיימת ורבינו בחיי מיירי לאחר שבא סנחריב ובלבל העולם כאמ' בפ"ד דברכו' דכ"ח גבי יהודה גר עמוני שהתירו ר"י מיד מהך טעמא דבא סנחריב ובלבל העולם. מיהו אכתי ק' מדאמ' בפ' החליל דנ"א ע"ב שהביאו הר"א ממיץ שם והסמ"ג דקאמ' דאנשי אלכסנדריאה דקטלינהו אלכסנדרו' משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד ע"ש וק' דאמאי נענשו דכיון דכבר בא סנחריב ובלבל העולם:

איברא דבפ"ק דסוטה ד"ט הא דתניא אר"י מנימין גר מצרי הי"ל חבר מתלמידי רע"ק אמ' אני מצרי א' ונשאתי מצרית א' וכו' וכ' רש"י בד"ה אשיא וכו' מנימין לית ליה הא דאמר בברכות שהעמוני והמצרי מותרים לבא בקהל שכבר בא סנחריב ובלבל את כל האומות וה"נ קתני בתר דהך מלת' בתוספתא דקידושין א"ל רע"ק מנימין טעית שכבר בא סנחריב ובלבל וכו' אלמ' מצרים נמי בכלל בלבול דסנחריב הוה וע"ש בתו' שהאריכו בזה ומסקנת דבריהם דלאו דוקא קאמ' דמצרים בלבלה סנחריב לא דבלבלה נבוכדנצר ע"ש ולכל הדברות ק' מההיא דפ' החליל דאלכסנדרוס היה בזמן בית ב' ואפ"ה איענשו משום לא תוסיפו לשוב בדרך הזה מיהו כבר כ' רש"י שם בד"ה סטיו וז"ל שהלכו שם יוחנן בן קרח ושרי החיילי' לאחר חרבן בית א' ונתיישבו שם ואע"פ שעלה שם נ"נ והחריב את מצרים כמו שנתנבא עליהם ירמיה עלו שם בניהם לגדול' ועושר עד שהחריבם אלכסנ' ע"ש ובזה ניחא נמי מה שהקשינו דמה שנענשו הוא משום עון אבותיהם שהלכו שם למצרים בזמן איסור' עד שלא נתבלבלה ולפ"ז נתיישבו דברי רבי' בחיי דמאי דאיענשו אנשי אלכסנדריאה הוא משום שהלכו שם קודם שבלבלה נ"נ ואה"ן דאחר שבלבלה נ"נ מותר לילך שם:

והנה הרמב"ם פי"ב מה' א"ב כ' כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל אומות וכו' ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם שכל הפורש מהם להתגייר חזקתו שפי' מן הרוב לפיכך כשיתגייר הגר בזה"ז בכ"מ בין אדומי בין מצרי מותרים לבא בקהל מיד וק' דבפ"ה מה' מלכי' כ' ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרי' ע"ש וסתמ' משמ' דלעולם אפי' בזה"ז אסו' לשכון בה ומאי שנא מהבא להתגייר דמותר לבא בקהל מיד משום דאחרים הם וכבר עמדו בזה המפ' ועיין לה' פר"ח ולה' חיים שאל ח"א סי' צ"א ואפש' לומ' דאף על גב שבלבל סנחריב העולם מ"מ לא נתרוקנה מצרי' לגמרי מן המצריים שעדיין נשארו בה הרבה מדלת העם שהרי בישראל נמי כשעלה נ"נ למצרים ואמ' הנביא על ישראל ח"ו גזירת חרב וכו' ואפ"ה נשארו הרבה מהם ויפרו וירבו כפלים כיוצאי מצרים כדא' התם בפ' החליל כ"ש במצרים עצמם שהם תושבי המקום ופשיט' דנשתיירו מהם הרבה הלכך גבי גרים אמרי' כיון שזה בא להתגיי' ופירש מהם אמרי' כל דפריש מרובא פריש ומותר מיד אבל לענין דירה לדור שם אע"ג דמיעוט מצריים הוא דנשתיירו אפ"ה אמרי' כל קבוע במחצה על מחצה דמי ואסו' לדור שם מפני שהיו רעים וחטאים. ומ"מ בזה"ז שנתבטלו לגמרי המצריים הקדמונים ונכנסו כולם תחת אמונת ישמעאל ועזבו כל התועבות אשר היו עושים במצרים מימי קדם ומש"ה סמכו הקהלות בזה"ז לדור שם וגם הרמב"ם עצמו קבע דירתו שם ועיין בסמ"ג לאוין רכ"ז ולפמ"ש ניחא וכן נראה קצת מדברי הרמב"ם שם בפ"ה מה' מלכים דין ח' וז"ל ולא הזהירה תו' אלא לשוב לה יחידי או לשכון בה והיא ביד גוים מפני שמעשיה מקולקלים יותר מכל שאר ארצות וכו' אם כן משמע דהשתא מיהא שלא נשארו המעשים המקולקלים מותר לשכון בה:

ואגב אורחין ראינו לעמוד בההיא דאמרי' בסנהדרין אמ' שלמה אני ארבה ולא אשוב ואמרי' שם ומנין שאפי' סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה ת"ל למען הרבות סוס וכי מאחר שאפי' סוס א' קאי בלא ירבה סוסים למ"ל לעבור בל"ת ע"כ סוס וסוס וכ' התו' שם בר"ה סוסים למ"ל פי' אי כתיב סוס לא ירבה ה"א על סוס בטל הוא עובר כדמוכח קרא דהרבות סוס ומ"מ לכמה סוסים ליכא אלא חד לאו לכך שינה הכתוב לעבור על ל"ת על כל סוס וסוס וכו' ע"ש וק"ט במ"ש כדמוכח קרא דהרבות סוס דבפשיטות הול"ל דאי כתי' סוס גבי לא ירבה הו"א על סוס בטל הוא עובר כיון דכתי' סוס בלשון יחיד ומאי צריכי' להוכחת קרא דהרבות סוס ועוד מאי אולמי' האי קרא מהאי קרא הכא כתב סוס והתם כתי' סוס ושו"ר למהרנ"ח בדרשותיו פ' בשלח שעמד בזה וניחא ליה דאלו מדכתי' סוס בלשון יחיד הו"א דהוא שם המין ע"ד ויהי לי שור וחמור וכיוצא אבל מלמען הרבות סוס מוכח דאפי' על סוס א' חייב זאת"ד ע"ש והן דברים בלתי מובנים דהן עוד היום מקרא דלמען הרבות סוס נמי אמאי לא נימא דהוא שם המין ועק"ט דמקרא קמא נמי דלא ירבה לו סוסים נהי דאיכא למימר דהיינו שם המין מ"מ מאן מפיק לן דלא נימא נמי דאפי' על סוס א' הוא עובר דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. עוד יש להבין בדברי התוס' הללו דכיון דמקרא דהרבות סוס שמעי' דאפי' סוס א' עובר עליו א"כ מהי"ת לומ' דאפי' לכמה סוסים ליכא אלא חד לאו ומאי שנא מכל איסורי' שבתורה כמאכלות אסורות וכיוצ' דעובר על כל זית וזית בפ"ע והיכא דהתרו בי' ה"ז לוקה על כל זית וזית וכן באיסור טומאת כהן ונזיר אם התרו בו על א' א' חייב מלקות ע"כ א' וא' וא"כ אמאי לא נימא ה"נ הכי. אשר ע"כ נראה דעת התו' דהכא ל"ד לשאר איסורי' שבתורה דשאני הכא דאפקיה קרא בלשון ריבוי ולא ירבה לו וכו' ומיעוט רבים שנים ואם כן מקרא דלא ירבה לו אפי' אי הוה כתיב לא ירבה סוס הו"א דאין הריבוי פחות משנים וסוס דכתיב היינו שם המין אבל מיתורא דקרא דלמען הרבות סוס שמעי' דבדוק' הוי דאפי' סוס א' חייב עליו והשתא. דכתיב מעיקרא סוסים והדר כתיב סוס שמעי' דעל סוס א' חייב וחייב נמי על כל סוס וסוס אבל אי לאו שינוי זה הוא דנהי דחייב אפי' על סוס א' מ"מ אפי' הרבה טפי מסוס א' אינו אלא בלאו א' דשם ריבוי א' הוא להכי אהני לן האי שינוי דמעיקרא כתיב סוסים והדר כתיב סוס למימר' דאפי' על סוס א' חייב וחייב נמי על כל סוס וסוס:

וע"פ האמור נר' שזה דעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות מלכים שכ' ולא ירבה לו סוסים וכו' אפי' סוס א' פנוי וכו' אסור ואם הוסיף לוקה ע"ש וכ"כ הרא"ה בס' החינוך מצוה תק"י ע"ש וצ"ע למה לא כתבו דחייב על כל סוס וסוס וכמ"ש בגמ' וכבר עמד בזה מרן הכ"מ ע"ש ולפי מה שנתבא' ניחא דכיון דפ' הרמב"ם דעובר אפי' על סוס א' ממילא ידעי' דאם הרבה עוד דעובר על כל סוס וסוס מידי דהוה אכל שאר איסורי' שבתורה. עוד נראה שגי' הרמב"ם והרא"ה הוא הגי' שמחקו רש"י והתו' לעבור בל"ת ועשה ואע"פ שרש"י והתו' מחקו גי' זו הנה הרמ"ה קיימה בשם מהר"י בן מיגש וז"ל ל"ת דכתיב לא ירבה ע"ש דכתי' למען הרבות סוס ואע"ג דלא תעשה משמ' להכי אפקי' רחמנא בלשון עשה למימר דמחייב נמי עלי' עשה עכ"ד ולפ"ז אפי' הרבה אינו עובר אלא בלאו א' אלא שעדיין ק' דא"כ הו"ל להרמב"ם והחינוך לכתוב דלוקה וביטל מ"ע כמנהגם בכל מקום. גם אעיקרא מתבאר מדברי הרמ"ה ז"ל דאפי' לגי' זו כך היא הגי' לעבור בל"ת ועשה על כל סוס וסוס שכ' וז"ל והאי דאיכא נוסחי בעשה ול"ת על כל סוס וסוס לא ידעי' מאי ניהו דהא לאו איכא הכא ולא עשה ולא לאו הבא מכלל עשה ורש"י לא גריס לה וחזינא ליה לרב יוסף בן מיגש דקא' כתב ל"ת דכתי' לא ירבה עש' דכתי' למען הרבות סוס וכו' ע"ש הרי דלפי גי' זו הוא עובר בל"ת ועשה על כל סוס וסוס. איברא דמדברי התו' נר' שאין הגי' אלא לעבור בל"ת ותו לא שהרי כתבו וז"ל וי"ס משובשי' דגרסי' לעבור בל"ת ועשה פי' לא ירבה לו סוסים למ"ל כלל דאי הגי' היא לעבור בל"ת ועש' על כל סוס וסוס א"כ ע"כ הפי' הוא סוסים דכ"ר למ"ל דהול"ל סום ומהשינוי דריש לעבור בל"ת ועשה על כל סוס וסוס כמו שהוא אפי' לפי הגי' דלעבור בל"ת על כל סוס וסוס ושו"ר לה' דינא דחיי שישב דברי הרמב"ם ע"פ הגי' הנז' וכמ"ש אלא שהק' דא"כ למה לא מנה הרמב"ם במ"ע שלא להרבות סוס ועדיפא מינה הי"ל להק' על הרמב"ם מני' ובי' שלא כתב דלוקה ובטל מ"ע כמנהגו בכ"מ גם מה שהק' הרב שם לגי' זו דלעבור עליו בל"ת ועשה דעוד היום ק' דליכתוב רחמנא לא ירבה לו סוס למען הרבות סוס ושמעי' מינה שפיר שעובר עליו בל"ת ועשה ע"ש הנה לפי הגי' דגריס הרמ"ה לעבור בל"ת ועש' על כל סוס וסוס לק"מ שהרי מהשינוי הוא דדרשי' לעבור על כל סוס וסוס:

והנראה לומ' בדעת הרמב"ם דא דאזיל לשיטתו שכ' בפ"ח מה' ק"פ דין ד' וז"ל אכל נא ומבושל כא' אינו לוקה אלא א' לפי ששניהם נכללות בלאו א' ע"ש וה"נ דכות' דכיון דנכללו בלאו א' דלא ירבה לו סוסים הו"ל כמו לאו שבכללות ואינו לוקה אלא א' וזהו שדקדקו בגמ' לעבור על כל סוס וסוס ולא אמרו לחייב על כל סוס וסוס דמשמ' דליכא אלא העברת ב' לאוין ומ"מ לאו א' הוא לוקה כיון דכתיב לא ירבה וכעין נא ומבושל שכ' הרמב"ם דאינו לוקה אלא א' ואפשר שזה נמי דעת ה' החינוך ואע"ג שה' החינוך בפ' בא סי' י"ג חלק על הרמב"ם בדין זה דנא ומבושל וס"ל דלוקה ב' י"ל דדוקא התם מהטעם שב' הרב שם בשם הרמב"ן וז"ל והרמב"ן ז"ל מנה אותם ב' לאוין וכ' שלוקים עליהם על כל א' וא' כיון דכתב לא תאכלו כ"א צלי אש מפרט בנא ומבושל למ"ל ש"מ ללקות על א' וא' מן הפרטי' וכן בנזי' וכו' עש"ב א"כ בכה"ג דהכא שלא יש כלל ופרט רק לאו דלא ירבה לו סוסים מודה ה' החינוך דאינו לוקה אלא לאו א' כנ"ל:

ודע דמתבא' מסוגייא זו דקאמ' ב' דברים נתגלו טעמן וכו' ונכשל בהם גדול העולם אמ' שלמה אני ארבה ולא אסור אני אראה ולא אשיב משמ' דמאי דקאמר קרא ולא יסור הוא טעם ללא ירבה לו נשים שלא יסור לבבו וה"נ ולא ישיב את העם מצרימה הוא טעם ללא ירבה לו סוסים וכ"כ הרמב"ם במנין המצות ל"ת שנ"ה וז"ל הזהיר המלך מהרבות ממון וכו' וכבר ביאר הכתוב טעם ג' מצות אלו ר"ל לא ירבה סוסים לא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו ובעבור שנודע טעמן וסיבתן הגיע בעבורן מהנטיה מהדת וכו' ע"ש וכ"כ ה' החינוך במצוה תק"י ותקי"כ ע"ש והוא מבוא' בגמר' שכתבנו ומן האמור יש לתמוה על הרב בה"ג במנין המצות שכ' ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה לא תוסיפו לשוב ולא ירבה לו נשים ע"ש והדבר ק' דאיך מנה לאו דלא ישיב לאו בפ"ע דלפי מה שמבואר בגמ' האי ולא ישיב אינו לאו בפ"ע אלא הוא טעם ללא ירבה לו סוסים שלא ישיב את העם מצרימה ובר מן דין יש לתמוה עליו דכיון דס"ל דולא ישיב הוא לאו בפ"ע א כ ולא יסור לבבו נמי הוי לאו בפ"ע כמו ולא ישיב את העם ומאי שנא זה מזה והוא לא מנה שם לאו זה דולא יסור לבבו ומיהו לזה אפשר לומר דשאני ולא ישיב את העם מצרימה דהוי לאו מבואר שלא ישיב את העם מצרימה משא"כ ולא יסור לבבו אינו לאו מבואר באיזה צד ואופן הסרת לבבו ואם הכונה היא דשלא יסור לבבו ממצות הרי כבר פי' הכתוב אח"כ לבלתי סור מן המצוה ופירש"י אפי' מצוה של נביא וזהו דבר פשוט דלבלתי סור מן המצוה הוא טעם וסיבה שלא יסור לבבו ממצות ה' וא"כ האי ולא יסור לבבו הוא ג"כ טעם ללא ירבה לו נשים שלא יסור לבבו ממצות ה' ע"י הנשים. אך מה שמנה ולא ישיב את העם מצרימה לאו בפ"ע צ"ע כמו שכתבנו:

והנה ראינו לה' המגיה בס' בשמים ראש סי' רמ"ט שכ' עמ"ש בגמ' ב' מקראות הללו נתגלו טעמן וכו' וז"ל ב' מקראות אמרו ואפ' דבמדבר רבה אמרו איתיאל ואוכל וכו' ומשמע דאפי' אכסף וזהב לא ירבה לו נמי עבר הרי בכסף וזהב לא נאמ' טעם ודוחק לומר דלבלתי רום לבבו שב עליו את"ד ע"ש הנה מ"ש דבמדבר רבה משמע דאף אכסף וזהב עבר הוא בפ' נשא פ"י ע"ש ולא ראה גמ' ערוכה בירושלמי בפכ"ג דקאמר אר"א ג' דברים ששחקה עליה' מה"ד וחללם לא ירבה לו נשים וכו' וכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות לא ירבה לו סוסים וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים וכו' וכתיב ויתן המלך את הכסף בירוש' כאבנים ע"ש וכן הביאו דרש' זו בקהלת רבה ס"ס פ"ז ע"פ לשחוק אמרתי מהולל ע"ש גם מ"ש ודוחק דלבלתי רום לבבו שב עליו לא ראה שהרב החינוך בסי' הנז' והחזקוני בפ' שופטים כתבו בפשיטות דלבלתי רום לבבו הוא טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ע"ש ונר' שזה נמי דעת הרמב"ם במנין המצות שכ' וז"ל ג' מצות אלו לא ירבה לו וכו' בעבור שנודע טעמן וסיבתם הגיע בעבורן מהנטיה מהדת וכו' ונראה פשוט דס"ל דלבלתי רום לבבו הוא טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ויש להק' בגמ' דידן דלא קאמר אלא ב' מקראו' דנכשל בהם גדול העולם ולא חשיב נמי כסף וזהב שהרבה כמ"ש בירוש' ובמ' רבה ונרא' דאע"ג דקושטא הוא דנכשל גם בכסף וזהב מ"מ לא מצינו שנכשל בטעמו של דבר דהיינו הרמת לבב דקאי על לא ירבה לו כסף וזהב משא"כ בהנך ב' דברים דנשים וסוסים דמלבד דבידיעת טעמן הגיע לנטיה מהדת עוד בה שנכשל גם בטעמן דהיינו דלא ישיב את העם מצרימה והוא השיב את העם למצרים ונשיו הטו את לבבו ולכך לא חשיב אלא הני תרי אבל בירוש' קחשיב ג' אלה הלאוין שעבר עליה' שלמה וקושטא הוא דבסיבת ידיעת טעמן דין גרמא שעבר עליהן כמ"ש הרמב"ם ג' מצות אלו וכו' ע"ש:

תם ונשלם חלק יורה דעה. בע"ה הנותן לאדם בינה ודעה:

שו"ת אבן העזר. בעזרת האל העוזר:

תוכן העניינים

שות די השב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה