אור ברסלב
שות די השב יורה דעה › סימן ח

שות די השב· רבי דוד בונאן

יורה דעה · סימן ח

סימן ז

שאלה ראובן נשתדך עם לאה בת שמעון וקצבו זמן ביניהם למשך ד' שנים ותנאי היה ביניהם שכל מי שיתחרט מהשדוכי' יפרע לחברו קנס כו"כ הן היום ראובן שראה בעצמו כי לא יוכל שאת להיות פנוי משך הזמן ד' שנים עמד וקידש אשה אחרת וכשמוע שמעון אבי לאה אז עמד לפני ב"ד יצ"ו ותבע ממנו הקנס שהיה ביניהם וראובן טען שלא יתן הקנס אלא בהגיע הזמן הקצוב שהוא למשך ד' שנים ועוד טען שבהגיע הזמן הקצוב ביניהם כונסה ויגרש הא' שקידש יורנו שורת הדין ושכמ"ה:

תשובה הנה במקום שנוהגים ליקח אשה אחרת על אשתו בלתי שום סיבה מכרחת ואפי' מצא אשה אחרת נאה הימנה הא ודאי שראו' פטו' מהקנס דלא יהא אלא שכבר נשאת לו לאה הרי הוא רשאי ליקח לו אשה אחרת עליה בחייה ומעיקרא כי שידכה אדעתא דמנהגא שידכה דבכל עת וזמן שירצה ליקח לו אשה רשאי וא"כ הא ודאי דהוא פטור מהקנס. ואדרבא יש לצדד ולומר שאם לא תרצה לאה להנשא לו שהיא מחוייבת לפרוע לו הקנס כיון דאדעתא דמנהגא שידכה ויתבאר לפנינו בס"ד. אך במקום שנהגו לכתוב בכתוב' שאין לו רשות ליקח לו עליה אשה אחרת הא ודאי מעת שלקח לו אשה אחרת א"כ מעכשו מאן בלאה הנז' וחייב בקנס ואין לומר דהתנאי שלא לישא אחרת עליה מתנים עליו בשעת כניס' לחופה דאז כותבי' תנאי זה וא"כ כל זמן שהם בשידוכי' בעלמא עדיין לא חל עליו חיוב זה ויכול הוא לומר שאינו רוצה לקבל עליו תנאי זה הא ודאי ליתא דכיון דבק"ק שלו המנהג פשוט שלא ליקח אשה אחרת הדבר פשוט דאדעת' דהכי שדך וכ"כ הטור בא"ה סי' א' ובמקום שיש תקנה שלא לישא אלא א' הולכים אחר המנהג וכו' ע"ש ועיין משפט צדק ח"א סי' א' ד"ו רע"ג:

ומה שטען שאינו מתחייב בקנס אלא בהגיע זמן הקצוב ביניהם דכל כמה שלא הגיע הזמן עדיין לא חל עליו חיוב הקנס אלא בהגיע הזמן הקצוב ונ"מ שאם מתה המשודכת או המשודך בזמן הנז' שאין כאן חיוב פריעת הקנס ועוד לרווחא דביני ביני וכיוצא בזה. והנה ע"ד זה ראינו למו"ה בס' עה"ש חא"ה שנדפס מחדש בסי' ן' ס"ק יו"ד שכ' משודך שנשתדך לזמן פ' וכתבו שטר בקנס אם לא ינשא לזמן הקצוב ביניהם ובתוך הזמן קידש אשה אחרת וטען שאינו מתחייב בקנס ער שיגיע הזמן הקצוב ביניהם הנה הרשב"א בתשו' הביאו מרן הב"י בח"מ סי' נ"ו מחו' י"ב והיא בח"ד סי' נ"ז כ' וז"ל מסתברא שהשליש נאמן שאין שטר השלישו' מכחיש את דברי השליש שלא כלל לשון השלישו' תנאי נישואי לאה וכו' ואלו היינו אומרים ובאים מצד תנאי השלישות לבד וכגון שלא אמר השליש כלום באמת לא היינו מחייבי' את השליש לעשות יותר ממ"ש בשטר וכו' עכ"ד והנה לשון השאלה של הרשב"א כך הוא לאה וראובן בנה שידכו דינה לשמעון והתנו לו סך ממון בנדוניא ונשבעו להזמינה לו מכאן ועד ד' שנים ואם שמא תנשא לאה לבעל תוך זמן זה שיתנו לאה וראו' מיד כל סך הנדוניא ביד שליש וכו' ועוד קנו מיד ראובן ולאה לשמעון שחייבים לו בחמשי' זהוב והשלישו השטרות אלו ביד שליש והשליש כ' לכל א' מהם כתב על ענין השלישו' וכ"כ בשטר השלישו' הושלשו כו"כ שטרו' ביד פ' ע"מ כן שאם לא ישלימו לאה וראובן כשיגיע זמן הנישואין מה שיש עליהם להשלים כמ"ש בשטר התנאים שיחזי' פ' השליש שט"ח לשמעון ובתוך הזמן נשאת לאה לבעל ושמעון תובע מן השליש השט"ח ולאה וראובן טועני' שאין לשליש להחזיר השטרות עד שיגיע זמן הנישואי' כי לא נזכר בתוך השלישו' תנאי נישואי לאה אלא הגעת זמן הנישואי' והשליש אומ' כי גם זה הושלש וכו' ע"ש והנר' שמורנו הרב הבין בדברי שאלה זו שההפרש שנפל בין הצדדי' הוא ע"ז האופן דהיינו שלאה וראובן בנה טועני' שאע"פ שעברו על תנאי זה שלא נתנו הנדוניא ביד שליש בזמן נישואי לאה מ"מ לא חייבו עצמם בקנס אלא דוקא בהגעת זמן הנישואי' שכ"כ בשטר השלישו' שאם לא ישלימו לאה וראובן לכשיגיע זמן הנישואי' מה שיש עליהם להשלים וכו שיחזיר השלי' השט"ח לשמעון ובאותו הזמן הוא שנתחייבו בקנס ושמעון טוען דכיון שעברו על התנאי זה נתחייבו לו בקנס שכתוב בשטר מיד ולא בהגעת הזמן והשליש העיד כדבריו וע"ז השיב הרשב"א דהשליש נאמן דמתבא' מדברי הרשב"א דאם לא היה נאמנות השליש אה"נ הדין נותן שלא יתחייבו בקנס אלא עד זמן הנישואין ואח"ה יש לדחות דשאני ני נדון הרשב"א משום שכתוב בשטר השלישו' שאם לא ישלימו לאה וראובן לכשיגיע זמן הנישואין וכו' שיחזיר השליש השט"ח לשמעון ולכך יש מקום לטענתה שאעפ"י שעברה על התנאי במה שנשאת לאה ולא נתנה הנדוניא ביד שליש מ"מ אינה חייבת בקנס אלא בהגעת זמן הנישואי' שהרי לא תלו החזרת השט"ח אלא בזמן הנישואין משא"כ בנ"ד אע"פ שכתוב שאם לא ינשא לזמן הקצוב שיתחייב בקנס מ"מ י"ל כיון שעבר וקידש אשה אחרת ודאי שלא ינשא לזמן הקצוב וחייב בקנס מעכשיו:

האמנם נראה דאעיקרא אין כן כונת הרשב"א אלא דההפרש שנפל בין הצדדים הוא עמ"ש בשטר שאם נשאת לאה לבעל תוך זמן זה שיתנו לאה וראובן מיד כל סך הנדוניא ביד שליש וכיון שעברה לאה ונשאת ולא קיימה תנאי זה אז תבע שמעון הקנס עכשיו ולאה וראובן טועני' שאין חיוב קנס כלל על ביטול תנאי זה אלא שאם יגיע זמן הנישואין ולא השלימו כל התנאים או יתחייבו בסך הקנס ההוא אבל תנאי זה דנישואי לאה אינו אלא חיובא בעלמא ויכול לתובעם בדין וב"ד כופי' אותם לקיים תנאי זה שיתנו הנדוניא ביד שליש אבל לא שהיא מחוייבת קנס ע"ז ושמעון טוען כי גם על זה היה תנאי בפי' לחיוב הקנס והשליש העיד כדברי שמעון וע"ז השיב הרשב"א דהשליש נאמן אבל בשאר קנסות מודה הרשב"א שאם עבר וקידש אשה אחר' כיון שעכשיו הוברר הדבר שאינו רוצה לישא אותה מעכשיו יתחייב בקנס:

והנה בשטרות שלנו שנוהגים לכתוב וקיבלו על עצמם שאם יתחרט א' מהם מהשידוכי' שיפרע לחברו סך הקנס הנז' משמע דמשעה שיתחרט בו יתחייב בקנס וכן בדין שהרי מסקנת הפוסקי' היא דהקנסות שעושי' בשידוכי' הוא מדין בושת וכיון שחזר בו אפי' ביומו הרי ביישו ונתחייב מיד בקנס. אמנם מו"ה מיירי בשכתבו בלשון זה שאם לא ינשא לזמן הקצוב ביניהם וכו' דמשמע דאינו מחייב עצמו בקנס אלא דוקא אם לא ינשא לזמן הקצוב ואהא מייתי תשו' הרשב"א דמשמע דאם לא היה מטעם דשליח נאמן לא היה חיוב בקנס אלא עד שיגיע זמן הנישואין:

ומה שטען שבהגיע זמן הנישואין הוא מגרש את זו שקידש ויקח את זאת נר' ודאי שטענתו טענה ואדרבא יש צד לומ' שאם לא תרצה לקחת אותו שהיא מחוייבת לפרוע הקנס אמנם נר' ודאי שאינה מחוייבת לפרוע לו הקנס ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הטור בא"ה סי' קי"ט וז"ל והלכה כב"ה שאם פשעה כנגדו יכול לגרשה אבל לא יגרשנה כדי ליקח נאה הימנה בד"א בזיווג ב' אבל בויווג א' אין למהר לגרשה דהר"א כל המגרש אשתו א' אפילו מזכח מוריד עליו דמעות לפיכך אין לו לגרש' בשביל בשביל שפשע' כנגדו ע"ש וכן דעת הרמב"ם לפי גירסתו כמ"ש מרן הב"י א"כ מעתה אנו רואים שאם האיש הזה הוא עדיין בחור ואשה זר שקודש היא אשה א' הא ודאי שיכולה לומר שאינה רוצה שהיא תהא גרמא שבשבילה יגרש את אשתו ראשונה שאפי' מזבח מוריד עליו דמעות ועוד שאין רצונה שהיא תהיה אשתו שניה כיון שבדבר קל יכול לגרשה ע"י פשיעה כמ"ש הטור שם ולא נשתדכה לו אלא אדעת' שהיא תהיה אשתו א' שלא יכול לגרשה אא"כ מצא בה ערות דבר. האמנם עדיין יש לספק היכא דהמשודך הזה בשעה ששידך לא היה בחור שכבר היה נשוי עם אשה אחרת וגירשה או מתה ובא ונשתדך עם זו לזמן ובתוך הזמן עמד וקידש אשה אחרת ובא בטענה זו שבהגיע הזמן יגרש את זו ויקח אות' והיא אילה רוצה אם חייבת בקנס או לא ולכאורה נר' דאפילו בכה"ג אינה מחוייבת בקנס שהרי באשתו שניה ג"כ הדין הוא דכל שלא פשעה כנגדו אסו' לגרשה כמו שנראה מדברי הטור להדיי' ומשמ' דאיסו' איכא וכדאמ' שם בגמ' לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד וחזר קאי התם הוא דגלי רחמנא הכא מאי דעבד עבד אלמא איסורא מיהא איכא עד דס"ד דבעמוד וחזר קאי והפר"ח דקדק דאפי' איסור' דאוריית' איכא ע"ש ועיין לה' ג"פ בסי' קי"ט סק"ו ולה' המגיה בס' מש"ל בפ"י מה' גירושי' דין כ"א ע"ש וכיון שכן אינה רוצה שיבא איסור זה על ידה שיגרשנה שלא בפשיעה כדי שיקח אות' ועיין במהרימ"ט חח"מ סי' צ"ט ע"ש ועוד לכאור' טעמא אחרינא איכא שהיא אינה רוצה שהיא גורמת לו לעבור על לאו דאל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך שיקח את זו שקידש עכשו אדעת' לגרש' אח"ז ואדעת' דהכי לא נשתדכה לו אמנם הא ליתא שהרי אפשר שיודיע לאשה זו שקידש עכשו שיגרשנה בהגיע הזמן הקצוב עם משודכתו דכל כה"ג שמודיע אות' שדעתו לגרש' אין עליו שום איסור וכמ"ש בש"ע בא"ה ר"ס קי"ט ומעתה כיון דמודיע לה שמגרש' אין כאן איסור כלל וטענת' אינה טענה:

איברא דאעיקרא דין זה דאי מודיע לה שרוצה לגרשה מותר אע"ג דלענין זה דאל תחרוש על רעך רעה ליכא מ"מ עדיין איכא איסו' ההיא דאמרי' בספ"ב דנדרים וברותי מכם הפושעים והמורדים בי אלו בני ט' מדות וחד מינייהו בני גרושת הלב ופסקו הטור ומרן בא"ה סי' כ"ה וא"ח סי' ר"ם ע"ש וה' ג"פ הק' עמ"ש מרן ואם הודיעה מתחלה מותר דהא אכתי איכא איסור דבני גרושת הלב ותי' דמ"ש דאם הודיעה מתחלה מותר היינו משום טעמ' דאל תחרוש אבל הבנים בני גרושת הלב וצריך לגמור בדעתו שאם תתעבר שלא יגרשנה ולפ"ז הא ודאי שפטורה מן הקנס שאינה רוצה שתהיה גרמא לאיסו' זה שיבאו בניה בני גרושת הלב שהם מבני ט' מדות ואפי' למה שתי' עוד הרב שם וז"ל ועי"ל דבני גרושת הלב לא איקרו אלא כשאינו מודיע' אבל אם מודיע' שרי ע"ש כבר ה' מש"ל בפכ"א מה' א"ב דין כ"ח השיגו וכ' דטעמא דאיסור בני גרושת הלב כ' הרא"ש דהוי כי מתוך שנתן בדעתו לגרש' מהרהר באחרת א"כ אף אם הודיעה שייך האי טעמא דמהרהר באחרת ולעיקר הקושי' כ' דע"כ דכשגמר בלבו לגרשה דאסור לבוא עליה אלא כשרוצה לקחת אשה אחרת דאז שייך טעמא דמהרהר באחרת אבל כשאינו רוצה ליקח אחרת שרי דלא שייך טעמא דמהרהר באחרת וא"כ רב ור"ן שכבר הי"ל אשה בעירם וכשהלכו לעיר אחרת רצו ליקח אשה לימים שיתעכבו שם אף שגמרו בלבם להוציאם אחר זה הזמן מ"מ לא היו מהרהרי' בנשותיה' וכו' ע"ש ואיכא למידק אכתי ק' ברב ור"ן הרי איכא למיחש לגרושת הלב שהרי דעתם נמי דכי אזלי לדוכתא אחריתי ליקח להם משם נשים דבכל מקום שהיו הולכים אומרים מאן הויא ליומא ואפשר לומ' דבאות' שעה שהיו לוקחי' באותם המקומות שהלכו רב לדרשי' ור"ן לשכנציב לא לא היה דעתם עוד לילך למקום אחר אלא לחזו' משם למקומם וא"כ לא היו מהרהרים בנשים אחרות. ועוד אפשר לומר דלא בכל המקומות שהיו הולכים היו עושי' כן לקחא משם אשה אלא דוקא בהנך דוכתי שהיו רגילים לבא שם לפרקים ולהתעכב שם ולחזור ולבוא שם עוד פעם אחרת כדי שתהא מוכנת לו בכל עת בואו לשם וכן משמ' מדקאמר כי מקלע לדרשי' וכי מקלע לשכנציב משמ' דבדוק' נקט הני דוכתי לומ'ד בהני דוכתי דוק' הוא שהיו. עושי' כן רב ור"ן וכ"כ הפרישה בס"ס כ' ע"ש ובכן ל"ק הא דקשיתי' לה' מש"ל מרב ור"ן. ומעתה קמה וגם נצבה טענה זו כי אינה רוצה שתהיה גרמא לאיסור זה דבני גרושת הלב כיון שדעתו ליקח אותה אח"כ ואדעתא דהכי לא נשתדכה לו כנ"ל:

תוכן העניינים

שות די השב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה