שות די השב· רבי דוד בונאן
יורה דעה · סימן א
פנויה שנמצאת מעוברת ואמרה מאיש פ' נתעברה והכחישה ואחר שנתנוהו בבית האסורים נתפשרו שיתנו לה נדוניא וישאנה ואח"כ הודה שממנו נתעברה אי שרי לישא אותה כל עוד שהיא מעוברת ומינקת:
הנה ה' צמח צדק בסי' ק"ד כ' על נדון זה דאי לאוסרה עליו משום דחיישי' מדאפקרה נפש לגבי האי אפקר' נפש' לגבי אחריני שהרי כ' הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סי' ט"ז גבי כהן שבא על אלמנה פנויה דלא חיישי' להכי כיון שהוא מודה לה שבא עליה ופסקו מור"ם בא"ה ס"ס י"ג א"כ ה"נ אי אזלי' בתר הודאתו דהשתא לא הוה אסרי' לה אבל כיון דמתחל' הכחיש' יש לאוסר' משום דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסור' את"ד ע"ש ונראה דא"צ לאוסרה מטעם זה דשוי' אנפשי' ח"ד דבלא"ה ל"ד לנדון הרא"ש דע"כ לא כתב הרא"ש דכשר לכהונה אלא משום דלא נפל ביניהם שום הכחש' ותכף ומיד הודה שנתעברה ממנו וניכרי' דברי אמת ולכך פסק הרא"ש דכשר לכהונה משא"כ הכא דמעיקרא הכחיש' י"ל דאין הודאתו דלאח"כ חשיב' דמ"מ יש לספק דשמא קושטא קאמר ומה גם דיש לתלות הודאתו משום דשחורי שחדו לי' בממון ועוד שיתירו אותו מהתפיסה בשביל כן:
עוד כתב ה' צ"צ וז"ל ואיכא מאן דבעי למימר דהא דאמרי' באשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דאינה נאמנת אלא באמתלא היינו דוקא בכה"ג שהדבר ההוא נוגע נמי לבעלה והוא אינו יודע אם היא אומרת אמת אכל הכא כשהוא מודה לה אח"כ שבא עליה והוא והיא יודעים האמת שכן הוא שבא עליה לא שייך בזה ח"ד כיון שהדבר אינו נוגע אלא להם והם יודעי' האמת את"ד ע"ש ואין נר' כן מדאמרינן בפ"ק דכתובות ד"ט ע"א האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופירש"י שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו ולגבי נפשי' הוי נאמן לשוויי עלי' ח"ד ע"ש ופסק הרמב"ם בפ' י"ח מה' א"ב דין יו"ד וז"ל כהן שקידש וכו' ואח"ז בא עליה וטען שמצאה דרוסת איש נאסרת עליו מספק וכ' ה"ה שם דמיירי במכחשת וטוענת בתולה שלימה וכו' ע"ש משמע דאפי' חזר בו נאסרת לעולם כיון דשוי' אנפשי' ח"ד וכן מתבאר דעת הרמב"ם שכ' דנאסרה עליו מספק דומיא למ"ש שם לעיל מזה בדין ט' באשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דאסוד' לעולם ע"ש בהשגת הראב"ד:
והנה ה' צ"צ דחה לדברי מאן דבעי למימר כן ממ"ש מהר"ם מפדואה בתשו' סי' ל"ד על אשה שסיפרה לבעלה שזינת' עם שמעון והיה מסופק אם יש להאמין וגירש' וחזר ונשאה אי מותרת לו או לא כ' וז"ל אם באנו לאוסר' משום הודאת פיה הלא הלכה כמשנה אחרונה דאינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר ומבואר מדבריו שאם חזרה ונתנה אתמלא לדבריה מותרת אבל בלא אתמלא לא אע"ג דאין הדבד נוגע אלא לה לבדה שהרי לגבי בעלה ליכא איסורא כלל שהרי לא הית' נאמנת כשאמרה שזינת' את"ד עש"ב ואח"ה ליתא דהא דמשמ' מדברי מהר"ם מפדואה דאפי' בחזרה מדבריה הראשוני' אינה מותרת אלא בנתנה אתמלא לדבריה ה"ד היכא שעמדה בדיבורה לאחר שגירש' דאז פשיטא דקושטא קאמרה דהא אין לנו לתלות עוד דשמא עיניה נתנה באחר ומש"ה צריך אמתלא אבל אם לאחר שגירש' תכף לא עמדה בדיבורה ואמרה שטהורה היא ה"נ דמותרת לחזו' משום דהיא יודעת האמת וז"ל ה' דרכי משה כ' מהר"ם מפדואה באשה שאמ' שזינת' אע"ג שאינה נאמנת אם עמד בעלה וגירש' ועומדת בדבריה אסור להחזיר' ע"ש וכ"כ ה' ח"מ משום דלאחר שגירש' תו לא שייך לומר שמא עיניה נתנה באחר וקושט' קאמרה אבל אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ע"ש:
ובר מן דין הן דברים תמוהים דה"נ כשגירש' שוי' אנפשי' ח"ד כיון שהאמין לדבריה וגירש' וא"כ הדבר נוגע ג"כ לבעל וכ"כ הרדב"ז בס' דברי דוד סי' יו"ד על איש שהוצוא את אשתו משום דבר מכוער או מפני שא"ל עד אחד שזינת' וסמך עליו והוציאה לפי שלבו היה מאמין בדבר ועתה רוצה להחזיר' וכו' לכאור' היה נ"ל דאסור ואם עבר ונשאה מוציאי' אותה ממנו כיון דשוי' אנפשי' ח"ד שגירש' משום זנות תו לא שריא עיין שם: