שות די השב· רבי דוד בונאן
חשן משפט · סימן ו
בדין עדות דקי"ל דאין מקבלי' עדו' שלא בפני בעל דין אם עברו וקיבלו שלא בפני בע"ד אי מהניא עדות' או לא.
הנה בדבר זה נחלקו ראב"ן וריב"א דראב"ן מכשיר וריב"א פוסל כמו שהביא הרא"ש דבריו בפ"י דב"ק והביא ראיה מדאמ' בכתובות אין מזימי' הערי' אלא בפניה' ומבחישי' העדים שלא בפניה' והזמה שלא בפניה' נהי דהזמה לא הויא הכחש' מיהא הויא פי' מכחישי' את העדים שלא בפניה' דהכחש' לא הוי לחוב את העדים אלא חוב בע"ד והרי הוא לפנינו וכו' וקאמ' שלא בפניה' אפי' בדעבד לא הוי הזמה ע"ש הרי מבואר דס"ל דאין. עדות הראשונים מוזמת כלל אלא עדות מוכחש' היא כמו בכל תרי ותרי דעלמא ומן האמור יש לתמוה עמ"ש הריב"ש בתשו' סי' רס"ו וז"ל דמאי דאמרי' אין מזימי' את העדי' אלא בפניה' זהו לחייבם בגוף או בממון מועשיתם לו כאשר זמם וטעמא משום דכתיב והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו דמה"ט אמרי' בפ' הגוזל בתרא אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אבל לבטל עדות' לא דכיון שהמזימי' מעידי' בגופ' של מזומי' והתור' האמינת' הרי הם כאלו פסלום בגזלנות ובשאר פיסו' הגוף שיכולי' לפוסלן ולבטל עדות' אפי' שלא בפניה' וכו' ופסולי' הם לכל עדות שבתורה. וכן נר' מל' רש"י שכ' נהי דהזמ' לא הויא לעונש' לא נפש ולא ממון. הכחשה הויא לבטל עדותם את"ר עש"ב ולפי מ"ש ריב"א מבואר דהעדי' לא נפסלו כלל כיון דעדו' ההזמה נתקבלה שלא בפניהם:
ובר מן דין דברי הריב"ש מצד עצמ' הם. תמוהים דכיון דהעדים נפסלים לעדות ע"פ עדות המזמי' שהעידו שלא בפניה' א"כ הרי נתקבלה העדות שלא בפניה' לענין זה ושו"ר להש"ך בס"ס. ל"ח שכ' ע"ד הריב"ש וז"ל גם. מה שהביא ראיה מהרמב"ן שפיסל בשמתו ואמרו גזלני' הם. י"ל דש"ה שמעידי' על גופ' של עדים שהם גזלני' משא"כ הכא ע"כ וצ"ע דה"נ כשאמרו עמנו הייתם הרי הם כאלו אמרו להם שפסולי עדות הם כיון שהעידו שקר מה שלא ראו והו"ל נמי שמעידי' על גופ' של עדים כמ"ש הריב"ש ומהרימ"ט בתשו' חא"ה סי' נ"ז ע"ש עוד כ' הש"ך וז"ל דלדברי הריב"ש נ"ל שאין יכול לפוסלן שלא בפניה' לשבוע' וכו' דשבוע' הוא נוגע להם עצמ' ואין מחייבי' לאדם שלא בפניו משא"כ לעדו' דמ"ל. בכך שפסולי' לעדו' ע"ש אשר עפ"ז יש ליישב דברי ריב"א במ"ש דהכחש' לא הוי לחוב העדים אלא חוב בע"ד וכו' דמה שנפסלו לעדו' אינו חובה להם כמ"ש הש"ך. אלא דאעיקר' דברי הש"ך דחוקי' הרבה דלא מצינו כה"ג פיסול לחצאי' דפסולי' לעדו' וכשרי' לשבוע' וכה"ג כתבו התו' בפ' מרובה דע"ב ע"ב בד"ה אין לך בו דודאי דכיון דמשלמי' ממון ונהרגין כ"ש דנפסלי' דלא. הימנינו רחמנא לחצאי' וכו' ע"ש וה"נ דכות' דכיון דנאמני' לפוסלן לא אמרי' דנפסלי' לעדות ובשרי' לשבועה:
והנה מהרלנ"ח בתשו' סי' קל"א דחה דברי הריב"ש אלו דהזמה שאני דחי' הוא. וכו' ואין לך בו אלא חידושו דהיינו בפניה' אבל שלא בפניה' לא ומהרימ"ט בתשו' הנ"ל כ' דלענין פיסול עדו' לא חי' הוא דהרי הוא כאלו מעידים שפסולי עדו' הם וכו' וכי אמרינן דחי' הוא היינו להעניש' מה שחשבו להפסיד לזה כדכתיב כאשר זמם ועל גוף המעשה איכא למימר דמאי חזית דסמכת אהני וכו' אבל לפוסלם מסבר' היה לנו לפוסלם שלא בפניה' כאלו. אמרו פסולים בגזלנותם הם ע"ש ומו"ה בס' עה"ש ח"מ סי' כ"ח אות י"ג תמה עליו מדאמרי' בסנהדרין דכ"ז אמר רבא עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל מה"ט דחי' הוא דמאי חזית וכו' אבל בגזלנותם למפרע הוא נפסל אלמ' דלענין פיסול עדות נמי הוי חי' דאין נפסלי' למפרע ולא דמי' לפיסול דגזלנותם וה"נ בעי' לפניה' ואע"ג דפסקי' התם כאביי דלמפרע הוא נפסל מ"מ ס"ל דהוי חי' וכמ"ש מרן הכ"מ בפי"ח מה' עדות א"ד ע"ש ואח"המ דבריו תמוהים דאכתי י"ל דמאי דס"ל לאביי דהוי חי' ה"ד להענישן גוף וממון אבל לענין פיסול עדות ה"נ דס"ל לאביי דלא הוי חי' ומה"ט ס"ל דנפסלי' למפרע ולא. הוי חי' וה"נ ס"ל דלא הוי חי' ג"כ לענין דלא בעי' לפניהם:
אך אעיקר' אכתי יש לתמוה דכיון דבעי' קבלת עדו' ל בפני בע"ד מדכתיב והועד בבעליו א"כ היכי מפסלי' לסהדי בין בגזלנות' בין בהזמה שלא בפניהם וכ"ש דאיכא דררא דממונא דנפסלי' ג"כ לשבועה:
אשר ע"כ נר' דס"ל להריב"ש כמ"ש הרשב"א בחי' פ' בתר' דקמא וז"ל וקשי' לן אשמעתיה דהא אמרי' טעמא דאין מקבלי' עדי' שלא בפני בע"ד משום דאמר קרא והועד בבעליו וא"כ כי הוה הוא חולה או עדיו שמבקשים ללכת למ"ה היאך מקבלי' והתור' אמרה והועד בבעליו וי"ל דעיקר קרא לגבי שור דהוא בדיני נפשות כתוב ובד"מ אסמכתא בעלמא ומדרבנן עכ"ל ומעתה י"ל דדוקא לענין ההזמה דאית בה מיתה או מלקות קפדי' דבעי' בפניהם משום דהויא דאורייתא ובממון נמי דהזמה בעי' בפניהם משום דלא מפלגי' בהזמה גופה בין מיתה ומלקות לתשלומי ממון אמנם הכא דלא דייני' בהו דיני הזמ' כלל מ"מ בדיעבד הו"ל עדות מיהא למפסלינהו להני סהדי בין לעדו' בין לשבוע' דבד"מ בדיעבד הוי' עדות כיון דאעיקרא. אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרשב"א ונראה שזה דעת ראב"ן הביאו המרדכי שכ' וז"ל מאחר שמכשירי' לקבל העדות שלא בפני בע"ד ע"י אונס ש"מ דבדיעבד כשר כשר אפילו בלא אונס דאי פסול בדיעבד אפי' בלא אונס א"כ באונס נמי לפסול ע"ש וההיא דכתובות דמייתי מינה ראיה ריב"א הויא תיובתיה דקאמר בהדיא דאפי' בדיעבד לא. הויא הזמה ואולם לפמ"ש ניחא דדוקא לענין הזמה ממש הוא דבעי' בפניו משום דהויא דאורייתא משו' דבדיני הזמה איכא מיתה ומלקות כמ"ש לעיל אבל לענין פיסול העדי' ביון דכבר העידו שלא בפניהם הו"ל דעבד ואפסילו להו לסהדי וכמ"ש. ומיהו מרן הב"ר בא"ה סי' מ"ב כ' בשם מ"א וז"ל ועור אפי' היו פסולי עדו' מדאורייתא אם לא נתקבלה עדו' פיסולם בפניהם עדו' הפוסלי' בטלה ומי שהורה להחירה אם ידע שלא נתקבל עדו' פיסולם בפניהם ראוי לנדותו ולהחרים וכו' ע"ש ועיין לה' כנה"ג שם הגב"י אות קע"ח שהביא להקת הפוסקים בזה עש"ב:
והנה מהרש"ל ביש"ש בפ' הגוזל בתרא סימן ט' ובתשו' סי' י"א כ' בשם המרדכי על ראית ריב"א מההוא דכתובות שיש דוחי' שכל ענייני הזמה חידוש הוא ולא גמרי' מינה וכ' עליו מהרש"ל ואיני מבין דבריו נהי דעדי' זוממי' הוי חידוש מטעם דתרי ותרי נינהו מאי חזית וכו' ולא במרי' מינה. לחיובא ולאחמורי אבל לפטורי ולקולא שפיר ילפי' מיניה מכח ק"ו שאפי' עדי' זוממי' מחייבינך ליה ק"ו בדוכת' אחריתי וכן יראה מל' רש"י :בפ' כ"ה דק"ח גבי. בב"ח חי' הוא דדוקא חומרא לא. ילפי מיניה וכו' ע"ש ואפשר לומר דכיון דעיקר עדי' זוממי' חי' הוא א"כ י"ל דלא החמירה בו תורה גם לענין זה דמהני לקבל עדו' שלא בפניהם מה שהחמירה בהם תורה להאמין נגדם העדים השניים המזמי' אבל בעלמא דליכא חי' ה"נ י"ל דלא מהני אלא בפניהם:
וכבר ראינו למו"ה בס' עה"ש בח"מ סי' כ"ח אות י"ג שתמה על מהרש"ל מדברי. התו' בפ"ק דמ"ק ד"ח ע"א בד"ה נפק"ל וכו' שכ' וז"ל וק"ק אליבא דר"י שמה שיש בחומרא חי' אין ללמוד קולא וכו' אלא דדכותי' אמרי' בפ' כ"ה בב"ח חי' הוא ופיר"י דאר תרי ליה כולי יומ' בחלבא שרי וכי מבשל לי' אסו' והחידוש. אינו מן האיסור וכו' משמע כשהאיסו' חי' אין ללמוד ממנו קולא ומה"ט היה מיישב ריב"א ההיא דעדים זוממים ע"ש הרי מבוא' מדבריה' דהיכא דהוי חי' לא ילפי' מיני' אפי' לקולא ע"ש ואפש' ליישב דמאי דנר' מדברי התו' דאפי' לקולא לא גמרי' אינו אלא לר"י התם דאמ' מחי' לא גמרי' אמנם לרבי דפליג עליה דר"י התם הא ס"ל דילפינן טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו וב"ש למאי דקאמר אביי התם משמעו' דורשי' איכא בינייהו א"כ בין לר"י ובין לר' ילפי' טומאה דגופי' להמתין לו מטומאה דביתו כמו שביאר ה' קרבן אהרן בפ' טהרה ע"ש וכיון דלר' ילפי' מחי' לקולא כותי' קי"ל דהא קי"ל הלכ' כר' מחברו וטעמא דר' דילפי' לקולא הוא משום דאתי מק"ו כמ"ש מהרש"ל וכ"כ הריטב"א בהי' למ"ק וז"ל ור"י מהתם לא גמרי' דחי' הוא ומיהו ר' סבר דכיון דחי' דהתם הוי לחומרא ואפ"ה אקיל בה רחמנא להמתין לו לדבר הרשו' שפיר ילפי' מינה דכ"ש מי שהוא קל ע"ש:
והנה ראינו לה' ח"ה בתו' שם שכ' בכונת דבריהם במ"ש אלא דכות' אמרי' בפ' כ"ה וכו' משמ' כשהאיסו' חי' אין ללמוד ממנו קולא וז"ל ולא ידענא מאי קולא בעי למילף התם דהא טעם כעיקר דאורייתא בעי למילף התם מבב"ח דהיינו חומרא ואהא קאמר חי' הוא ואפשר לומר דהיא גופ' נילף בשאר איסורי' דאי תרי ליה כולי יומא שרי עכ"ד וצ"ע דהא מאן דקאמר התם דלא ילפי' מבב"ח ואפי' לקולא משום דחי' הוא הוא אביי ואלו אביי גופי' התם במ"ק ס"ל דלכ"ע בין לר' בין לר"י ילפי' דבר הקל מחי' וכדקאמר משמעות דורשי' איכא בינייהו וכמ"ש לעיל ולכאורה י"ל דהתם שאני משו' דהקולא עצמה שהיא אי תרי ליה כולי יומא וכו' היא החידוש וכדאיתא בפ' א"ע דמ"ד ע"ב ומאי חידוש' אי תרי ליה וכו' וע"ש בפירש"י וא"כ כיון דהקולא היא עצמה החי' אפי' ר' מודה דאין למדין אותה קולא מה שאין כן בההיא דמ"ק דהחידוש הוא החומרא מה שמטמאו אבני' אבל לענין המתנה דגופי' שהיא הקולא אה"ן דלמדין כיון דהחידוש אינו אלא בחומרא אך ק' דא"כ לפ"ז מאי מייתו התוס' ראיה מההיא דפ' כל הבשר דאין למדין קולא דדילמא שאני התם משום דהקולא עצמה היא החי' ומשו"ה אין למדין אמנם בכה"ג דהכא דהקולא אינה מחי' ה"נ י"ל דלמדין כי ע"כ י"ל דכונת התו' כלפי מ"ש הם עצמם בסנהדרין דכ"ז ע"א בד"ה אין לך בו וז"ל וי"מ דהא דקאמ' חי' לאו בפיסולא דקמאי קאי אלא אהכשר' דבתראי וכלומ' היה לנו לפוסלן כל ב' כיתות וכיון דאיכא חי' לא ילפינן אף לגבי הפסולי' לפוסלן למפרע וכה"ג אמרי' בפ' כ"ה דלא ילפי' טעם כעיקר מבב"ח משום דאיכא בו חי' בהיתרו דאי תרי ליה וכו' ע"ש ולפ"ז י"ל שזהו כונת התו' דכמו דהתם בב"ח אין ללמוד ממנו חומרא דטעם כעיקר משום דאיכא חי' בהיתרו קולא ה"נ לר"י אע"ג דהאיסור הוא חי' אין ללמוד ממנו קולא וכ"כ בביאור דבריהם מורנו ה' בס' עה"ש חי"ד סי' פ"ד אות ז' וכ"כ הרב אהלי יצחק בחי' לסנהדרין בשם הרב המופלא עיר וקדיש כמהר"י זרקא ז"ל ע"ש ומעתה י"ל שלא הביאו התו' ההיא דפ' כ"ה אלא לדוגמ' בעלמא דכמו דהתם אין ללמוד ממנו חומרא משום דאיכא בהיתרו קולא ה"נ ס"ל לר"י דאפי' היכא דהחי' הוא חומר' אין ללמוד ממנו קולא אך אכתי עדיין קשה לפמ"ש הריטב"א דר"י סובר כיון דהחי' דהתם הוא לחומרא שפיר ילפי' מינה דכ"ש מי שהוא קל א"כ גבי בב"ח נמי דהחי' הוא לקולא דאי תרי ליה וכו' א"כ אמאי לא ילפי' מניה החומרא בט"כ במכ"ש וצ"ע:
והנה בנדרים ד"ד ע"א אמאי דפריך בגמ' ועוד האי חי' לחומר' הוא וכתבו התו' וז"ל אע"ג דבדוכת' אחריתי אמ' חי' אע"ג שהוא לחומר' כגון גבי עד זומם מיהו הכי פריך כ"ש שיש לנו לומר שהוא בבל תאחר מ"ש דשאר חטאות ע"כ והנה מ"ש כגון גבי עד זומם כונתם על ההיא דסנהדרין דאמר רבא עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל משום דעד זומם חי' הוא וכו' ופירש"י חי' הוא שנפסלים שנים בשביל שנים וכו' ע"ש דמבואר מדבריו דהחי' הוא מה שנפסלים הא' ואהא ק"ל להתו' דכי היכי דהתם החי' חומר' הוא מה שנפסלים הא' ואפ"ה קאמר דאין מוסיפים עליה' חומר' אחריתי משום דחי' הוא ה"נ הכא דאין מחמירי' עוד בנזי' לעבור בב"ת משום דחי' הוא ואהא תי' דהכא שאני שיש לנו ללמוד חומר' זו דב"ת מכ"ש דשאר חטאות משא"כ התם וצ"ע דהתם נמי גבי עד זומם אמאי לא ילפי' במכ"ש בשאר פסולי עדות דנפסלי' למפר' כגון שהעידו עליה' בגזלנות' או בשבוע' שוא וכיוצא וא"כ כ"ש עדים זוממין דהחמיר' בהם תורה לעונשם בגוף או ממון דיש לנו לומר גם כן שפוסלין גם למפרע ותו ק' דא"כ אמאי לא ילפי' מבב"ח לעלמא בק"ו ומה בב"ח שהקילה בו תורה דאי תרי לי' אפ"ה החמיר' בו תורה לאיסור ט"כ כ"ש שאר איסורים דהחמירה בו תורה דכבוש אסור כ"ש דיש להחמיר בהם לאיסור ט"כ ולזה אפשר לומר דיש לחלק בין היכא שאנו רוצים ללמוד בו מעלמא אה"נ דילפינן ביה בק"ו אמנם ללמוד ממנו לעלמא ה"נ דלא ילפי' כיון דחי' הוא אך קושי' קמייתא ק' ומיהו עיקר קושיתם ע"פ דברי התו' דסנהדרין ל"ק די"ל דהתם שאני דקאמר חי' הוא משום דהחי' הוא לקולא מש"ה אמרי' הוא חי' ואין מוסיפין עליו חומרא אחריתי אבל בההיא דנזיר דהחי' הוא לחומרא דאפילו לא אמר אלא הריני נזיר מהחרצן הוי נזיר בכל אה"ן דילפינן ביה חומרא אחריתי דשאר חטאות דעובר בב"ת ובהכי יש ליישב מה שהקש' מו"ה שם בי"ד ההיא דנדרי' דקאמ' ועוד האי חי' לחומר' הוא שהרי בפ' כ"ה אמרי' דמחי' לא ילפי' ע"ש ולפי האמור י"ל דש"ה שאנו רוצים ללמוד מכב"ח דלעלמא מש"ה אמרי' חי' הוא ולא ילפינן מיניה אמנם בההיא דנזיר דהחי' הוא לחומרא ואנו רוצים להוסיף עליו חומרא אחרת אה"ן דילפי' ביה ולא אמרי' חי' הוא:
והנה ראינו לה' מהר"ש אלגאזי בס' הליכו' אלי כלל שע"ח שכ' דדבר שיש בו חי' להחמיר יכולים ללמוד בו חומרא מעלמ' מקו' גמ' דנדרים דף ד' דפריך האי חי' לחומרא הוא ופי' הרא"ש וכ"ש שיש לעבור בב"ת אבל התוס' בנדרים ד"ה חומרא נראה מדבריהם שסוברים דמקו' לא גמרי' בין לקולא בין לחומרא ושאני התם בנדרים ע"ש והן דברי תימה שהרי התוספ' כתבו כ"ש שיש לנו לומר שהוא בב"ת מ"ש דשאר חטאות הרי שכתבו דהילפותא היא במכ"ש דשאר חטאות והיינו קו' וכמ"ש הרא"ש:
באופן דאם עברו וקבלו עדות' שלא בפני בע"ד הויא פלוגתא דרבוותא אי חשיבא עדות בדעבד או לא ודעת רוב הפוסקים דאין דנין ע"פ אותם עדים כלל וכן פסקו הטור ומרן בסי' ע"ש אמנם לענין לחזור אותם העדים עצמם ולהעיד לפני בע"ד הנה מרן הב"י הביא בשם הר"ם הארוך והריב"ש דחוזרי' ומעידים לפני בע"ד ע"ש והנה מהריב"ל ח"ג סי' ק"ב עמד בחקירה זו והביא ראיה ממ"ש הרשב"א בתשו' סי' אלף רצ"ג שאע"פ שהתחיל' לומר שלא בפני בעלה אין אומרים וכו' מתחלתה לא היתה נאמנת והשתא עבודת לאחזוקי שקר' וכו' ע"ש ולא ראה מ"ש הריב"ש בתשו' סי קכ"ז על האומרת לבעלה שאין לו גבורת אנשים אם אמרה כן שלא בפני בעלה אפילו תאמר אח"כ בב"ד בפני בעלה אולי היתה מעיזה בפני בעלה כדי להחזיק דבריה ע"ש נראה שחולק על תשו' הרשב"א הלזו וכ"כ הכנה"ג בא"ה סי' קנ"ב הגב"י אות ד' ע"ש:
איברא דהריב"ש עצמו בתשו' סי' ק"ח הביאה מרן הב"י בסי' כ"ח כתב בהדיא שאם נתקבלה עדו' שלא בפני בע"ד צריך שיקובל העדות בפעם שנית הרי דס"ל להריב"ש דלא חיישי' לאחזוקי שקרייהו וכ"כ עוד בסי' קע"ו ע"ש ומהתימ' על הכנה"ג שלא נתעורר בזה והנרא' ליישב דע"כ לא כ' הריב"ש דעביד' לאחזוקי שקר' אלא דוקא בכה"ג דההיא דסי' קכ"ז דאין לו גבורת אנשי' דאמרו כן בפני רבים בפרסו' גדול וכמ"ש הריב"ש שם ומש"ה צידד לומר דלהחזיק דבריה אמרה כן משא"כ בעלמא גבי עדו' ושו"ר שכ"כ ה' נתיבות משפט דרנ"ז ע"ד ליישב תשוב' הריב"ש הלזו עם תשו' הרא"ש שהביא הב"י בא"ה סימן י"ז דמבואר דס"ל דלא אמרי' עבידא לאחזוקי שקרא אלא דוקא בנשאת ע"ש וכבר כתבנו דמוכרחים אנו לחלק מכח תשו' הריב"ש דסתראי נינהו:
אמנם עיקר הראי' שהביא מהריב"ל מדברי הרשב"א דלא אמרינן עבידא לאחזוקי שקרא אחה"מ אינה ראיה דש"ה דלא אמרי' הכי הוא משום חומר' דא"א דלהפקיע עצמה מבעלה ולהתיר עצמה לעלמא בלא גט הא וראי בכה"ג לא אמרינן דלאחזוקי שקרא משא"כ בשאר עדויות של ממון יש מקום לומר דאיכא למיחש לאחזוקי שקרא ובהכי אין ראיה גם מה שהביא מהריב"ל מדברי הרא"ש והטור בסימן קנ"ב ע"ש והנה מתשוב' הרשב"א הלזו יש לדקדק עמ"ש מו"ה בס' עה"ש ח"מ סי' כ"ח אות י"ד דלפמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שע"ו דאין מקבלים עדו' בפני בע"ד גזירת הכתוב היא ולא משום דחיישי' לעבור נראה דאם חוזרים ויעידו בפניו דמקבלי' עדות ע"ש ואחה"מ אין צורך לזה דבלא"ה אפילו נימא דהרשב"א ס"ל דטעמא משום דחיישי' לשקרא מ"מ כבר גילה דעתו הרשב"א בההיא תשובה דסימן אלף רנ"ג שהביא מהריב"ל דלא אמרי' עביד' לאחזוקי שקרא אמנם לפמ"ש לעיל דהתם שאני משום חומר' דא"א א"כ אין ראיה מהתם לעדו' דממונ' וע"ע למו"ה שם בסוף דבריו:
והנה הרשב"א בתשו' דסי' אלף רנ"ג הביא ראי' לדבריו דאע"פ שהתחיל' להעיז פניה שלא בפני בעלה אם חזרה ואמר' בפני בעלה אין אומרי' מתחלת' לא היתה נאמנת והשתא עביד' לאחזוקי שקרא מדאמרי' בפרק ב' דכתובו' דכ"ב ב' אומרים נתגרשה וב' אומרי' לא נתגרשה אפילו נשאת תצא ופריך ומי חציפא כולי האי והאר"א וכו' ומשני כיון דאיכ' עדים דמסיי' לה מעיז' ומעיז' ולא משני דכיון שהתחילה להעיז שלא בפני בעלה אף כשיבא בעלה מעיזה בפניו את"ד ומבואר מדבריו דאפילו בנשאת ובא בעלה וא"ל גרשתני נאמנ' דהתם בגמ' בנשא' איירי ושלא כדע' הרא"ש דס"ל דבנשא' מעיזה פניה שלא תעש' עצמה זונה וכבר ה' מהר"א ששון בסי' י"ח תמה על הרא"ש מה יענה בראיית הרשב"א הלזו ועיין לה' נת"מ דרנ"ז ע"ג מה שנדחק בזה ולנו י"ל כלפי. מ"ש הרשב"א הובא בש"מ וז"ל ומי חציפא כולי האי והאר"א וכו' אע"ג דר"ה לא אמר אלא בפניו אבל בשלא בפניו לא הקשה מדקאמ' ר"ה שאינה מעיזה בפניו ומתירין אותה לכתחילה על סמך זה הול"ל שלא בפניו נמי אם נשאת מיהא לא תצא ואהדרי' ליה כיון דאיכא סהדי דמסייעי לה מעיז' ואפי'. שלא בפניו והלכך אפי' נשאת תצא עד כאן לשונו ומתבאר מדבריו דמפרש דמאי דפריך בגמרא ומי חציפא כולי האי הוא אעיקרא דמלתא דאיירי דאמרה גרשני ועמדה ונשאת ואהא פריך ומי חציפא כולי האי מדר"ה דכי היכי דאד"ה דבפניו אינה מעיז' ה"נ אפילו שלא בפניו היכא דכבר נשאת לא תצא ומשני ה"מ היכא דליכא סהדי דמסייעי לה וכו' ולפי שיטה זו אין כאן ראיה ודו"ק ועיין להרב שע"ה רפ"ט מהלכות אישות דין י"ב ועיין לה' כנה"ג בא"ה סי קנ"ב הגה"ט: