אור ברסלב
שות די השב חשן משפט › סימן ה

שות די השב· רבי דוד בונאן

חשן משפט · סימן ה

סימן ד

שאלה עד שאינו יודע לקרות השטר ונתנו לא' ץ וקרא בפניו א"נ נתנו לב' וקראו בפניו אי מהני או לא עוד צריכי' אנו למודעי היכא שהעד בעצמו יודע לקרות השטר אלא שאינו מבינו יפה ונתנו לאחר קראו לו אם יכול לחתום על פיו או לא גם צריכי' אנו לדעת אם אלו הקורין לו את השטר הם קרובים לעד החותם אי מהני קריאתם לפניו לחתום על פיהם או לא.

תשובה הנה הטור בח"מ סימן מ"ה כתב וצריך שיקראו קודם שיקראו ואם קראו אחר לפניהם לא יחתמו ואם חתמוהו השטר פסול אבל שנים קורין לפניהם והן חותמים ע"ש ופסק כן ע"פ סברת הרא"ש שכ' דקי"ל כרב גמדא דאמר אין הלכה כרשב"ג אבל הרי"ף לא הביא אלא ההיא דרבא דאמר הלכה כרשב"ג והרא"ש יישב דעת הרי"ף לדעתו וכתב דלפי דבריו הא דקאמר ת"ק קורין לפניהם וחותמים אפילו באחר קורא לפניו סגי דאי בשנים קורין לפניו בהא לא הוה פסיל רשב"ג דאפילו בשני גוים מסל"ת מכשר ר"פ ורשב"ג פסל בחד אם לא ר"ן וסופרי ב"ד ולכך לא הביא הך דר"א דהוה קרי קמיה חד וחתים וכו' ע"ש וכ' הר"ב ק"נ וגירסת כל הספרים קרו קמיה וחתים משמע דתרי קרו קמיה גם רבי' עצמו כ' בסמוך ומייתי עלה דר"א קרו קמיה וחתים דהיינו כר"ג ולפמ"ש רבינו ר"ג איירי בשנים קורין לפניו וע"כ צ"ל דרבינו ה"ק לפי סברתו דב' קורין לפניו מודה הרי"ף דאפי' רשב"ג מכשיר א"כ אמאי לא הביא הך דר"א דהוו קרו קמיה וחתים וע"כ צ"ל דגירסת הרי"ף הוה קרי קמיה חד וחתים ובהא לא פסיק כותיה ע"ש ונראה דאין צריך לזה דהרא"ש שכתב לעיל דד"א קמיה ומפ' קרו לה בתרי היינו לשיטתו דס"ל קי"ל כר"ג דהלכה כרבנן וס"ל להרא"ש דרבנן נמי בתרי הוא דמכשרי וא"כ ע"כ ההיא דר"א נמי בתרי קרו קמיה מיירי אבל לדעת הרי"ף דס"ל דלית הלכתא כר"ג וס"ל דר"ג דפוסק כרבנן היינו אפי' בא' ועלה מייתי הך דר"א צ"ל דמיירי נמי בא' ועוד דהוי נמי דומיא לההיא דר"ן דמייתי בתר הכי דאע"ג דקאמ' קרו קמי' ואפ"ה בחד מיירי ברבעי' למימר קמן ומש"ה השמיט הרי"ף הך דר"ג וההיא דר"א ואע"ג דהגי' היא קרו קמיה היינו דרגיל כן כמה פעמים ומש"ה קאמ' קרו קמיה ר"ל כמה פעמים אה"ן דבכל פעם לא היה קורא לפניו רק אחד וראיה לזה דהא ה"נ אמרינן אדר"ן דקרו קמיה ספרי דדייני וחתים ואפ"ה דעת רוב הפוסקים דבסופר אחד מיירי ואע"ג דקאמ' קרו קמיה ספרי דדייני ומבואר בהדיא דעת הרא"ש לעיל דאפי' בחד סגי ולפמ"ש הק"ן ה"נ צ"ל הגי' קרי קמיה ספרא דדייני דהיינו חד אלא ודאי כמו שכתבנו ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל ביש"ש פ"ב דגיטין סי' ט"ו לפירוש הרא"ש שמפר' עובדא דר"א כב' ועובדא דד"ן בחד ומנ"ל כל זאת מאחר דבתרוייהו אית' האי לישנא קרו קמיה וחתים ע"ש:

עוד כ' הרא"ש וב' בה"ע מסתברא בשאר שטרות דאי מקרי להו לתרי דידעי למקרי אמסל"ת חותם כדאמרי' בשטר' פרסאה הלכך וכו' והכין כתבו רבוות' ואי אמרי אקרי' למאן דידע למקרי סמכי' עלייהו וכו' עכ"ל ולכאורה דברי בה"ע הללו ק' מרישא לסיפא דבריש דבריו כ' לא מהני תרי דידעי למקרי אלא במסל"ת ואיך כתב אח"כ סתמא דאי אעדי' אקרי' למאן דידע למקרי דסמכי' עלייהו וכי הק"ן דכונתו למאן דידע למקרי היינו תרי מסל"ת וכ"כ הש"ך בקי' ע"ש אבל הרשב"ש בס' תיקון סופרים ריש סכ"ה נרגש בזה בדברי בה"ע הללו וכתב דמשום תקנה אמרוה הגאונים ז"ל כדי שלא תנעול דלת אבל מעיקר דינא לא ע"ש ולפי דבריו משמ' דעדים שאינן יודעי' לקרותו אפי' לכתחילה יכולים להקרותו למאן דידעי למקרי ולחתום על פיהם דכדי שלא תנעול דלת בפני לווין תיקנו הגאונים וא"כ אפילו לכתחילה יכולים העדים להקרותו למאן דידעי למקרי ולחתום בשטר ההלואה דאל"כ אין אדם מלוה לחברו משום שמא לא יזדמנו לו עדים שיודעים לקרות השטר בעצמם ובהכי ניחא טפי ליישב דברי מרן ממה שהק' הש"ך שם דברי מרן אהדדי ע"ש:

והנה הרא"ש כ' בשר"י דשנים קורין לפניהם מהני ע"ש וכ' הש"ך אמת שמצאתי כן בפסקי תו' בפ"ק דגיטין סי' ל"ב ואינו מוכח בתו' כלום דנהי דהתו' פי' שם בד"ט ע"ב בד"ה קורין לפניהם ובעי ב' קורין וכו' משמע דשנים קורין מהני מ"מ לא כ"כ אלא לרבנן וכו' ע"ש ונראה פשוט דמה שהוכיחו מדברי התו' דס"ל להלכה דשנים מהני הוא ממ"ש התו' שם וז"ל ובעי שנים, קורין או אפילו יחיד כגון ר"ן וספרי דדייני דאית להו אימתא וכו' ע"ש ומשמ' מדבריה' דמה שהוצרכו לסיים או אפי' יחיד כגון ר"ן הוא משום דהוק"ל דכיון דהלכה כרבנן דב' קורין לפניו יכול לחתו' א"כ ק' מההיא דקאמ' התם בגמ' ודוקא ד"ן וספרי דדייני והא ודאי דהלכת' היא וא"כ ק' שהרי קי"ל כרבנן דאמרי קורין לפניה' וחותמים וע"ז כתבו דההיא דר"ן מיירי אפי' ביחיד דכיון דאית להו אימתא סני בא' אבל אי לא"ה בעי ב' קורין ושו"ר שכן הבין בפשיטות ה' ב"ח בא"ה סי' ק"ל סקי"ב ע"ש:

עוד כ' הש"ך ונראה דהרי"ף והרמב"ם וסיעתם ס"ל דאף מסל"ת לא מהני כמ"ש הב"י ודלא כבע"ה והטעם דלא מהני מסל"ת אלא בשטר שנעשה כבר בעש"ג ולא סגי השתא לקרותו בלא"ה משא"כ לעשות שטר לכתחילה בפני ישר' וכו' ע"ש והוא מדברי מרן הב"י ע"ש ובר מן דין י"ל דההיא דמסל"ת לא מהני אלא בדיין אבל בעדות לא מהני וכמ"ש הרשב"א וית' לקמן בס"ד:

עוד כ' הש"ך וכן משמע בה"ג שכ' ומאן דלא ידעי למקרי שטר' אסיר ליה למחתם וכו' ע"ש וק"ט דמהיכן משמע מדברי ה"ג דאפי' ב' קורין לפניו דאינו יכול לחתום די"ל דמ"ש ומאן דלא ידעי למקרי אסיר ליה למחתם ה"ד בדלא קרו קמיה אבל היכא דקרו קמיה ה"נ דיכול לחתום ובלא"ה הרי מבואר מדברי ה"ג עצמו שם דס"ל דהלכה כרב גמדא מדהביא ההיא דר"ג וכל השקלא וטריא הנאמר עליו בגמ' ע"ש וכן הבין בפשיטות הרשב"ש בס' תיקון סופרים שם דדעת ה"ג לפסוק כר"ג ע"ש אך ק' במ"ש בה"ג וז"ל ומאן דלא ידע למקרי שטר' אסיר ליה למחתם ואי קרי קמיה ספרא דב"ד כיון דמומחה לרבים הוא סמיך עליה וחתים ע"כ וצ"ע מנ"ל הא וה"ג עצמו שם בסמוך כ' וז"ל ודוק' ר"ן וספרי דדייני אבל ספרי דדייני ואינש אחרינא לא ע"ש וא"כ דין זה דסופר ב"ד דמומחה לרבי' דמהני למקרי והוא באחד מנ"ל וצ"ע:

והנה דעת מרן בש"ע בר"ס מ"ה לפסוק כהרי"ף והרמב"ם דבאינו יודע לקרות השטר ליתיה בתקנת' שיקראו לפניו לחתום אלא עד שיקרא השטר מלה במלה אמנם בס"ה כתב מרן וז"ל כל שטר הבא לפנינו וכו' ואי איתנהו לסהדי קמן וקי"ל בהו דלא ידעי למקרי אי אקרי' למאן דידע למקרי סמכי' עלייהו וכתב הש"ך דסבירא ליה דדוקא לכתחילה אמרי' דאין יכולים לחתום אבל אם עשי כן כשר השטר בדעבד ע"ש וכן דעת מהרש"ל ביש"ש פ"ב דגיטין סי' ט"ו דבדעבד כשר ע"ש ויש לעמוד בזה בזה מהא דאמרי' התם אר"א א"ל הונא בר נתן הכי אמ' אמימר האי שטר' דחתימי עלי' בי תרי ישר' מגבי' בי' ממשעבדי והא לא ידעי למקרי בדידעי וכ' הר"ן בדידעי הא לא"ה לית להו למחתם אפומא דאחריני דידעי דדוקא ר"ן וספרא דדייני ע"ש ולכאור' אכתי ק' דמאי פריך והא לא ידעי למקרי דנימא דמיירי בדקרו ליה ב' גוים זה שלא בפני זה במסל"ת כדאמר' לעיל ר"פ כי הוה אתי שטרא פרסאה לקמיה דחתים בעש"ג מקרי ליה לב' גוים זה שלא בפני זה במסל"ת ובה"ג כ' וז"ל ר"פ כי אתי שטרא פרסאה לקמי' דחתי' בעש"ג מקרי ליה להנהו גוים דחתימי עלי' זה שלא בפני זה במסל"ת וכו' ע"ש מבואר דלא מהני גוים מסל"ת לא בהנהו גוים דחתימי עלי' אינהו גופייהו מסל"ת והנר' דס"ל דכיון דאינהו גופייהו חתימי אשטר' לא חיישי' דלמ' משקרי דניחא להו דליקו בהימנותייהו ולא מרעי נפשייהו לשקר אבל באחריני חיישי' דלמ' משקרי וא"כ הכא דמיירי בעדי' ישר' לא מהני למקרי גוים אחריני מסל"ת אמנם מדברי כל הפוסקי' מבואר דס"ל דב' גוים מסל"ת לא בעי' שיהיו אותם עצמם החתומים על השטר וא"כ ק' אמאי לא מוקי לה בדמקרי ליה ב' גוים מסל"ת והריטב"א כ' וז"ל והא לא ידעי' וסמכי' אב' גוים דמקרי להו דדוקא דיין הוא שסומך ע"ז משום דעביד' לאגלויי אבל עדים לעולם אין להם לסמוך על אדם אא"כ לבם נוקף כר"ן וספרי דדייני וכו' וכ"כ הרשב"א בחי' ע"ש אמנם מדברי בה"ע שכ' הרא"ש נר' דלא ס"ל לחלק כן שכ' וז"ל מסתברא בשאר שטרות דאי מקרי להו לתרי דידעי למקרי בתרי מסל"ת חותם כדאמ' בשטר' פרסאה מבואר דלא מפליג בין דיין לעד דא"א מאי מדמה לה לההיא דשטרא פרסאה דש"ה דהוי דיין ולא משום עדות הוא אלא ודאי דלא שאני לי' לפלוגי בהכי וע"ק לדעת הרא"ש ודעמי' דס"ל דב' קורין לפניו מהני ולא אמרי' דדוקא ר"ן וספרא דדייני אלא להכשיר אפי' בחד כמ"ש הרא"ש בהדיא וז"ל ובעי' שהיו ב' קורין לפניו דאין לסמוך על א' או כגון ר"ן וספרי דדייני ע"ש וא"כ הכא אמאי לא מוקי לה בששניה' קורין ובשלמא לדעת הרי"ף והרמב"ם ניחא דהא ס"ל דהלכה כרשב"ג דבשאר שטרות לא מהני לקרות בפניה' והכא מיירי בשאר ץ שטרו' ומש"ה אוקמ' בדידעי:

ומן האמור יש לתמוה על מרן הב"י בא"ה סי' ק"ל שהביא ראיה לדעת הרמב"ם דבעי' שיכירו לשון הגט ולא מהני מה שמתרגם להם מהך דפריך בגמ' אהך דאמימר דשטר' פרסאה והא לא ידעי למקרי וכו' וכבר השיגו הש"ך שם בסי' מ"ה סק"ג ע"ש ומ"מ לדעת הרא"ש אפשר לומר דהש"ס עדיפ' מינה משני כמ"ש הש"ך שם אבל לדעת הר"ן שהכריח דלא מהני למחתם אפומא דאחריני אלא דוקא בדידעי למקרי אינהו גופייהו כדעת הרי"ף מדלא מוקי' לה בדקרו להו אחריני ק' לדעת הש"ך שכ' לדעת הרי"ף ודעמי' יש לחלק בין לכתחילה לדעבד א"כ אמאי לא מוקי לה הכא דמיירי בדעבד דקרו להו אחריני אמנם כבר כתבנו בשם הרשב"ש דדין זה. שכ' העיטור הוא מתקנת הגאונים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואפי' לכתחילה כשקורין לפניו ב' יכול לחתום ולפ"ז ניחא פסק מרן דבתחלה פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם ואח"כ כ' דברי בעה"ע דאי אמרי' אקרי' למאן דידע למקרי דסמכי' עלייהו שהוא תקנ' הגאונים:

והנה הש"ך הביא ראיה לדבריו דבדעבד היכא דקרו ליה ב' השטר כשר ממ"ש הרשב"א והר"ן לקמן דטעמא דכשר בדעבד היכא דמשרטטי להו וחתמי כיון דבגט שרי אפי' לכתחילה וכדאיתא בש"ס ובטור א"ה סי' ק"ל סט"ז ע"ש וכן אביא מהרש"ל ראיה זו ביש"ש פ"ב דגיטין סי' ט"ו ע"ש ויש לתמוה על הש"ך שהרי דעת הטור בא"א סי' ק"ל דבגט אפי' לכתחי' קודא לפניו א' ואפ"ה כ' בח"מ ד"סי מ"ה בשאר שטרות שאם קראו א' לפניה' לא יחתמו ואם חתמוהו השטר פסול הרי דאף על גב דבגט פשר אפי' לכתחי' בא' קורא לפניו אפ"ה בשאר שטרות אפי' בדעבד פסול ומן האמור יש לתמוה על מורנו הרב ערך השלחן ז"ל ח"מ בהשמטות סימן מ"ה שכ' ע"ד הש"ך וז"ל ונראה. דל"ד קרו לפניו כ' אלא אפי' א' השטר בשר בדעבד שהרי הטור בא"ה סי' ק"ל כ' דאפי' אין מכירי' לשונו אם קורא לפניו א' כשר. אבל בשאר שטרות לא יסמכו על א' שקרא לפניהם עד שיהיו ב' וא"כ כיון דבגיטי' אפי' בא' סגי לכתחי' הכא כשר בדעבד ע"ש שהרי הטור עצמו כ' דבדעבד נמי אם קרא לפניו עד אם השטר פסול. גם מ"ש מו"ה שם וכ"כ הש"ך סק"י גבי אי אמרי' אקרי' למאן דידע למקרי וכו' יש לדקדק דהא מדברי הרמב"ם ומרן לעיל ס"ב מבוא' דאפי' ב' קורין לא מהני וכו' ונר' דס"ל דדוקא לכתחי' אמרי' דאינן יכולי' לחתום אבל אם עשו כן כשר השטר בדעבד ע"ש משמ' דאפי' א' קרא השטר כשר בדעבד את"ד ע"ש ואין דבריו מובנים דמדברי הש"ך הללו לא מוכח דאפי' בא' דאיכא למימר דבב' קורין מיירי וכדכת' שם ונר' דכונתו משום דהש"ך קאי אמ"ש מרן ואי אמרי אקרי' למאן דידע למקרי וכו' ומדכ' מרן למאן דידע משמ' דאפי' א' מהני אמנם הא ודאי ליתא דהא אפי' לדעת הטור שפסק כדעת הרא"ש דאפי' לכתחל' מכשיר לחתום ע"פ שנים שקורין לפניו אפ"ה בדעבד אם קרא לפניו א' וחתם על פיו השטר פסול וא"כ ע"כ מ"ש הטור ומרן אי אמרי' אקרי' למאן דידע למקרי דמשמ' דאפילו א' אינו מדוקדק ואין הכונה בו אלא שנתנו לב' דידעי למקרי ותו שהרי בלשון בה"ע כתוב ואי אמרי אקרי' למאן דידעי וכן העתיקה הדא"ש ולא מצינו סברא זו דמכשרי' בא' אפי' בדעבד. ומה שהק' עוד מו"ה ז"ל שם על מאי דמסיק הש"ך דבדעבד אם קראוהו ב' דהשטר כשר דאין נר' כן דעת מרן הב"י שכ' וז"ל כ' הגאונים וכו' ובכמה דוכתי אמרי' חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול כלומ' שהלוקח והמוכר היו גדולי' וה"ה לשאר דברים שהשטר נפסל בהם שחזק' על העדים שעשו אותן כהוגן וכו' משמע דה"נ השטר נפסל את"ד ע"ש ואח"ה אין זו ראיה דמ"ש וה"ה לשאר דברים שהשטר נפסל בהם לא משמ' אלא שאם אינן יודעי' לקרות וחתמו דאז ודאי השטר פסול אבל מן הסתם אמרי' חזקה וכו' אבל אי אמרי אקרי' למאן דידע למקרי אין זה מכלל דברים שהשטר נפסל שהרי על דין זה. עצמו כתבו הגאונים דהשטר כשר:

העולה מכל מ"ש דהיכא דאקריי' למאן דידע. למקרי אי אקריי' לא' דוקא לכ"ע לא מהני והשטר פסול ואי אקריי' לב' דידעי למקרי דעת הק"ן דאפי' בכה"ג השטר פסול אלא דוקא אם אלו הב' מסל"ת דאז השטה כשר וכן דעת מהרשד"ם בחח"מ סימן מ"ב דאפי' בדעבד השטר פסול אבל הש"ק ס"ל דאם קראו ב' בדעבד השטר כשר וכן דעת מהרש"ל אמנם דעת הרשב"ש נראה דאפי' לכתחילה יכול למקריי' לב' דידעי למקרי ולמחתם אפומייהו וכמו שכתבנו לעיל ויש לצדד לרעת הרשב"ש דכיון דהענין הוא מתקנת הגאונים כדי שלא תנעול דלת לפני לווין א"כ לפ"ז נר' דאפי' לכתחילה יכול לחתום ע"פ עד א' שקרא לפניו כדי שיהא בנקל על הלוה למצוא לעד אפי' א' דידע למקרי כדי לחתום השטר ולפ"ז יש ליישב דעת הטור ומרן דס"ל דמתקנת הגאונים אפילו בא' כשר לכתחילה ומש"ה כתבו דאי אמרי אקריי' למאן דידע למקרי דהיינו אפי' א' סמכי' עלייהו:

ולענין מה שבא בשאלה היכא שהעד יודע לקרות השטר אלא שאינו מבינו יפה ונתנו לאחר וקראו לו אם יכול לחתום ע"פ או לא הנה דין זה אינו. מבואר בדברי הפוסקים אמנם הרשב"א בחי' אמאי דאמרינן בגמרא ושאין יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמים ב' וז"ל איכא דמקשו דעד מפי עד הוא תי' ר"י וכו' ואיכא מ"ד דהכא במכירים קצת אלא שגוף האותיות משונים קצת ואין יכולים לקרות אלא בדוחק וכי הא דאמרי' בסמוך ר"י הוה מצטער וקרי ע"כ ולכאורה יש לעמוד בדברי הרשב"א הללו דכיון דס"ס לא קרא אשטר אלא דאחר קרא לפניו איך יכול לחתום ע"פ דהו"ל עד מפי עד ונר' לומ' דכונתו דכיון שזה הקורא' יודע שזה יכול לקרות בדוחק הא ודאי מירתת ולא משקר ומש"ה יכול לחתום על פיו ודמיא לההיא דר"ן וספרא דדייני דכיון דאימתי' עלי' ולא משקר ויכול הדיין לסתום על פיו ה"נ כיון דמרתת ולא משקר יכול לחתום על פיו ונר' דיש ללמוד מזה דה"נ בנ"ד כיון דהעד מכיר קצת בשטר אלא שאינו מבינו יפה כיון דנתנו לאחר וקראו לפניו ופי' לו כונת השטר יכול לחתום על פיו דכיון שהוא מבין קצת מסתצי מני' ולא משקר דצל מלת' ומלת' דקרי לי' ומפ' ליה חושש דלמ' אידך מבין לההיא ומירתת ולא משקר:

איברא דיש לדחות דהנה עיקרא דמלתא מ"ש הרשב"א דהכא במכירי' קצת וכו' הוא אליבא דרבנן אבל רשב"ג דפליג וקי"ל כותי' ע"כ דס"ל דאפי' בכה"ג לא מהני וצ"ל דס"ל לרשב"ג דאע"ג דה"ה בכה"ג מירתא ולא משקר אפ"ה לא דמיא לההיא דר"ן דאית ליה אימת' שאימת הדיין מוטלת על הסופר ודוקא בכה"ג הוא דמכשר רשב"ג אבל בדעלמ' אף ע"ג די"ל דמרתת לשקר אפ"ה פוסל רשב"ג אם כן לדידן דקי"ל כרשב"ג כדעת. הרי"ף והרמב"ם ודעמייהו לא מהני בכה"ג וא"כ ה"נ בנ"ד אע"ג דהעד מבין קצת אפ"ה לא מהני שהרי רשב"ג פליג ולא מכשר אפילו בכה"ג שהעד יכול לקרות בדוחק:

ולפי האמור בכונת הרשב"א דלא כ"כ אלא אליבא דרבנן יש לעמוד עמ"ש עוד הרשב"א וז"ל ונראה דהכא שאני דגילוי מלתא בעלמא הוא וגט רמי וקאי קמן ועביד לאגלויי ע"י אחרים ובכי הא מסתפו ולא משקרי וגילוי מלתא לא קרינן ליה עדות וכההיא דאשתמודענוהי דאחו' דמיתנא הוא עכ"ל ולפ"ז. ע"כ אפי' קרי ליה עד א' מהני דהא מדמה לה לההיא דיבמו' דאשתמודענוהי דאחו' דמיתנא הוא וכיון דקי"ל התם דאפ' בעד א' סגי א"כ איך פליג רשב"ג הכא וס"ל דלא מהני דהא גבי חליצא קי"ל דכיון דגילוי מלתא בעלמא הוא מכשרי' אפילו עד אחד ודוחק לומר דבההיא פליג רשב"ג וס"ל כמ"ד התם דבעי עדים ע"ש דא"כ פלוגתא דאמוראי דהתם תליא בפלוגתא דרבנן ורשב"ג דהכא אמנם לדעת הרי"ף והרמב"ם דפסקי הכא דהלכא כרשב"ג והתם פסקו דכיון דהוי גילוי מלתא בעלמא סגי אפי' בעד אחד ל"ק די"ל דס"ל דטעמ' דרבנן הכא כמ"ש הרשב"א שם בשר"י דלא חשיב עד מפי עד כיון דלא מסהדי אעיקרא דמלתא אלא דאמרי שכ"כ בשטר ואיכא מ"ד וכו' ע"ש אבל הר"ן כ' וז"ל ולא כעד מפי עד דמי שהרי הוא בעצמו דאה אות' עדות ואין מאמין אחרי' בה אלא לומר שכ"כ בשטר זה וזו אינה עדות אלא מלתא דעביד' לאגלויי הוא וכיון דאית להו אימת' דידי' מהימני ע"ש ולדבריו צ"ל דרבנן. דמכשרי מה"ט לחודי' הוא משום דהוי מלתא דעביד' לאגלויי וא"כ ק' כיון דפסק הרי"ף התם ביבמות דמלתא דעביד' לאגלויי אפי' בעד אחד סגי א"כ ה"נ אמאי לא פסקי' כרבנן מה"ט גופיה. דהוי מלתא דעביד' לאגלויי וכמו כן ק' הרא"ש שכתב. לדעת הרי"ף הא דקאמר ת"ק קורין לפניהם וחותמי' אפילו באחד קורא לפניו כיון דמלתא דעבידא לאגלויי מירתת וכו' ע"ש וצ"ע:

באופן דהעול' ממ"ש דבנ"ד שאינו מבין יפה ואחר קראו וא"ל שכ"כ בשטר לא מהני אליבא דרשב"ג דקי"ל כותי' וכמ"ש לעיל אך דאינו להרשב"ש בס' תיקון סופרים שם שכ' וז"ל ומיהו לכל הדעות אם יודעים לקרות ואינם מבינים אותו יפה נראה דסמכינן עלייהו אם אמרו פ' בקי פי' לנו והבין לנו לשונו נאמנים על כך עכ"ל ולפי מה שכתבנו לעיל נראה שזהו עצמו נדון דידן וכבר כתבנו דלדעת הפוסקים שפסקו כרשב"ג אפילו בב' בכה"ג. לא מהני כי ע"כ נראה פשוט דכונת הרשב"ש היא לומר שאותו הבקי מפרש לו השטר ומבינו על כל דיבור ודיבור הכתוב בשטר וכל כה"ג שהוא יודע לקרות ומבין קצת וזה הבקי מפרש לו ומבינו על כל דיבור ודיבור ס"ל להרשב"ש דבכה"ג אפי' באחד לכל הדעות מהני:

והנה בעיקרא דמלתא כשאחרים קורין לפניהם לפי דעת הש"ך דס"ל דבדעבד לא מהני א"נ לדע' הרשב"ש דס"ל דתקנת הגאוני' היא דאפי' לכתחלה שנים קורין לפניהם והן חותמים אכתי צריכין אנו לבאר היכא שקורין לפניהם והם אינם מבינים לשון הכתוב בשטר וצריך לתרגם להם לשון השטר הנה הטור בא"ה סי' ק"ל כ' וז"ל וכ' הרמב"ם והוא שיכירו לשון הגט ונר' דאפילו אין מכירים לשונו אם הקורא מתרגמו לפניהם שפיר דמי וכ' מרן הב"י שם ומשמע דס"ל להרמב"ם דבדוקא קאמ' שיכירו לשון הגט ואח"כ כתב דבהדיא איתא להא בירושלמי פ' המגרש גבי עד אחד עברי ועד אחד יוני אמר רב הדיינים חותמים אע"פ שאין יודעים לקרות ואין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרות מתני' פליגא על רב גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו' פתר לה כשהיו יודעי' לקרו' ולא היו יודעי' לחתום וע"כ הא בקורא לפניה' היא דאל"כ היכי קתני הדייני' חותמים אע"פ שאין יודעי' לקרות ואפ"ה קתני דאין העדים חותמי' אא"כ יודעי' לקרו' א"ד ע"ש ולכאורה נר' דכונתו בזה דמדאמ' דב הדייני' חותמי' אע"פ שאין יודעי' לקרו' וע"כ מיירי בשקורי' לפניהם ממילא משמ' דמאי דקאמ' אח"כ ואין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרו' היינו ד"ל אע"פ שקורי' לפניה' לא מהני אלא כשהן קורי' בעצמם וא"א כ"ש דלא מהני במתרגם להם ואם זה היתה כונת מרן הדבר ק' דלפ"ז ע"כ הא דקאמ' רב אין העדים חותמי' אא"כ יודעים לקרות לא איירי לא בשאר שטרות וס"ל לרב כרשב"ג דלא מהני כקורין לפניו דאי בגט איירי הרי לכ"ע קורי' לפניה' מהני וא"כ ה"נ י"ל דמהני במתרגם להם ומהיכן משמ' דבגט לא מהני מה שמתרגם להם. ותו דלדעת הרא"ש והטור דרשב"ג נמי ס"ל דאפי' בשאר שטרות מהני בב' קורין לפניה' א"כ דב אפילו ברשב"ג לא אתי וא"כ ק' נמי מסוגיית הירוש' הלזו דא"כ דב דלא כמאן והא ודאי דוחק להעמיד דברי רב מאי דקאמ' הדייני' חותמים וכו' בקורא לפניו א' דוקא ואין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרו' היינו ר"ל אע"פ שקורא לפניה' א' לא מהני אלא בשקורין לפניה' ב' אה"ן דמהני דאין זה במשמ' וע"ק לדברי מרן דא"כ מאי פריך לרב ממתניתין דכתבו עברית ועדיו יונית כשר שהרי בפשיטות דמיירי בקורא לפניה' כיון דמלת' דרב גופה מיירי בהכי דלא מהני בעדי' מה שקורא לפניה' והרי בגט לכ"ע מהני מה שקורין לפניה' ומאי פריך לרב. ואפשר לומד דכונת מרן היא דרב דאמ' אין העדי' חותמי' אא"כ יודעי' לקרות סתמא דמלת' איירי בגט ובגט א"א לומ' דלא מהני מה שקורין לפניה' שהרי בגט ליכא מאן דפליג דאפי' רשב"ג דפליג בשאר שטרו' מודה הוא בגט דמשום עיגונא הקלו וע"כ דה"ק דאין העדים חותמים אא"כ יודעים לקרות דהכונה היא דיודעים ומבינים לשון הגט עצמו מה שקורין לפניה' לאפוקי אם תרגמו להם וע"ז פריך ממתני' דכתבו עבדי' ועדיו יונית דכשר דסת' דמלת' דלא ידע אם לא שמתרגם להם ומשני בדידעי וה"ה דה"מ לשנויי בקורא לפניהם ומבין לשון השטר אלא דעדיפ' מינה משני אבל אין לומ' דרב מיירי בשאר שטרות וס"ל דבשאר שטרות נמי בעי' עד שיבינו לשון השטר דא"כ מאי פריך ממתני' דכתבו עברי' ועדיו יונית וכו' דהאיכא למימר דגט שאני דמשו' עיגונא הקלו ואע"פ שלא יבינו לשון הגט כיון שאומ' להם שזה השטר הוא גט ודבר כורת בין איש לאשתו סגי כמ"ש ה"ה בפ"א מה' גירושי' ע"ש אבל לפמ"ש דרב מיירי בגט א"כ ס"ל לרב דאפי' בגט נמי בעי' שיבינו לשון הגט ושפיר פריך ממתני' כתבו עברית וכו' דמיירי נמי בגט:

איברא דאעיקרא ראית מרן הב"י אח"ה אינה ראיה שהרי מ"ש בירוש' הדייני' חותמי' אע"פ שאין יודעים לקרות לענין קיום שטרות איירי דחותמים הדיינים על הקיום אע"פ שאין יודעי' לקדו' אלא שמכירי' חתימת העדים כמו שפירש"י בכתובות דק"ט דיש ע"ב ע"ש וכבר כ' מרן עצמו בס' בדק הבית בח"מ סי' מ"ו שמדברי הרמב"ם בספ"ז מה' עדות שכ' ואין הדייני' צריכי' לקרות השטר שמקיימי' אותו אלא מקיימי' אותו מעדיו אע"פ שלא ידעו מה כתוב בו משמ' שא"צ לקרותו כלל ע"ש ודלא כמ"ש הר"ן בפ"ב דייני גזירות בשם הרא"ה דדוקא מה שיש בגוף השטר א"צ הדייני' לקרו' אבל מ"מ צריכי' הם לקרות מי הם הלוה והמלוה כדי שלא יהיו קרובי' לדיינים ולא לעדים המעידים לפניהם ע"ש ולפ"ז מאי דקאמ' בירוש' ה הדייני' חותמים אע"פ שאין יודעי' לקרות מתפרש כפשוטו דא"צ שיקראו לפניהם כלל משום דאחתימה דוקא קמסהדי אבל אין העדים חותמי' אא"כ יודעי' לקרות ואם קראו בפניהם א"נ שמתרגמי' להם מ"ש בשטר ה"נ דיכולים לחתום דחשיב כמו יודעי' לקרות ועיין להש"ך סי' מ"א עש"ב גם עיין לה' בית שמואל סי' ק"ל סקכ"ז וממה שכתבנו א' הרואה שיש לגמגם בדבריו ודו"ק:

ומ"ש הש"ך שם ויותר נ"ל דגם הרמב"ם לא בא לומר שיכירו לשון הגט וכו' ואה"ן דמתרגמי' מהני וכ"מ בהג"א פ"ב דגיטי' שכ' וז"ל והוא שיודעי' לה"ק שמביני' מה שקורי' לפניה' ע"ש ולא ידענא מהיכא משמ' כן מדברי הג"א דאדרבא אפכא משמ' שהרי כ' והוא שיודעי' לה"ק שמבינים מה שקורין לפניהם דמש' דוקא שיבינו הלשון עצמו וכ"כ בפשיטו' מהרש"ל ביש"ש בגיטין סי' ט"ו שכ"ד בשם הא"ז ועיין למרן הב"י שהבי' ל' זה דא"ז וכתב דה"ה אם תרגמו להם וכו' בלשון שהם מבינים לא נתמעט אלא שאם קראו בלה"ק והם אינם מביני' דלא מהני ע"ש:

ולענין מה שבא בשאלה אם אלו הקורין את השטר הם קרובי' לעד החותם אי מהני קריאתם לפניו לחתום על פיהם או לא נר' פשוט דאפי' אלו שקראו לפניו היו קרובי' לזה העד או קרובי' זה לזה אפ"ה יכול לחתום על פיהם שהרי עיקר' דמלתא לאו מתורת עדו' נגעו בה דאי מתורת עדות א"כ הו"ל עד מפי עד ולא מהני ודוקא בא' קורא הוא לפניו דלא מהני משום דחיישי' דלמ' משקר כמ"ש הרא"ש והטור והר"ן וכל שהן שנים לא משקרי וא"כ אע"ג דקי"ל כרשב"ג דאפי' ב' לא מהני מ"מ לדעת הש"ך ומהרש"ל דבדעבד מהני ה"נ מתקנת הגאוני' דאפי' לכתחי' יכול לחתום ע"פ שנים כמ"ש לעיל לדעת הרשב"ש א"כ ה"ה אפי' קרובים מהני ומה גם לטעם שכ' הרשב"א דה"ט דלא הוי עד מפי עד משום דהוה גילוי מלתא בעלמא ומדמה לה לההיא דפרק החולץ דאשתמודענוהי וכו' דבההיא אפי' קרוב כשר ואע"ג דהרשב"א כ' טעם זה אליבא דרבנן ואנן קי"ל כרשב"ג כפסק מרן מ"מ לדעת הש"ך ומהרש"ל דבעבד מהני א"כ אפילו קרוב מהני דהא מאי דמכשרי רבנן לכתחילה ה"ה לרשב"ג בדעבד וכן לדעת הרשב"ש דס"ל דמתקנת הגאונים מכשרי' אפילו לכתחילה א"כ הדר דינא כרבנן וכשר אפילו קרוב מהך טעמא שכ' הרשב"א:

ודע דבעיקר דין זה שכתבו הגאונים אי אמרי אקרי' וכו' סמכי' ואי לא אמרי הכי דייקא בסהרותייהו ע"פ אי מכווני אשטר' מקיימי' להו כתב הסמ"ע בפריש' כתבתי דשואלין אותו נמי אי מקרי מתחי' למאן דידעי למקרי דאי אמרי דלא יהב למקרי הו"ל חתימת ידייהו מתחי' בפיסול ולא מתכשרי במה שמביני' ענין השטר וכו' אבל כשאמרו בעצמן קודם ששאלו להב"ד דאקרי' לי' מוקמי' לי' אחזקתי' דהאמת אתם דאקריו' לי' ומש"ה א"צ לדקדק בהו אי מכווני אשטר' ע"ש ואח"ה אין נראה טעם בזה דמ"ש אי אמרי אינהו מעצמן אקרי לי דא"צ לדקדק בהו אי מכווני אשטר' אבל כשלא אמרו מעצמן אלא עד דשיילינהו צריך לדקדק בהו ואע"ג דבתר דשיילי' להו אמרי' דאקרי' לי' וכו' אפ"ה אי לא מכווני עדות' בע"פ אמ"ש בשטר' נפסל השטר דאי חיישי' דלמ' משקרי בשלא אמרו מתחילה א"כ השת' נמי דשיילי' להו מה תועלת בשאלה זו כיון דאיכא למיחש דלמ' משקרי:

והנה הש"ך דחה דברי הסמ"ע וכ' אלא נר' דאפי' לא אקריו' וסמכי אמלוה גופי' והאמינו לו נהי דלא הו"ל לחתום לכתחי' דדלמ' יש זיוף בשטר מ"מ כיון דמכווני אשטר' והשת' אומרים שהשטר כשר ואלו היו נותנים למאן דידע למקרי היו חותמי' כשר השטר כיון דהשתא לא נעשה שום זיוף ע"ש ובתשו' הרי"ף סי' רכ"ה כ' וז"ל מי שחותם בשטר ואינו יודע לקרותו מנגדי' לי' ואם בא אותו שטר לב"ד ידקדק אחר אותו עד ורואה אם כיון אות' עדות מכוונת אע"פ שאינו יכול לקרות השטר יכתוב אותו מפיו שלא יפסיד בעל השטר את ממונו ויקרע אותו שטר שאין מן הדין לשיירו ואם לא ידע לכוין העדות ע"פ כמו שהיא כתוב' בשטר הרי אות' עדו' בטלה ואותו שטר בטל עכ"ל ונר' דדוק' לענין שיקרע אותו שטר הא' שאין מן הדין לשיירו אבל מ"מ אותו שטר שכותבי' ב"ד מפיו הוא במקום השטר הא' קאי ואפי' לענין זמן של ראשון אע"פ שקורעי' שטר הא' אפ"ה לא איבד זמן שנכתב בו השטר הא' שנקרע ונ"מ לגבות ממשעבדי אפי' מאותו זמן הכתוב בשטר הא' דאין השטר הא' נפסל לגמרי אלא שלא נחתם בדינו במה שלא ידע לקרותו אבל מ"מ שטר גמור הוא וקלא אית לי' וטריף אפי' ממשעבדי מאותו זמן הכתוב בו וכן מבואר בתשו' הגאונים ח"ב ש"ז סי' ו' על שטר שחתמו עליו ונמצא א' מהן אינו יודע לקרותו אע"פ שזה העד שאינו יודע לקרו' שלא כדין עשה אותו השטר כשר וכו' ועכשיו שא' מהן אינו יורע לקרות כך עושין לו ב"ד כותבי' מפיו וחותמי' ועדותו מצטרפת עם עדות האחרים ע"ש ומ"ש דאותו השטר כשר אין הכוונה שאותו השטר עצמו מתקיים שהרי כיון שב"ד כותבים עדותו פשיטא ודאי שאין מן הדין לשיירו וקורעי' אותו כמ"ש הרי"ף אלא דר"ל דכל הענין הכתוב באותו שטר חשוב כשטר כשר ולפ"ז מבואר דלענין דינא אפי' ידעי' ודאי דלא אקריו' כיון שעדותו בע"פ מכוונת אמ"ש בשטר מקיימי' העדות כדעת הש"ך אבל מ"מ מקרעי' לשטר הא' דוקא אבל עדות זו קיימת ודלא כהסמ"ע דס"ל דכל שלא אמרו דאקריו' למאן דידע למקרי אות' עדות בטלה לגמרי ועיין לה' ט"ז:

מיהו כתשו' הגאונים הישנות סי' רל"ח כ' וז"ל לא התירו לחתום עדים שאינן יודעי' לקרות אלא בגט אשה אבל בשטר אחר אם אינן יודעי' לקרו' וחתמו בו השטר ההוא פסול וכו' ע"ש ומדבריו מבואר דע"כ מיירי כשאחרים קורין לפניו שהרי כ' דלא התירו לחתום עדים שאינן יודעים לקרות אלא בגט אשה ובגט אשה ודאי דלא מתכשר אלא בשקורי' לפניה' דהרי תניא בהדיא עדים שאין יודעי' לקרות אחרי' קורין לפניהם והן חותמין ודומיא דידה קאמר אבל בשטר אחר אם אינן יודעי' לקרות וחתמו בו השטר ההוא פסול משמ' דמיירי אפי' בשאחרי' קורין לפניה' וא"כ מבואר מדבריו דאפי' חתמו בדעבד אם אין העדים יודעי' לקרות. אע"פ שחתמו ע"פ אחרים שקורי' לפניה' אפ"ה השטר פסול וכ"ש היכא דלא אקריו' כלל אע"ג דנמצאת עדות' בע"פ מכוונת לעדות שבשטר אפ"ה אין עדות' מתקיימת וצ"ל דפליגי הגאונים הללו עם דעת הגאונים שהביא בה"ע וצ"ע:

ולענין דינא כיון דהרי"ף בתשו' ודעת הגאונים הנז"ל דהיכא דאינו יודע לקרות השטר וחת' בו אם עדותו שבע"פ מכוונת למ"ש בשטר מקיימי' אות' עדות וכדעת הש"ך והכי נקטי' אבל מ"מ מקרעי' השטר הא' וכותבים ב"ד אחר כדעת הרי"ף:

תוכן העניינים

שות די השב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה