אור ברסלב
שות די השב חשן משפט › סימן ד

שות די השב· רבי דוד בונאן

חשן משפט · סימן ד

סימן ג

שאלה עדים שהעידו לפני עש"ג אי אית בהו איסו' דלפניה' ולא לפני עכו"ם ואת"ל דלית בהו איסו' אכתי יש להסתפק היכא שהעידו העדי' לפני עש"ג ונתגלגל הענין שצריכו' העדים. לחזור ולהעיד לפני ב"ד אם כשרים הם לחזור ולקבל עדותן דאפש' דכיון דכבר העידו בפני העש"ג אין יכולי' לשנות עדותן מפני היראה ועבידי לאחזוקי שקרייהו או לא.

תשובה מה שהעידו העדי' לפני העש"ג נראה דשפיר עבדי ולית להו איסו' כדאמרי' בפ' הגוזל בתרא דקי"ג ע"ב מכריז רבא ואיתימא ר"י וכו' האי בר ישראל דידע סהדות' לבד ישר' חברי' ואזיל ומסהיד לי' בי כותי' משמתי' לי' מ"ט משום דמפקי ממונא אפומא דחד סהדא משמ' דאי לאו האי טעמא דמפקי ממונא אפומא דחד סהדא כגון שהיו ב' עדים דאפי' בדיני ישראל מתחייב שרי וכ"כ הרא"ש שם בהדיא ע"ש וכן פסק הטור וש"ע סי' כ"ח ס"ג ע"ש ואין לומר דדוקא ישראל עם גוי דע"כ לדון עמו בערכאו' שלהם אבל בששניהם ישראל דאיכא איסו' דלפניה' ולא לפני גוים א"כ אסור לעדים להעיד בפני עש"ג הא ליתא דכבר כ' מור"ם בתשו' סי' נ"ב דהתורה לא הקפיד' אלא אדין שנא' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אבל אעדו' לא הקפיד' ע"ש ואפי' למ"ש עוד מור"ם שם וז"ל ועור נר' דכשישר' דן עם הגוי אז מותר להעיד אבל בישר' דן עם חברו אה"ן דאסו' להעיד אע"פ שהוא כדין משום דמסייע לעוברי עבירה אע"ג דלית ביה משו' ולעלת"מ דבלאו דידיה יוכל לעשות וכו' מ"מ איסור' מדרבנן איכא וכו' ע"ש י"ל דה"ד כשיכולים העדים להשמט שלא להעיד אמנם היכא שהעדי' ע"כ לילך ולהעיד כגון שידעו העש"ג בבירור שאלו העדים יודעים העדות דאז ע"כ מביאים אותם להעיד ואין להם שום איסור בכך דהא בסהדות' דעד א' לגוי היכא דהגוי יחדו מותר להעיד כמ"ש הטור ומרן שם בסי' כ"ח ע"ש:

ובר מן דין נר' דבנ"ד דמה שהלכו לדון לפני גוים ולא לפני דייניהם ולא לפני שרים אלא לפני כת הסוחרים הממונים מן השררה יר"ה לדון ע"פ מנהג התגרים הא ודאי נראה דאפילו לבעלי דינים עצמ' אין כאן שום איסו' כיון ששניה' הסכימו לדון במנהג התגרים וכ"ש שרוב מנהג הסוחרים בענייניהם לדון במנהג התגרים ועיין בתשו' מהרש"ך ח"ב סי' רכ"ט א"כ כ"ש דהעדי' אין להם שום חשש איסו' כשהעידו לפניה' ועיין בתשו' בעי חיי ח"א סי' קנ"ח:

ומה שבא בשאלה על אלו העדים שהעידו בעש"ג אם כשרים הם לחזור ולקבל עדות' בב"ד לכאור' נר' דיכולי' לחזור ולהעיד דלא גרע מהא דכ' מרן ב"י סי' כ"ח בשם הר' מנחם הארוך ופסקו מור"ם גבי עדו' שנתקבל שלא בפני בע"ד וכו' דחוזרי' ומגידי' בפניו ואם שינו בעדותם בפעם שנית ממה שהגידו בראשונה הולכי' אחר העדות השנית שהגידו בפניו אע"פ שהגידו בראשונ' ע"פ החרם דכל שלא בפניו כחוץ לב"ד דמי וחוזרים ומגידים וכ' הסמ"ע ופי' וה"א השתא דמשנים בעדות נמצא דנשבעו לשקר ופסולי' הם לעדות קמ"ל דלא שכל שלא בפניו אין מדקדקי' כ"כ בעדות' וה"ה אם הגידו בראשונה ע"פ השבועה וכו' ע"ש הרי דלא חיישי' דמשו' שהעידו בתחלה שלא בפני בע"ד בשבוע' שיחזיקו בדבריה' הראשוני' כדי שלא יהיו נקראי' עברייני' ופסולי' לעדות ה"נ לא שנא. מיהו נראה דלא דמי דהתם אנו מאמינים אותם ע"י טענה זו דבעדות שהעידו בתחלה שלא בפני בע"ד לא דקדקו בה ועכשו הם מדקדקי' בפני בע"ד אבל בנ"ד שהעידו בתחלה בפני העש"ג הא ודאי כשמשנים עדותם איכא פחד ויראת העונש שמענישי' אותם על שינוי העדות ובכה"ג אמרי' דעבידי לאחזוקי שקרייהו ונפסלו שוב לקבל עדותם:

האמנם נראה דהכא בנ"ד שקבלו עליהם הבע"ד לדון בדין התגרים ונתקבלה העדו' לפני התגרים ונכתבה העדות בעש"ג ע"פ התגרים ודאי עדותן עדות ואין יכולי' לפוסלם מפני שלא העידו בפני הבע"ד דכיון דבמנהג התגרים דמקבלי' עדות שלא בפני בע"ד מה שעשו לפי מנהגם עשוי ומה שהעידו העדים לפניהם הרי היא עדות גמורה וכיוצא בזה כ' הריב"ש כתשו' סי' ת"ץ עש"ב ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"ב סימן קפ"ח בענין אלמנה שנתמנית אפוטרופה שמינה אות' השופט שלהם דאע"ג דקי"ל דאין ממנין אפוטרופוסין נשי' כדאית' בפ' הנזקי' כיון שהשופט הוא ממונה ע"פ המלך מה שעשה עשוי כדין שטרות העולי' בערכאות של גוים דאפי' שטרי מתנה דחספא בעלמא נינהו כשרים משום דינא דמלכות' וכו' עש"ב וה"נ כיון דמשפט זה של התגרים הוא ע"פ המלך וקיימו החתימ' בעדי ישראל הוי קיום מעליא לדון ע"פ אותו קיום:

תוכן העניינים

שות די השב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה