שות די השב· רבי דוד בונאן
אורח חיים · סימן ד
בדיני ק"ש
יש לחקור בהא דקי"ל בש"ע א"ח סי' פ"ג דמרחץ אע"פ שאין שם אדם אסו' לקרות בו ואם הוא חדש מותר לקרות ונחלקו הפוסקים בבית הכסא חדש אם מותר לקרות בו הנה כי כן יש לנו לדעת אם נפל בה"כ או בית המרחץ הישן וחזרו ובנו אותו פעם אחרת כבתחילה אי דיינינן ליה כמרחץ ובה"כ חדש שלא נשתמשו בו מעולם או דילמא כיון דעיקרן בה"כ ומרחץ ולא נעקר שמם אכתי באיסורייהו קמא קיימי:
הנה עיקרא דהאי מלתא בסוגיא דס"פ מי שמתו דגרסי' התם אר"ח עומד אדם כנגד בה"כ ומתפלל ואוקימנא בחדתי ופריך והא מבעי' לי' לרבינא הזמינו לבה"כ מהו יש זימון או אין זימון כי קמבע"ל לרבינא למיקם עלי' ולצלויי בגויה אבל כנגדו לא ע"ש וצ"ע דאכתי י"ל דלא שרי כנגדו אלא בכה"ג דמבעי' ליה שהזמינו בפה דאינה אלא הזמנה בעלמא אבל אם הזמינו ע"י מעשה שבנאה לשם כך לעשותו בה"כ דמיירי בי' ר"ח שהרי קאמר עומד אדם כנגד בה"כ ומתפלל משמ' דבכה"ג קאמ' בשעשאו והכינו לבה"כ א"כ י"ל דבה"כ אפי' כנגדו אסו' שהרי רבינא לא מבע"ל אלא בהזמנה בעלמא. והנה לדעת הרמב"ם בפ"ג דק"ש דס"ל בהך בעיא דיש זימון או אין זימון דאזלינן לחומ' משום דס"ל דבעי' זו נפשט' לחומ' בפ"ק דנדרי' באת"ל דיש זימון י"ל דתלמודא הכא ה"ק והא מבעי' לי' לרבייא יש זימון וכו' ונפשטא לחומ' באת"ל דיש זימון ומעתה הזמנה בפה והזמנה ע"י מעשה שוין הם להכי משני שפיר כי קמבעי' ליה לרבינא לצלויי בגויה אבל כנגדו לא אמנם לדעת הסוברים דאזלינן בהך בעי' דרבינא לקולא דאין זימון ק' דאכתי י"ל דבה"כ חדש שהזמינו במעשה ונעשה לשם כך אפי' כנגדו אסו' וצ"ל דהש"ס מעיקרא קשיתי' דר"ח הוי היפך בעי' דרבינא ומשני דרבינא לא קמבעי' לי' אלא לצלויי בגויה אבל כנגד שרי ומ"ל לר"ח דה"ה נמי בחדש כנגדו דו שרי דאפי' בחדש שעשאו ע"י מעשה כל שלא נשתמשו בו אינו אלא זימון כמבואר בסוגיא דפ' נגמר הדין דמ"ו ע"ב דאיפליגו אביי ורבא באורג בגד למת אביי אמ' אסור דהזמנה מלת' היא ורבא אמ' מותר דהזמנה לאו מלתא היא וקי"ל כרבא הרי דאפי' כשעשה בו מעשה אפ"ה ס"ל לרבא דהזמנה לאו מלתא היא והא דמבעי' ליה הכא לרבינא יש זימון לבה"כ היינו משום דמאיס לק"ש ותפלה ורבינא גופי' מודה דכנגדו מותר אפי' בחדש ולא מבעי' לי' אלא בגויה ואפי' בהזמנה בדיבור בעלמא משום דמאיס אבל כנגדו ל"ש חדש ל"ש בזימון ע"י דיבור בעלמא לעולם שרי:
ועפ"ז ניחא מה שראינו לה' רבי' יונה שכתב ע"ד הרי"ף שפסק בהך בעי' דרבינא יש זימון או אין זימון לקולא ואפי' למיקם בגויה לצלויי וכו' ודייקא נמי דאמרי' לעיל גבי לא יעמוד אדם כנגד בה"כ ויקרא ק"ש ודוקא ישן אבל חדש לא ונראה למורי שר"ל אבל חדש אינו אסו' כלל דאפי' בתוכו מותר ע"ש ולכאורה קשה שהרי ר"ח קאמ' עומד אדם כנגד בה"כ וכו' דמשמ' דוקא כנגדו אבל בתוכו אסו' ואם איתא לישמועינן רבותא דאפי' בתוכו מותר אלא ודאי דס"ל דבתוכו אסו' כיון דהזמינו ע"י מעשה אבל בעי' דרבינא בזימון בפה ואע"ג דנקטי' לקולא ה"ד בכה"ג דזימון בפה אבל היכא שהזמינו ע"י מעשה אסור לקרות ק"ש ותפלה בתוכו כדדייק' מלת' דר"ח דאמ' מותר להתפלל כנגדו משמ' דבתוכו אסו' ואולם לפי האמו' ניחא דר"ח גופי' מבעי' לי' בגוי' כדמבעי' לי' לרבינא ולכך לא אמ' בפשיטות מותר להתפלל בתוכו אמנם לפי מאי דקי"ל לפסק הלכה דכל ספיקא דרבנן לקולא הילכך ל"ש הזמינו בפה ל"ש שהזמינו ע"י מעשה מותר להתפלל בתוכו כדקי"ל דהזמנה לאו מלת' היא אפי' בהזמנה ע"י מעשה כמו שכתבנו ודייק הר"י מדברי הרי"ף ממ"ש אבל חדש לא ולא כתב אבל חדש מותר כנגדו משמ' דבחדש אפי' בתוכו מותר:
והנה הרא"ש העתיק דברי הרי"ף וכתב דפוסק לקולא בבעי' דהזמנה משמ' דאינו אלא מדרבנן ושוב כתב ומיהו נראה מדקאמ' ר"ח מתפלל אדם כנגד בה"כ וכו' ומוקי לה בחדתי משמ' דבתוכו אסו' ע"כ ולכאורה נראה דכונתו לפסוק לחומ' שלא כדעת הרי"ף ודייק לה מדקאמ' עומד אדם ומתפלל כנגדו משמ' דבתוכו אסו' וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מה' ק"ש וע"ש למרן הכ"מ וכ"כ הטור בסי' פ"ג וזל והרמב"ם כתב לחומ' וכן דעת א"א הרא"ש ע"ש מבואר שהבין דברי הרא"ש כמו שכתבנו. אבל ברמזים כתב וז"ל והזמנה לבה"כ לאו מלתא היא ומותר להתפלל בתוכו ויש פוסקים שאסו' ע"ש נראה מדבריו שדעת הרא"ש לפסוק לקולא אלא שיש פוסקים לאסו' היפך מ"ש הטור עצמו שדעת הרא"ש לחומ' כדעת הרמב"ם ועו"ק דאיך אפשר לומ' שדעת הרא"ש לקולא שהרי סיים וכתב ומיהו נראה וכו' דבתוכו אסו'. גם מ"ש ליש פוסקי' שאסו' זוהי דעת הרמב"ם אבל הרא"ש לא הזכיר שום פוסק שפסק לאסו' וצ"ע:
והנה רי"ו בחלק אדם נ"ג ח"ד כתב וז"ל לא יעמוד אדם כנגד בה"כ ויקרא ק"ש וכו' ודוקא ישן אבל חדש מותר להתפלל כנגדו וכתבו המפ' ובחדש אבל בתוכו נראה דאסו' וכ"כ הרא"ש וכו' והזמנה לבה"כ לעמוד בתוכו להתפלל בעיא דלא איפשיט' ולא כתב הרי"ף ולחומ' וכ' הרא"ש לקולא ומותר לקרות בתוכו אם הזמינו לבה"כ ועדיין לא נשתמש בו בי בה"כ חדש להתפלל בתוכו אינו אסו' אלא מדרבנן וספיק' דרבנן הוא עכ"ל ומרן הב"י תמה עליו דמ"ש בשם הרא"ש לקולא לפי שראה שנתן טעם לדברי הרי"ף ועלה על דעתו דהכי ס"ל ולא חשש למ"ש אח"כ ומיהו נראה וכו' ודברי רי"ו תמוהים שהרי כתב קודם לכן דבה"כ חדש בתוכו אסו' וכ"כ הרא"ש והיאך כתב אח"כ בשם הרא"ש. דלקולא נקטי' ע"ש והנראה לומ' שדעת רי"ו לחלק בין בה"ב חדש שעשאו אדעתא דהכי לבה"כ שהזמינו בפה דהיינו בדיבור בעלמא דבה"כ חדש יש להחמיר בו להתפלל בתוכו אבל בה"כ שלא הזמינו אלא בפה שרי להתפלל אפי' בתוכו וזו נמי דעת הרא"ש וזהו שכתב בתחילה דין הזמנה וטעם הרי"ף שפסק לקולא ואח"כ כתב ומיהו מדקאמ' ר"ח מתפלל אדם כנגד בה"כ ומוקי לה בחדתי משמ' דבתוכו אסו' היינו לענין בה"כ חדש שעשאו תדעתא דהכי ויש להחמי' בו יותר ממה שהזמינו בדיבו' בעלמא ואע"ג דמההיא דפ' נגמר הדין שכתבנו לעיל מבואר דאפי' כשעשאו לכך לא הוי אלא הזמנה בעלמא הכא שאני כיון שנעשה בו מעשה ממאיס טפי לגבוה כנ"ל כונת רי"ו:
וראינו למהריט"ץ ז"ל בסי' מ"ב שהק' על הרמב"ם שפסק דבה"כ חדש אסו' לקרות בתוכו ומרחץ חדש מות' לקרות בתוכו דמאי שנא מרחץ מבה"כ אמאי הכא אסו' לקרות בתוכו ובמרחץ שרי ותי' דלפמ"ש ר"מ הטעם דמקוה הוי דומיא דמרחץ ואסו' לקרות בו מפני שעומדים שם ערומים ושוב כתב די"א דל"ד דדוקא מרחץ אסו' מפני שהוא בחמין והבל מעלה טינוף אבל מקוה שהוא בצונן שרי והשתא בשלמא למ"ד דמקוה הוי דומיא דמרחץ ניחא אבל למ"ד דלא דמי ק' דמ"ש מרחץ מבה"כ ע"ש ואח"ה לק"מ שאפי' לטעם זה דמרחץ מעלה הבל וטינוף מ"מ לא דמי לבה"כ דמטונף ומאוס טפי וזה נראה מוכרח למאי דמסיק ה' שם ליישב דעת הרמב"ם כלפי סוגיא דנדרים דלא מבעיא ליה יש יד או אין יד אלא בבה"כ ומשמ' דפשיטא ליה דאין יד לבית המרחץ והנה משום דבזימון גופי' דוקא לבה"כ קאמ' ואת"ל יש זימון אבל במרחץ האי ספק ליכא את"ל יש זימון אלא דס"ל אפכא דאין זימון והיינו משו' דאזלי' לקולא את"ד ע"ש והשתא קשה דאכתי תיקשי ליה מה טעם לחלק בין בה"כ למרחץ למ"ד דבית המרחץ הוי מטעם טינוף וע"כ ה"ט משום דיש לחלק כמ"ש דשאני בה"כ דנפיש זוהמי'. אמנם לעיקר הקושי' אשתמיט מניה גמ' ערוכה בפ"ק דשבת דקאמ' ראב"א מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ואוקמה בחדתי ופריך והא מבעא מבע"ל לרבינא אזמני' לבה"כ מהו לאו ה"ה למרחץ דילמא שאני בה"כ דמאיס וע"ש בתוס':
עוד כתב ה' שם דיש סעד לדברי הרמב"ם דבפ"ק דנדרים דקאמ' את"ל יש זימון לבה"כ וכו' דהא הרי"ף רבו של הרמב"ם והרמב"ם כולהו ס"ל בכוליה תלמודא ד"ה כאת"ל וכו' ע"ש ויש לתמוה עליו שהרי הרי"ף פסק בעי' זו לקולא כמ"ש הראב"ד ות"ר והרא"ש ועיין לה' לח"מ ז"ל ודו"ק:
והנה הפר"ח ז"ל כתב דמשמ' לי עיקר כדברי המתירי' אפי' לכתחי' בה"כ חדש דספיקא דרבנן לקולא והא דאייתי הרא"ש ראיה דמדקאמ' ר"ח מתפלל אדם כנגד בה"כ וכו' ומוקי לה בחדתי משמ' דבתוכו אסו' לאו ראיה היא דמוקי לה בהכי משו' דלא בעי למי' דפשיטא ליה לר"ח בעיא ור"ח מלת' פסיקתא נקט ע"ש ואח"ה לא מכרעא דא"א דר"ח מספק"ל ברבינא א"כ בפשיטו' הו"ל להסתפק לצלויי בגוי' מהו והשתא משמ' שפיר דכנגדו מותר אבל השתא דאמ' מתפלל אדם כנגד בה"כ אכתי י"ל דס"ל דבתוכו אסו' ולא משום דמספק"ל. גם מ"ש עוד הפר"ח וז"ל ואדרבא מסוגיא דנדרים מוכח הפך דעת הרא"ש דקאמ' מכלל דפשיטא ליה לרבינא דיש זימון לבה"כ דילמא אע"ג דלא פשיטא ליה מספיקא אסו' ולהכי קמבע"ל אם יש יד לאסו' אלא משמ' כיון דמספק"ל נקטי' לקולא וכו' ע"ש הא נמי לא מכרעא דס"ל להרא"ש דזהו עצמו מאי דקאמ' בגמ' את"ל זימון קמבע"ל והיינו דר"ל דאת"ל מספק"ל אזיל לחומ' אכתי קבעי ליה אם יש יד או אין יד ואדרבה מדקאמ' בגמ' ואת"ל יש זימון משמ' דנקטי לחומ' כמו את"ל שבכל הש"ס והיא גופא ק' על הרי"ף דס"ל בכולי' תלמודא דכל את"ל פשיטות' הוא וא"כ הכא אמאי אזיל לקולא ועיין לה' לח"מ:
והנה ראה ראינו לה' מהר"י עייאש בס' בית יאודה חא"ח סי' שנשאל על בית המרחץ שסיידו וכיירו וקבעו אותו לבית דירה לימים אחרי' מחמת המציק אם מותר לקרות בו ק"ש ותפלה והשיב דבדין בה"כ כתב הר' יונה דבה"כ אע"פ שאין בו עתה צואה אסו' הוא מה"ת משום והיה מחניך קדוש ומשמ' דר"ל דאפי' פינוהו וניקוהו כיון שנדחה שעה א' שוב אין לו היתר וכו' עש"ב ולא דק דמ"ש הר"י שהוא אסור מה"ת משום והיה מחניך קדוש אין כונתו על בה"כ שפינוהו והוא נקי שהוא אסו' מה"ת דהא ודאי ליתא דכיון דפינוהו וניקוהו פשיטא דאינו אסור אלא מדרבנן וכן מבואר מדברי הר"י עצמו שם בד"ה והזמנה וכו' שכ' וז"ל דלא אסרה תורה אלא בה"כ עצמו וכל דבר של טינוף עצמו דומיא דצואה אבל כשאין בו צואה אינו אסו' לא מדרבנן ומבעי' ליה בהזמנה בעלמא אי חיישי' לבזיון או לא וכו' ע"ש הרי מבואר דס"ל דכל שאין בו טינוף אינו אסור אלא מדרבנן משו' בזיון ומ"ש לעיל כיון שהיה אסו' מתחילה אסו' הוא מה"ת משום והיה מחניך קדוש וכו' אינו מדוקדק ור"ל כיון דמתחי' כשהיה בו טינוף אסור מה"ת ה"נ אע"ג דעכשיו אין בו טינוף אסור מדרבנן משו' בזיון וכ"כ הב"ח בפשיטו' ע"ש ומעתה י"ל דכשעשו בו מעשה ע"י סיוד וכיור ועשו אותו בית דירה אפי' בזיון אין בו ושרי. גם מ"ש שם תדע דמדהוצרכו לבאר היתר מרחץ החדש ולא השמיעונו חידוש יותר דאפי' ישן אם סיידוהו וכיירוהו דמות' דמות' לקרות בו כ"ז שהוא נקי ע"ש לא מכרעא דמאן לימא לן דזהו חידוש יותר ואדרבה נראה דמרחץ חדש הוי חידוש יותר דאפי' עשאו לרחוץ בו והיום או למחר רוחץ בו אפ"ה שרי וכ"ש היכא שסיידוהו ועשאו לבית דירה דשרי כל אותו הזמן כיון דהא מיהא עשאה לבית דירה וכל אותו הזמן נעקר ממנו שם מרחץ:
אך ראה ראינו לה' פנים מאירות ז"ל ח"א סי' פ"ז שהעלה דבה"כ ישן שאין בו צואה כיון שאינו אסו' אלא מדרבנן מהני ביטול אם לבטל שלא לעשות עוד במקום הזה בה"כ וה"ה למרחץ דקיל טפי דמהני ביטול אם ביטל לגמרי שלא לרחוץ בו שום אדם ושרי לעשות ממנו בית דירה ולומר בו דבר שבקדושה ולקבוע בו מזוזה ע"ש מבואר דס"ל דבכה"ג שלא עקרו ממנו שם מרחץ לגמרי אלא כשעשו אותו בית דירה לזמן פשיטא דבאיסורו הראשון קאי כיון שעדיין שמו הא עליו ולא נעקר לגמרי. ויש להביא קצת ראיה לדברי ה' ז"ל ממ"ש בירוש' בפ' היה קורא והביאו הפר"ח ברס"י פ"ד וז"ל רבי ירמיה בעא קומי ר"ז היתה מרחץ מרחצת בימות החמה ואינה מרחצת בימות הגשמי' א"ל מרחץ אע"פ שאינה מרחצת ע"כ משמ' דכל שיש עליו שם מרחץ אע"פ שאינה מרחצת אסו' אא"כ ביטלו שם מרחץ הוא דשרי:
ומעתה נבא לנדון דידן היכא שנפל וחזר ובנאו אי חשי' כדין חדש ממש או לא ולכאורה נראה דחשי' חדש שהרי מצינו גבי קונם לבית זה שאיני נכנס דפסק מרן בי"ד סי' רי"ו דנפלה וחזר ובנאה שרי ליכנס לתוכה ע"ש וה"נ לא שנא דכיון דנפלה אזדא לה אותו בה"כ וזה בה"כ אחר אמנם הא ליתא דשאני התם משום דהולכין אחר לשון בני אדם וכיון שאמ' בית זה משמ' כל זמן שבית זה קיים וכיון שנפל אזדא לה אבל הכא כיון דשם בה"כ מתחי' עליו ועכשיו חזר וחידשו י"ל דאכתי באיסורו הראשון קאי ודוקא היכא שביטלו אותו לגמרי ועשו אותו בית דירה הוא דמהני ביטול ועוד יש לצדד בזה וצ"ע (א"ה לע"ד נראה להביא ראיה ממתני' דסוטה ס"פ משוח מלחמ' דקתני ר' יאודה אומ' אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר ופירש"י בית על מכונו סתרו ובנאו וכו' דלאו חדש הוא ע"ש ומדקתני רי"א משמ' דת"ק פליג עליה דאפי' חזר ובנאו חשי' חדש ובתוספתא בפ"ז דסוטה מפורש להדיא פלוגתא דת"ק ור"י בזה והרמב"ם בפ"ז מה' מלכים כתב הבונה בית וכו' חוזר ע"ש וסתמא משמ' דמיירי אפי' בחזר ובנאו דחוזר עליו וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה דאין ה' כר"י ע"ש וע"ש לה' מש"ל ובמ"א כתבנו בזה באופן דלדעת הרמב"ם דין זה הוי בפלוגתא בת"ק ור"י ודעת הרמב"ם לפסוק כת"ק דהוי חדש וממילא נשמע לענין בה"כ היכא דחזר ובנאו דהוי חדש ואין איסור בה"כ עליו:)