שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן צט
כבוד הרה"ג מוהרמ"ז ג"י מו"צ בסעמייאטיטש.
ע"ד שהבאתי בחיבורי ח"ג סימן פ"ד הירושלמי דסנהדרין שמצאו גולגלתו של ארונה והבאתי קושיית המחברים דהא עכו"ם אין מטמא באוהל. והקשה כת"ר דהא כתב הרלב"ג שארונה נתגייר. והמצודת דוד כתב בשם רז"ל שהיה גר צדק. לדעתי ט"ס הוא במצ"ד וצ"ל גר תושב. כי לא מצינו בשום מקום שהוא גר צדק. וגם דהא הרלב"ג והמצ"ד כתבו שם שנתגייר כדי לישב כי איך הניחו דוד לישב בירושלים ע"ש. ולזה כתבו שנתגייר תיכף כשכבש דוד את ירושלים. וא"כ אין כאן הוכחה רק שהיה גר תושב כדאיתא בע"ז (דף כ"ד ע"ב). וכ"כ הרד"ק שם שקיבל על עצמו שלא לעבוד עכו"ם. ואף דאיתא בתוספתא פ"ו דנגעים ורמב"ם פ"ז מה' בה"ב שאין נותנין מקום לגר תושב בירושלים. נראה שאסור ליתן לו. אבל אם יש לו מכבר אין מגרשין אותו. וכדמוכח מהא דארונה. ועוי"ל שבימי דוד לא היתה תקנה זו. ומ"ש כבודו לצדד דגר תושב יטמא באוהל. זה לא ניתן להאמר דא"כ נימא שישראל עובד עכו"ם לא יטמא באוהל. ועכו"ם שאינו עובד עכו"ם יטמא באוהל. ומי שם גבול לזה איזה משך יעבוד עכו"ם. וכבר הרגיש כבודו בעצמו שבתוס' ביבמות (דף ס"א) מפורש להיפוך וכ"ה פשטות הש"ס שם דילמא איקטיל חד מישראל ומשני הא לא נפקד ממנו איש. ונימא דילמא נמצא בין המדינים אחד שהרהר בתשובה וקיבל על עצמו שלא לעבוד עכו"ם וגם מה שפלפל מסתם משנה ודברי רשב"ג בפי"ח דאהלות במדורות עכו"ם דס"ל דעכו"ם מטמא באוהל. ז"א דהפוסקים כר"ש ס"ל דטעם מדורות עכו"ם הוא משום מגע ע' ברמב"ם וכמ"ש בחיבורי שם, וכ"כ ברש"י פסחים (דף ט') ובחי' הרשב"א ביבמות שם ובתשובת הרמב"ם סימן ס"ה (ושם מוכח דס"ל דטומאה רצוצה מטמאה בעכו"ם וכמ"ש בחיבורי שם. שהרי כתב שם שהנוגע בקבר עכו"ם טמא. והיינו משום טומאה רצוצה). והא דזבחים (דף קי"ג) נראה ג"כ דהוי משום חשש טומאת מגע בעצם כשעורה. דהא להכי גזרו גם על ארץ העמים ועל בית הפרס. ובשריפת פרה כבר כתבו התוס' שם ד"ה חוץ דגזה"כ הוא שישרפו הפרה במקום טהור. והא דאיתא שם שעשו כיפה לדירת התינוקות משום קבר התהום. י"ל דהיינו משום מתי נבוכדנצר דמייתי שם. ודפריך ממתי מבול. היינו רק להוכיח שירושלים בדוקה היא ע"ש. ולפמש"ש בחיבורי דעכו"ם מטמא בטומאה רצוצה. א"ש בפשיטות. שוב מצאתי בקרן אורה בזבחים (דף קי"ג) שהקשה קושיא הנ"ל ותירץ שהחשש הוא משום מגע ע"ש. ומה שהקשה כבודו מקראי דפ' ויקרא ה' ופ' אמור כ"ב דכתיב בטומאת אדם גבי מגע. נראה פשוט משום שהזכיר שם טומאת שרץ ובהמה. וכעין דמשני הש"ס ביבמות שם על הקושיא מקרא דננוה. והא דלא פריך שם הש"ס מהנהו קראי דתורה. י"ל דהיינו משום דהא לס"ד הוי ס"ל להש"ס שנתמעטו עכו"ם אף ממגע. וא"כ לק"מ מהנהו קראי. ורק כדמסיק רבינא שמטמאים במגע יש להקשות מהני קראי. ועכשיו כבר ידע תירוצא דנקט אדם משום בהמה שמזכיר שם וכנ"ל. והא דנושאי ארונו של יוסף שהביא כבודו י"ל דהוי כמו מגע שהיתה טומאה רצוצה כנ"ל. או דס"ל כרבנן דר"ש להסוברים שיש מחלוקת בזה. ומה שהקשה למה מייתי הרמב"ם פ"א מהט"א קרא דנוגע בחלל דהש"ס לא מייתי לה. נראה דעתו שזה נכלל בהא דקאמר הש"ס שם ממגע ומשא מי מעטינהו. ופירש"י שסומך אקרא דנוגע בחלל ע"ש. ומעיקרא לא מייתי לה הש"ס משום דס"ד שאף במגע לא מטמא כמש"ל:
וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סימן פ"א כתב כת"ר שגדול אחד כתב לו להתיר ע"פ הירושלמי פ"ז דנזיר ה"ב דאחר ק"כ שנה נעשה מן המת רק תרווד רקב. אשתומא קאמר הרב הזה. וכמ"ש גם כת"ר מהא דגולגלתו של ארונה ומסוגיא דזבחים (דף קי"ג) ועוד כמה סוגיות וכן ממעשים שהיו. ועכצ"ל שכוונת הירושלמי שרק הבשר נרקב אבל לא העצמות. ואף דמשמע שם דקאי גם על העצמות. דהא איתא שם שאדם נברא מתרווד עפר. ועלה קאמר שאחר ק"כ שנה יחזור לתרווד. מ"מ בע"כ נאמר שהכוונה רק על הבשר כי היכי שלא יהא תמוה כ"כ [ואף שעל קצת קושיות יש לומר שהיו חנוטים ולזה נתקיימו הרבה. אבל עדיין תמוה מכמה מקומות וגם ממעשים שהיו] וגם הירושלמי גופיה מדחה שם זה דעוג מלך הבשן ק"כ שנה ותרווד. ותינוק בן יומו ק"כ שנה ותרווד. והפ"מ כתב שם שלא חש ליישב זה. ולדעתי נדחה זה באמת ע"י קושיא זו. ומזה ראי' לדברינו דהא מפורש בנדה (דף כ"ד) שעצמות עוג ואבשלום היו קיימים בימי תנאים. ועכצ"ל דרק הבשר נרקב. וכבודו כתב שאפשר, רק תרווד מתרקב בק"כ שנה. והמותר נרקב אח"כ. וז"א דא"כ מאי מקשה הירושלמי מעוג מלך הבשן]. ובירושלמי שם מקשה אקרא דוהיו ימיו ק"כ שנה דהא אדם חיה קרוב לאלף שנה. וקשה דהא בימי המבול עברו כבר כמה מאות שנים אחר מיתת אדה"ר דהא המבול ירד בשנת אלף תרנ"ו לבריאת עולם. וצ"ל שט"ס הוא בירושלמי וצ"ל נח שגם הוא חיה קרוב לאלף שנה. ובשעה שנאמר מקרא דוהיו ימיו. היה נח רק קרוב לחמש מאות שנה. שוב ראיתי שהפ"מ הרגיש בזה ונדחק ע"ש:
ומה שהקשה על מ"ש בחיבורי שם לדון מדין ס"ס דהא ספק טומאה בר"ה טהור בלא"ה. ע' בח"ס סי' של"ז שהבאתיו בחיבורי שם שדן ג"כ מצד שיש כמה ספיקות וכתב משום דאף בר"ה אין להקל לכתחילה. ועוד דהא הוזכר בשאלה שם מצד איסור הנאת ביה"ק. ובזה דנתי שם משום ס"ס יעו"ש בלשוני וכתבתי שם לצדד שאף אם פינו העצמות או נרקבו ליכא תו איסור הנאה. שאין כאן כבוד המתים. ועוד דהא בא בשאלה שם על הפרוזדור דהוי רה"י. ורק אם נאמר שאין שם שכונת קברות שוב גם הפרוזדור טהור אף דברה"י לא מהני ס"ס. וזה יש לדחות ולדון עדיין בזה ואין הפנאי מסכים לי כעת להאריך:
וע"ד שכתבתי בחיבורי ח"ג סימן פ"ה שמותר לומר בשבת שנותן את שלו לפלוני. והקשה כבודו שאפשר להקנות באודיתא. הנה יש להאריך בזה מהא דגיטין (דף מ' ע"ב) באומר נתתי והלה אומר לא נתת. ועכ"פ אם אמר זה כדי להקנות. הו"ל מקנה בשבת אי נימא דהוי קנין גמור. ואם הלה אינו רוצה לקנות בשבת מצד שונא מתנות יחיה. א"כ שוב אינו יכול לקנות גם אח"כ: