שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן צח
כבוד הרה"ג מו"ה אברהם נ"י רב בק' יאקשיץ
ע"ד סופר שכתב בפ' מסעי לנחל את בני ישראל בארץ בסוף שיטה והתחיל בשיטה השנית וידבר וגמר את העמוד. ושכח לכתוב תיבת כנען ולעשות שם פתוחה כדין. ולזה שרטט בין השיטות וכתב תיבת כנען והשאיר פנוי כדין פתוחה. והאריך כת"ר בדברים ישרים. וחפץ לדעת דעתי בזה:
הנה לכאורה נראה דלא מיקרי פתוחה בכה"ג. דאי מיקרי פתוחה א"כ תפסל הס"ת דהא יש בין כל שיטה לשיטה שיעור כזה והוי שיטה שלימה פנויה דהויא פתוחה לשיטת הרמב"ם. ועוד דא"כ בכל מקום שכותבים תיבה ביני שיטי בתחילת שיטה נימא דהוי צורת פתוחה. ואף שי"ל דבנ"ד יש שירטוט. משא"כ כשאין שם שירטוט לכל אורך השיטה מוכח שאין זה שיטה פנויה לשם פתוחה. וכ"כ התשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה ששרטוט הוי הוכחה שהוא פנוי לשם פתוחה. וכ"כ השואל בפמ"א ח"ב סי' קע"ט וע' פ"ת סי' רע"ג סק"ד. מ"מ הרי לפ"ז אם ישרטטו בין שיטה לשיטה תפסל הס"ת. וזה לא מצינו. ואפשר לומר שלזה פסק הראבי"ה הובא במרדכי פ' הנזקין ומהר"מ מרוטנבערג סי' קע"ב דפסול אם לא הרחיק בין שיטה לשיטה כמלא שיטה. כי אם נכשיר א"כ יהיו כל הס"ת פסולות דהא אפשר להכניס שיטה בין שיטה לשיטה. וכאשר הוא פנוי יש בזה צורת פתוחה. ואף שאין שם שרטוט הא לדעת הרבה פוסקים א"צ שרטוט בכל שיטה רק מן הצדדים. וא"כ אין זה הוכחה כל כך. והוכיחו מזה שצריך לעיכובא כמלא שיטה בין שיטה לשיטה. וא"כ אין לדון זה לפתוחה דהרי אין כאן כמלא שלש שיטות. ולכאורה קשה טובא לדעת הפוסקים הנ"ל איך תולים תיבה ביני שיטי. ואפשר לומר לדעתם דרק תיבה אחת או שתים תולים ולא רוב השיטה. ולא מיקרי הוספת שיטה בין השיטות רק כשכתוב רוב השיטה. אך לפ"ז גם בנ"ד לא נחשבנה לפתוחה כיון שתיבה אחת ביני שיטי לא מיקרי שיטה:
והנראה דהנה הר"ן בתשובה סימן ל"ט כתב שכשצריכים לתלות תיבה ביני שיטי צריך לכותבה כנגד המקום שחסירה שם התיבה ההיא. ומ"ש הר"ן שם מהסה"ת דס"ל דסגי כשיכתוב במקום אחר ויעשה סימן מדקרי לה לגבי תפילין שלא כסדרן. הוא תמוה דהא אף כשתולה במקום החסר הוי שלא כסדרן שהרי כותב תיבה זו לאחר שכתב תיבה שאחריה. וראיתי שהגד"ה הקשה כן בסימן רע"ו. ונראה ליישב דברי הר"ן דהנה כתב הש"ך וש"פ שאם אפשר לגרור ולתקן באופן שלא יצטרך לתלות. יעשה כן. ומקורו מהירושלמי פ"ק דמגילה ה"ט. ולפ"ז עכצ"ל דהסה"ת איירי בגוונא שא"א לתקן באופן זה. וא"כ עכ"פ אפשר לתקן שלא יהא שלא כסדרן שיגרור התיבות שאחריה ויכתוב התיבה החסירה ביני שיטי ואח"כ יגמור הכתיבה, וע"כ צ"ל דסה"ת איירי בגוונא שצריך לתלות שלא במקומו כגון שבמקומו צר המקום לתלות. ולזה קרי לה שלא כסדרן. ושפיר מוכיח הר"ן מהסה"ת שמותר לתלות בס"ת שלא במקומו. אבל באמת לענ"ד כוונת הסה"ת דכיון שכתוב ביני שיטי לא מיקרי זה כסדרן. ואף שכתב תיבה דביני שיטי קודם תיבה שאחריה. מ"מ אין הכתיבה מסודרת וכ"כ הדבר שמואל סימן קנ"ד הובא בש"ת סימן ל"ב סקי"ז. ואין גוף הדב"ש ת"י. ויש להאריך בזה אי מיקרי זה שלא כסדרן ואכ"מ. עכ"פ דברי הר"ן ברורים שצריך לתלות באופן שיתחיל לכתוב במקום שהיה ראוי לכתוב תיבה זו בפנים. ולזה כתבו הפוסקים שלא יכתוב בין דף לדף אם דילג תיבה בסוף שיטה רק יכתבנו בסוף שיטה השנית. ודין זה מפורש במ"ס פ"ה ה"ח לפי הגהת הגר"א שם הטועה את השיטה אינו תולה מנגד השיטה אלא תולה כנגד הטעות. הרי מבואר שצריך לתלות ממש במקום הטעות. וע' שו"ת משאת בנימין שהיתה לו גירסא אחרת בזה. והעיקר כגי' הגר"א ע"ש. ונראה דלפ"ז אם צריך לתלות בראש שיטה יתלנה באופן שתתחיל קצת חוץ לדף כדי שיהא ניכר שצריך לקראה קודם התיבה שתחתיה. וזה יועיל כי היכי דלא נטעה לומר שזה שיטה בפ"ע. וכשהוא כותב ביני שיטי באמצע השיטה אין מקום לטעות. ועוד נראה דבאמצע השיטה מתחיל לכותבה כנגד ההפסק שבין תיבה לתיבה שתחתיה. ובזה ניכר שהתיבה דביני שיטי צריך לקרוא קודם התיבה שתחתיה. אבל כשתולה בראש השיטה נלע"ד שצריך להוציא קצת חוץ לדף כמש"ל. דהא קיי"ל דאף ב' אותיות שרי לכתוב חוץ לדף. והכא סגי במקצת אות ראשון. ולפ"ז בנ"ד שכתב תיבת כנען שוה לתיבת וידבר. מוכח שלא כתב זה לתלות. רק להתחיל שיטה חדשה. וכעין זה קיי"ל בפ"ו דפיאה מ"ג שהעומר שכנגדו מוכיח שהיא שורה אחרת. משמע שם דאף עומר אחד הוי הוכחה שהיא שורה אחרת. ויש לדחות ע"ש:
אכן נראה ראיה דשרטוט לא הוי הוכחה שהוא שיטה בפ"ע דהנה המרדכי פרק הקומץ הביא בשם ר"ש שנסתפק אי בעינן שרטוט שיהא קיים. או סגי שיהא ניכר רק בשעת הכתיבה. וקשה דהא מוכח דצריך שיהא השרטוט ניכר תמיד. דבלא"ה לא יהא חילוק בין הכתוב ביני שיטי לגוף השיטות. ויהא הכתוב ביני שיטי כתחלת השיטה וכפרשה פתוחה. ואם יצטרך לתלות שם גם בסוף השיטה. יהא כסתומה. וא"ל דודאי אם נמחק השרטוט צריך לעשותו מחדש. רק המרדכי מסתפק אם צריך לעשות השרטוט קודם הכתיבה באופן שיהא ניכר לעולם. דז"א דהא כתב הרעק"א סימן נ' דסגי כשיעשה מקודם שרטוט שאינו ניכר כ"כ ואחר הכתיבה יעשנו באופן שיהא ניכר לעולם ע"ש. ואיזה אחרונים כתבו להכשיר אם נמחק השרטוט אח"כ. וא"צ לחזור ולשרטט. ולפ"ז יקשה קושיא הנ"ל דבמה יהא ניכר פרשה פתוחה כיון שעיקר ההוכחה הוא מהשרטוט ולשון שירטוט נראה שהוא מלשון שריטה וזה מורה שהוא דבר שעושה רושם בעומק הקלף כמו שריטה בבשר]. והתשב"ץ שכתב בסימן קנ"ה שמה שאין שרטוטים בסוף העמוד מוכיח שאין זה לפרשה פתוחה רק שהעמוד הזה קצר משאר עמודים. צ"ל שדעתו שצריך שהשרטוט יהא קיים לעולם או שכוונתו שעכ"פ אין לפסלו כעת שניכרים השרטוטים שבשאר עמודים. וגם הלא כתב שם שצריך לתקנו. ורק כשא"א לתקנו כתב להכשיר כדי שלא לאבד ס"ת ע"ש. הרי מפורש בדבריו שאין לסמוך על השרטוט רק בשעה"ד כשא"א לתקנו. וכן לדעת הפוסקים דס"ל שא"צ שרטוט בכל שיטה רק מן הצדדים מוכרח שאין הוכחה מהשרטוט. כיון שכשר בלא שרטוט. וגם דבנ"ד י"ל ששרטט בשביל שהוצרך לתלות תיבת כנען שיהא הכתב מיושר. וגם כי אצלינו מנהג הסופרים לשרטט כל השיטה כשצריכים לתלות תיבה אחת. ומש"ל שההוכחה הוא ממה שהתיבה דביני שיטי מתחלת בשוה עם השיטה שתחתיה. הנה אף שמסתבר כן. קשה עלי לחדש דבר שלא נזכר בפירוש בפוסקים:
ולכאורה יש להביא קצת ראיה דהפסק שבין שיטה לשיטה מיקרי הפסק לענין פרשה פתוחה דהנה ודאי שההפסק להפרשה צריך להיות במקום שאפשר לכתוב עליו דאי אסור לכתוב שם. א"כ לא הוי הפסק. וכעין זה כתבו הפוסקים שאם נקרע במקום ההפסק לא מיקרי הפסק דהא לא חזי לכתוב עליו וכעין זה קיי"ל גבי שחוטי חוץ בזבחים (דף קי"ב) שאין חייב על ש"ח רק כשראוי להקריבו בפנים. והנה שם קיי"ל דכל דבר שאם עלה לא ירד חייב עליו בחוץ ע"ש (דף ק"ח וקט"ו) דזה מיקרי ראוי לפנים וע' תוס' יומא (דף ס"ג ע"א). הרי חזינן דאף דבר שכשר רק בדיעבד מיקרי ג"כ ראוי. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דאנן קיי"ל להכשיר כשאין הפסק בין של"ש כמלא שיטה. א"כ אם היה כותב שיטה שלימה ביני שיטי היה כשר בדיעבד. ממילא הוי הפסק לענין פרשה. וכן איתא בב"ב (דף צ"ז ע"א) שמה שכשר לנסכים בדיעבד מיקרי ראוי לנסך על המזבח ע"ש והא דבחולין (דף פ"ג ע"ב) משמע דהיכא שאסור לעשות אף שאם עשה עשוי מ"מ מיקרי אינו ראוי. דאיתא שם שאם שחט על המזבח מיקרי אינו ראוי ליתן עפר למטה דהוי מוסיף על הבנין או דהוי חציצה ע"ש. אף שאם היה נותן עפר למטה הוי שפיר כיסוי. הכוונה שם שע"י שהוסיף על הבנין או שיעשה חציצה יפסל קרבנו זה ע"ש ברש"י. ושוב א"צ כיסוי כיון דלא חזי לאכילה למ"ד שחיטה שא"ר פטורה מכיסוי. ויש להאריך בזה ואכ"מ כי בנ"ד נראה דלא דמי כ"כ. דמ"מ כיון דלכתחילה אסור לכתוב שם. ממילא אין כאן הפסק לשם פרשה. דהא הוכרח להניח שם מפני איסור כתיבה לכתחילה. וע' פמ"ג סימן ל"ב במשבצות סקכ"ו ובבני יונה סימן רע"ו ובפ"ת שם. משא"כ בשחוטי חוץ שגזה"כ הוא שכל שהיה כשר בפנים בדיעבד חייב עליו כשעשה זה בחוץ. דהא גם הכא הוא דיעבד. וכן בראוי לבילה י"ל דבעינן שיהא ראוי לכתחילה דבלא"ה לא מיקרי ראוי כיון דלא איירינן בעושה איסור ואקצר:
ולזה נראה בנ"ד שימחקו שתי שיטות שקודם תיבת כנען ויעשו מהם שלש שיטות כי יעשו האותיות רחבות קצת וגם יעשו הפסק יותר בין תיבה לתיבה. והשם שבשיטה השנית ישאירו כמו שהוא. ואף שיהיו אותיות השם גדולים בארכם יותר משארי אותיות השיטה. בכ"ז אין קפידא כמבואר בפוסקים שבדיעבד אין קפידא אם נמצאו איזה אותיות גדולות. וגם הא כתב המרדכי פרק הקומץ שבמקום שע"י תיקון נעשו איזה אותיות גדולות או קטנות. אין קפידא. כי הגרר מוכיח שנעשה זה ע"י צורך תיקון. והתיבות שאחר השם אף כי אין תועלת במחיקתם כי הלא לא יכתבו שם יותר מכפי שהוא כעת. בכ"ז יעשו האותיות קצרות קצת וכפי שיהיו האותיות שקודם השם ושבשיטה שקודם שיטה זו. ולא תהי שיטה זו חציה אותיות קצרות וחציה ארוכות. דמיחזי כמנומר. ואף אם יהא אפשר להכניס שם תיבת כנען אם יכתוב אותיות קטנות. נראה שאין כדאי לעשות כן כי כשכתוב תיבת כנען בראש השיטה ניכר יותר שהיא פתוחה. משא"כ אם יכתוב כנען בסוף השיטה לא יהא היכר לפתוחה. רק השרטוט שיעשה ביני שיטי. וזה אין ניכר, כ"כ כיון שרוב העמוד יש הפסק רחב בין שיטה לשיטה. וגם למה ימחוק בחנם תיבת כנען כיון שנכתבה בהכשר. והשורות הקודמות בלא"ה יצטרך למחוק כדי שיהיו עכ"פ איזה שיטות שוות בהפסק כזה. ויהא ניכר שההפסק לשם פרשה פתוחה. וכן ימחקו השתי שיטות שאחר תיבת כנען ויעשו מהם שלש שיטות וכנ"ל להרחיב האותיות וההפסק שבין תיבה לתיבה. רק השם שבשיטה ראשונה לא ימחקו וכמש"ל ובאופן זה יהיו שבע שיטות שההפסק ביניהם יהא שוה. ויהא שפיר ניכר הפרשה פתוחה. ועפ"ז יהא כשר לכ"ע אף לשיטת הסוברים דמלא שיטה בין שיטה לשיטה מעכב. דהא הכא יהא בז' שיטות הללו כמלא שיטה בין שיטה לשיטה. דהלא יעשה האותיות קצרות קצת. רק יעשם רחבות לרוחב העמוד. ובשארי שיטות שבעמוד יהא ג"כ כמלא שיטה ביניהם לפי שהכתב של שארי שיטות הוא יותר גדול. ורק ההפסק שקודם ושאחר שיטות הנמחקות לא יהא שוה רק לשיטה אחת שאצלו ולא להשנית. ובזה לא מצינו קפידא. וגם דבהניח יותר מכמלא שיטה לא מצינו פסול. רק אם יש שם כדי ב' שיטות דפסולה דהוי כפרשה פתוחה. ומה שימחקו השיטות שנכתבו בהכשר אין חשש כמבואר בפוסקים דשרי למחוק כדי להכשיר את היריעה. וכן כדי שלא יצטרכו לתלות את השם וכדומה. וכ"כ הריב"ש סימן ז' ותשב"ץ ח"א סימן קכ"ז בשם הרשב"א שמותר לגרור איזה שיטות כדי להכשיר היריעה. וכ"כ המשאת בנימין סימן נ"ו לחזק המנהג שעושים כן לכתחילה:
והנה איתא במ"ס פ"ה הל"ח גורר אחת וכותב שתים שתים וכותב שלש ובלבד שלא יגרור שלש. והכוונה שמותר לכתוב שלש שיטות במקום שהיו ב' שיטות וכמ"ש המ"ב שם וכ"ה בטוש"ע ס"ס רע"ט ע"ש. ונראה דבנ"ד אין חשש דהא השיטה שכתוב בה תיבת כנען אין בה גרר. ומפסקת בינתיים וא"כ אינו גורר שלש שיטות זו אחר זו. ומהכא יש להביא ראיה דאף שצריך בין של"ש כמלא שיטה. מ"מ א"צ שיהא שוה כן בכל השיטות שבעמוד זה. רק שבין כל שתי שיטות יהא ההפסק כפי אותה השיטה. וגם דסגי שיהי ההפסק כרוחב שיטה אחת מהסמוכות לההפסק. וכעין זה מצינו בכ"מ שבכל דבר שצריך שיעור סגי בהפסק כל שהוא שלא לצרף זה עם זה. ע' חולין (דף מ"ה) לענין ניקב הקנה ועוד בכ"מ. וע' פסחים (דף מ"ה) ולא דמי לנ"ד. וכ"מ לשון הברייתא שתים וכותב שלש. מבואר דאיירי שהשתים הם רצופות. ועוד דאי אף בסירוגין אסור הו"ל לפרש אם זה בעמוד אחד. או בכל הס"ת. ועכצ"ל דאיירי ברצופות. [ושיעור ג' שיטות י"ל משום דמצינו בשבת (דף קי"ד ע"ב) אשר פ"ה אותיות יש להם חשיבות של ס"ת שלימה כמו ויהי בנסוע ע"ש. ובמנחות (דף ל' ע"א) ובטוש"ע סימן רע"ב ס"ב קיי"ל דרוחב שיטה הוא כדי כתיבת ל' אותיות. וא"כ ג' שיטות הם לפחות כדי צ' אותיות. והוי כדי שיעור ס"ת, לזה אסרו לגררם ביחד. ואף דבשבת שם איתא דאף פ"ה אותיות מלוקטים יש להם חשיבות ס"ת. היינו התם שיש לפנינו ס"ת שלימה רק שנמחקו שאר האותיות. אבל הכא לענין גרירה אין איסור רק כשהם רצופים. ופ' ויהי בנסוע א"א לכתוב בפחות משלש שיטות לפי שסתומה לפניה ופתוחה לאחריה. לזה נקיט ג' שיטות. ולא נקיט פ"ה אותיות לפי שאפשר שיהו ג' שיטות שלא יהא בהם פ"ה אותיות. להכי נקיט לחומרא משום לא פלוג. ויש לדחות ואקצר]:
ולכאורה קשה מהא דאיתא במנחות (דף ל' ע"א) שלא ימעט הכתב מפני ריוח שלמעלה ולמטה ושבין שיטה לשיטה ופרשה לפרשה. אלמא שאין למעט אף לכתחילה בשביל זה. ומכ"ש בנ"ד שיאסר לגרור את הנכתב בהכשר. אבל ז"א דא"כ יקשה גם הא דבין פרשה לפרשה. דהא קיי"ל שאם לא עשה הפסק הפרשיות כדין. הס"ת פסולה ועכצ"ל הכוונה שלא ימעט הכתב בשביל זה. רק יכתוב כדרכו ויעשה ההפסק בשיטה השנית וכמ"ש הטור סימן רע"ג ובט"ז שם סק"ג. וא"כ גם על בין שיטה לשיטה הכוונה כן שיזהר שלא יבוא לידי כך וכ"כ הנימוקי יוסף ובט"ז שם וכ"כ הכ"מ בפ"ז מה' ס"ת הל"ה לדעת הרמב"ם. וכ"כ האשכול ה' ס"ת סימן י"ד שצריך לכוין שלא יצטרך למעט הכתב. אכן רש"י פי' במנחות שם שאם שרטט באמצע הדף ב' שיטות שאין ריוח כשיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח. משמע שיותר טוב לעשות האותיות שוה לכל הכתב אף שלא יהא הפסק כשיעור. ולכאורה י"ל שכוונת רש"י שיעשה שרטוט אחר שיהא בההפסק כשיעור. וכ"כ קצת מפרשים בסימן רע"ג בהא דריוח שלמעלה ולמטה שהכוונה שיעשה שרטוט אחר באופן שישאר ריוח כראוי. וע"ש בב"ח ופרישה. אבל ז"א דא"כ לא הול"ל לא ימעט הכתב. דאטו משום טרחת שרטוט אחר יהא מותר לשנות הכתב ועוד דלפ"ז יש חשש שיהי כעין פרשה פתוחה לדעת התשב"ץ וש"פ שהבאתי למעלה דשרטוט הוי הוכחה שהוא הפסק לפרשה. ולמחוק השרטוט א"א דהא כתבו הפוסקים סימן רע"ג שצריך לעשות שרטוט כעין חריץ שיהא קיים תמיד. ומוכח אוה שיותר טוב לעשות שלא יהי הפסק כשיעור. מלמעט הכתב. ולשיטת הפוסקים דס"ל דשיעור בין שיטה לשיטה מעכב אף דיעבד כמש"ל. צ"ל דמפרשים גם בזה כהנ"י והכ"מ שיזהרו שלא יבוא לידי כך. ובאמת הוא דוחק דמאי קמ"ל בזה. הא בלא"ה קיי"ל שצריך לעשות הכתב מיושר. ובדיעבד ודאי דשרי למעט האותיות כדי שלא לפסול הס"ת. דהא כתב מיושר אינו מעכב בדיעבד. ולזה נראה דהפוסקים הנ"ל לא גרסי הא דבין שיטה לשיטה. גבי הא דלא ימעט את הכתב. וכן ליתא זה ברי"ף ורמב"ם וטוש"ע. ואף ברא"ש נראה דל"ג לה. והוגה זה שם מהמעי"ט ע"ש. ולפ"ז י"ל דכל הנהו פוסקים שהזכרתי דל"ג לה אף דס"ל ששיעור ההפסק שבין שיטה לשיטה אינו מעכב. מ"מ ס"ל שמותר למעט הכתב בשביל זה. כי אם לא יהא שוה ההפסק שבין השיטות. יהא חשש להפסק פרשה פתוחה בין השיטות שיהא שם ההפסק יותר גדול. ואף שאין שם שרטוט. וכמש"ל דהא אין השרטוט מעכב בהפסק הפרשה פתוחה. וגם דהא הרבה פוסקים ס"ל שא"צ שרטוט בכל שיטה בס"ת. עכ"פ בנ"ד נראה דאף לפירש"י א"ש דכיון שצריך לעשות כאן פרשה פתוחה שמעכב בדיעבד. ההכרח לגרור השיטות הסמוכות כדי שבמה שיכתוב תיבת כנען בין השיטות יהא זה כפרשה פתוחה. וכבר הסכימו הפוסקים כדעת הרשב"א שמותר לתקן כשטעה בהפסק פרשה וכן קיי"ל בר"ס רע"ה. ולזה נלע"ד לעשות כמש"ל כדי שלא נצטרך לגנוז יריעה שלימה עם כמה שמות קדושים:
וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ב סימן ע"ט בנדבק רגל הא שבשם לצרף דעת הסוברים שהא דבוק הוא כשר. והקשה כת"ר דא"כ יהא אסור לגרור הדבק דהוי מוחק השם. תמיהני דהרי כתבתי שם מפורש דהיה מקום לאסור להפריד. ורק לפי שהדיבוק נעשה ע"י נפילת דיו ולא לשם קדושת השם. לזה שרי למחקו. והבאתי שם מהשאילת יעב"ץ ע"ש: