שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן צא
ע"ד שכתבתי בחיבורי ח"ג ס"ס ע"ז להקשות על הח"ס שכתב בסימן קע"ח דבדבר הבטל ברוב יהא אסור משום הקריבהו נא לפחתך. והקשה כבודו דהא מצינו ביו"ד סימן ק"ד גבי שמן שנפל בו עכבר שכתבו הרבה פוסקים שאם אין בו ששים והוא אסור באכילה. אזי אסור להדליק בו בביהכ"נ משום הקריבהו נא וגו': ואם יש בו ס' שרי להדליק בו כיון שמותר באכילה. אלמא שבדבר איסור קרינן ג"כ הקריבהו נא. הנה לפי הבנתו יקשה ממשנה מפורשת סוף תרומות שמותר להדליק בביהכ"נ בשמן של תרומה טמאה. וקשה דכיון דאסור באכילה יאסר משום הקריבהו נא. וכן קשה מהא דאיתא בשבת רפ"ב שאין מדליקין בשמן קיק משום שאינו נמשך אחר הפתילה כדאיתא שם בסוגיא בטעם פסול השמנים. ובירושלמי שם מפרש דקיק היינו קאת. והוא עוף טמא כמפורש בתורה. וקשה דתיפוק לי' דאסור לדבר מצוה משום הקריבהו נא. וגם דהא איתא שם דשמנים האסורים לשבת מותרים לנר חנוכה. וקשה דמ"מ יאסר שמן קיק משום הקריבהו נא וע' או"ח סימן תרע"ג באחרונים בשם שע"א סימן ל"ח לענין חמאה אסורה אי כשירה לנ"ח. ולא הוזכר בזה טעם דהקריבהו נא. וכן גבי אתרוג בסוכה (דף ל"ה) דפליגי אם בעינן היתר אכילה. ולא אמרינן דבאתרוג אסור באכילה יאסר משום הקריבהו נא. ולזה נראה ברור דרק בעכבר אסרו שהוא דבר מאוס. ורק הט"ז ס"ל שם שאם יש ס' הרי נתבטל טעמו. ותו לא מיקרי מאוס. והש"ך ס"ל שם דמ"מ הוא מאוס. אבל בשאר איסורים לא שייך זה. שוב ראיתי בפמ"ג במ"ז שם סק"ד שכ"כ להדיא והביא ג"כ ראיה מהא דנ"ח מחמאה אסורה וכמש"ל. ודברי הח"ס קשים. וע' ע"ז (דף מ"ז ע"א) דבשל עכו"ם מיקרי ג"כ מאיס. וע' חיבורי ח"ב סימן ז' וח"ג סימן נ"ט בזה:
אכן כאשר עיינתי כעת בדברי הח"ס ראיתי שי"ל שאין כוונתו משום הקריבהו נא ממש. רק כוונתו לדמות כמו דכתיב שם נוכל ויש בעדרו זכר וגו'. הרי שמי שיש לו מובחר ואינו מביאו הוי בכלל הקריבהו נא. ה"ה הכא כיון שיש לו ס"ת כשירה לגמרי וקורא בס"ת שיש בה חשש פסול עובר על הקריבהו נא. וכ"נ שם בדבריו בד"ה והנה ס"ת שמעתיק כל הפסוק ע"ש. ובכ"ז הוא דחוק דלא דמי אהדדי ואקצר: