אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק יורה דעה › סימן פה

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן פה

סימן פד

ע"ד אשר אירע בעירם כי אחרי פטירת הרב הגאב"ד דמחנם ז"ל. קמו איזה אנשים לבחור לרב את חתנו. ויש אשר יאמרו כי כן בקש הרב המנוח ז"ל כי יקחו אותו לרב. והם כתבו כי בניו כותבים בשבת ואוכלים טריפות. וגם הוא בעצמו אינו נזהר בכמה עבירות חמורות לא אזכירם הנה מפני הכבוד. וחפצים לשמוע דעתי אם יש מקום אשר עדת ישראל יקבלו איש כזה לרב והנה בקבלת רב ומורה כתוב בתורה בפ' יתרו שצריך שיהיו יראי ד' ושומרי מצוה יותר מכל העם. באשר הרב הוא למופת לכל העם אשר תחת דגלו. כי אם יעשה הרב איזה דבר קטן. יוסיף ההמון לעבור על איסורים חמורים. והרי הוא חוטא ומחטיא את הרבים. וברבנות העיקר הוא שיהא ירא שמים אף שאינו גדול בתורה כל כך. וזה לשון השו"ע יו"ד סי' רמ"ג ס"ג ת"ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים. הרי הוא ג"כ כקל שבציבור כי אף שאפשר שעושה כדין ואינו עובר על דין גמור. בכ"ז הוא גורם להחטיא את הרבים שהם יקילו יותר בראותם שהוא מזלזל במצות. וכן אמרו בש"ס בכ"מ אדם חשוב שאני. ופירש"י לפי שהכל מסתכלים במעשיו ולמדים ממנו. ולשון הרמב"ם פ"ב מה' סנהדרין שהדיינים צריך שיהיו גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשים את יצרם עד שלא יהא להם שום גנאי ולא שם רע. ובח"מ סי' ח' מפורש בסמ"ע שם שדיין שאינו הגון במעשים אסור למנותו אף שכולו מחמדים ויש בו שאר טובות. והמעמיד דיין שאינו הגון מפורש בש"ס דהוי כמעמיד אשרה אצל המזבח. ובברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ג כתב שת"ח שמחלל השם מעבירין אותו. וע' שו"ת ח"ס חח"מ סי' קס"ב ומהר"מ שיק סי' ר"כ ויהודה יעלה א"ח סי' ל"ה ל"ז כמה הרעישו והחמירו שלא למנות לרב את מי שמיקל בדברי חז"ל ומזלזל במצות:

ובנ"ד אם כנים הדברים הגדיל לעשות ותעל צחנתו במסרו בניו לבית הספר לכתוב בשבת ובעצמו חתם ע"ז שמסכים ע"ז. מה יש לקוות מאיש כזה שידריך את אנשי העיר בדרכי התורה והיראה אחרי אשר גם את בניו מוליך בדרך חושך ולא אור. אשר מוטל ע"פ דין עליו לחנכם בדרך התורה והוא נענש על מעשיהם. וזה כל עמל איש שיהיו לו בנים כשרים ויראי ד'. ואיך ידריך את אחרים כראוי. ואף אם יאמר לאחד שיתנהג כראוי. ישיבו לו טול קורה מבין עיניך. וכן מה שנתבאר במכתבם שהוא מלעיג על דברי חז"ל. א"כ הוא אפיקורס גמור כמפורש ר"פ חלק. ואוי לאותה בושה אשר קהל נכבד כעירם יכתירו בכתר הרבנות איש כזה אשר הוא גרוע מכל אדם בישראל:

ואשר יש מי שאומר שחותנו בקש שיקחוהו לרב. הנה לבד כי א"א להאמין אשר חותנו ז"ל לא יכיר את מעשי חתנו ויצוה לקחת איש כזה לרב. ועד אחד אינו נאמן להוציא לעז על אותו צדיק שיאמר דבר כזה וכדאיתא בפסחים (דף קי"ג) שעד אחד אסור להעיד על חבירו בדבר איסור ולוקה על שמוציא ש"ר על חבירו. ומכ"ש להוציא לעז כזה על אדם גדול וצדיק בודאי שאסור להאמין לדברי עד אחד. ואף במלתא דרבנן ובשב ואל תעשה קיי"ל בפסחים (דף ט') ובכ"מ דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן. ומכ"ש בדבר גדול כזה ובקום עשה שייעץ את הרבים לעשות דבר שיביא שואה ח"ו על כל אנשי העיר:

ואף אם היו שני עדים מעידים שהרב ז"ל צוה כן. בכ"ז אין מחויבים הצבור לשמוע בקולו בדבר כזה. דאף אב שמצוה לעבור על ד"ת מפורש בב"מ (דף ל"ב) ובקדושין (דף ל"ב) שאסור לשמוע בקולו. ומכ"ש רב שצוה לעבור על ד"ת. והא דקיי"ל מצוה לשמוע דברי חכמים הוא רק כשמצוה לעשות גדר וסייג למצוה. אבל לא לדבר עבירה ח"ו. וכן בהא דקיי"ל מצוה לקיים דברי המת כתב הרמב"ם בפ"ט מהזו"מ שבמקום איסור אין מצוה לקיים דבריו. ולזה אף אם כנים הדברים אסור לשמוע לדבריו וגם כי יש לנו לדונו לכף זכות שאפשר לא ידע את רוע מעשיו ואולי רימה אותו באיזה דברים. ומאהבת אב לבנו וחתנו כבנו. האמין לדבריו ולא התבונן בדרכיו. ואילו היה יודע כל כך כפי שיודעים אחרים. בודאי לא היה מבקש את זאת:

וכן מצד ירושה אין שייך לדון בזה דאף לשיטת הפוסקים הסוברים שיש ברבנות דין ירושה ושגם בחתנו יש דין זה בכ"ז הא קיי"ל דבעינן שיהא עכ"פ ממלא מקומו ביראת חטא כדאיתא בכתובות (דף ק"ג). אבל לא להקים למורה איש אשר אין בו יראת שמים ומלעיג על דברי חז"ל ומחנך בניו לפרוק עול תורה ולחלל שבת ולאכול טריפות. וגם כי הוא בעצמו לא הניח תפלין זמן כביר ולא עשה סוכה כמה שנים. אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה אשר לאיש כזה יקראו רב. וכ"כ הרמב"ם פ"א מה' מלכים ה"ז. והוא שיהא הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינוין שבישראל. וכ"כ בפ"ד מה' כה"מ ה"כ רק שם הלשון אינו מדוקדק כ"כ שכתב שיהא ממלא מקומו בחכמה או ביראה אע"פ שאין כמותו בחכמה. דמשמע דסגי חכמה בלא יראה. וז"א וכמ"ש בה' מלכים. ונראה שהוא ט"ס וצ"ל בחכמה וביראה או ביראה אע"פ שאינו כמותו בחכמה. וזה מתאים ללשונו בה' מלכים. ונראה שהוצרך לכתוב שיהא ממלא בחכמה וביראה. דהיכא דיש לו שני בנים תאומים אחד ממלא בחכמה ויראה. ואחד ביראה לחוד. מעמידין את הממלא בחכמה וביראה. אבל אם אחד מהם גדול בשנים הוא קודם אף שאין ממלא רק ביראה כדאיתא בכתובות (דף ק"ג). והרמב"ם שם סמך על מש"ש מקודם שהבן הגדול קודם לקטן ע"ש. עכ"פ חזינן שאם אין בו יראת שמים בטלה דין ירושתו אף אם הוא חכם גדול. וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' ת"ת ובש"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ח שאם הרב אינו הולך בדרך טובה אף שחכם גדול הוא אין למדין הימנו וע"ש בש"ך ואכמ"ל ואף אותם שכבר חתמו על כתב שלו. חלילה להם לקבלו לרב כי הכתב אין בו ממש וחתימתם בטילה. וקשר רשעים אינו מן המנין. וגם בירבעם איתא בפ' חלק שחתמו לו כתב שיעבדו ע"ז ובכ"ז צווחו הנביאים שלא יעבדו עכו"ם. וחלילה לומר שהכתב יועיל להתחייב לעשות נגד דיני התורה אשר כבר אנחנו מושבעים ועומדים מהר סיני לקיימם ולשמרם כאישון עינינו וזה כל חיינו:

לזאת אחי ורעי אל נא תרעו וחלילה לכם לקחת איש כזה לרב ומורה. וגוזרים אנחנו על כל איש מישראל שבעירם בכח התורה הקדושה שלא להשתתף בדבר הרע הזה להקימו לרב להם ולהעמיד אשרה אצל המזבח ומכשול ואבן נגף להרבים. ואף אם יהיה ראוי לכך אסור לעשות בשביל זה מחלוקת בעיר אחרי אשר הרבים בחרו להם רב גדול אחד וצדיק מתנהג ביראת ה' ככל ת"ח הקדושים בישראל מאז ומעולם. ואף אם רק מקצת מזה אמת. די בזה להתרחק מכיעור כזה. ולמה לכם להבעיר אש זרה בעירכם אשר תכלה את נפשכם ואת נפש בניכם עד היסוד. ואני מובטח אשר כל איש אשר לא כבה עדיין בלבו זיק יהדות ישמע לדברינו. ולא ישית ידו את פושעים. וכל העובר על דברינו. תרבץ בו האלה הכתובה בתורה. ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. ודרשו בירושלמי על מי שאינו מקים את דת היהדות על מכונה. ומכ"ש מי שמסייע להעמיד איש כזה אשר בסיבתו יהרסו כל דיני התורה. כי העם ילמדו ממעשיו וכל השומע לדברינו תבוא עליו ברכת טוב. וכ"ז אם כנים הדברים אשר כתבו. אבל אם שקר הדבר אזי ממילא מובן כי דברי אין להם מקום:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה