אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק יורה דעה › סימן פג

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן פג

סימן פב

וע"ד שחתמו על הכתבים נערים. כבר בארתי בחיבורי ח"א סי' ל"ה שאין מצרפין לרוב דיעות רק מי שנושא בעול הקהילה. ומצינו בש"ס אף לענין שאר דברים שגדול וסמוך על שלחן אביו קטן הוא. וע' בחיבורי שם סי' ל"ו לענין מי שא"צ לאותו דבר אם מצרפים דעתו. אך אין זה שייך לנ"ד להחתים נערים. וכמובן. וגם כי לא נהגו לצרפם. ובענין כזה העיקר הוא המנהג וגם כי הוא בזיון להציבור שיצרפו נערים. שהרי הציבור הם בזה כדיינים לדון על הענין שעוסקים בו כמבואר בחיבורי שם סי' ל"ה ושם סי' ל"ו נתבאר ג"כ לענין בני הכפרים שמצרפים דעתם אם הם נושאים בעול עם אנשי העיר יעו"ש. ובכ"ז מה שלא קראו אותם לאסיפה אינו גורם ביטול להסכם האסיפה. כי בזה הולכים אחר המנהג ואין המנהג לקראם לאסיפה. והטעם שלא יוכלו לתקן שום דבר באשר יומשך הדבר עד שיבואו בני הכפרים. וכן בארתי בחיבורי שם סי' ל"ה שאם אחד לא היה בביתו ג"כ אינו מעכב ע"ש. ומה שיש מן החתומים שהם אנוסים מצד שיראים ממנו. אם יגידו כן לפני ב"ד. ודאי שאין מצרפים דעתם. דהא קיי"ל שצריך שיגיד דעתו לש"ש. ולא שיקבל שוחד. או בשביל איזה נגיעה וכמ"ש ג"כ הנו"ב שנוגע בדבר אינו מצטרף יעו"ש בחיבורי ובזה לא שייך כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דזה הוי רק גזה"כ בעדות. אבל לא בשארי דברים. וגם סברא דאין אדם משים עצמו רשע לא שייך בזה. דידוע אשר רוב בנ"א אין יודעים שיש איסור בדבר להסכים על איזה דבר של רבים בשביל שיצמח לו טובה מזה. ובכה"ג דעבידי למיטעי יכולים גם עדים לחזור בהם כדקיי"ל בח"מ סי' מ"ג ס"ח וע' חיבורי ח"א סי' ק"א בזה. וגם דכשבא לעשות תשובה ולתקן את עותתו לא שייך זה. וכמבואר בפוסקים וע' תוס' ב"מ (דף ג' ע"ב). ואין בזה חזרה בשכירת הרב שחתם עליו. כי כל זמן שאין חתומים עליו רוב דיעות אין בכתב זה שום ממשות ויכול כל אחד לחזור בו. וגם יש לדון שצריך שיקבל הרב הכתב לידו או שיתחיל בעבודה. ואקצר בזה כי בנ"ד א"צ לזה:

ומה שחתומים קרובים כבר נתבאר בחיבורי ח"א סי' ל"ו שקרובים אינם מן המנין שהרי הם נוגעים בדבר. והנראה דאף אותם שאינם פסולים לעדות. מ"מ מיקרו נוגעים לענין זה כי ידוע שכל אחד נוח לו שיהא הרב דמתא ממשפחתו כי נ"מ לו זה בכמה ענינים הן לענין כבוד המשפחה הן לענין שיוכל להתראות עמו בכל עת ולהתיעץ עמו. וכן כמה פעמים יוכל לעשות לו טובה באיזה ענינים אצל אנשי העיר. ואף דבדיין קיי"ל בסי' ז' ס"ט שאין פסול רק הפסול לעדות. מ"מ בנ"ד נלע"ד דאף קרובים הכשרים לעדות מיקרו נוגעים בדבר דחזינן זה מעשים בכל יום שכל שהוא קצת קרוב לו מתאמץ להכניסו לעירו לרב. וקרוב לומר דבענין כזה פסול אף לעדות. לא מצד קורבה רק מצד נגיעה. דהא חזינן בב"ב (דף מ"ג) ובטוש"ע סי' ל"ז שפסול לעדות משום סברא דהשני נוח לו והראשון קשה הימנו. וכ"ש הכא שנוח לו שהרב דמתא יהא קרובו. וגם דהעולם תופסים זה ליחוס משפחה כשיש לו קרוב שהוא רב. וזה ודאי מיקרי נגיעה כנ"ל:

וגבול הקורבה לענין זה לכאורה היה נראה דהוי עד רביעי ברביעי כעין הא דקיי"ל לענין גט בסה"ג ס"ב שאסור לכתחילה ליקח עד או דיין שהוא רביעי ברביעי עם האיש או האשה. אלמא שזה נקרא עדיין בשם קרוב שיש לחוש עליו. וכעין זה כתב הח"ס בחח"מ סי' קכ"ז שאם אמר אחד נכסי לקרובי יש לדון דמיקרו קרובים עד רביעי ברביעי ע"ש אכן העיקר נראה בזה שהוא לפי ראות עיני ב"ד שכל מי שהוא ממשפחה זו ונקרא על שם משפחה זו. הרי הוא נוגע בדבר כי הלא יתפרסם שהרב הוא ממשפחתו. אבל אם אין מפורסם שהוא ממשפחה זו הרי כבר נתרחק ואינו נוגע בדבר. ובכ"ז כדי לתת גבול לדבר נראה לתפוס כמש"ל מדיני גט. וגם דאפשר אחר שיתמנה יתקרב אל הרב ויפרסם בעצמו שהוא קרובו. ולפ"ז גם מחותנו מיקרי נוגע בזה דהא בגט מבואר שם שאסור לכתחילה להיות עד. ובח"מ סי' ל"ג ס"ו מבואר שמחותנים פסולים לדין זה לזה. והכא כבר בארנו בחיבורי שם שדינם כדיינים לצרכי ציבור. ובכ"ז נראה שלא נתבטל כל הכתב בשביל זה שנמצא שם קרוב. דודאי אין דנין בזה דין נמצא קרוב או פסול דהא אינם דיינים גמורים. ואף בדיינים גמורים נסתפק המל"מ בפט"ז מה' עדות אם נמצא אחד קרוב וע' תומים סי' מ"ו סקכ"ח ובנתיבות סי' ל"ו בזה. ומכ"ש הכא דודאי אין שייך זה. ואם נבוא לבטל בכגון זה לא יבואו לעולם לידי הסכם. ויש להביא לזה ראיות מדברי הפוסקים. אך ההכרח לקצר:

וכ"ז כשהשקלא וטריא אם נכון לקחת את הרב הזה או לא וכדומה שדנין באסיפה אם הוא טובת הציבור. אבל כשיש לפניהם שני רבנים או שוחטים. אשר ידוע ששניהם שוים ושניהם ראוים להתקבל לעירם. ויש אנשים שרוצים בזה ויש שרוצים בזה. שבארנו בס"ד בחיבורי שם דגם בזה אזלינן בתר רוב דיעות אך מטעם אחר יעו"ש. וא"כ בכה"ג נראה שמצרפין גם דיעות של קרובים. דכיון שא"צ לזה לשיקול דעתם אם הוא טובת הציבור. רק צריך לדעת איך הוא רצונם מצד שגם הם שותפים בצרכי העיר כמ"ש בחיבורי שם. ממילא ודאי שמצרפים דעת הקרובים. דלפסול משום נגיעה שייך רק כשצריך לזה שיקול הדעת וכמובן. ואשים קנצי למילי מרוב טרדותי:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה