שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן פב
כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מרדכי נ"י רב בק' זיראוויטש.
ע"ד עיר אחת שהיו שם שני רבנים אחד לאשכנזים ואחד לספרדים. ובאשר הרב דאשכנזים היה רצוי מאוד לאנשי העיר. לזה היו רוב שאלות וד"ת וגיטין של הספרדים ג"כ אצל הרב דאשכנזים. גם כי הרב דספרדים היה מונע א"ע מכל שאלה שצ"ע ולא סידר גט בלעדי הרב דאשכנזים. ועתה שחל"ח הרב דספרדים. ובאשר בעיר אין כ"א כשני מאות בתים ומצב הפרנסה דחוק. לזאת הסכימו רוב הספרדים לקבל עליהם לרב את הרב דאשכנזים למען לא יצטרכו לפרנס שני רבנים ושלא יהיו שני כתות וצדדים בעיר אשר מתהוה מזה מריבות ולא יוכלו לתקן בעיר שום דבר טוב כי מה שזה בונה זה סותר. וגם כי יוכל הרב האחד לחיות בריוח מעט. אבל יש שם אחיו של הרב הספרדי שהוא סוחר ודעתו היתה שיקבלו רב מיוחד לספרדים וכן דעת כל משפחתו שבעיר ועוד איזה אנשים באמרם שהרב ידרוש לפניהם חסידות. אבל הרוב אומרים שמעולם לא היה כן שהרב שלהם ידרוש להם חסידות. ועוד כי מצב העיר דורש שיהי להם רק רב אחד. והנה נתאספו ועשו כתב להרב דאשכנזים. ואחיו של הרב הקודם לא היה אז בביתו. ובבואו ונודע לו את אשר נעשה בעיר עשה כתב רבנות עבור רב אחר והחל לאסוף חתימות עליו. אבל מעט היו אשר אתו. וכאשר ראה שלא יוכל לקחת רב אחר. עשה כתב רבנות על עצמו שהוא יהיה להם לרב. ואף שמקודם אמר שהוא אינו יכול להיות רב. בכ"ז אומר עתה שהוא יורש חזקת הרבנות. ולע"ע יקח רב במקומו ולכשיפנה מעסקיו ילמוד מה שצריך לרבנות ויהי לרב בעצמו. ורוב הספרדים טוענים שאין לו דין חזקה אחרי שכבר סילק א"ע מחזקה זו שאמר שאינו רוצה ואינו מוכשר לכך ושצריך רב אחר. וכבר עשו כתב רבנות להרב דאשכנזים ונתנו לו וכבר התחיל הרב הלז באומנתו. ועוד כי הוא אינו ראוי לכך במדותיו שלפי דבריהם יש לו מדות מגונות. וגם מי יודע אם יוכל להגיע בלימודו למדריגת רבנות. וגם כי טובת העיר הוא שיהיה רק רב אחד. ועל הכתב שלו חתומים קרוביו קצתם פסולים לו לעדות וקצתם כשרים לו לעדות. וגם יש שחתמו באונס מצד שקשורים עמו בעסקים והפחיד אותם. וגם חתמו על הכתבים נערים שאין להם אשה ובנים ושום עסק. וכן חתמו על הכתב מאנשי הכפרים השייכים להעיר. וחפץ כת"ר לדעת את דעתי בזה. והנה טרם שאבוא לגוף השאלה אבאר בע"ה מה שנלע"ד בגוף דיני ירושה בזה. וממילא תתבאר השאלה שלפנינו. ובאשר עלי להשיב כעת כמה תשובות למעשה. אשיב את הנלע"ד בזה בלי פלפולים:
הנה הרשד"ם חי"ד ס"ס פ"ה והובא במג"א סימן נ"ג סקל"ג ובשם הע"מ כתבו שבמינוי הבא מכח התורה אין בהם דין ירושה. ואף שמפורש בספרא וספרי וברמב"ם פ"א מהל' מלכים ה"ז שכל המינויים שבישראל הם ירושה לבניו אחריו ויליף לה בספרי פ' שופטים מקרא דמקרב ישראל. היינו רק מינויים של שררה דומיא דמלך וכה"ג. אבל מה שבא מכח התורה אין בזה דין ירושה וכדאיתא ביומא (דף ע"ב ע"ב) שכתר תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. והחזיק בדבריהם בח"ס חא"ח סימן י"ב י"ג. והנה לענ"ד דבריהם צ"ע טובא דמנ"ל לחלק במילתא דאורייתא דדרשינן בספרי כל שבקרב ישראל. וגם נשיאות שבא"י דמצינו בכתובות (דף ק"ג) שהיא ירושה לבניו הוי ג"כ רק מכח התורה כדאיתא בסנהדרין (דף ה') שהנשיא מזרעו של הלל אינו אלא מחוקק ללמוד תורה ברבים. ונראה שהע"מ הרגיש בזה שהרי כתב המג"א שם בשמו שרק מנשיאות הלל ואילך נהגו שתהא הנשיאות ירושה מפני שהיו מזרע דהמע"ה. ואין ספר ע"מ ת"י. ובח"ס שם הביאו ביתר ביאור שנהגו זה שיהי לבית דוד כעין חק המלוכה. ולענ"ד אינו מספיק דהיכן מצינו שתיקנו כך וכל כה"ג הו"ל לפרושי. ובפרט דבכתובות שם מייתי קרא על הא דרבי. והו"ל לאתויי מקודם עיקר התקנה שתיקנו שהנשיאות יהא דינו כמלוכה לענין ירושה:
והא דיומא שכתר תורה כהפקר כל הרוצה ליטול יבוא ויטול הכוונה שם דכתר כהונה ומלכות ישנם בירושה ודאי לפי שכל אדם מישראל אם הוא רק ירא שמים הוא ראוי למלוכה וכדאיתא בהוריות (דף י"ג) שלזה חכם קודם למלך לענין פדיון לפי שכל ישראל ראויים למלכות. ורק ירא שמים בעינן כמ"ש הרמב"ם פ"א מה"מ. וכן כל כהן יכול להיות כה"ג. וכמו שהיה בבית שני כה"ג שאינן בני תורה כדאיתא ביומא (דף ט') וכן איתא בהוריות שם שאפשר שיהי כה"ג ע"ה. ולזה הם באים בירושה בלי ספק. אבל חכמת התורה אין זה תלוי אם לא נתן לו ד' לב להבין. ורק קיי"ל יגעת ומצאת תאמין כדאיתא במגילה (דף ז'). ואיתא בברכות (דף ס"ג) שהתורה מתקיימת במי שממית א"ע עליה ומקיא חלב אמו ע"ש. ולזה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול שיעסוק הרבה בתורה ויזכה לזה. ואין הכוונה שם על המינוי הבא מכח התורה. רק על עצם החכמה בחכמת התורה. וכ"כ במאירי על יומא שכל הרוצה להתחכם בתורה יבוא ויטול ע"ש. וכל מי שהוא חכם הכל מכבדים אותו כמ"ש אין כבוד אלא תורה. וכן מייתי שם הש"ס עלה קרא דבי מלכים ימלוכו. ועכ"פ אין שייך בתורה שתהא ירושה. ואדרבה אמרינן בנדרים (דף פ"א) שע"פ רוב בני ת"ח אינם ת"ח כדי שלא יאמרו שירושה היא להם (וזה צריך ביאור מהא דאיתא בב"מ (דף פ"ה) שהתורה מחזרת על אכסניא שלה וע"ש בר"ן ואכמ"ל בזה] וביומא שם לא איירי כלל לענין המינויים שמכח התורה. דאיך שייך במינוי על הציבור לומר שכל הרוצה יטול הלא זה תלוי בדעת הציבור כדאיתא בברכות (דף נ"ה):
ומה שהביא הרשד"ם שם מדברי התה"ד בסימן קכ"ח. לענ"ד אינה ראיה דהתה"ד כתב שם שאם אחד מחזיק ישיבה ועביד שררותא דמתא יוכל חכם אחר לקבוע ישיבה לסדר גיטין וקדושין. כי התורה היא הפקר וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול אבל כשקבלוהו הציבור עליהם למנהיג ודאי לא יוכל אחר לבוא במקומו. כי בלא הסכם הציבור בודאי אסור כמפורש בברכות (דף נ"ה) שאין ממנים פרנס אא"כ נמלכים בציבור. והציבור ג"כ אין יכולים למנות עליהם אחר דזה הוי הורדה ופגם להראשון וקיי"ל מועלין בקודש ולא מורידין. וכעין הא דאיתא בחולין (דף ס') אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וכן איתא בברכות (דף כ"ח ע"א) גבי ר"ג וראב"ע שאם יהיו שוים אתי לקנאות זה בזה. ומזה קשה על המת"כ בב"ר פצ"ח שפירש שתיקנו שר"י ור' לוי ידרשו כל אחד בשבת אחד ע"ש. וע' ירושלמי רפ"ה דסוכה ובק"ע שם. וי"ל דהתנו מתחילה שאני ודוחק. וכן קיי"ל ביומא (דף י"ב) שאם אירע קרי לכה"ג ושימש אחר תחתיו כל דין כה"ג על השני רק אינו משמש משום איבה. אף שהרי הוכרחו למנותו בשעה שאירע פסול בראשון. ומכ"ש שלכתחילה אין ממנים שני לגרום איבה וקטטה. וכ"כ בשו"ת רד"כ בית י"ח שאם נתמנה אחד לרב אסור לאחר לנהוג שם רבנות ג"כ ע"ש. וכעין זה איתא בסנהדרין (דף ה') שלא נתן רבי רשות לרב להתיר בכורות בשביל כבודו של רב"ח שנתן לו מקודם רשות על זה. הרי שאם יעשה עוד אחד שוה לו מיקרי זה פחיתות אכן לפי פירש"י שם יש לדחות]:
והא דאיתא בברכות (דף כ"ח) שלא העבירו את ראב"ע משום דאין מורידין בקודש. ומ"מ תיקנו שם שר"ג ידרוש שתי שבתות וראב"ע שבת אחת. ומשמע מזה שמינוי שני לא מיקרי הורדה. נראה דשם לא הורידו את ר"ג לגמרי. רק לשעה בשביל שהשתרר ביותר על ר' יהושע. וכוונתם היתה שיפייס את ר"י וידע שצריך לכבד את גדולי הדור. ולכן כשנתרצה ר"י שב לגדולתו. רק בכ"ז לא הורידו את ראב"ע לגמרי. ולפי שראב"ע לא דרש עדיין רק שבת אחד. לזה קבעו שזה ידרוש אחת וזה שתים. דבאופן זה יהא נראה כאלו לכתחילה נתמנה ראב"ע על אופן זה. דבאמת הרגישו הכל שראב"ע מתמנה רק לפי שעה וכמש"ל. ודינו ככהן המשמש במקום הכה"ג כשאירע בו קרי. שראשון חוזר לעבודתו. ומ"מ גם השני הוי כה"ג משום שאין מורידין בקודש כדאיתא ביומא (דף י"ב). ורק שם אינו משמש ככה"ג משום איבה מפני שא"א לחלק ביניהם את העבודות המיוחדות לכה"ג כגון ביוה"כ. אבל בהך דר"ג שהיה אפשר לחלק ביניהם. לא חששו לאיבה. ובזה מבואר הא דאיתא שם שאמרה אשת ראב"ע לו דלמא מעברין לך א"ל לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא והדר ליתבר. וקשה דהו"ל להשיב לה שאין מורידין בקודש כדאיתא שם עלה. ורש"י מייתי שם גירסא שכן השיב לה באמת. וכתב רש"י דלא גרסינן לה. והוא תמוה. ובתוס' רי"ח והרא"ש קיימו באמת גירסא זו אבל לפמש"ל א"ש לפי שהעברת ר"ג היתה רק בשביל כבוד ר"י. והיה מובן ממילא שההעברה הוא רק לשעה עד שיפייס את ר"י. וכמו שאמר אח"כ ר"ע כלום עשינו אלא לכבודך. ולזה חששו שיעבירוהו ולא יחושו להא דאין מורידין לפי שניכר שנתמנה רק לשעה. והוצרך ראב"ע להשיב לה לישתמש וכו' ודחק זה לרש"י משום דלגירסא הישינה גרסי ודלמא עניש לך א"ל לישתמש וכו'. וזה קשה דהא כבר אמר הש"ס דלא מצי עניש ליה משום דהוי עשירי לעזרא. וגם מה תשובה היא זו לישתמש. וכי מי זה האיש שיחפוץ בכבוד שעה אחת ושיענש אח"כ. והא דכסא דמוקרא הוי רק שנשבר הכוס אבל לא שיפסיד עי"ז כל אשר לו. לזה מחק רש"י גירסא זו. ומ"מ בתר הכי לא הורידוהו משום דס"ל דאף כשמינוהו לשעה שייך ג"כ אין מורידין וכמו גבי כה"ג כנ"ל [ובזה יש ליישב הא דאיתא שם גמירי מעלין בקודש וכו'. וקשה הא במנחות (דף צ"ט) יליף לה מקרא. שוב ראיתי שבגליון הרגיש בזה. ולפמש"ל י"ל דמקרא ידעינן רק כשנתמנה לגמרי. לזה איצטריך הלכתא דשייך זה אף בנתמנה לשעה]. שוב ראיתי במהרש"א שם שכתב ג"כ הסברא שחששו שיעבירוהו בשביל שידעו שאם יתפייס ר"ג עם ר"י יחזירוהו לגדולתו ע"ש. ועכ"פ לזה לא היתה הורדה מה שמינו גם את ר"ג. לפי שהורדת ר"ג לא היתה הורדה מוחלטת כנ"ל. ועוי"ל לפי שהיה ר"ג מזרע דוד. לזה היה מותר למנות עמו את ר"ג וכעין מ"ש הראב"ד ספ"א מה' מלכים:
והנה הרמ"א כתב ביו"ד ס"ס רמ"ה להדיא שאף אם קבלוהו הקהל עליהם לרב בכ"ז מותר לאחר להחזיק שם רבנות לכל דבר. והוא שלא כדברינו למעלה. אבל דבריו תמוהים לענ"ד דהא מקורו שם מהתה"ד סימן קכ"ח ומהרי"ו סימן קנ"א. ובתה"ד שם לא נזכר כלל שקבלו הקהל את הראשון לרב ושו"ת מהרי"ו אינו ת"י אבל הובא בד"מ שם סי' רמ"ה ומפורש שם להיפך דרק אם החזיק בעצמו ברבנות ולא קבלוהו הקהל אזי מותר לאחר לנהוג שם ג"כ ברבנות. ומבואר שאם מינו אותו הקהל אין רשות לאחר לנהוג רבנות שם. ועובדא דהמהרי"ו הוא אותו המעשה שבתה"ד שם ע"ש וכתב בפירוש שלא מינו הקהל את ר"א לראש ולא ביררו אחד מהם. וכפל לשונו נראה שאף אם לא מינוהו מתחילה מ"מ עכשיו כשבא שם השני מהר"י מברונא היה רשות להקהל לברור את ר"א. וממילא הי' אסור למהרי"ב לנהוג שם רבנות וכמש"ל שאסור להשתרר על הציבור נגד רצונם. והנה במהרי"ו שהועתק שם בד"מ הביא ראיה מא"ז שכתב שאף אם יש ת"ח בעיר לא מצי לעכב על ת"ח אחר וקנאת סופרים תרבה חכמה. הרי שלא חילק בין אם קיבלו בני העיר עליהם את החכם הראשון או לא קיבלו בכל ענין לא מצו מעכבי. אלמא דיש לת"ח השני חזקה כמו הראשון עכ"ד. הרי כתב מפורש שאף אם קבלוהו מותר לאחר ליכנס בגבולו. ונראה שלזה כתב הרמ"א כן לדינא. אבל הוא תמוה דא"כ יסתרו דברי המהרי"ו זא"ז בתכ"ד. ובאמת גוף ראית המהרי"ו בזה מהא"ז קשה. דפשטות לשון הא"ז משמע דאיירי שדרש שם ת"ח מכבר. אבל לא בקיבלוהו. וכעין הנהי דסוגיא דפ"ב דב"ב דאיירי שדרו שם אבל לא שקיבלו עליהם בני העיר לקנות רק מהם או במלמד שילמדו בניהם רק אצלו. ואהא מייתי הש"ס שם (דף כ"א) הא דקנאת סופרים ע"ש. ונלע"ד שכוונת מהרי"ו במ"ש שקבלוהו הקהל. היינו שכשהתחיל להנהיג שם רבנות נתקבל עליהם ונתרצו בו ובאו אליו לשאול הוראות וד"ת ולסדר גו"ק. והו"א שזה הוי כאילו מינוהו עליהם. וכעין הא דאיתא בתוספתא דקדושין והובא להלכה באה"ע ס"ס כ"ט וח"מ סימן רכ"א שאם בא ולקח סתם אמרינן דמסתמא נתרצה כפי שהגיד לו מקודם. לזה קמ"ל דמ"מ מותר לאחר להנהיג שם רבנות. אבל אם מינו הקהל בפירוש את הראשון. או אח"כ כשבא השני ביררו בפירוש את הראשון. ודאי שאסור להשני להנהיג רבנות שם וכמ"ש המהרי"ו בתחילת דבריו שם. כן נראה ברור בכוונת המהרי"ו. ונראה שגם הרמ"א שכתב שקבלוהו הקהל כוונתו כנ"ל. דהא בעצמו הביא בד"מ דברי המהרי"ו שאם מינוהו הקהל אסור להשני ליכנס בגבילו. ומ"ש הרמ"א שם שנוטל פרס מהם. נראה שאין כוונתו שכירות קביעה כנהוג אצלינו. רק כוונתו לתשלום הנהוג בעד סידור גו"ק וכדומה. כי בהכי איירי בתה"ד שם יעו"ש והובא בד"מ שם. וידוע שהרמ"א מייתי רק ממקור הדינים שהביא בד"מ ומ"ש הרמ"א ס"ס רמ"ה שאם קבלו הקהל עליהם אסור לשום גדול להשתרר עליו ולהורידו. י"ל דרק להורידו אסור אבל להנהיג שם ברבנות שפיר שרי וכמש"ל. דכיון שלא קיבלוהו בפירוש לא מיקרי זה הורדה מה שאחר מנהיג ג"כ וכמובן. אבל דין זה כבר כתב שם הרמ"א מקודם. והכא הכוונה שקבלוהו הקהל בפירוש עליהם. וכ"ה להדיא בריב"ש סימן רע"א שהוא מקור דין זה. וצריך להבין סדר דברי הרמ"א בהעתקת דברי הריב"ש ואכמ"ל בזה. כי אין זה נוגע לנ"ד:
עכ"פ נתברר שאין ראיה מדברי התה"ד להרשד"ם. וקם דינא שיש דין ירושה אף במינוי הבא מכח התורה אם נתמנה בפירוש. וכ"כ להדיא הריב"ש סימן רע"א והובא להלכה ברמ"א סימן רמ"ה דאף במינוי הבא מכח התורה שייך דין זה. והח"ס שם הרגיש בזה ונדחק לומר הטעם לפי שאז נהגו שהרבנים היו נוהגים שררה גם בשאר צרכי העיר. ולענ"ד ז"א דהרי מקור הרמ"א הוא מהריב"ש סי' רע"א. ושם איירי רק לענין הרבצת תורה וסידור גו"ק וחליצות יעו"ש:
והח"ס שם הביא ראיה מהא דאיתא במדרש פרשת פנחס שמרע"ה חשב שבניו יירשו גדולתו. ובודאי היו ראויים לכך. ובכ"ז א"ל הקב"ה שיהושע שרת אותו סידר הספסלים ופרס המחצלאות ונוצר תאנה יאכל פריה. הרי שבנוגע לתוה"ק אין שייך דין ירושה. ולענ"ד אדרבה מזה עצמו ראיה שיש דין ירושה שלזה היה מרע"ה סבור שבניו יירשו גדולתו ועו"ק על הח"ס דהא משה נקרא מלך כדאיתא בזבחים (דף ק"ב). ובמלוכה מודה הח"ס שיש בה דין ירושה. ועכצ"ל שבניו היו ממלאים מקומו ביראת חטא. דאלת"ה הו"ל להקב"ה להשיבו זה. וגם מרע"ה לא היה טועה בזה. ונראה דכיון ששימש יהושע את ישראל בחיי מרע"ה לזה אין דוחים אותו ואין שייך ללמוד מזה לעלמא. כי ע"פ הדיבור שאני. ובפרט כי מקרא מפורש שהמלוכה היא ירושה לבניו אחריו. ולהלן יבואר עוד בע"ה בזה עכ"פ נראה ברור שגם המינוי שע"פ כח התורה יש לו ג"כ דין ירושה:
וירושה זו אינו דוקא לבנים רק לכל הראוי ליורשו וכמפורש בתוספתא פ"ב דשקלים וברמב"ם פ"א מה' מלכים שכל הקודם לנחלה קודם לירושה זו. ובתוספתא שם מפורש דגם אח בכלל זה. וצ"ל דאע"ג דבקרא לא כתיב רק בניו. מ"מ כיון דאתינן עלה משום ירושה. א"כ יש בה כל דין ירושה. ואפשר ילפינן לה מקרא ובניו אחריו. דאח מיקרי אחר כדאיתא בקדושין (דף י"ז ע"ב) וע' תוס' שם (דף י"ג ע"ב) ד"ה חדא, ובנ"ד י"ל דלגבי בן מיקרי אח אחריו. אך קשה לחדש דרשה מדעתינו. ואם יש לו בנים והם אינם ראויים לזה כגון שאינו ממלא מקומו ביראת חטא וכדומה. לכאורה נראה דבטלה בזה דין ירושה מהאח ואף דמצינו גבי בנים שאם הבכור אינו ראוי ניתנה הנשיאות להשני וכדמוכח בכתובות (דף ק"ג). היינו רק בבנים שירושתם שוה. אבל לא לאח וכדומה וכ"נ להוכיח ממ"ש בתו"כ פרשת שמיני פ"א ע"פ ובנים לא היו להם. שאילו היה לנדב ואביהוא בנים היו הם ממלאים מקומם ולא אלעזר ואיתמר ודריש לה ע"פ בניו הנותרים ע"ש. וקשה דהא אפשר שהי' להם בנים רק היו בעלי מומים וכדומה שלא היו ראוים למלא מקומם ולזה ירשו אלעזר ואיתמר. ועכצ"ל שאילו היה להם בנים בטלה הירושה מאחיו. ולכאורה קשה דשם אם לא הי' להם בנים הלא האב הוא יורש כדקיי"ל בב"ב (דף קט"ו) דהאב קודם לכל יוצאי יריכו. וא"כ אהרן יורש אותם. ועכצ"ל דכיון שאהרן היה כה"ג ולא שייכא ביה ירושת סגן כהונה וכדאיתא במדרש פ' אחרי פ"כ שנדב ואביהוא היו סגני כהונה. וע' זבחים (דף ק"ב) ורש"י שם. לזה חזרה הירושה לאחיהם אלעזר ואיתמר הרי שאם היורש אינו ראוי. יורש אותו הראוי לנחלה אחריו. אך ז"א דשאני התם שלא היו אחרים שיעשו אותם לסגני כהונה. ויש לדון בזה עוד מהא דב"ק (דף ק"ט) שאם נדר הנאה מנכסי אביו יטלו בניו או אחיו. הרי שכיון שנסתלק מנכסים הללו. יורשם הראוים לירושה אחריו. וע"ש בשטמ"ק ובתוי"ט בזה. ויש לדון בזה מהא דקיי"ל בח"מ סימן רפ"ג שמומר אינו יורש. ואין יורשים אותו יורשיו רק יורשי המוריש דהוי כאלו מת. ואם הוא קטן שאין שייך לקנוס אותו. אזי שייכת הירושה ליורשיו ע"ש. ולפ"ז י"ל דבנ"ד אם אין הבנים ראוים לירש את מינויו יורש אחיו תחתיו:
ואם מחל היורש על זכותו נראה דלא מהני מחילה דהא אין בזה זכות ממון ושעבוד שיהא שייך בזה מחילה. ואף אם מקבל פרס. בכ"ז עיקר הירושה הוא על המינוי ולא על הפרס. רק שהתורה הטילה מצוה על הממנים שימנו במקומו את בנו דהא מינוי צריך אף היורש כדאיתא ריש ר"ה. וכ"נ בכתוב בכמה דוכתי. וגם דהא קיי"ל בכתובות (דף פ"ג) שנחלה הבאה לאדם לא יוכל להסתלק ממנה. ואף שיש לדון שאינו רק ענין כבוד. ושפיר יוכל למחול על כבודו בזה. אך כיון שיש בזה דיני ירושה וכן נקרא בש"ס הוריות (דף י"א ע"ב) בלשון ירושה. קשה לדון בזה שיועיל מחילה בפה. וגם דנראה שזה משום כבודו של המוריש דהא חזינן שזה תלוי בדעת המוריש כדאיתא במנחות (דף, ק"ט ע"ב) ששמעון הצדיק אמר חוניו בני ישמש תחתי. ומשמע שם שהיו שניהם ראוים רק חוניו היה חכם יותר ע"ש ברש"י. וכן בדהמע"ה התאמצו לפעול אצלו שימליך אחד מהם. הרי שתלוי בדעת האב וכדין נחלה. אכן אם כבר מינו אחר במקומו בשביל שהיורש לא רצה להתמנות. פשוט שאבד זכותו דהא קיי"ל אין מורידין בקודש. וגם כי כבר זכה השני בזה. וכמו שמצינו גבי חוניו ושמעי במנחות שם שלא היה יכול לחזור בו אח"כ כשכבר מסר הכהונה לאחיו. אף שמדינא היתה שלו שאביו צוה שהוא יכהן תחתיו כנ"ל:
ואם נשאר בן קטן כתב הרמב"ם פ"א מה' מלכים שמשמרין לו את המלוכה ויליף לה מיואש. ולכאורה י"ל שזה שייך רק במלוכה כדי שלא ירבה מחלוקת בישראל ע"י שכ"א יחפוץ למלוך. אבל לא בשאר מינויים ובלא"ה כבר הקשו המפרשים דשאני התם שלא היה מזרע דהמע"ה רק יואש. וצ"ל דמ"מ מוכיח הרמב"ם דאי נימא דקטן הוי כאילו אינו. א"כ היו צריכים למנות אחר אף שאינו מזרע דהמע"ה. ושוב לא היו מורידים איתו ונראה דאף אי נימא שזה שייך אף בכל המינויים. היינו רק בקטן שהוא אנוס בדבר במה שאינו ראוי עדיין להתמנות. וגם זה דוקא כשרואים בו שכשיגדל יהא ראוי להתמנות שיהי ירא חטא וחכם וכן יתר הדברים הדרושים לההתמנות הזאת. אבל אם רואים בו שקרוב הדבר שלא יהא ראוי לכך. ודאי אין ממתינים לו על הספק. ומכ"ש כשהוא גדול ולא למד עדיין כפי הראוי רק אומר שעכשיו ילמוד ויכשיר א"ע לזה. בודאי אין ממתינין לו. דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא הכין א"ע לזה עד כה. וזה דומה לדין רשע בח"מ סימן רפ"ג שאם הוא קטן משמרין הירושה עד שיגדל אולי יחזור אז בתשובה. ואם הוא גדול מעבירין אותו מירושתו תיכף. ורק י"א שם שמניחין הירושה בב"ד ע"ש. והעיקר להלכה מבואר בפוסקים שם כמש"ל. ודאיתא שם שקטן יורשים אותו יורשיו. נראה דהיינו כשלא חזר בתשובה כשגדל. אזי יורשים יורשיו. דכיון שהיה קטן בשעת נפילת הירושה לא הוי כאלו מת אז. רק כאלו מת עכשיו ואכמ"ל בזה. ועכ"פ נ' ברור שאין ממתינין לגדול. וכעין זה קיי"ל בב"מ (דף ל"ט) דאפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן. ובפרט מי שאומר שילמוד כשיפנה מעסקיו. ודאי שאין הציבור מחויבים להמתין עליו. וכבר נאמר אל תאמר לכשאפנה אשנה:
והנה בהוריות (דף י"א) איתא שמלך בן מלך א"צ משיחה לפי שהיא ירושה לבניו. ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו. ואת יואש מפני מחלוקתה של עתליה ויהוא מפני מחלוקת יורם. ויהואחז מפני שהי' יהויקים גדול ממנו שתי שנים. ופריך הש"ס ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה אר"פ א"ק הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל קרינא ביה הוא ובניו ואפילו בלא משיחה ולכאור' קשה דהא קרא דבקרב ישראל דרשינן ליה בספרי לרבות כל המינויין שבישראל וצ"ל דדריש מינה גם דרשה זו מדסמיך להוא ובניו. והו"ל למיכתב למען יאריך ימים על ממלכתו בקרב ישראל הוא ובניו. כיון דקאי על המינוי. ואי נימא דאתי רק לדרש זה דשלום בישראל. הוי סגי למיכתב ובניו בישראל. וכעין דדרשינן ביבמות (דף ק"ב) בישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל וע' בתוס' שם. ובהלכות לוים שלי הארכתי בזה בס"ד. וה"ה הכא משמעות בישראל שיהא שלום בכל ישראל ואיצטריך בקרב לרבות כל המינויים] ולפ"ז מבואר דהיכא דאיכא מחלוקת לא שייכא דין ירושה. דהא מקודם קאמר התם הש"ס דלהכי לא בעי בן מלך משיחה מפני שירושה היא. וגם הא דריש להדיא דהיכא שאין שלום בישראל ליכא דין דהוא ובניו. וזה תמוה לכאורה. דממ"נ אם כל ישראל מסכימים להמליך את בנו. א"כ א"צ לזה דין ירושה. דבלא"ה ממליכים אותו. ואם יש חילוקי דיעות בזה. א"כ שוב אין כאן דין ירושה וא"ל דנ"מ לענין משיחה דבן מלך שאם כולם מסכימים א"צ משיחה. דז"א דתיקשי מה נ"מ בדין ירושה לענין שאר מינויים. ולא מסתבר כלל דהנ"מ יהיה רק בשנים שהם שוים במעלה וגם דהרי בכל הפוסקים מפורש להיפוך:
והנלע"ד בזה דהא איתא בכתובות (דף ק"ג) ובהוריות (דף י"א) דבעינן שיהא ממלא מקום אביו ביראת חטא עכ"פ. ובודאי צריך ג"כ שיחכם בחכמת התורה כפי הראוי למינוי זה. דודאי אין שייך שימנו לרב ומורה את איש שאינו בקי בפוסקים. ואף שהוא ירא חטא אחד בדור. וכן לא ימנו למלך את מי שאינו יודע טכסיסי מלוכה ואינו חכם להנהיג המלוכה. ואינו עלול להתלמד ולהרגיל א"ע בזה. וכן לממונה על האוצר או על קופת צדקה וכדומה לא ימנו איש שאינו יודע חכמת החשבון ואינו יודע לכתוב. וכדומה כל אחד לפי מינויו צריך להיות ראוי לכך. וכן במדותיו צריך להיות נוח לבריות ולא יהי חרש או עור ועוד כאלה שלא יוכל להנהיג הענין כראוי בשביל זה. והש"ס והרמב"ם נקטו רק יראת חטא שזה צריך בכל המינויים שבישראל. אבל פשוט שצריך להיות ראוי לאותו המינוי שרוצה להתמנות. ודאיתא בסוף הוריות שכל ישראל ראוים למלוך. הכוונה אותם שהם בני דעת ויכולים להתלמד טכסיסי מלכות:
ועפ"ז נראה ליישב הא דאיתא בהוריות (דף י"ג ע"ב) שר"מ ור"נ אמרו שכשיבררו שרשב"ג אינו בקי בעוקצין יורידוהו מנשיאותו משום דדרשינן מי ימלל גבורות ד' מי שיכול לספר כל תהלתו. וקשה דהא אף לכתחילה קיי"ל בכתובות (דף ק"ג) שממנין בנו אף שאינו ממלא מקום אביו בחכמה. רק ביראת חטא לחוד. ומכ"ש כשכבר מינוהו שאין מורידין בקודש אף כשנמצא גדול ממנו וכמ"ש הריב"ש סימן רע"א ובשו"ע ס"ס רמ"ה. ורשב"ג נתמנה במקום אביו ר"ג. ועכצ"ל כמש"ל דכיון שהנשיא צריך שיהא ראש ישיבה ללמד תורה ברבים כדאיתא בסנהדרין (דף ה'). לזה בע"כ צריך שיהא חכם ובקי בכל מקצועות התורה. רק א"צ שיהא ממלא מקום אביו לגמרי בחריפות. ולזה חשבו ר"מ ור"נ שכשיבררו שרשב"ג אינו בקי בעוקצין יעבירוהו מנשיאותו. וראיתי בבאר שבע בהוריות (דף י"ג) שהקשה הא משמע שהנשיא הוא היה גם ראש ישיבה. ולמה אמר רבי בכתובות (דף ק"ג) שר"ג בנו נשיא ורחב"ח ישב בראש ופירש"י ראש הישיבה. ותירץ דלפי שר"ג לא היה ממלא מקומו בחכמה כדאיתא התם. לזה מינה את רחב"ח לראש ישיבה. ולענ"ד ז"א דבש"ס סנהדרין (דף ה') משמע שעיקר הנשיאות היתה ללמד תורה ברבים. ואיך אפשר שימסור הדבר לאחר. ועוד דהא משמע שם שר"ש בנו היה ממלא מקומו בתורה וא"כ למה לא מינה את ר"ש בנו לראש ישיבה. אבל באמת נראה דאף שהנשיא היה מלמד תורה ברבים. בכ"ז היה גם ראש ישיבה כי הנשיא היה טרוד כמה פעמים במילי דציבורא. וכדאיתא בחולין (דף מ"ט ע"א) וברכות (דף נ"ז ע"א) אשר בזמן האמוראים היו ראשי כלה לבד הראש ישיבה וברש"י שם נתבאר החילוק ביניהם וע' ב"ב (דף כ"ב ע"א). וכן מצינו שהיו ראשי ישיבות לבד הנשיא כמו ר"ע שהי' לו כמה תלמידים וכן ר"מ ור"י ע' קדושין (דף נ"ב ע"ב) וכן ר"א ור' יהושע. ונראה שהנשיא היה ראש להישיבה הכוללת לכל גדולי ישראל שבא"י. וכל גדול היתה לו ישיבה לעצמו מתלמידיו. ואכמ"ל בזה. עכ"פ ודאי שר"ג בנו של רבי היה ג"כ מלמד תורה ברבים. ולפה"נ היה ר"ג יושב בראש הישיבה בחיי רבי. ועתה כשמינהו נשיא מינה את רחב"ח שישב בראש ולבנו ר"ש היה זה פחיתות. ובזה מיושב לשון ישב בראש ולא אמר שיהא ריש מתיבתא. אבל הכוונה שראש ישיבה היה הנשיא. רק השני היה יושב בראש הישיבה. ועפ"ז מבואר ג"כ הא דאיתא בפסחים (דף ס"ו) שבני בתורה מסרו את הנשיאות להלל בשביל שידע מה שנעלם מהם. והיינו כמש"ל שהנשיא צריך שיהא בקי בהלכות ובכ"ז חשיב לה בסוף הוריות ענוה מהם בשביל שהם בעצמם עשו כן ולא המתינו עד שידרוש הציבור את זאת. ועוד דכיון שלמדו דין זה מהלל שוב היו יכולים להשאר בנשיאותם. (ופשוט שזה שייך רק בנשיאות שבימי חז"ל. אבל בזה"ז לענין רבנות סגי כשלמד פוסקים ויודע להורות כהלכה. כי רוב הרבנים בזה"ז אינם בקיאים בכל חלקי הש"ע ובש"ס]:
ולפ"ז נראה דהיכא שהבן היורש את מינוי אביו מוסכם שהוא ראוי למינוי זה. אזי אסור למנות אחר. אכן אם יש חילוקי דיעות בזה. ויש רבים שאומרים שאינו ראוי לכך מצד מדותיו וכדומה. אזי אזלינן בתר רוב דיעות בזה. והציבור הם בזה כדיינים. וצריכים להגיד דעתם לשם שמים כמבואר בתשובת מיימוני והובא להלכה בח"מ סי' קס"ג. ואם יש אנשים בין הציבור שידוע שאינם מבינים להעריך ענין כזה ואומרים רק כפי העולה על לבם כבר בארתי בס"ד בחיבורי ח"א סי' ל"ה שאין לצרף דעתם. והדרך היותר נכונה בענין כזה להביא איזה רבנים מעיירות אחרות והם ישקלו הדבר במאזני שכלם כראוי בצירוף דעת איזה ת"ח ויראי ד' מיושבי העיר שידעו שמגידים לש"ש בלי שום כוונה צדדית. ולזה קיי"ל שאם יש מחלוקת על היורש והיינו שיש אומרים שאינו ראוי לכך. אזי אף שמתקבל ע"י הכרעת דעת הרוב או ע"י הכרעת ב"ד או ע"פ נביא בזמן הבית. בכ"ז צריך משיחה. לפי דהוי כמינוי חדש ולא מצד ירושה:
ובאשר ע"פ דברינו יוכלו בעלי מחלוקת להרוס כל דיני ירושה ברבנות. כי יאמרו שאינו יכול להורות כראוי וכדומה. וא"כ צריך שיסכימו עליו הרוב. ונפל פותא בבירא לזה דעתי לנהוג כשיזדמן ענין כזה יביאו איזה רבנים יראי ד' שאינם נוגעים בדבר. ואם יסכימו שיכול להורות כראוי. והוא ירא שמים ובעל מדות טובות. אזי יש לו דין ירושה וכמש"ל:
ובזה מבואר הא דאיתא ריש ר"ה גבי מלך בן מלך דאימני עליה. וקשה למה צריך מנין הלא ירושה היא וזוכה בה מאליו וכדאיתא בב"ב (דף קמ"א ע"ב) שירושה באה מאליה. אבל לפמ"ש א"ש שצריך להמנות ולהתיישב אם הוא ראוי לכך כנ"ל. ובזה מיושב הא דאמרינן שיואש נמשח מפני מחלקותה של עתליה. וקשה טובא מה שייך לשים לב למחלוקתה שהיתה עובדת עכו"ם והרגה כל זרע בית דוד. והרי המיתוה. ובודאי המיתה יהוידע בדין. אבל הכוונה שהמחזיקים בידה אמרו שיואש אינו ראוי להיות מלך אף כשיגדל. וכן ביהואחז היו קצת אומרים שגם יהויקים ראוי למלוך. והוא קודם בשביל שגדול ממנו בשנים. ובזה מיושב מה שקשה בהוריות שם דפריך איך משחו את יהוא מפני מחלוקת יורם. הא אין מושחין מלכי ישראל. ומעלו בשמן המשחה. ומשני שמשחוהו באפרסמא דכיא. ועל הא דיהואחז נמשח מפני יהויקים מקשה הש"ס ומי הוי שמן המשחה הא כבר נגנז אז. ומשני באפרסמא דכיא. וקשה ל"ל מקשה ג"כ משום מחלוקתו של יהויקים נמעול בשמן המשחה. וגם כי היה לו להקשות כן על הא דשלמה ועל יואש. והקשה רק על יהואחז מצד שאז נגנז השמן. אבל לפמ"ש א"ש דבאמת בכל הני צריך מן הדין משיחה כיון שהיו חילוקי דיעות אם הם ראוים. הוי כקבלה חדשה וצריך משיחה מה"ת. אך על יהוא הקשה דמלכי ישראל אין נמשחין אף המלך הראשון. ונראה שלזה צוה הקב"ה שיהושע ינהיג את העם לפי שהוא היה ראוי לזה יותר. וגם כי כל ישראל כבר הכירו אותו כששימש לפני מרע"ה והיו כרוכים אחריו וידע כי אח"כ לא יהיו מרוצים ברוב דיעות שבנו של מרע"ה ינהיג אותם ויוגרם מחלוקת עי"ז:
ועפ"ז נתיישב לי מה שמצינו בש"ס שרב הונא ורב יהודה ורב חסדא ורבה ורבא היו ראשי ישיבות. ולא מינו את בניהם אחריהם אף שהיו לכולם בנים אמוראים כמבואר בש"ס. ואיתא בגיטין (דף ס' ע"ב) שאחר רב יהודה נתמנה רבה ואחריו רב יוסף ואחריו אביי ואחריו רבא ע"ש ברש"י. אף דרב יהודה היה לו בן רב יצחק שהיה גדול בתורה כדאיתא בפסחים (דף ק"ד ע"ב) ועוד בנים. ורבה היה לו ג"כ בנים רבא בריה דרבה ועוד. וכן אביי היו לו בנים רב ביבי ועוד כידוע. אבל לפמ"ש א"ש דאפשר ראו אז שאינם ראוים להנהיג הישיבה בשביל איזה טעם. וכן מצינו בסוף הוריות דאיבעיא להו סיני ועוקר הרים מאן עדיף ופשטו להו דסיני עדיף. והיינו כדאיתא שם (די"ג ע"ב) גבי רשב"ג דבעינן שישמיע כל תהלתו. וכמש"ל שצריך להיות בקי. ושם איתא דרשב"ג ורבנן פליגי בזה. וי"ל דרשב"ג ס"ל דעוקר הרים עדיף. ולזה לא הקפיד להיות בקי אף בעוקצין דאזיל לשיטתו בזה. ובכ"ז ר"מ ור"נ חשבו שיעבירוהו עי"ז משום דהלכה כרבנן דהלכה כרבים לגבי יחיד. והא דלא קאמר הש"ס תסתיים דרשב"ג אמר עוקר הרים עדיף. י"ל כמ"ש התוס' במ"ק (דף ג' ע"ב) ד"ה ר"א דהיכי שהדבר מפורש אין הש"ס אומר תסתיים. והכא הוי ג"כ כמפורש:
עוד נראה בענין זה שאם אירע להנשיא אונס והוצרכו למנות אחר לפי שעה. דאז אין מורידין אותו עוד לגמרי. וכדקיי"ל גבי כה"ג שנתמנה בעת שאירע לכה"ג קרי. ואף שהראשון חוזר למינויו. ושניהם אין מנהיגים יחד כמש"ל. בכ"ז אחר מות הנשיא ממנים את זה שנתמנה לפי שעה אף שעתה יש לו בן ממלא מקומו ומקור לזה נראה מהא דאיתא ביומא (דף י"ג) שאם מת הכה"ג מתמנה זה שנתמנה לפי שעה. וכ"פ הרמב"ם. וזה ודאי אף שיש לו בן ממלא מקומו. דבלא"ה מה רבותא היא זו. וגם דהא לא חילקו בזה. וגם דהא הוא עדיין לא נסתלק מכהונה גדולה. דהא אין מורידין. רק משום איבה גזרו שלא ישמש בשמונה בגדים. וא"כ כשמת ובטלה לה איבה אזי נשאר הוא כה"ג ממילא. וכ"ה לשון הש"ס ביומא שם. חוזר לעבודתו. ולא שמתמנה מחדש. ונראה שא"צ מינוי כלל. רק משיחה נראה שצריך דהא ביוה"כ לא נמשח דבש"ס קרי ליה רק מרובה בגדים. וכ"כ התוס' נזיר (דף מ"ז ע"א) ד"ה וכן. ובזה מיושב דפריך הש"ס ביומא שם פשיטא. וקשה דהא קמ"ל רבותא שהוא קודם לבנו של הכה"ג הראשון. אבל לפמ"ש א"ש דכיון שעדיין כהונה הגדולה עליו. פשיטא דלא מעברינן ליה בשביל בנו של הכה"ג הראשון. ואין לומר דרק גבי כה"ג הדין כן ולא בשאר מינויים ז"א דהא כתבו התוס' ביומא שם ד"ה הלכה שגם בפרנס על הציבור הדין בפרטים אלו כמו בכה"ג. וי"ל ג"כ דלהכי נשאר יהושע במקום מרע"ה לפי שכבר שימש את ישראל בחיי מרע"ה. אך לא מצינו בפירוש שימלא אף פעם אחת את מקום מרע"ה:
ועתה נבוא לעובדא שנשאלנו עליה הנה אף שכשמת הרב דספרדים נשאר מינוי זה בירושת אחיו. כי נראה שאין לו בנים או שיש לו בנים רק אינם ראוים לכך. שהרי לא הוזכר מזה בשאלה. ומה שמחל על זכותו אין בזה ממש כמש"ל. בכ"ז כיון שהאח אינו ראוי כעת לזה. רק אומר שאחר שיפנה מעסקיו ילמוד פוסקים. כבר בארנו דבכה"ג אבד זכותו. ואין מחויבים הציבור לשמור עבורו את המינוי. וכן מצד שהרוב מהספרדים אומרים שאינו ראוי לכך מצד מדותיו. ג"כ טענתם טענה ובטל זכות ירושתו. וגם מצד טענת הרוב שרוצים שיהי רב אחד לכל העיר. הוא ג"כ תיקון גדול שלא יהי פירודי דיעות בעיר וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ל"ה דבכה"ג שאומרים כהוגן שומעים אף למיעוט ומכ"ש בנ"ד שרוב אומרים כן. וגם מצד שהרב דאשכנזים היה דן ומורה לספרדים גם בחיי הרב הקודם וברשותו א"כ ה"ז דינו ככהן שנתמנה לשעה לכה"ג שבארנו למעלה שאם מת הכה"ג נשאר השני לכה"ג במקומו ובארנו שזה שייך גם בשארי מינויים אך זה יש לדחות דהא ששאלו ממנו הוראות וד"ת בחיי המ"צ היה זה רק בדרך עראי. ולא בתורת מינוי שמינו אותו לכך. אבל לדינא די בטעמים האחרים. ואבד האח זכותו ברבנות זו. וגם כיון שאמר האח שאינו רוצה להיות רב. ועי"ז עשו כתב רבנות להרב דאשכנזים וכבר התחיל בעבודה. ודאי שאינו יכול לחזור בו וכמש"ל דבכה"ג מחילתו מחילה. דהא אין מורידין בקודש. ואף שאינו הורדה גמורה דהא ישאר רב לאשכנזים. בכ"ז בארנו למעלה דהורדה במקצת מיקרי ג"כ הורדה. וגם כיון שהספרדים הם כת מיוחדת בעיר. מיקרי זה לגבייהו הורדה גמורה. והנה לפי הנראה מהענין אחי הרב המנוח ז"ל הוא עכ"פ מופלג בתורה. לזאת אקוה שישמע לקולי וישבות מריב. אחרי כי ע"פ דין אין לו חלק ונחלה בזכות הרבנות כמו שנתבאר. והוא מצוה רבה לאחד את המפלגות אשר בעיר שיהי דבר אחד לדור. כי עי"ז יוכלו לעשות תיקונים בעיר במה שנוגע לעבודת ד'. כי בעיר שיש שתי רבנים ידוע שא"א לתקן דבר. באשר מה שזה בונה זה הורס. וגם ע"פ רוב מבזים זא"ז ומתחלל השם. ודי לנו מה שבעתים הללו מבזים הע"ה את הת"ח. ולמה נגרום עוד שת"ח יבזו זא"ז: