אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק יורה דעה › סימן עו

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן עו

סימן עה

ע"ד אשר נשים שאבו מקוה טהרה לנקותה. ויש שם כלים נקובים המוכנים לשאיבת המקוה. ונשאל רב דמתא ע"ז אם יכולים לסמוך על הנשים שנעשתה השאיבה בהכשר. והורה שצריך להכשיר שנית. והנשים שכבר טבלו ושמשו יטבלו שנית וכשבא להכשיר בחלב שפך מעט חלב ולא נתלבנו המים. וצוה ליקח סיד ועירב עם מים בכלי גדול ושפך לתוך המקוה עד שנתלבנו המים. וכבר עבר קרוב לשנה. ודן כבודו שטעה בתרתי דמתחילה נאמנות הנשים על השאיבה דהא הוי רק ספק דרבנן. וכן מה שהכשיר במים עם סיד. פסל את המקוה דהא קיי"ל דמי צבע פוסלים את המקוה. וביקש להודיעו את דעתי בזה. והנה אף כי אני טרוד מאוד וגם יש עלי כעת להשיב כמה תשובות בכ"ז באשר הדבר נוגע לטהרת ישראל ויש בזה מכשול בכל יום הנני ממהר להשיבו תיכף:

ע"ד נאמנות הנשים שכתב כת"ר מצד שהוא רק דרבנן. יש לדון דכיון דהוי טורח גדול י"ל שאין נאמנות לדעת קצת פוסקים אף בדרבנן וכדאיתא בירושלמי פ"ק דפסחים וע' תוס' שם (דף ע"ב) ועירובין (דף נ"ט) בתוס' וע' מג"א סי' תל"ז סק"ח בזה. אכן בנ"ד א"צ נאמנות דכיון שיש שם כלים נקובים. אנו צריכים לחשוד שהנשים שאבו בכוונה בכלים שאינם נקובים. וזה לא מצינו שהנשים יהיו חשודים להכשיל. והחשש הוא רק שיתעצלו מלדקדק כראוי כמ"ש התו' שם וגם נראה דבנ"ד אין טורח כ"כ לשאוב בכלים נקובים מאינם נקובים. וכן מה שצוה לחזור ולטבול. הוא טעות גדול דהא הכא הוי ספק דרבנן ולא אתחזק איסורא. ובפרט לפמ"ש כת"ר שהוא מעין שמבואר בסי' ר"א ס"מ שאין לחוש בדיעבד אם נפלו ג' לוגין שאובין למעין. ומכ"ש לפמש"ל שאין הנשים חשודות בזה. ולבד שגרם בהוראתו הוצאת לעז על הנשים שטבלו. הנה גרם להן לברך ברכות על הטבילה לבטלה:

ומה שהכשיר במי סיד. יפה כתב כת"ר שדינו כמי צבע שפוסלים המקוה. דהא כתבו הראב"ד בבעה"נ והרשב"א בתה"א הובאו בב"י סי' ר"א דרק מי פירות פוסלים בשינוי מראה מפני שהוא גוף דבר המשנה. אבל מי צבע אין כאן גוף הדבר המשנה כי במי צבע אין בהם רק סמנים שרויים. והובא ג"כ בש"ך סקס"ד. וה"ה הכא אין בו רק שריית סיד. ובאמת צריך להבין סברא זו. דלפ"ז אם ישימו סמנים במקוה וישתנה מראיתה תפסל המקוה. דהא נפל במקוה גוף דבר המשנה את המראה. וזה לא מצינו. ויותר קשה לפמ"ש הר"ש בפ"ז דמקואות הטעם משום דמי צבע לית בהו ממשא והובא בב"י ובט"ז סקל"ה. וקשה דא"כ אם נפלו סמנים במקוה ושינו מראה המים יפסלו דהא יש בסמנים ממשות. ובמכות (דף ג') פריך הש"ס אהא דתנן דג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין והרי מראיהן כמראה יין לא פסלו את המקוה. ופריך וכי מה בין זה למי צבע. ומשני התם מיא דצבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי. וקשה לי טובא דהא גם כשנפל קורטוב יין לג' לוגין מים אין בהיין שנפל שום ממשות שהרי בטל בהמים. ומ"ש ממי צבע. וא"ל דבאמת אינו פוסל בשינוי מראה. רק דמ"מ אינו פוסל בתורת שאובין משום דלא מיקרי מים. דז"א דמשמע שדינם כיין לכל דבר. וכן מפורש ברא"ש ה' מקואות שפוסלים את המקוה אף בנפל קורטוב אם שינו מראה המים ע"ש וכ"כ הראב"ד בבעה"נ והובא בב"י שמ"פ פוסלים מקוה בשינוי מראה אף כשנפל רק לוג ע"ש. ועוד דמ"מ יקשה כשנפל חצי סאה יין למקוה ונשתנה מראה המים לא יפסל דהא בטל היין ותו לית ביה ממשא. דהא קיי"ל ביו"ד סי' קל"ד ס"ה דבששה חלקים מים תו לא מיקרי יין. ובתמר קיי"ל בב"ב (דף צ"ו) דביותר מג' חלקים יש לו דין מים. וגם לענין מי צבע למ"ד בב"ק (דף ק"א) דחזותא מילתא הוא. א"כ יש ממש בצבע. ואין לחלק בין דבר יבש לדבר לח. ובפרט לפמ"ש הר"ן בתשובה סי' ע' דהוי ספיקא דדינא א"כ הכא לענין שאובין הא קיי"ל בפ"ב דמקואות דספיקו להקל. והכא איכא יותר מששים:

והפ"מ בירושלמי בפ"ב דערלה ה"ג כתב דאיתא בתוספתא דמקואות דר"מ ס"ל דמי צבע פוסלים בשינוי מראה ולפמש"ל י"ל דפליגי ר"מ ור"י אי חזותא מילתא. והכ"מ פ"ז מה' מקואות והב"י סי' ר"א כתבו דליכא מאן דפליג על ר"י. וכ"כ הריטב"א ריש מכות. וקשה דהא פליג ר"מ בתוספתא. אכן באמת לא נמצא זה בתוספתא רק בתו"כ פ' שמיני פ"ט ע"פ מקוה מים איתא דר"מ ס"ל דכבשים ומים צבועים פוסלים בשינוי מראה. ולפ"ז צ"ל דלהכי פסקו כר"י משום דר"מ ור"י הלכה כר"י. ועוד דהא תנן בפ"ז דמקואות מ"ב סתם משנה דמי כבשים הוי כמים ואין פוסלים בשינוי מראה. והיינו כר' יוסי ולא כר"מ. והא דקתני אח"כ במ"ג ר' יוסי אומר. אף דגם הא דקתני מקודם אתיא ג"כ כר"י. צ"ל כעין הא דאיתא בנדה (דף י"ט ע"ב) דקמ"ל מאן ת"ק ר' יוסי ע"ש וכה"ג איתא בכמה דוכתי. ובזה יש ליישב מה שהקשה בשנות אליהו דמשנה זו דר' יוסי שייכא אח"כ ורוצה להפוך הגירסא בשביל זה ע"ש. ולפמש"ל י"ל דלהכי קתני לה בתר הא דמי כבשים ושלקות משום דאתא לאשמועינן דכולה ר' יוסי היא ואקצר:

ונראה הסבר הדבר דהנה בחולין (דף פ"ד) ממעטינן מי פירות למקוה מדכתיב במים. אכן לפסול שינוי מראה לא מצינו מקור. וא"ל דהיינו משום דבעינן מים שלא נשתנו כדאיתא בסוטה (דף ט"ז). דהא כתבו שם התוס' דכשר למקוה מים שנשתנו מדמכשירין אם נשתנו מחמת מי צבע. והתוס' תירצו שם דהא דדריש שם מה מים שלא נשתנו הוא רק מדרבנן ואסמכתא בעלמא. וצ"ל דהיינו רק לענין סוטה. אבל במקוה שרי אף מדרבנן כמפורש במשנה דמי צבע אין פוסלין בשינוי מראה. והתם איירי בנתאכמו מחמת האור. דזה הוי כמו שינוי ע"י צבע דהא לית ביה ממשא וגם לא בא לתוך המים דבר המשנה בעצמו וכמש"ל. ודברי התוס' צ"ע וע' ברכי יוסף א"ח סי' ק"ס מ"ש בזה ובחיבורי ח"ב סי' נ"ט. עכ"פ שורש הטעם שמקוה נפסלת בשינוי מראה לא שמענו. ובשבת (דף קמ"ד ע"ב) איתא דכל שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה פוסל המקוה בשינוי מראה. ופירש"י שם כל שאינו מים או שלג או ברד ע"ש והטעם לא נתבאר וגם קשה דלפ"ז הא אם יעשו מקוה מצבע וכגון שיעשו תחבולה להמיס הצבע שיהי למים. אזי ודאי שהמקוה תהא פסולה. דהא מים בעינן. ואין זה מים. וכמו תרדין שסחטן ומוהל דאיתא בשבת (דף קמ"ד) דאף שאינו משקה. מ"מ אין עושין ממנו מקוה לכתחילה. דהא אינו מים. וכעין זה כתב הריטב"א בעירובין (דף כ"ט) דבשכר אף שפוסל המקוה בג' לוגין כמים. מ"מ אין מצרפין לזה מה שיצא מן השעורים או מן התמרים. ותמד שהחמיץ ג"כ פוסל לפי שיעור מים שבו. והיינו כמ"ש שזה אינו מים ואינו פוסל בג' לוגין. וממילא אין עושין ממנו מקוה. והפוסקים שכתבו סתם דשכר פוסל בג"ל. בארנו טעמם בחיבורי ח"א סי' נ"ו יעו"ש. וא"כ כיון דצבע אין עושין ממנו מקוה לכתחילה. נימא שיפסול המקוה בשינוי מראה. ולפ"ז אף סיד דודאי אין עושין ממנו מקוה לכתחילה דטיט הנרוק מצטרף רק בהדי מים אבל לא עושין לכתחילה כדתנן בפ"ב דמקואות ורפ"ז ע"ש. א"כ נימא שיפסול בשינוי מראה. וממילא כשנשתנה עי"ז מראה המקוה. שוב אינו נפסל בשאובים כמפורש בפוסקים ולפ"ז י"ל שיוכלו להכשיר מקוה במי צבע ובסיד:

לזה נראה שעיקר הטעם הוא דכיון דממעטינן מי פירות מדכתיב מים יתירא. א"כ המיעוט הוא מצד שאין נקראים מים. ולזה מי צבע אין פוסלים המקוה מצד מי פירות משום דמיקרו מיא דציבעא כדאיתא בעירובין (דף כ"ט) ומכות (דף ג' ע"ב). ושם מים עליהם. אבל יין אף שיש בו מים מ"מ חמרא מזיגא מיקרי כדאיתא במכות שם. ומה שפוסל בשינוי מראה אף קורטוב יין במים הרבה. י"ל שזהו מדרבנן דמיחזי כמו מי פירות. וכ"כ הראב"ד בבעה"נ דפסול שינוי מראה הוא מדרבנן ע"ש. ואף דנפקא מזה קולא שכנשתנה מראה המים אין נפסל בג' לוגין שאובים. הא שאובים הוי רק מדרבנן. וא"כ הם אמרו והם אמרו להקל בזה כדין מי פירות גמורים. אבל מי צבע אין פוסלים בשינוי מראה כיון ששם מים עליהם כנ"ל. וכ"ה הלשון הש"ס בחולין (דף פ"ד) דממעט שאר משקין דלא איקרו מים. ודם דכתיב ביה בקרא כמים אימעט שם מקרא יתירא יעו"ש. ואף דאיתא בזבחים (דף כ"ב) ובפ"ח דפרה מ"ט דממים מימעטו מים שיש להם שם לווי ע"ש בר"ש וברפי"ד דנגעים. וא"כ גם גבי מקוה נמעט מי צבע שיש להם שם לווי שהרי נקראים מיא דצבעא כדאיתא במכות שם. אך א"כ יפסלו למקוה מים מוכים ומלוחים ופושרים דמיפסלו משום שם לווי למי חטאת כדתנן בפ"ח דפרה. ובאמת הם כשרים למקוה. והעיקר כמ"ש הרמב"ם דכל הנהו מימעטו משום דלא הוו מים חיים וכ"ה בתו"כ פ' מצורע וספרי פ' חוקת:

ולדעת הר"ש רפי"ד דנגעים נראה דכיון דבמקוה בטלו המים לקרקע דהא מיקרו מחוברים ואין מקבלין טומאה כדאיתא בפסחים (דף ל"ד) וריש מקואות. לזה אף שנקראו מקודם מי צבע או מים מוכים וכדומה. מ"מ כשבטלו לקרקע מיקרו מים כמו כל מימות. ואף אם יקראום מוכים ומלוחים לפעמים. יקראום רק כדי לתאר את טיבם. אבל בתלושים כמו גבי מצורע או מי חטאת. ודאי מיקרו שיש להם שם לווי אכן מי פירות אף כשנתחברו לקרקע. אין שם מים עליהם. עוי"ל דגבי מקוה לא מיפסלו בשם לווי משום דכתיב מעין מים ובור מים דמיקרו מי בור או מי באר ומעין וכדכתיב בפ' חוקת לא נשתה מי באר. אלמא דמי מקוה יש להם שם לווי. וא"ל דזה מיקרי על שם מקומן דלא מיקרו שם לווי כדאיתא בסוכה (דף י"ג) וחולין (דף ס"ב). דלא דמי כלל כמובן. שוב נזכרתי שבתוס' רי"ד בעירובין (דף כ"ט) הרגיש ביסוד הקושיא מה בין מי פירות למי צבע. וכתב ג"כ שהטעם משום דזה מיקרי מים. וזה מיקרי מי פירות. וביין אף שמערבין בו מים מיקרי יין. וב"ה שכוונתי לדעתו. ובחיבורי ח"א סי' נ"ו בארתי בזה בס"ד. ונתבאר שם בשכר למה פוסל כמים דהא שמו שכר יעו"ש כי בתוס' רי"ד שם נתקשה בזה. עכ"פ מה שנפסל בשינוי מראה אף בקורטוב של מי פירות. עכצ"ל כמש"ל שהוא מדרבנן משום שנראה כמי פירות. והקילו בזה ג"כ בשאובין דרבנן. דאי לא הא לא קיימא הא:

ולכאורה קשה מהא דתנן בפ"ז דמקואות שאם הדיח במקוה סלי זיתים וענבים ונשתנה מראה המים כשירה וקשה דהא השינוי בא ע"י מי פירות ולחלוחית שנדבקה בהסלים והרי קיי"ל דאין חילוק במ"פ בין הרבה למעט וכמש"ל. ולמה לא מפסל המקוה. והראב"ד בבעה"נ הובא בב"י כתב הטעם מפני שלא נתערב גוף דבר המשנה. ואינו מובן לכאורה דהא אין חילוק בין רב למעט. והרי יש כאן משהו לחלוחית מ"פ. וא"ל דכיון שאינו בא משמן ויין רק מזיתים וענבים. לא מיקרי משקה וכ"נ מלשון הראב"ד שם שכתב ע"ז שאם שרו אוכלים במקוה ונשתנה מראיה לא נפסלה. משמע דס"ל הטעם בזה לפי שבא מאוכלין ולא ממשקין. אבל א"א לומר כן דהא איתא בשבת (דף קמ"ד ע"ב) דאף דלא מיקרי משקה. מ"מ כיון שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה. פוסל המקוה בשינוי מראה. והר"ש כתב הטעם דע"י הדחת סלים לא מיקרי שינוי מראה. וזה צ"ע לענ"ד דהא אין בזה שיעור כנ"ל. ואפשר כוונתו שע"י הדחת סלים א"א שישתנה מראה המים למראה יין גמור. וז"א דהא הוכיח הראב"ד בבעה"נ שא"צ שישתנה למראה יין גמור. רק כיון שנשתנה ע"י מ"פ ממראה מים ה"ז פסול ע"ש והובא בב"י. וכ"כ האשכול בה' מקואות. ונראה הטעם דהנה תנן בפי"א דתרומות השמן של תרומה שנשאר דבוק בכלי אין להקפיד עליו ומותר לתת לתוכו חולין. ונתחבטו הפוסקים למה מותר לבטל האיסור לכתחילה ע' שו"ת רשב"א סי' רכ"ב [ובתוה"א בית ד' שער ד' ובמשה"ב שם רצה לחלק בין תרומה לשאר איסורים. וסותר דבריו בתשובה שם ע"ש] ולענ"ד י"ל לפי שמבטלה לגבי כלי הוי ככלי וכעין הא דאיתא בפסחים (דף מ"ה) דבצק שעל עריבה אם ביטלה לעריבה הוי כעריבה ומותר להשהות בפסח. וכה"ג איתא בחולין (דף קכ"ח) בכופת של שאור שיחדה לישיבה. וכעין זה כתב בשו"ת בשמים ראש סי' רל"ג לענין כלאים שמחובר על כסאות שאין בו איסור כלאים לפי שבטלים שם והוי כעץ בעלמא וא"כ ה"ה בסלי זיתים וענבים י"ל שבטלה הלחלוחית הנשארת לגבי כלי. ואין עליו שם מ"פ ואף הרשב"א שנדחק בהא דפי"א דתרומות י"ל דהיינו משום הא דמגורה דקתני שם שאף שנשארו שם חטים קצת ואפשר ללקטם מותר לתת שם חטים של חולין ובזה לא שייך סברת ביטול לקרקע דהא החטים אינם מחוברים לקרקע המגורה. ואף לפמ"ש הראב"ד בטעם הא דסלי זיתים ענבים משום שלא נתערב גוף דבר המשנה י"ל ג"כ כוונתו דכיון שאין על זה שם מי פירות ובטל לגבי כלי. תו לא מיקרי זה מי פירות. והוי כאלו היתה הסל אדומה ונפלה למקוה ונשתנה מראה המים. דודאי לא פסלה. וכן מ"ש הר"ש דלא מיקרי שינוי מראה. צריך לדחוק ג"כ שכוונתו דלא מיקרי שינוי מראה מחמת מי פירות. ועכ"פ אף אי נימא דלא בטלה לגמרי לגבי כלי כיון שעומד להדחה. מ"מ כיון שבארנו דשינוי מראה מן משהו מ"פ הוי רק דרבנן מפני שנראה כמ"פ. זה שייך רק כשנפלו מ"פ גמורים. אבל הכא אין על הלחלוחית הדבוק בסל שם מ"פ. ולא גזרו בכה"ג. וכעין זה איתא בפסחים (דף ע"ו) דסיכה הוי משהו בעלמא. וכ"כ הש"ך יו"ד סי' צ"ד סקכ"ט דשמנונית שעל הסכין הוי משהו בעלמא. ואפשר שזהו כוונת הפוסקים שכתבו דהדחת סלי זתו"ע לית בה ממשא. והנה בחיבורי ח"ג סי' ס"ד כתבתי שכשמכשירים בחלב לפעמים אין מתלבן כראוי רק כמראה המים עם טיט או זוהמא. ולכאורה הוא נגד דברי הראב"ד בבעה"נ שהבאתי למעלה שא"צ שישתנו המים לגמרי למראה חלב או יין. אבל באמת א"ש דברינו בס"ד. דהא בארנו ששינוי מראה הוא מדרבנן גזירה אטו מי פירות גמורים וזה שייך רק כשניכר עכ"פ שנשתנה המראה ע"י חלב או יין. אבל אם נראה המראה כמים עם טיט או זוהמא תו לא שייכא גזירה זו. ושפיר נפסלת בשאובין כיון שאין נראה כמי פירות. ונהי דלקולא קשה להקל דקשה להחליט אם אין בו קצת מראה חלב. אבל להחמיר ודאי שיש לחוש שיפסל בשאובין ולא הוכשרה המקוה כמש"ש]:

עכ"פ שמענו שהעיקר תלוי אי מיקרי מים או לא. ולזה במי צבע פוסלים המקוה כיון ששם מים עליהם. ואף חלק הצבע שנמחה במים נקרא מים כיון שבטל בהמים. דהא אף מי פירות קיי"ל דבטלים ברוב מים כדתנן בפ"ז דמקואות ומפורש ביבמות (דף פ"ב) ובארנו זה בחיבורי ח"א ר"ס נ"ו. וביתר ביאור בחיבורי ח"ב סי' מ"א ע"ש שבארנו שמותר אף לכתחילה לבטל מ"פ ברוב מים. רק כשנשתנה מראה המים פסול מדרבנן כמש"ל. וא"כ מי צבע שאין פוסלים בשינוי מראה. הרי יש עליהם שם מים אף כשמראיהם משונה. ולזה אף דאם היה אפשר להתיך ולהמיס צבע עד שיהי למים בלי תערובת מים ודאי היה פוסל המקוה בשינוי מראה. דהא הוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה דאין זה מים. אבל כיון שזה א"א. ורק כשמערבים הצבע במים נימס במים. וזה שם מים עליו ובטל ברוב. ואינו פוסל בשינוי מראה דהא שרי לעשות ממנו מקוה לכתחילה אם לא יהי עליו פסול שאובים. ואם יש בצבע שבמים רוב נגד המים. נ' דבכה"ג לא מיקרי מיא דצבעא רק צבע ממש שנתערב בו קצת מים. ובודאי אין עושים מזה מקוה. ומ"מ כשנפל למקוה אינו פוסל דכיון שנתערבו במים מיקרי מיא דצבעא. ואין לחוש שמא יעשו מקוה שיהי רובה מצבע. דלא שייך לגזור מים אטו צבע. אבל במי פירות אף שנתערבו ברוב מים מ"מ כל זמן שיש בה מראה מ"פ מיקרי רק על שם מי פירות. וכן אם יש בו טעם מ"פ. וכמו ביין דתמד שהחמיץ דינו כמ"פ אף שרובו מים והיינו משום דחמרא מזיגא מיקרי. והא דקיי"ל דרוב מ"פ כשר. צ"ל דלא שייך ביין שהרי הוא יין מזוג וע' בחיבורי ח"א סי' נ"ו מ"ש בסוגיא דחולין (דף כ"ו). רק כשנתערבו הרבה מים יותר מכפי מזיגה שוב אין עליו שם יין. רק כשמשונה מראיתו אסור מדרבנן כמש"ל, והא דאיתא בירושלמי פ"י דתרומות לענין שלקות שפוסל המקוה משום דבמקוה לא אזלינן בתר הטעם. הכוונה שם דמי שלקות אף שיש בהם טעם ירק. מ"מ שם מים עליהם ולא שם הירק. ולזה פוסלים המקוה. אבל יין מזוג שם יין עליו. ובזה נתבאר מ"ש הרמב"ם ור"ש פ"ז דמקואות מ"ב דמים שנכבשו או נשלקו בהם זיתים פוסלים המקוה. וזה קשה דהא השמן יוצא לתוך המים בכבישה או בשליקה. אבל לפמ"ש א"ש דבזה אזלינן בתר שמא. וכבשים ושלקות שם מים עליהם. לזה פוסלים המקוה. וזהו כוונת הירושלמי שהזכרנו והובא בר"ש שם:

ובחי' הריטב"א במכות (דף ג') כתב מי צבע הם מים גמורים שהצבע נוטל בהם ידיו ומשתנים מראיו בכך והם כמראה צבע דתניא רי"א מי צבע פוסלין אהמ"ק בג"ל. וקיי"ל דהא דר"י ד"ה היא או הלכה הם. א"ל רבא התם מיא דצבעא מיקרו כלומר דהתם רבנן אחמור בה משום גזירה דקרו ליה אינשי מיא דצבעא. ואלו לא היו פוסלין יהיו סבורים שאפילו מים גמורים אין פוסלין בג' לוגין עכ"ד. ומשמע מדבריו דמים שנתערב בהם צבע ממש דינם כמי פירות ופוסלים בשינוי מראה ותמהני דהא אף במי פירות קיי"ל שאם הדיח במקוה סלי זיתים וענבים לא נפסלה בשינוי מראה. ובודאי דה"ה אם הדיח ידיו שהחזיק בהם זיתים וענבים. ואף דלפמש"ל הסברא בסלי זתו"ע משום שבטלו לגבי כלי. א"כ בהדיח ידיו לא שייך זה. מ"מ פשטות הענין דה"ה בידיו נמי. ועוד דהא בצבע שמלאכתו לצבוע שפיר בטל לגבי ידיו דלהכי לא הוי חציצה מפני שאינו מקפיד על זה כדאיתא בזבחים (דף צ"ד). וא"כ כשנוטל את ידיו ונשתנה מראה המים דינו כהדיח סלי זו"ע. ולמה הוצרך הריטב"א לומר הטעם משום גזירה. וצ"ל דס"ל להריטב"א דכיון דר"י קאמר לה בפ"ז דמקואות אהא דהדיח סלי זתו"ע. משמע דחד טעמא לכולהו ואיירי ר"י שהצבע הדיח ידיו בהם. דאלת"ה הו"ל למיתני זה שם מעיקרא גבי מי כבשין ושלקות. והוא דוחק וגם דא"כ מה מקשה הש"ס במכות שם ממי צבע אהא דנפל קורטוב יין למים. דשם נפל יין בעין. משא"כ כאן הוי רק מלכלוך ידי הצבע. וכדחזינן שגם לדעת הריטב"א בצבע גופא יש חילוק בין מים שנתערב בהם צבע למים שנטל בהם הצבע את ידיו. ולזה נראה דגם הריטב"א ס"ל ככל הראשונים שכתבו דמים שנתערבו בהם סממנים פוסלין בג' לוגין ולא בשינוי מראה רק לשון מי צבע דחקו להריטב"א לפרש שהצבע נטל בהם ידיו דאלת"ה הו"ל למיתני מים צבועים או מי סממנים. וגם לשון מיא דצבעא מפרש הריטב"א שהצדי הוא בפתח והכוונה מים של צבע. ולא בחיריק תחת הצדי. שהכוונה מים צבועים. כ"נ מוכרח בדעת הריטב"א שלא יחלוק על כל הראשונים. וגם דאם היה חולק בדין הו"ל לפרש זה. אכן מ"ש שפוסלים משום גזירה לא זכיתי להבין למה לא פירש כפשוטו שפוסלי' משום שנקראו מים וגם דא"כ למה אינן פוסלי' בשינוי מראה כיון דס"ל להריטב"א שבאמת אין דינם כמים. וא"ל כעין מש"ל שלזה הקילו לענין שינוי מראה כדי שלא נקל לענין ג' לוגין. דז"א דכל כה"ג הו"ל להריטב"א לפרושי. וגם כי הוא גזירה רחוקה שלא יפסול בשינוי מראה שמא יאמרו שאינו פוסל בג"ל. והא גופא שפוסל בג"ל הוי גזירה אטו ג"ל מים גמורים. וג"ל מים גמורים הוי ג"כ מדרבנן משום גזירת כלים או משום כולה שאובה כפי שיטת הפוסקים בזה. ועפמש"ל מיושב הא דלא מקשה הש"ס במכות מהא דהדיח סלי זו"ע דקתני לה בפ"ז דמקואות קודם הא דמי צבע. ואיירי במי פירות ממש. אבל לפמש"ל א"ש דמהא דזו"ע הומ"ל דשאני התם שאין בו ממש ובטל לגבי כלי כנ"ל. לזה מקשה ממי צבע דאיירי שנתערבו סממנים במים כנ"ל. ועו"ק לי על הריטב"א שפירש מי צבע היינו שהצבע נוטל ידיו בהם. דהא בתו"כ פ' שמיני איתא דקאמר ר' יוסי שמים צבועים פוסלים בג"ל וא"פ בשינוי מראה. הרי דלא איירי דוקא במים שנוטל בהם הצבע ידיו. ואפשר דבהנהו מודה גם ר"מ דפליג שם על מים צבועים ע"ש:

ואפשר לומר בדעת הריטב"א דאזיל לשיטתו בעירובין (דף כ"ט) ששכר פוסל בג"ל רק לפי ערך המים שבו וכן תמד ע"ש ובחיבורי ח"א סי' נ"ו. ומ"מ בשינוי מראה אינו פוסל דאין פוסל בשינוי רק מי פירות שאין עלי' שם מים כמש"ל. ולפ"ז מים שנתערב בהם סממנים אין פוסלין רק לפי ערך המים שבהם. והוקשה להריטב"א דלשון המשנה שם משמע דהוי דומיא דכבשים ושלקות דקתני שם מקודם שפוסלים בג"ל דמשמע שכולו פוסל. ולא לפי ערך. לפי שאין בהם ממשות מהירקות שנכבשו בהם. ולזה מפרש הריטב"א דאיירי רק שהצבע נוטל ידיו בהמים והוי שפיר דומיא דהדיח סלי זתו"ע. ובמכות שם דמייתי הא דג"ל מים שנפל בהם קורטוב יין ומראיהם מראה יין אין פוסלין המקוה. אלמא אף שאינו יין כלל דקורטוב יין בטל בג"ל מים. ומ"מ אינו פוסל משום שאין בו מראה מים ומבואר שלא גזרו חז"ל גזירת ג"ל שאובין רק כשיש בהם מראה מים דבזה יש לגזור אטו כולה שאובים. ולזה מקשה ממי צבע דכיון שנשתנו מראיהם לא הו"ל לפסול. כיון דלדעת הריטב"א אם היה מעורב סמנים במים אלו היו פוסלים רק לפי ערך. א"כ נדון מי צבע לענין ג"ל כאלו כולו צבע וכמו גבי יין דלענין פסול ג"ל אזלינן בתר המראה אף שהיין בטל במים. ומשני דמ"מ מיקרי חמרא מזיגא וכמ"ש בתוס' רי"ד בעירובין (דף כ"ט) לפי שיין דרכו לערב בו מים וכמש"ל. משא"כ במי צבע. וס"ל להריטב"א דכיון שלא תקנו פסול דג"ל רק במראה מים. א"כ הו"ל להכשיר אף במי צבע וכמש"ל. רק דמ"מ החמירו מפני ששם מים עליהם וכמש"ל דזה לא מיקרי שם לווי. ואין הכוונה גזירה ממש. דחדא גזירה היא וכדאיתא כה"ג בכמה דוכתי. ועפ"ז יש ליישב ג"כ מה שהקשינו מהתו"כ. דבאמת אין חילוק בין מים שנתערבו בהם סממנים למים שנוטל בהם ידיו רק לענין לשער לפי ערך. אבל גוף המים דינם כמים גמורים כ"נ לפרש דברי הריטב"א:

ובאשכול ה' מקואות סי' נ"ה כתב דמי צבע א"פ בשינוי מראה שעיקר הדבר המים ולא הצבע. וכן אם שרה במקוה סמנים ולא נמוחו ונשתנה מראי' כשר. אבל אם נפל יין או מוהל ושינו מראי' פסול עכ"ל. משמע מזה שאם נמוחו הסמנים פוסלים את המקוה. וא"כ הא דמי צבע צ"ל דהיינו כמ"ש הריטב"א שהצבע הדיח ידיו בהם. דאי איירי ששרה שם סמנים. א"כ היינו הך דקאמר בתר הכי. ונראה שאם נמוחו הסמנים היינו שנעשה מהם משקים וכעין הא דתרדין שסחטן בשבת (דף קמ"ד ע"ב) דפוסלים בשינוי מראה וכמש"ל. וקשה לפ"ז דל"ל לאתויי בתר הכי יין או מוהל. הו"ל לפלוגי בדידה שאם נימוחו הסממנים פוסלים בשינוי מראה. וצ"ל דנקיט כפי לשון המשנה בפ"ז דמקואות. ועוי"ל דס"ל כהריטב"א שהזכרנו דבכה"ג אין דינם כמים גמורים רק משערים לפי ערך המים שבהם. ולזה נקיט שלא נמוחו דבזה דינם כמים גמורים. אכן מ"ש שעיקר הוא המים קשה דמשמע שאם היה העיקר הצבע היו פוסלים בשינוי מראה. וזה קשה דמנ"ל זה. וצ"ל כוונתו להא דאיתא במכות (דף ג') דמיא דצבעא מיקרו. משמע שאם היו נקראים צבע היו פוסלים בש"מ. ורק משום שנקראים מים לא גזרו בזה ואקצר:

עכ"פ במים המעורבים עם סיד נראה דאף אי נימא שדינם כמו מים המעורבים עם צבע שלדעת הריטב"א אין פוסלים בג"ל רק לפי ערך המים. אבל מ"מ פוסלים לפי ערך המים ואין פוסלים בשינוי מראה וכמש"ל משום דמי סיד מיקרי וגם דהא כל הפוסקים חולקים על הריטב"א וס"ל דשכר פוסל בג"ל ולא לפי ערך וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' נ"ו. ועוד נראה דהא סיד הוא כמו טיט דהוי מין עפר. ומים עם טיט קיי"ל בספ"ב דמקואות ורפ"ז שם שמצטרף למקוה. ובודאי דה"ה מים עם סיד. דהא גם סיד הוא מין עפר. וגם במים עם טיט משתנה מראה המים. ובכ"ז מותר לטבול בהם. וכן איתא בברכות (דף כ"ה) שמותר לטבול במים עכורים. וכן תנן בספ"ח דפרה שאם נפל אדמה או חרסית כשר אף למי חטאת לדברי ר"ע דקיי"ל כוותיה שם. וכ"פ הרמב"ם בספ"ו מה' פרה. שמשתנה עי"ז מראה המים וגם דהא יש אדמה שהיא אדומה או לבנה כדאיתא בספי"ז דאהלות. מ"מ כשירה דהוי כהא דתנן פ"ח דפרה שאם נשתנו המים מחמת עצמם כשרים. דכיון שטבע המים להיות בקרקע וא"א שלא יהי עפר מעורב בהם וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ס' וס"ג. לזה אף כשנשתנה מחמת האדמה הוי כנשתנה מחמת עצמו. ולכאורה קשה טובא דהא תנן שם בפ"ח מ"י דמי ביצים פסולים למי חטאת משום שמעורבים המים עם טיט ועפר כמ"ש הר"ש שם והתוס' בסנהדרין (דף ה' ע"ב) וב"ב (דף ע"ד ע"ב). ומצאתי בתוי"ט ספ"ח דפרה שהרגיש בזה ותירץ דשם שהטיט מעורב בטבע בהמים גרע טפי. וקשה טובא דאדרבא מה שמעורב בטבע עדיף טפי וכמש"ל דבלא"ה א"א שלא יהי קצת עפר בהמים. ובפרט לפמ"ש הר"ש ותו' שם הסברא משום שהעפר והטיט הוי חציצה בין המים להכלי א"כ גם כשנפל אדמה וחרסית ליהוי ג"כ חציצה. ואפשר לומר דהמים שהם בטבע מעורבים בעפר וטיט לא יהיו צלולים אף אם יעמדו בכלי זמן רב. לזה פסולים. אבל כשנפל אדמה לתוך מים צלולים. אזי כשיעמדו המים איזה זמן ישובו להיות צלולים ולזה ס"ל לר"ע דכיון שעומד להיות צלול מיקרי מים חיים אל כלי. וכל העומד לירד למטה הוי כאלו כבר ירד ואינו חוצץ וכעין מ"ש המרדכי סוף חולין שדבר שמעורב מתחילת ברייתו אינו בטל וע' מל"מ פ"א מה' מטמאי מו"מ הי"ד. ובמק"א הארכתי בזה בס"ד. וה"ה הכא מה שבא בטבע מתחילת ברייתו גרע טפי. אבל הוא דוחק ואין בזה שום סברא. ובאמת גוף סברת הר"ש ותוס' מטעם חציצה תמוה דהא גבי טבילה קיי"ל שאם המים מקדמין אינו חוצץ וכתבו הפוסקים דהיינו אף שדבוק בחוזק ע' חיבורי ח"ב סי' ס"א. וגבי מי חטאת איתא ביומא (דף נ"ח) שספוג אינו חוצץ לפי שהמים מחלחלים. וכ"ש שהמים מחלחלים וסובבים את העפר והטיט המעורב במים בטבע. וגם דהא העפר והטיט בעצמם הם לחים. ונראה הסברא בזה דהא קיי"ל בפ"ו ובפ"ח דפרה שהמים שנבלעו בספוג או באיזה דבר אחר ואח"כ נפלטו פסולים למי חטאת. ולזה איתא שם שלא יגע בספוג לפי שיסחוט מים מתוך הספוג ויופסלו כל המים. ע"ש בר"מ ור"ש וביומא (דף נ"ח). ולזה במי ביצים נראה שהעפר וטיט שבתוך המים בטבע הוא רך וספוגי לפי שהוא תדיר במים. והמים נבלעים בתוך העפר והטיט וחוזרים ונפלטים מעצמם ע"י שהם רכים מאוד שרויים תדיר בתוך המים ולזה פסולים לפי שנתערב בהם המים הנפלסים מהעפר והטיט. ומ"ש לשון חציצה הוא לאו דוקא. רק הכוונה שצריך שהמים יהיו בתוך הכלי ולא בתוך העפר והטיט. והם חוצצין בין המים והכלי ואח"כ כשנפלטים הם פסולים כמש"ל. והפסול הזה נעשה כשהם כבר בכלי כי בעודם בנהר אין שייך לפסול הנפלטים מהעפר וטיט דכיון שעודם מחוברים הם שבים להיות מים חיים אבל בנפל בהם אדמה עדיין לא נתלחלחה כ"כ. ואינה פולטת עד שנופלת לשולי הכלי. וכן מוכרח דאלת"ה הרי בכל נהר יש טיט ועפר וכשדורסים שם אנשים או בהמות נסחט המים שבהם לתוך הנהר. וכן שותים בהמות מתוך הנהר ופולטים המים לתוך הנהר. ואין לומר דכשר משום שנתבטלו בתוך מי הנהר. דהא תנן בפ"ט דפרה שאם שתתה בהמה או עוף מהמים נפסלו בשביל שפולטים המים מפיהם לתוך הכלי ע"ש בר"מ ור"ש. ונימא שמתבטלים בתוך המים דהא אין חילוק בין כלי גדול לכלי קטן. ויש להאריך בזה ועכצ"ל שכשנפלטים המים לתוך הנהר ומתחברים לתוך המים. שבים להיות מים חיים. וכעין הא דהשקה וזריעה דמהני כדאיתא בפסחים (דף ל"ד ע"ב) ע"ש. וכן קיי"ל באו"ח סי' ק"ס ס"ה שאין מלאכה פוסלת במחוברים ע"ש. ויש לדון בזה מהא דתנן בפ"ח דפרה דמי תערובות פסולים ומהא דתוספתא בשטף של גשמים הובא להלכה ברמב"ם ספ"ו מה"פ ואכמ"ל בזה. שוב ראיתי שהפרמ"ג באו"ח סי' ק"ס במשבצות סק"א כתב טעם הדין דספ"ח דפרה משום שכל העומד לירד למטה כאלו כבר ירד וכמש"ל. אבל הוא דחוק כנ"ל:

עכ"פ נתבאר שמה שנשתנה המים מחמת טיט או סיד ואדמה לא מיפסל משום שינוי מראה. ואף אי נימא דבמי חטאת פסולים. היינו משום דשם אף מי צבע פוסלים כל שנשתנה מראיתם מחמת דבר אחר וכ"פ הרמב"ם פ"ו מה"פ. וכן לנט"י פוסל כל שינוי מראה אף ע"י דיו וצבע והדחת כלים כדתנן בפ"ק דידים. ובאמת אף לנט"י שהחמירו כמו מי חטאת כמש"ל וכמבואר באחרונים סי' קנ"ט וסי' ק"ס. מ"מ קיי"ל בסי' ק"ס ס"ט שאם המים עכורים מחמת הטיט שבו כשר לנט"י. ומבואר אף שנשתנה מראיתן. וכ"כ הפרמ"ג שם בא"א סקי"ב ע"ש. ובסק"א שם כתב הטעם משום שחוזר לברייתו. וזה צ"ע דמה שבטבע עכור הרי כתב בעצמו שם במשבצות סק"א שאינו חוזר מעצמו להיות צלול. ועכ"פ לדינא כ"ע מודו דמים שנשתנו מראיהם מחמת טיט דכשירים. וה"ה סיד וכמש"ל. וכן משמע מהא דתנן בפ"ב דמקואות מ"ח הסייד שהניח עציץ במקוה ופי' ר"ש שם שסד את המקוה ושכן היה הדרך אז לסוד הבורות בסיד ע"ש. ולא חששו שישתנה עי"ז מראה מי המקוה:

מסקנא דמילתא שמי סיד אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ופוסלים המקוה בשלשה לוגין. ולזה בנ"ד המקוה שהכשירוה במי סיד היא פסולה שהרי שפכו לתוכה את מי הסיד קודם שנתמלאה כשיעור. וגם הלא לא הכשירוה. ועוד פסלוה בידים. ולזה צריך לשאבה ולהכשירה שנית כדין. ואם אפשר להכשירה בעפר יותר טוב כמש"ל סי' ע"ה בס"ד. והנשים שטבלו עד כה במקוה זו. לכאורה היה נראה לסמוך על שיטת הפוסקים דבמעין אין שאובים פוסלים כדי שלא להוציא לעז על בניהם שהם בני נדות וכמ"ש הרמ"א בסי' ר"א ס"מ שבדיעבד יש לסמוך על זה. אכן לפ"ז יקשה לפמ"ש הראב"ד בבעה"נ והובא להלכה בסי' ר"א סכ"ח דמעין אין נפסל בשינוי מראה. א"כ אין תועלת בההכשר ע"י חלב. דהא דקיי"ל שמקוה שנשתנה מראה המים אינה נפסלת בשאובין. הטעם הוא לפי שאין שם מקוה עליה כעת שהרי היא פסולה מצד שינוי המראה אבל במעין שאף אם נשתנה מראיתו בכ"ז שם מקוה עליו. א"כ הרי נפסל בג"ל שאובין לדעת הסוברים שמעין נפסל בשאובים אך י"ל דהא בהא תליא. דמ"ד שמעין אינו נפסל בשינוי מראה. ס"ל שאינו נפסל בשאובין דחד טעמא הוא וע' בבעה"נ בזה. ולפז"ק על הרמ"א שלא כתב בסעיף כ"ח שיש חולקים על דין זה ויש להאריך בזה. ולזה יותר טוב להכשיר בעפר כי בזה יצאנו מחשש זה ומשארי חששות. ועכ"פ בנ"ד נראה שאם המקוה הוא מים נובעים יש להקל שהנשים שטבלו שם עד עתה לא יטבלו שנית. דכיון שכבר עבר כשנה בודאי איזה נשים נתעברו. ויהי זה פגם גדול:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה