אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק יורה דעה › סימן מח

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן מח

סימן מז

ע"ד אונא האמצעית שהיתה מונחת על הארוכה ועבה ודבוקה בקרום על פני כולה לגב הארו"ע בלי חלון וכן דבוקה הארו"ע להאומא בקרום בלי חלון. והארו"ע היתה צמקה רובה. ואחר זמן גדול עלה הקרום שבין האמצעית לארו"ע בנפיחה. ואמר הבודק שזה יש לתלות בחוזק הנפיחה לפי שנפחו הרבה את הריאה בשביל סירכא שהיתה שם. וכשהפרידו הקרום הנ"ל נשארה בכ"ז האמצעית מונחת ע"ג הארו"ע. ולא נמשכה לצדדין. רק היתה מבצבץ בכמה מקומות שהוסר הקרום משם:

הנה מה שהאמצעית דבוקה להארו"ע נראה דלא מיקרי שלא כסדרן. כי דרך האמצעית להיות קצתה על הארו"ע ואף דבנ"ד היתה כולה על הארו"ע. וזה אינו מצוי. מ"מ כיון שאנו רואין שאף לאחר שהפרידו הקרום היתה מונחת. נראה דריאה זו הכי רביתא והוי זה כסדרן. וכ"כ הדע"ק סי' ל"ט סקכ"ו דמה שהאמצעית דרכה להיות על הארו"ע מיקרי זה כסדרן ואף דנראה שבשביל שהארו"ע נצמקה ונתכווצה נכנסה, עי"ז תחת האמצעית. וא"כ לאו היינו רביתא. כי כשתשוב הארו"ע לבריאותה ותתרחב כראוי יצא קצת ממנה מתחת האמצעית וא"כ יש לחוש שתתפרק הסרכא. וזהו טריפות סרכא שלכ"ס לשיטת התו'. מ"מ י"ל דהנה טבע הריאה שהצימוק גורם שידבק בו דבר הסמוך לו. וא"כ י"ל שאם היה מתרפא הצימוק. היה עובר הדיבוק הזה ג"כ מעצמו בלא פירוק. דכיון שבטלה הסיבה בטל המסובב. ועוד דאפשר גם עתה היה מתפרד הדיבוק כראוי. ואף שאח"כ עלה הקרום בנפיחה. י"ל שזהו מחוזק הנפיחה כמבואר בשאלה. ועכ"פ יש כאן ס"ס דשמא הלכה כהסוברים דסרכא באה מחמת נקב ובכסדרן אינו מתחת נקב וכבר בארנו בסי' הקודם דבכה"ג דנ"ד אין חילוק בין למטה מחצי בין למעלה וגם הא כתבו הרבה פוסקים בסי' ל"ט ס"ד דבקרום שקוראים טילא מיקרי כסדרן אף למעלה מחציין ע"ש. ואפשר לדון גם בנ"ד כדין הקרום ההוא. אף, שיש לחלק. ותר"ל לא הוי. דכיון שאנו דנין זה לכסדרן. לא הוי ריעותא. ובפרט לפמש"ל שדרך הצימוק להדביק אליו את האונא הקרובה. א"כ אין זה תר"ל כיון שדרך הצימוק הוא כן. ומה שהאונא דבוקה להאומא ג"כ אינה ריעותא דזהו ממש קרום הנקרא טילא שפשוט בסי' ל"ט להיתר. ולזה יש להכשיר בנ"ד:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה