שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן לז
כבוד הגאבד"ק טיראספאל מוהרי"א נ"י,
ע"ד סירכא מריאה לשומן הלב שעברה ע"י מיעוך הנהוג ונמצא במקום הסירכא נקב. ויש מקום לתלות שנעשה הנקב בצפרני הבודק. וחפץ לדעת דעתי בזה הנה כבר ראה מעכ"ת מ"ש בחיבורי ח"ב סי' כ"ד שאין לתלות בזה. ומ"ש לצדד דסירכא לשומן קולא. כבר כתבתי כן בחיבורי ח"א סי' נ' די"ל שזה לא מיקרי הוחל דבר המטריף. ובמקום שיש עוד צד להקל יש להקל בנאבדה וכדומה אכן בנ"ד אין נראה להקל כי רבו הבודקים שאינם אומנים למעך סירכא ויתלו תמיד בצפרניהם. ונפל פותא בבירא שיכשירו כל הסירכות וכמ"ש בחיבורי ח"ב שם. רק אם הרגיש הבודק שאחז גוף הריאה בצפרניו וקרוב שעי"ז נעשה הנקב. והמורה יודע שהבודק הוא ירא שמים ויש להעמיד על דבריו ושלא יעשה עוד כאלה במתכוין יש מקום להכשיר בשעה"ד והפ"מ. אם הסירכא עברה בנקל. ומוכח שהיתה רק כעין קרום דריינוס כמ"ש האחרונים. ואם לא עברה בנקל אין להקל. דאף אם נעשה הנקב ע"י הצפורן. מ"מ אין ידוע אם היתה הסירכא עוברת ממקום זה כראוי. וספק עברה קיי"ל דטריפה. ובהפ"מ יש לדון להקל אם ברי לו שנעשה בצפרניו. כיון שרוב הסירכא עברה כהוגן. מטעמים שונים: