אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק חושן משפט › סימן קנו

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק חושן משפט · סימן קנו

סימן קנה

באשר בעת הוא שעת מלחמה והרבה מאחב"י יוצאים פתאום למלחמה, וחפצים לגרש נשותיהם כדי שלא ישארו עגונות ח"ו או שלא יצטרכו נשותיהם לחלוץ. ובכ"ז חפצים שכאשר ישובו לשלום מהמלחמה ידורו עם נשותיהם כבתחילה. וגם כי יש בהם כהנים. ואם יגרשום. לא יוכלו אח"כ לשוב לקחתם. והעירוני איזה רבנים לבאר איך להתנהג בזה. כי באשר הם נחפזים לדרכם אין להרב המסדר פנאי לעיין בזה. וגם כי יזדמן לעשות הרבה גיטין ביום אחד (א) ויזדמן מזה מכשול ח"ו. כי מרוב הטרדה יארע להסופר טעות. וגם הרב המסדר אין לו פנאי לברר בכל גט איך לכתוב את שמות המתגרשים. ולדקדק בכתיבת הגט ואותיותיו ואמרתי לרשום בקוצר את הנלע"ד בזה. והנה בחיבורי שו"ת דב"מ ח"א סי' פ"ח פ"ט בארתי בע"ה איך למנות סופר ועדים ושליח לגרש אשתו כשהוא בריחוק מקום. אך באשר לא נזכר שם יתר הפרטים הדרושים כעת, לזאת רשמתי בקוצר הנוגע לכל הפרטים הנ"ל:

כשהולך לעבודת הצבא ויש לו פנאי לבוא לב"ד על שעה חדא. אזי יצוה לפני ב"ד להסופר. אתה (ב) פב"ב כתוב גט (ג) לגרש בו את אשתי (ד) פב"פ (ה) עד שיוכשר לדעת (ו) הרב המסדרו. ולהעדים יאמר. אתם פב"ב ופב"פ חתומו על הגט (ז) שיכתוב פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ עד שיוכשר לדעת הרב המסדרו. ולשלוח יאמר אני ממנה אותך פב"פ לשליח לתת לאשתי פב"פ (ח) את הגט שיכתוב פב"פ. ואני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט ולא את השליחות. ואם אין לו פנאי לבוא לפני ב"ד יוכל לומר בפני עדים כשרים את כל זה אם הוא יודע שם הסופר והעדים הכשרים הראויים לחתום על גט. והנה באופן זה אפשר שיבוא מכשול כי לפעמים לא יכויון כראוי בשמות האנשים. או שימנה קרובים זה לזה או להאיש והאשה. וכאשר כבר קרה כזאת בעיר אחת כפי שכתב לי הרב משם. לכן יותר טוב שיאמר (ט) לפני עדים אני ממנה את כל (י) הנמצאים בעיר הזאת (יא) שכל אחד מהם יכתוב גט לגרש בו את אשתי פב"פ. וכל שנים מהם (יב) הכשרים לעדות יחתמו את הגט לגרש בו את אשתי. וכל אחד מהם יתן את הגט לאשתי פב"פ. ואם האיש ההולך לעבוה"צ נמצא בכפר (יג) יאמר לפני עדים כשרים אני ממנה את כל הנמצאים בעיר פלונית שכל אחד מהם וכו' כנ"ל וכשהוא אומר שם אשתו ואביה (יד) יוכל לומר כפי שהוא קורא אותה ואת אביה תדיר. ובכ"ז יכתבו בגט כפי הדרוש ע"פ דין. ואין להקפיד בזה (טו) ויותר נכון בכגון זה שלא לכתוב כלל שם אבי האשה. כי ע"פ רוב אינו יודע בבירור את שמו כפי הדרוש לכתוב בגט. ויבוא הדבר לידי פסול:

ובאופן כזה יוכל לכתוב הגט אח"כ במתינות ובישוב הדעת כראוי. ואם יש להם בנים (טז) א"צ למהר לתת הגט לה כי יוכלו לתתו לה אחר כלות המלחמה אם יראו שלא שב האיש הזה מהמלחמה. אכן נראה שיותר נכון לכתבו ולחתמו מקודם. כי בהמשך זמן גדול (יז) אפשר שיארע איזה סיבה לאחד מן האנשים השייכים לגט זה שלא יוכל לכתבו או לחתמו. וגם כי אפשר ישכחו העדים את הדבר במשך הזמן. אבל כשיהי' מוכן הגט וההרשאה. אזי יוכלו למסרו אח"כ כנ"ל. ובהגט (יח) יכתבו את הזמן של היום שיכתבו את הגט (יט) ולא יכתבו בו מקום עמידת האיש. ולא מקום עמידת האשה:

ובכתיבת ההרשאה (כ) לא יכתבו כנוסח ההרשאה הקבועה באשר כי הלא לא נאמרו בנידון זה כל הדברים הכתובים שם רק יכתבו בקוצר בפנינו עדים ח"מ. ביום חודש שנה פלוני לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בפלונית מתא דיתבא וכו'. אמר הבעל פב"פ פב"פ אני ממנה אותך פב"פ לשליח לתת לאשתי פב"פ את הגט שיכתוב פב"פ. ובפנינו קיבל הבעל פב"פ על עצמו בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט ולא את השליחות. והגט שכתבו פב"פ שעליו נעשה פב"פ שליח להולכה כאמור נכתב ונחתם בפלונית מתא דיתבא וכו' ביום חודש שנה לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ ומה שראינו ושמענו ונעשה בפנינו כתבנו יחתמנו והכל שריר וקיים (כא) ויכתבו בתחילת ההרשאה את היום שעשהו לשליח (כב). ואם עדי ההרשאה הם ג"כ עדי החתימה. יכתבו בההרשאה ואנחנו הח"מ חתומים בו לעדים. ואם עשה את השליח בביתו או בכפר. וא"א שיהיו העדים בעת כתיבת הגט. אזי יכתבו בהרשאה בפנינו וכו' אמר הבעל פב"פ אני ממנה את פב"פ שיכתוב לגרש בו את אשתי פב"פ. ואת פב"פ ופב"פ שיחתמו לעדים על הגט שיכתוב פב"פ לגרש בו את אשתי פב"פ. ואת פב"פ לשליח לתת הגט לאשתי פב"פ ובפנינו קיבל על עצמו הבעל בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט ולא את השליחות ומה ששמענו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקיים. ואם עשה לשלוחים את כל הנמצאים בעיר. וכנ"ל. אזי יכתבו העדים בהרשאה כפי הלשון שהגיד. והיינו בפנינו וכו' אמר הבעל פב"פ אני ממנה את כל הנמצאים בעיר הזאת. [אי פלונית אם עשה זה בכפר או בעיר אחרת] שכל אחד מהם יכתוב גט לגרש בו את אשתי פב"פ וכל שנים מהם יחתמו גט לאשתי פב"פ וכל אחד מהם יתן הגט לאשתי פב"פ. וניתן לבאר אשר בשהעה"ד (כג) כשר אף אם לא יקבל עליו בח' ובשבועה שלא לבטל הגט והשליחות וכמ"ש בחיבורי שם. ובאופן כזה. לא יכתבו זה בההרשאה:

ואם אין פנאי. (כד) יאמר להסופר והעדים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי פב"פ, (כה) ואם היה נחפז מאוד. יאמר להם כתבי גט לאשתי פב"פ. וכשר ג"כ. ואח"כ יכתבו ויחתמו הגט (כו) ולשליח יעשו את הסופר. ואם אינם רוצים למסור תיכף הגט להאשה וכמש"ל. (כז) יעשו כתב. בפנינו ב"ד ח"מ ביום חודש שנה ומקום פלוני אמר פב"פ לפב"פ ופב"פ ופב"פ כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי פב"פ. ופב"פ כתב את הגט, ופב"פ ופב"פ חתמו עליו (כח) וקיבל פב"פ הנזכר למעלה על עצמו שהיא יתן את הגט לפב"פ הנזכרת למעלה. ומה ששמענו וראינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקיים. ואם אין ב"ד בשעת מעשה רק אותם השלשה שא"ל כתבו גט לאשתי פב"פ (כט) אזי יכתבו אותם העדים שחתמו על הגט. ביום חודש שנה ומקום פלוני בא פב"פ לפנינו הח"מ ולפני פב"פ. יאמר לכולנו כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי פב"פ. ואנחנו קבלנו שליחותו וכתב פב"פ את הגט ואנחנו ח"מ חתמנו עליו לעדים. ביום חודש שנה ומקום פלוני. ועתה קיבל על עצמו פב"פ הנזכר למעלה לתת את הגט להאשה פב"פ הנזכרת למעלה. ומה ששמענו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו וזהו דרך קצרה מאוד:

ואם אין לו בנים וחוששים לחליצה. אזי ההכרח לתת הגט בלי איחור, אך קודם הנתינה (ל) תקבל האשה עליה בחרם ובשבועה לפני ב"ד שלא תינשא לאיש אחר משך שתי שנים. ושאם יבוא בעלה בתוך משך זה תינשא לו. וע' בסדר הגט אות ל"ח. אכן אם הוא כהן ואין לו בנים צריך להוסיף באמירתו להשליח (לא) והרשות בידך להטיל תנאי בשליחותך. ואם עושהו לשליח שלא בפניו. יאמר זה בלשון נסתר. והרשות בידו להטיל תנאי בשליחותו וכשעושה את הנמצאים בעיר לשלוחים כנ"ל. אזי יאמר וכל אחד מהם יתן את הגט לאשתי פב"פ ויוכל להטיל תנאי בשליחותו ויכתבו בההרשאה שאמר לו שיוכל להטיל תנאי בשליחותו. ובאופן כזה יוכל השליח לתת את הגט להאשה (לב) על תנאי אם לא יבוא הבעל לביתו תוך שתי שנים. ואם יבוא תוך שתי שנים תתבטל שליחותו ונתינתו אבל גוף הגט לא יתבטל. כי הלא אין השליח יכול לבטל הגט. ויאמר בלשון זה. ה"ז גיטך והתקבלי גיטך זה ששלח לך בעלך פב"פ ובו תהי' מגורשת ממנו מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם על מנת שאם לא יתראה בעלך פב"פ מהיום עד כלות שתי שנים לפני פב"פ ופב"פ יהא גט מעכשיו. ואם יתראה לפניהם בתוך משך שתי שנים מהיום. אזי תתבטל נתינתי כעת לשם גירושין (לג) רק יהא גט זה פקדון בידך ותשיבהו לי אז בשלימותו ואף אם איננו כהן רק שירא שאשתו לא תרצה להנשא לו אף שתקבל ע"ע בחרם ובשבועה. אזי יוכלו ג"כ לעשות כנ"ל. (לד) וגם אפשר שבעת שהשליח מקבל את שליחותו בפני הבעל (לה) יאמר לבעל אם לא תשוב לעירנו ויגידו פו"פ בב"ד שלא ראו אותך בתוך משך שתי שנים מהיום אזי אני מקבל שליחותך לגרש את אשתך פב"פ. ואם יגידו פו"פ בב"ד שראו אותך תוך שתי שנים מהיום אזי אינני מקבל שליחותך לגרש את אשתך פב"פ (לו) ובאופן זה יוכל השליח למסור הגט להאשה סתם. ואח"כ יפרשו לה ב"ד שאסור לה לינשא רק כשיעברו שתי שנים (לז) ויגידו פלוני ופלוני שלא ראוהו בתוך משך זה. (לח) וצריך לתלות הדבר בשני אנשים יראי ד' שלא ישקרו (לט) וגם שלא יהיו זקנים. כי יש לחוש למיתה ח"ו. ואם עשה הבעל את השליח שלא בפניו יוכל השליח להגיד זה בשעה שמקבל עליו השליחות ובאופן כזה צריך לבאר בההרשאה שהשליח קיבל השליחות עליו על תנאי זה. אך זה דבר קשה לאנשים פשוטים. ורק כשנעשה לפני ב"ד מומחה אפשר לעשות כן. ויותר טוב לעשות כמש"ל. ועוד יש עצה נכונה (מ) שהשליח יעשה שליח שני על תנאי. והשליח השני (מא) יתן הגט להאשה סתם. וב"ד יזהירוה שלא תינשא עד שיתברר שנתקיים התנאי. ונכון שהשליח השני יודיע להאשה קודם נתינה שהוא נעשה שליח שני רק על תנאי. ובאופן זה צריך להזכיר בציוויו שנותן לשלוחו רשות לעשות שליח שני:

ואם כבר הלך למלחמה והוא במקום רחוק ואין שם ב"ד שיעשה שם לפניהם כראוי אזי יוכלו לשלוח לו ע"י פאסט (מב) מכתב שיכתבו בו כל האמור למעלה שממנה את פב"פ שיכתוב וכו' ופב"פ ופב"פ שיחתמו ופב"פ לשליח וכו' ככל הלשון המבואר למעלה. ויוסיפו בהכתב את לשון זה. (מג) גם ואני מצוה את כל אחד שיראה כתבי זה שישלחהו ע"י פאסט למי שירצה כדי שהלז יודיע להאנשים הנזכרים שיקיימו את שליחותי בכתיבת ונתינת גט לאשתי פב"פ. ואת כ"ז אמרתי בפי בפירוש לפני עדים. ויניחו מקום שיכתוב שם את הזמן והמקום ויחתום את שמו עליו ויודיעוהו (מד) שיוכל לכתוב הזמן כפי מנין העכו"ם אם אינם יודעים שם איזה יום בחודש הוא לפי מנינינו כי אפשר שיארע כן בשדה המלחמה. (מה) וכן לחתום יוכל בכל כתב שהוא יכול. ואם הבעל אינו מבין בלה"ק. יכתבו כל הכתב בשפת זארגאן. ואף בלשון אחר. ואחר חתימתו. יכתבו. בפנינו הח"מ (מו) אמר פב"פ בפיו את כל המבואר למעלה בנייר זה. וגם חתם א"ע בחתימת ידו ממש על כל הנ"ל. ולראי' בעה"ח וכו'. וצריך להודיעם שיחתמו ע"ז שלשה שאינם קריבים זה לזה ולא להמגרש ולא להמתגרשת (מז) ואת הקיום יוכלו לכתוב ג"כ בלשון זארגאן כי אפשר שלא ימצאון שם אנשים המבינים בלה"ק. ואם ידוע שאין האיש יכול לחתום שמו אזי ישלחו לשם הנוסח שהזכרנו שצריך להגיד בלשון זארגאן כנ"ל. וישלחו כתב בלשון ההרשאה שכתבתי למעלה ויכתבו בפנינו ח"מ. ויחתמו ע"ז שלשה אנשים שאינם קרובים להמתגרשים ולא זה לזה:

ומי שרוצה לזכות את האנשים הנמצאים במלחמה שיכלו לגרש נשותיהם יוכל לכתוב למקום המלחמה שכל הרוצה לגרש את אשתו יכתוב נוסח זה (מח) אלע דיא יואס וועלין זעהן מיין אונטער שריפט ויאם איך שרייב דא אונטער דיזין שריפט. זאל יעדער איינער פון זייא שרייבין א גט צו געטין מיין ווייב פב"פ. און יעדערע צוויי פון זיי זאלין חתמענען דעם גט. אונ יעדער איינער פון זייא זאל אפ געבין דעם גט מיין יוייב פב"פ וויא ער ויעט וועלין אפילו מיט א תנאי. אונ איך בעט מען זאל דאס מודיע זיין וועמען איר ווילט כדי מען זאל מאכין א גט פאר מיין ויייב. והרוצה לגרש יחתום ע"ז בכל כתב שהוא יכול. ותחת חתימתו יכתבו נוסח זה. בפני ח"מ בזמן ומקום פליני אמר פב"פ אלע דיא יואס וועלין זעהן וכו' כנ"ל ומה ששמענו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקיים. ויוכלו לתת כתב זה כילו בלשון זמרגאן ג"כ. ויחתמו על כתב זה שלשה אנשים שאינם קרובים להמתגרשים. ולא זה לזה מט) ואם זו ש אינו יכול לחתום. אזי כתבו לו שיאמר בפיו לפני עדים הנוסח שהזכרנו למעלה שממנה את כל יושבי עיר פלונית וכו'. יעשו כתב ע"ז שבפניהם אמר כן. וכפי הנוסח שנזכר למעלה. ויתר הדברים בזה מבואר בחיבורי ח"א סי' פ"ט:

וניתן לבאר אשר בגווני שהזכרנו שהסופר יהי' שליח לתת הגט להאשה הרי אינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ כתקחז"ל. לכן נכון (נ) שיקיימו את הגט ע"י עדי החתימה. ולא יצטרכו להגדת בפ"נ ובפ"נ. ואם היא באופן שכותבים הגט שיתנוהו לה לאחר זמן וכמש"ל. ובשעת נתינה לא יהיו עדים לקיים את חתימת העדים. אזי (נא) יאמר השליח בפ"נ ובפ"נ. ואני בעצמי כתבתיו. ואם יהי' אז עד אחד מן העדים יוכלו לקיים את הגט ע"י הסופר והעד. ולא יצטרכו לומר בפ"נ ובפ"נ. יתן ה' אשר בקרוב יהי' שלום בין העמים ומלבני האדיר יר"ה ינחל הנצחון במלחמותיו. ונזכה בקרוב לקיום הבטחת לא ישאו גוי אל גוי חרב. כנפש הכותב למען תקנת עגונות:

ביאור

(א) כה"ג איתא בסנהדרין (דף ל"ה ומ"ו) שאין דנין שנים ביום אחד ופירש"י לפי שלא יוכלו לעיין בשני הדינים ויבואו לידי קלקול. ואף דאיתא שם דבמיתה אחת ועבירה אחת דנין. י"ל דבנ"ד שיש לכ"א שמות אחרים הוי כשני עניינים נפרדים. ובאמת צ"ע שם. דהא אף בעבירה אחת. מ"מ יש לעיין בדברי העדים ובפרטי מעשה העבירה ואפשר שלא ידמו זה לזה. ומלשון הרמב"ם פי"ד מה"ס ה"י משמע שמפרש עבירה אחת היינו שעברו שניהם יחד העבירה וכמו נואף ונואפת. ולפ"ז א"ש דבכה"ג העדים מעידים על שניהם יחד. אבל לשון רש"י שם לא משמע הכי. ואכמ"ל בזה דבנ"ד ודאי שיש לחוש לטעות מריבוי הטרדה:

(ב) הנה באמת סגי כשיאמר לו כתוב גט וכו' וכדאיתא בש"ס בכ"מ כתבו גט. אך בכה"ג שיש הרבה אנשים בב"ד יש לחוש שמכוין לאיש אחר. ועכ"פ העדים לא ישימו לב לזה כראוי ויהי' להם ספק למי צוה. לזה נכון שיקראוהו בשמו ושם אביו. וכ"ה בסה"ג ועי' פ"י דשביעית מ"ד וגיטין (דף ל"ב ע"ב) דמפרש שמות הדיינים בפרוזבול אף שא"ל לנוכח. וי"ל דכיון שצריך לכתוב זה בשטר. צריך לפרשם. ועי' גיטין (דף ל"ו ע"א) שתקנו שיפרשו שמותיהם. וכן מוכח בשבועות (דף ל"ה ע"א) דאף דהיכא דקאי עליהו ופירש"י בצד העדים. מ"מ לא הוי כאומר להם עד שיפרש שמכוין להם ע"ש ויש לדחות קצת:

(ג) בש"ס ופוסקים הלשון כתבו גט לאשתי. והיינו דממילא מובן שהכוונה כדי לגרשה בו. אכן בסה"ג הלשון לגרש בו את אשתי. והיינו משום שנכון לפרש כי היכי דלא ליתי למיטעי שכוונתו שיכתבו הגט עבורה לפקדון ולא לגרשה כעת. או שכוונתו על שטר כדאיתא בב"מ (דף ק"ס) דכל שטר נקרא גט ע"ש בתו'. והנה בסה"ג שהנוסח הוא לומר שיכתבנו לשום גירושין. אין מקום לטעות בזה. אכן בנ"ד שלא הזכרתי זה מפני שהענין נחוץ. נכון שיאמר לגרש בו וכנ"ל:

(ד) הנה בש"ס נזכר בכ"מ לאשתי סתם. אבל באה"ע סי' קל"א ס"ז מפורש שצריך לפרש שמה. דבלא"ה י"ל שיש לו אשה אחרת. ולכאורה לפ"ז אצלינו שיש תקנה שלא לקחת ב' נשים. י"ל דסגי כשיאמר לאשתי. דכיון שידוע שזו היא אשתו. אין לנו לאחזוקי אינשי ברשיעי ולחוש שיש לו עוד אשה. אכן הב"ש בסי' קל"ו סק"ה כתב שיש לחוש לאשה אחרת אף בזמה"ז. ולזה צריך לפרש שמה. ואף שהב"מ תמה שם ע"ז. וכן החליטו כמה אחרונים שאין לחוש לאשה אחרת. וכ"כ השלט"ג והיש"ש ר"פ בתרא דיבמות. וע' אחרונים באה"ע ס"ס קנ"ו. מ"מ לכתחילה יש להחמיר ולפרש שמה. ובסה"ג סט"ו איתא שיזכיר גם שם אביה. וכן נכון. כי שמה לחוד יש לחוש שיש לו עוד אשה ששמה כן ובש"ס מצינו דל"ח לשני יוסף בן שמעון. אבל לשני יוסף משמע שיש לחוש. ויש להאריך בזה. אך באשר אין נ"מ לנ"ד אקצר. כי לכתחילה ודאי צ"ל פב"פ. ובדיעבד כשר אם אמר לאשתי. כשהעדים יודעים שזו אשתו. והוחזקה בכך עד היום:

(ה) כ"ה בסה"ג. רק שם הנוסח שיכתוב אפילו עד מאה גיטין עד שיוכשר וכו'. ונראה דסגי כשאומר סתם עד שיוכשר. כי מובן הכוונה שיכתוב אף הרבה גיטין עד שיוכשר אחד. ובאמת יוכלו לדלג זה לגמרי דבלא"ה יוכל לכתוב אחר אם יופסל אחד דהא לא עשה שליחותו עדיין וגם דע"פ רוב נמצא הפסול קודם שנגמר הגט. ואז בודאי יכול לכתוב אחר כיון שלא עשה שליחותו עדיין וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ב אות י"ז וכ"א:

(ו) אף שבכל גט המנהג לומר לדעת הרב סתם כמבואר בסה"ג. מ"מ בנ"ד יש לחוש שאפשר יזדמן שהמגרש ילך לדרכו. והרב לא יוכל לסדר הגט. ולזה יותר נכון לומר לדעת הרב המסדרו:

(ז) כ"ה הנוסח בסה"ג. ובאמת כשר כשא"ל סתם שיחתמו גט לאשתי כדאיתא בש"ס ופוסקים. ונראה שהצריכו לומר הגט שיכתוב פב"פ. לפי דבש"ס איירי כשאומר כתבו וחתמו, ומוכח שכוונתו שיחתמו על הגט שיכתוב אחד מהם. אבל לפי מנהגינו שמצוה מקודם להסופר שיכתוב גט. לזה כשיאמר אח"כ להעדים סתם חתמו. יהי' מקום לטעות שכוונתו על גט שיכתוב סופר אחר. ואף אי נימא שכוונתו על כל גט שירצו. מ"מ הרי לא יוכלו לחתום על גט שלא צוה המגרש לכתבו. ויש לדון דכיון שבטל מקצת דיבורו בטל כולו. ולזה נהגו שיפרש דבריו שלא יהא חשש לעז בזה:

(ח) בסה"ג אות כ"ו הנוסח סתם להוליך גט לאשתי. ובסוף שם הנוסח ותיכף כשיגיע גט זה לידה וכו'. ואינו מדוקדק דכיון שאמר מתחלה סתם. אין שייך לומר אח"כ גט זה. וא"ל שהכוונה על גט זה שיהי' ביד השליח. דהא קאמר מידך. שוב ראיתי שבברכת המים הרגיש בזה וכתב שבאמת יש נוסח וכשיגיע גט בידה מידך וכו'. וע"ש החילוק בין לידה לבידה. וכתב שם דכיון שאח"כ כשמוסר לו הגט. אומר גט זה. לזה גם עתה יאמר כן. אבל בנ"ד שאינו מוסר לו אח"כ הגט. אין שייך לומר כן. ורק מ"מ י"ל שיכתוב פב"פ מהטעם שכתבתי באות ז':

(ט) בזה אין נ"מ בין ב' לג'. דמ"מ הוי רק עדים. וזה לא מיקרי חצי דבר כמבואר בפוסקים:

(י) אם אמר אנשי העיר צריך שיהיו בעיר מכבר י"ב חודש כדאי' בב"ב (ד' ז') ובסנהד' (ד' קי"ב). ויושבי העיר סגי כשהיו שם ל' יום כדאיתא שם. והיינו שהל' יום נשלמו ביום שעושה אותם לשלוחים. וכשאומר כל הנמצאים בעיר די אם נמצא בעיר בשעה שאומר דברים הללו:

(יא) כ"ה בש"ס גיטין (דף ס"ז) ובשו"ע סי' ק"כ ס"א. ובדיעבד אם לא אמר כל אחד יכולים ג"כ לחתום רק שנים מהם אם לא אמר כולכם. כדאיתא התם. ואף שאומר כל הנמצאים. מ"מ לא הוי ככולכם כדאיתא בסי' קמ"א ס"כ. ועדיין יש לדון דדוקא שם באומר כל השומע לשון יחיד. אבל אם היה אומר בלשון רבים כל השומעים י"ל דהוי כאומר כולכם. אבל באמת ז"א וכמובן ע"ש בפוסקים:

(יב) באמת א"צ לומר הכשרים לעדות דממילא מובן כן וכדאי' בגיטין (דף ס"ו ע"א) ובשו"ע סי' קמ"א סכ"ב. ורק כשאומר כולכם בעינן כשרים לעדות כדאיתא בסי' ק"כ ס"י. אך בכ"ז לכתחילה נכון לומר כן כדי שלא יבוא לידי לעז:

(יג) עיין בסי' ק"כ בפ"ת סקי"א שהביא דעת הפוסקים שיכולים למנות שליח וסופר ועדים שלא בפניהם וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח. ולעיל כשאומר בתוך העיר עדיף דהעדים שאומר לפניהם יכולים לחתום. אבל מעיקר הדין מותר אף בכה"ג בשעה"ד כהא דנ"ד:

(יד) הנה בסה"ג סל"ו כתב שיאמר שמותיתם כפי שכותבים בגט וכ"כ שם בכל הסה"ג. ובפרט בלשון הבעל שי"ל שמקפיד שיכתבו דוקא את השמות כפי שהוא אומר עכשיו. אבל באמת אין בזה קפידא. דהא אינו אומר שם אשתו רק כדי שידעו איזו אשה הוא רוצה לגרש. וא"כ סגי באיזה שם שיאמר. רק שידעו למי הוא מכוין ואף אם לא יאמר את שמה. רק איזה סימנים מובהקים שידעו שמכוין לאשה זו. סגי ג"כ. ולא גרע שם שהכל קוראים בו מסי' בעלמא. והוא יודע שב"ד יכתבו הגט כדין. ואף שכתבו האחרונים שהמגרש לא יאמר להסופר איך לכתוב איזה אות או תיבה. כדי שלא יהא זה כקפידא. היינו רק כשמצוה לו לכתוב כן. אבל הכא אינו מצוה לכתוב כן. רק אומר שיכתוב לגרש את אשתי פב"ב. וכשמכוין הסופר לכתוב לשמה. א"צ לחשוב את כל שמות שלה כפי שכתוב בגט. כי הוא צריך רק לחשוב שכותב לגרש האשה הזאת אשת המגרש הזה. אבל לא בכל שמות שלה. ובאמת גם שם כתבו הפוסקים שאין זה רק מצד חומרא. אבל מן הדין הוי כמראה מקום לו לפי שסבור המגרש שכן צריך לכתוב ואף דקיי"ל בגיטין (דף ס"ה) ובשו"ע סי' קמ"א סמ"ה דבאומר שיתן לה במקום פלוני הוי קפידא. שאני התם שיש בזה סברא דזילותא וכדומה וכמבואר בפוסקים. וגם דשם א"ל זה בשעת השליחות. והרי לא עשהו לשליח רק למקום פלוני ולא למקום אחר. והרי לענין בית ועלי' כתב שם הב"ש דלא הוי קפידא רק באומר אלא ע"ש. ורק שיש חולקים עליו בזה. באשר עשהו שליח רק לבית ולא לעלי' ע"ש בפוסקים. אבל בנ"ד שאינו אומר לו בפירוש כשמצוהו לכתוב הגט שיכתוב כן בגט. בודאי אינו קפידא. ורק שרוצה להזכירה. ויזכיר שמה כפי שקורא אותה תדיר ודמי להא דגיטין (ד' ס"ה) באומר הרי היא במקום פלוני ונמצאת במקום אחר דהוי כמראה מקום ומותר ליתן לה שם הגט:

(טו) באשר מזדמן הרבה פעמים שאינו יודע שם חותנו כראוי. לזה נכון שלא לכתבו כלל ולסמוך עמ"ש בשו"ע סי' קכ"ט סי"ט שאם השמיטו שם אבי האשה כשר. וכתבו שם האחרונים שאם נסתפקו בשם האב נכון שלא לכתבו כלל. ואף שכתבו הרדב"ז והנוב"ת סי' קי"ג דזה שייך רק בגט הניתן מיד המגרש להאשה. אבל ע"י שליח שאין כותבים מקום עמידת האשה יש לחוש בזה דלא הוי מוכח מתוכו דהא יש הרבה נשים הנקראות בשם זה. מ"מ נלע"ד שאצלינו שיש חרגמ"ה שלא לישא ב' נשים הוי שפיר מוכח מתוכו. ואף דלעיל אות ד' כתבנו שלכתחילה יש לצאת ידי דעת הסוברים שיש לחוש לאשה אחרת אף בזה"ז. מ"מ היכא שיש לחוש שיופסל הגט עי"ז אין לחוש לזה. וגם דזה ודאי לא שכיח שיהיו לו ב' נשים ושתיהן בשם אחד. והוי מיעוטא דמיעוטא דודאי ל"ח לה. גם בלא"ה כתב הנו"ב שם שבשעה"ד יש להקל:

(טז) לכאורה י"ל שצריך לתת לה תיכף הגט. כי אח"כ אם יצא קול שמת במלחמה ולא יהי' בירור גמור. לא יוכלו לתת לה הגט כדי שלא להצריכה כרוז לכהונה אם יתברר אח"כ שמת. וכעין הא דאיתא ביבמות (דף קי"ט ע"ב). אך ז"א דהתם דרוב בנים הם של קיימא. לזה חיישינן שא"צ חליצה. אבל בנ"ד אדרבא הרי יש לו חזקת חיים. ואף בהניחו חולה קיי"ל בגיטין (דף כ"ח) שנותנו בחזקת קיים. ול"ח שמא מת ותצטרך כרוז לכהונה. ואף בנפל למים שאין להם סוף או בגוסס וכדומה שרובן למיתה כתבו המהרי"ט ח"א ר"ס ס"ו ובשו"ת לחם רב סי' ל"ג שאין חוששין בגט להצרכת כרוז לכהונה וע' שו"ת ברית אברהם סי' ס"ד ויש להאריך בענין זה. אבל העיקר הוא כנ"ל. ולזה אם יש לחוש שאח"כ יחזור אחד מהם ולא ינשאו זה לזה. יכולים להשהות נתינת הגט עד שיראו שיש חשש עיגון:

(יז) אף דקיי"ל דלא חיישינן למיתה. בכ"ז יש לחוש לכתחילה שלא לעגן בת ישראל. וגם דשמא יקרה סיבה אחרת דשמא יסעו למקום רחוק או לא ירצו לכתוב ולחתום הגט. או שיחלו ולא יוכלו לכתוב ולחתום וכדומה. ותרי מיעוטי מצטרפי לרובא כדאיתא בקידושין (דף ע"ג). ולזה נכון למהר לכתוב הגט:

(יח) כן מפורש באה"ע סימן קכ"ז ס"ו וע"ש באחרונים לענין דיעבד:

(יט) כן קיי"ל בסי' קכ"ח ס"ב ובשו"ת הלק"ט ושבות יעקב סי' ואף שי"א לכתוב העומדת. בכל זה העיקר שלא לכתוב:

(כ) אף שכתבו האחרונים שאין לשנות לשון ההרשאה שבפוסקים. בכ"ז בנ"ד שההכרח לשנות הלשון אין בזה חשש:

(כא) זה פשוט כי נ"מ לענין ביטול השליחות או חזרה מהשליחות וכדומה:

(כב) כ"כ בגט מקושר:

(כג) כ"ה בשו"ת ב"ח הישועות סי' ק"ב ושו"ת גאוני בתראי סי' מ"ד ורד"כ בית י"ט:

(כד) משנה בגיטין (דף ס"ו). ואף דשם איתא כתבו. בכ"ז צ"ל גם חתמו ע' בפוסקים סי' ק"כ:

(כה) משנה בגיטין (דף ס"ה ע"ב):

(כו) ע' אה"ע סי' ק"כ ס"ח בח"מ וב"ש ור"ס קמ"ב ובאחרונים שם:

(כז) זה נכון כדי שלא יבוא הדבר לידי שכחה באיזה פרט. ושלא יצטרכו לחפש אח"כ אחרי העדים. אבל בלאו הכי א"צ לכו"ה כיון שהעדים לפנינו והגט נותנים תיכף אחר כתיבה אין בזה שום חשש:

(כח) בסה"ג השני סכ"ו כתב שהשליח יאמר שמקבל השליחות בלב שלם. וקצת אחרונים כתבו שם שהוא ט"ס דבש"ע סי' קמ"א סכ"ו כתוב זה שהמשלח יאמר כן וע"ש בפ"ת. ולענ"ד צדקו דברי סה"ג. דהא ודאי אם השליח אינו רוצה לקבל השליחות. לא חלה השליחות. ולכאורה נראה שאף אם אח"כ יתרצה השליח לא יועיל. דכיון שמתחלה לא נתרצה. בטלה שליחותו. ואף דקיי"ל בש"ס ופוסקים שיכול לעשות שליח שלא בפניו. היינו היכא שעשעה שמודיעים זה לשליח מתרצה. אבל כשלא נתרצה בטלה השליחות. ולפ"ז צ"ע טובא למה לא נתבאר בנוסח ההרשאה שהשליח קיבל השליחות. וא"ל דכיון שהשליח מביא הגט וההרשאה. הרי חזינן שמקבל השליחות. דזה אינו דמכל מקום יש לחוש. שמתחלה לא נתרצה ואח"כ נתרצה. אכן העיקר דאף שלא קיבל שליחותו או שחזר משליחותו. מ"מ יכול אח"כ לקבל עוד הפעם את השליחות. דהא חזינן שיכול להיות שליח אף בלא דעת הבע"ד היכא שידוע שהבע"ד רוצה בזה משום שזכות הוא לו. וזכיה הוי מטעם שליחות. ולזה סגי כשעושה שליח שלא בפניו. דכיון דחזינן שרוצה בזה. יכול השליח לעשות זה אחר כך מצד זכות דהוי כשליחות. וכעין זה כתב המבי"ט ח"א סי' קצ"ה שאם א"ל הבעל שיעשה בגט זה מה שירצה. יוכל להיות שליח למסרו לאשתו. וא"כ אף שלא נתרצה בשעת מעשה לקבל השליחות. מ"מ רצון הבעל עומד במקומו ושפיר יוכל אח"כ לחזור ולהיות שליח ולזה אין כותבין בהרשאה שקיבל השליחות. דהא בא לפנינו עם הגט ורוצה להיות שלוחו. אכן בנ"ד שאמר לשלשתן כתבו וחתמו ותנו. הרי קבלו כולם שליחותו לכתוב ולחתום וליתן. וצריכים להסכים מי יהי' הסופר ומי יהיו העדים ומי יהי' השליח ואף דעל פי דין יוכל להיות כל אחד מהם שליח כיון דלא אמר כולכם מ"מ צריכים לבאר הדבר שאיש זה קיבל השליחות:

(כט) הטעם בזה דהא קיי"ל שעדי הגט יכולים להיות עדי הרשאה ג"כ. וא"כ שפיר יכולים לתת שטר הרשאה. ואף שגם הם היו בכלל שליחותו. מ"מ כיון שהם כבר נסתלקו משליחות זה. והסופר קיבל עליו השליחות. שפיר יוכלו לחתום על ההרשאה:

(ל) ז"פ דשבועה וח' חל על דבר שאינו ברשותו כעת. וכגון בנ"ד שעתה עודנה א"א. וצריך לבאר שמקבלת על עצמה לישא אותו. דבלא"ה תוכל לומר שלא תינשא לשום אדם לעולם. וזה לחוד לא מהני. דאפשר שתנשא לאחר קודם שיבוא בעלה. וממילא לא תוכל לינשא לבעלה הקודם. ובזה שתנשא לאחר י"ל שאינה מבטלת השבועה בזה וע' מכות (דף ט"ז). ובסה"ג שם כתב שצ"ל להזוג שאין הגט תלוי בזה. והטעם כתבו כמה אחרונים הובאו בפ"ת סי' קמ"ה סק"ו דהוי כעין עובדא דמהר"מ מלובלין. ונראה דבנ"ד א"צ לזה כיון שהמגרש אינו כאן. ורק מהאשה דורשים זה. וא"כ אין שייך לחוש דליהוי כגט על תנאי כיון שב"ד מטילין זה על האשה. ולא הבעל או השליח. ובסה"ג שם איירי כשהבעל והאשה לפנינו. לזה יש לחוש דהוי כתנאי:

(לא) כ"כ הכנה"ג באה"ע סי' קמ"ז והובא באחרונים שם. וזה לענ"ד הדרך היותר נכון. אך יש לחוש דכיון שהמגרש יודע שרוצים לגרש על תנאי. ובאשר אסור לעשות התנאי מקודם. עושה כן. א"כ יש לחוש דהוי כגילוי דעת שרוצה דוקא על תנאי. ולזה כתבו האחרונים לעשות באופן אחר. אכן לפמ"ש כאן שיאמר שיוכל להטיל תנאי בשליחותו ולא בגוף הגט. אין כאן חשש. דהא הגט לא יתבטל עכ"פ. רק שליחותו תתבטל. ובאמת א"צ לזה גילוי דעת. דודאי כל שליח יוכל להתנות בנתינת כל מה שיחפוץ ולא מיקרי זה שינוי בשליחותו. דהא יכול לחזור בו משליחותו. ורק חזרתו היא על תנאי. וכן נכון. כדי שלא יזכירו קודם הגט שום ענין תנאי:

(לב) באמת יוכל להטיל תנאי אחר בנתינתו. כגון ע"מ שתתן לו ככלות שתי שנים פרוטה והוא יקבלה ממנה ברצון לפני פלוני ופלוני. ואם לא תתן לו ביום ההוא. ואף אם תתן והוא לא יקבלה ממנה ברצון לפני פלוני ופלוני. תתבטל שליחותו ונתינתו זאת. וזה יותר טוב כדי שלא להזכיר כלל בהתנאי את הבעל. וגם שלא יצטרך לברר אם בא אם לא בא. וכשיגיע הזמן והבעל יבוא. לא יקח ממנה הפרוטה. ותתבטל שליחותו. אך ק' לתלות הדבר בדעת אחר. כי אולי תבקש אז את השליח ויקבל ברצון כדי שתהי' מגורשת. אבל יכולים לתלות זה בדעת הרב או השליח ב"ד שבודאי לא יעשה נגד דעת ב"ד:

(לג) כתבתי כן באשר א"א שיאמר שתתבטל שליחותו דכיון שכבר קיבל שליחות הבעל. איך יאמר שמבטל שליחותו אח"כ :

(לד) ז"פ שיכול השליח לעשות תנאי בשליחותו:

(לה) כן צ"ל שיהא הן קודם ללאו. ואף דאיתא בגיטין (דף ע"ג) שצריך לומר מקודם אם לא מתי כדי שלא להתחיל בפורענות. מ"מ בנ"ד שאומר רק אם לא יבוא תוך. שתי שנים ואינו מזכיר מיתה. אין זה נקרא הקדמת פורענות. וכ"מ בסה"ג אות רל"ד שהזכיר מקודם האופן שיהא גט ע"ש. ובפרט לפמש"ל דהשליח יאמר כן. ולא הבעל:

(לו) הנה אף דבמתנה ומכר ודאי שצריך המקבל לדעת את התנאי. דבלא"ה יוכל לומר אח"כ שאם היה יודע שהוא על תנאי לא היה מקבלו כלל. מ"מ בגט אשה שיכולים לגרשה בע"כ וא"צ דעתה. יכול לתת לה סתם. ואף שאצלינו אסור לגרש בע"כ. מ"מ באופן כזה שרי כיון שמקבלת הגט ברצון. והתנאי הוא רק כדי לבטל הגט. ובפרט דהכא ידוע שזהו טובת האשה שלא תתעגן:

(לז) נראה שצריך שיגידו האנשים בפני ב"ד כדי שיתנו לה אז היתר לינשא. דכיון שיש תנאי בגיטה. הרי היא עדיין בחזקת א"א. ולא מהני מה שיאמרו לה לבדה. ואף בפני עדים י"ל דליהוי עד מפי עד. ואף שיש לדחות. מ"מ צריך שיאמרו בב"ד:

(לח) דאף דקיי"ל בחגיגה (דף כ"ב) שמקבלין עדות מע"ה היינו רק דיעבד. אבל לכתחילה למסור עדות צריך להזהיר למסור לירא ד'. וע' פסחים (דף מ"ט ע"ב) ובסמ"ע סי' ל"ד סקמ"א. ואכמ"ל בזה:

(לט) ואף דקיי"ל דל"ח למיתה ומכ"ש למיתה דתרי ואף בזקנים ע' ביבמות (דף כ"ו) וגיטין (דף כ"ח). מ"מ יותר נכון להזהר שלא תבוא לידי עיגון:

(מ) ע' באחרונים באה"ע סי' קמ"ד ובישועות יעקב שם שכתבו כמה דרכים ובכל אחד יש חשש. אבל בדרך זה לעשות שליח שני אין שום חשש ומה שעושהו על תנאי. אין בזה שינוי מדעת המשלח. דהא אף שתיבטל שליחות השני. מ"מ תשאר שליחות הראשון במקומה:

(מא) ע"ל אות ל"ו:

(מב) זה מבואר בחיבורי ח"א סי' פ"ח פ"ט:

(מג) הטעם כי יש לחוש שנמלך אח"כ שלא לשלוח הכתב ע' חיבורי שם:

(מד) דזה נאמר בכל לשון וע' ח"מ סי' מ"ג:

(מה) דהא מדינא סגי אף בסימן כדאיתא בגיטין (דף ל"ו) ובב"ב (דף קס"ב). ורק בעדים תיקנו שיפרשו שמותם. וגם בגט כשר מדינא בכל כתב ולשון ע' אה"ע סי' קכ"ו:

(מו) בשעה"ד אין זה לעיכובא כמ"ש בחיבורי שם:

(מז) אף דמזה מוכח שאינם בני תורה. מ"מ כשרים לקיים חתימתו ואמירתו. ואף דבח"מ סי' מ"ו ס"ג כתבו האחרונים דאף בקיום בעינן שיהא אחד גמיר. מ"מ בכנה"ג שם לא משמע כן. ועכ"פ בנ"ד הרי אינם גרועים מעדים:

(מח) ע' חיבורי ח"א סי' פ"ט:

(מט) ע"ש ומובן שהכל אחד כיון שמעידים עדים ע"ז:

(נ) כדאיתא בגיטין (דף ט"ו) דבקיום הגט סגי וא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ:

(נא) ע' באה"ע ר"ס קמ"ב באחרונים שנחלקו כשהשליח הוא הסופר אם יכול לומר בפ"נ ובפ"נ. והרדב"ז סימן שנ"ט כתב שאם אמר אני כתבתיו ובפ"נ כשר. ושאר אחרונים חלקו עליו שם דהוי שינוי מלשון תק"ח. ולזה לדעתי נכון לומר בפ"נ ובפ"נ ואני כתבתיו כדי שלא יהא נראה כשקר שאומר בפ"נ. ובאמת כתבו בעצמו. וגם לא ישנה מלשון תק"ח:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה