שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן טז
הנה עתה נדפס ס' פני הארי החי וראיתי בסימן ל' שהקשה על מ"ש בחיבורי ח"א סימן כ"ח אות י"ז דהא כתב הריב"ש סי' שפ"ז דאונס המתחדש אח"כ לא מיקרי אונס לענין נדר. וכן באונס ממון כתב הגר"א בסימן רל"ב סקכ"ד דלא הוי אונס. והנה הקושיא היא רק למי שלא ראה גוף דברי בחיבורי ובב"י ובשו"ע שם. כי שם הבאתי דברי הר"ן והרא"ש שכתבו דאף בנתחדש אח"כ מיקרי אונס וכ"פ בשו"ע ובש"ך שם סקכ"א. והב"י הביא שם במקומו דברי הריב"ש הנ"ל. והכריעו כדעת הר"ן והרא"ש והרשב"א שהביא הב"י שם. וגם הריב"ש בעצמו בסימן ת"ס משמע להדיא דלא ס"ל הכי והובא בב"י שם. ובמל"מ פ"ג מה' שבועות ה"א כתב דגם הריב"ש מודה בזה ע"ש. ודבריו נכונים למעיין שם ואכמ"ל בזה:
וע"ד אונס ממון. ג"כ בל אדע מה חידש לנו. הלא הבאתי בחיבורי דברי השו"ע בסימן רל"ב סי"ב. ואף שהגר"א הביא שם שיטות הסוברים דאונס ממון לא הוי אונס. מ"מ הלא בש"ע פסק דהוי אונס. וכי לא ידעתי שיש מחמירים בזה אחרי שהובאה דעתם במקומו בסימן רל"ב שם בב"י ובאחרונים. רק כתבתי שבמנהג של קטניות יש טעם להתיר ע"פ ההלכה הקבועה בשו"ע והבאתי בחיבורי שם ראיות לזה. ועוד דאף הגר"א ז"ל שנראה דעתו שם דאונס ממון שנתחדש אח"כ לא הוי אונס אם אין בו חשש סכנה וחולי. כתב בסימן רכ"ח ס"ק ק"י דבחרם הקהילות בשידוכין שפיר אמרי' דאדעתא דהכי לא תקנו. אף בדבר שאין בו סכנה. ורק בשבועה ונדר ל"א הכי משום דאין פותחין בנולד ע"ש. וא"כ במנהג איסור קטניות שאין כאן נדר מפורש. ודאי דלא חמיר מחרם הקהילות. ומודה הגר"א דבמקום אונס ממון שרי. ואף בדבר שנתחדש אח"כ כדקיי"ל בח' הקהלות. ובפרט לפמ"ש בחיבורי שם להתיר רק לעניים. ודאי דהוי אונס גמור. וע' בזה במהרי"ט בראשונות סימן א' ובחי"ד סימן כ"ו: