אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אורח חיים › סימן ח

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן ח

סימן ז

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"א סימן ג' אות ח' להקשות על היש"ש פ' מרובה שכתב שסעודת חינוך בתים הוי רק סעודת מריעות. דהא מנהג זה מובא בתנחומא ובשאילתות. וכתב כ"ת דהבאר שבע סימן ע' כתב להוכיח דבחו"ל הוי סעודת הרשות מירושלמי פ"ח דסוטה ה"ד שהבונה בית בחו"ל אינו חוזר ממערכת המלחמה לפי שאין מצוה בחינוכו. והיינו כהיש"ש. הנה דברי הב"ש הללו הביא כבר המג"א סימן תקס"ח סק"ה והביא גם דברי היש"ש. כי באמת הם חולקים זע"ז. דביש"ש לא הוזכר חילוק בין א"י לחו"ל. ובחיבורי שם לא הארכתי בזה. כי שם הבאתי דברי השאלתות הנ"ל. והעירותי בדרך אגב שנעלם זה מהיש"ש יעו"ש. ובאמת קשה גם על הב"ש מה שלא הביא דברי השאלתות. ובשאלתות משמע שאין חילוק בין א"י לחו"ל. ובגוף דברי הב"ש נראה לדחות ראייתו. דהא קרא דמערכי המלחמה איירי כשישראל שרויין על אדמתם. ואחד בנה בית בחו"ל דהוי עבירה לצאת מא"י לחו"ל. לזה אינו חוזר על חינוכו. ואף דקיי"ל שאף אם השכיר הבית לאחר מיקרי חינוך לענין חזרה. וא"כ אפשר שישכיר הבית שבחו"ל לאחר שדר כבר בחו"ל. מ"מ הא אינו רשאי לצאת מא"י לחו"ל בשביל חינוך הבית. וכן איתא בכתובות (דף קי"א) שאסר ר"ח לצאת לחו"ל בשביל יבום ע"ש. וע' מ"ש בזה בחיבורי ח"ב סימן קל"ז וח"ג סימן נ'. וע' ע"ז (דף י"ג) ובתו' שם. ונראה דכיון שאינו רשאי לצאת לדור בחו"ל. ממילא אין שום צד מצוה בבנין בתים שם וחינוכם. אכן עתה שאנו דרים בקביעות בחו"ל י"ל שיש מצוה בחינוך בית כמ"ש השאלתות. וכבר נאמר בירמיה כ"ט על גלות בבל בנו בתים ושבו בהם נטעו גנות וגו' וקחו לבניכם נשים וגו'. ובכתובות (דף נ"ב ע"ב וקדושין (דף ל' ע"ב) יליף מינה שמצוה להשיא לבנו אשה ולתת נדוניא לבתו יעו"ש. ורק על בנו בתים אמרינן בב"ב (דף כ"ט) דהוי רק עצה טובה ולא מצוה. ומ"מ עצה טובה של הנביאים יש בזה ג"כ דררא דמצוה:

ולכאורה קשה היכי יליף מקרא דקחו נשים למצוה. דילמא הוי ג"כ רק עצה טובה. וצ"ל דאי לא הוי מצוה בא"י לא היה שייך שהנביא יתן להם עצה טובה בזה. ורק על הדברים שהיו מצווים בא"י אומר להם הנביא שיעשו כן גם בבבל. ולזה גבי בית הוי מצוה התלויה בקרקע בא"י. אבל להשיא אשה אין חילוק בין א"י לבבל. וגם דכיון שאומר הנביא שיקחו נשים לבניהם מוכח ממילא שכן הי' מנהגם שהאב ישתדל להשיא לבנו. וכן לתת נדוניא לבתו. ושפיר יליף הש"ס מזה. ובאמת נראה שיש מצוה בחינוך בית בחו"ל שעי"ז יקיים מצות מזוזה. דהא הדר בבית חבירו אינו חייב רק מדרבנן כמ"ש התוס' במנחות (דף מ"ד). ואף שמי שאין לו בית פטור ממזוזה. מ"מ מצוה להביא א"ע לידי חיוב המצוה וכדאיתא במנחות (דף מ"א) דבעידן רתחא עונשים על מי שלא הביא א"ע לידי חיוב המצוה ע"ש גבי ציצית. ואף שכתבו התוס' ריש ערכין דהאידנא שאין דרך ללבוש טלית בת ד' כנפות אין נענשים ע"ז. אבל לדור בבית הלא כל אדם מוכרח. לזה ראוי להשתדל להביא א"ע לידי חיוב מזוזה מה"ת אכן אם הוא דר בא"י. אזי אין שום מצוה לבנות בחו"ל כיון שאסור לו לדור שם. ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל דהא אפשר שישכיר לאחר את ביתו שבחו"ל. דא"כ לא הוי מצוה בחינוכו דהא אינו מחויב במזוזה. ורק שעדיין יקשה מבית העצים ובית התבן. וצ"ל דמ"מ כיון שדר בא"י מצוה עליו לבנות בנינו בא"י משום ישוב א"י. ולא להרבות בנינים בחו"ל. אבל מי שדר בחו"ל י"ל דהוי חינוכו מצוה וכמש"ל. ומה שמוכיח הש"ס בב"ב (דף כ"ט) דעצה טובה קמ"ל מקרא דבנו בתים י"ל דסמיך אסיפא דקרא דמייתי בש"ס שם נטעו גנות ואכלו פרין. אבל בנו בתים י"ל דהוי ג"כ קצת מצוה משום חיוב מזוזה כמש"ל. וי"ל דלהכי קאמר הש"ס בב"ב שם עוד ראיה דעצה טובה קמ"ל מקרא דונתתם בכלי חרס. משום דהא דבנו בתים יש לדחות כנ"ל. אך בפשוטו י"ל שמוכיח הש"ס מקרא דשטר גופיה דאיירי ביה שם הש"ס מקודם. ועוד דאף שראוי לכל אדם להשתדל להביא א"ע לידי חיוב מצות מזוזה. מ"מ לא מצינו שיהא ע"ז ציווי מדברי קבלה. ועכ"פ נתישבו דברי השאילתות שסתם וכתב שיש לעשות שמחה בגמר בנין בית. ולא חילק בין א"י לחו"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה