אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אורח חיים › סימן ז

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן ז

סימן ו

כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה אפרים שרגא הלוי נ"י רב דק' אוגייעוו.

ע"ד מי שיש לו פאבריק לבשל חלב ומוליכם למכור לעיר רחוקה כשמונה פרסה. ונמנה משגיח להשגיח שהחלב שעבור ישראל יחלבו במעמד ישראל. והוא חותם החבית בפלאמבא שכתוב עליה כשר. והחלב שמוליכים לשם עבור א"י יש על החבית רק חותם הפאבריק ובעש"ק וש"ק אין עושים עבור ישראל. ויש על הפאבריק הזה שטר מכירה כנהוג כדי לעשות בהיתר ע"י א"י בש"ק וי"ט. ועתה חפץ בעל הפאבריק לעשות גם בעש"ק חלב עבור ישראל ויובילום בש"ק כדי שיוכלו למכרו ביום א' בוקר לישראלים שם. ונסתפק מעכ"ת אם יוכלו להתיר לו דהא כיון שמוליכים חוץ לתחום בשביל ישראלים והוי דבר שבפרהסיא. הרי מבואר בסימן שכ"ה שאסור לעולם. וחפץ לדעת דעתי בזה. וביקש להשיבו תיכף והנה מרוב טרדותי וחלישות כוחי אשיבנו בקוצר:

הנה אם הביא א"י מחוץ לתחום יש מחלוקת הפוסקים דעת הרי"ף ורש"י והר"ן ומרדכי שאסור למו"ש בכדי שיבוא ממקום שבאו. והתו' ורא"ש ס"ל שמותר למו"ש מיד והובאה פלוגתא זו בשו"ע סימן שכ"ה ס"ח. ובסימן תקט"ו סתם כדעת המחמירים. ובדבר שנעשה בפרהסיא בשביל ישראל איתא בשבת (דף קנ"א ע"א) שאסור לעולם. וכ"פ הרמב"ם פ"ו מה"ש והובא להלכה במג"א סימן שכ"ה סקל"א וא"כ בנ"ד דהוי פרהסיא וכמ"ש כת"ר יהא אסור לעולם ועכ"פ בכדי שיעשו. ומ"ש המג"א שם דבקצץ שרי מדינא. היינו רק שלא יאסר לעולם ע"ש בסימן רמ"ד סק"י. אבל בכדי שיעשו ודאי צריך. אך י"ל דבנ"ד הוי בכדי שיעשה עד יום א' בוקר. אבל הלא כתב שנכון להחמיר גם לעולם. ולעשות כיסוי להחותמות כדי שלא יהא ניכר בשעת ההולכה שהוא עבור ישראל. וכמ"ש כת"ר. נראה דלא מהני דמ"מ כשמביאים החלב ומוכרים תיכף. מתפרסם שהובא בשביל ישראל. ואין חילוק אם הפרסום הוא בשעת המלאכה או אח"כ כיון דמ"מ הכל יודעים שנעשה בשביל ישראל. וכ"ה לשון הש"ע בסי"ד שהכל יודעים שנעשה בשביל ישראל. ואף שלשון הרמב"ם בפ"ו מה"ש הוא שעושה הארון על הקבר. והעוברים והשבים רואים שעושה מלאכה בשביל ישראל. מ"מ הסברא נותנת שהוא לאו דווקא. והרי כתב שם הרמב"ם דגם בהביא חלילין אסור בסרטיא גדולה דהוי פרהסיא. ושם אין ניכר בשעת הבאה שהוא בשביל ישראל. ורק אח"כ כשרואים שמשתמשים בהחלילים יודעים שהובא בשבת בשבילו. ואף שכתבו הרמב"ן ורשב"א ועוד ראשונים שהיה מנהגם להשתמש בחלילים רק למתי ישראל. מ"מ אין זה דעת הרמב"ם דכל כה"ג הו"ל להרמב"ם לפרושי. ועוד דהא כתב הש"ך בסי' קנ"ז סק"ד ותב"ש סי' ב' שאם יודעים רבים מזה מיקרי ג"כ פרהסיא. והכא כשימכרו החלב ידעו הכל שהובא בשבת. וגם דעכ"פ צריך להמתין בכדי הבאה ממקום שבאו כיון שאין נמצא במקום קרוב מזה. ולזה לדעתי אין תועלת בתקנה זו:

אכן בגוף הדבר יש לדון כי הלא כתב מעכ"ת שעשו על הפאבריק שטר מכירה לעכו"ם כדי להתיר המלאכה בו בש"ק. ולפ"ז בלי ספק עשו המכירה גם על הסוסים והעגלות ועל כל העסק. וא"כ הוי הכל של עכו"ם. והרי כתב המג"א סי' רנ"ב דרק בעושה בשל ישראל אסור אם עשה בשביל ישראל. אבל בעושה בשלו מותר אף אם עשה בשביל ישראל. דהא אינו מוכרח לתתו לישראל ויכול למכרו לעכו"ם ג"כ. וה"ה בנ"ד אף שנעשה החלב בהשגחת ישראל מ"מ יכול למכרו לעכו"ם. ולכאורה קשה ע"ז דהא בביצה (דף כ"ד) איתא דעכו"ם שהביא דורון לישראל ביו"ט אסור הרי דאף בשל עכו"ם אסור. וכן תנן בפ"ב דמכשירין שאם הביאו ירק למכור לעיר שרובה ישראל אסור למו"ש בכדי שיביאו. הרי שאסור אף בשל עכו"ם. וצ"ל דכיון שעושה בפירוש רק בשביל ישראל אסור. ובירק אף שיש שם מחצה עכו"ם ואם ימצא למכור הירק לעכו"ם לא יחפש דווקא על ישראלים. מ"מ דרך המביאים ירק למכור לשער להביא לפי ערך כמות אנשי העיר. כדי שלא ישאר לו למחר ויתקלקל הירק כדאיתא בתענית (דף כ"ג ע"ב) ובר"ה (דף כ"א). וא"כ כוונתו רק בשביל ישראל. וכן בדורון כיון שרוצה לההנות את הישראל אין שייך לומר שהיה נותן לאחר משא"כ במנעלים שכיון שעוסק במכירת מנעלים ודאי אפשר שיזדמן לו למכור מנעלים אלו. ואם אמר להעכו"ם בפירוש שיעשה לו דווקא על מו"ש י"ל דבאמת אסור וכמ"ש המאירי בשבת (דף י"א) וע"ש בר"ן מ"ש לחלק בין כביסה להדלקת נר וא"כ בנ"ד שעושים בפירוש בשביל ישראלים. אין שייך סברא זו וגם כי ודאי מקח חלב כשר יקר יותר משאר חלב כי הלא יש להמוכר הוצאות יתירות על זה. ועדיין יש לדון דנראה דאף שהסוחר ומנהלי העסק עושים זה בשביל ישראל אבל העגלונים המוליכים את החלב אין יודעים מזה. והם עושים רק אדעתא דנפשייהו להרויח שכר פעולתם. וכמ"ש הפוסקים דבקצץ מיקרי דעביד אדעתא דנפשיה. ורק כשאומר לו הישראל שצריך דווקא בשבת או במו"ש הרי עושה בפירוש בשביל הישראל. אבל העגלונים בנ"ד אין יודעים מאומה אם הוא חלב כשר או לא כי להם הכל אחד. והרי עושים ע"ד עצמם. ואם הסוסים הם של בעל הפאבריק והעגלונים הם ג"כ שכירי יום תמידים בפאבריק. מ"מ כיון שהם עושים זה רק למלאות שעבודם לבעל הפאבריק. ובעל הפאבריק הוא עכו"ם. כיון שנעשה שטר מכירה. וגם כי יש שותפים עכו"ם לעסק זה. א"כ אינם עושים בשביל ישראל:

אכן קשה לחדש כן. דא"כ נימא שאם עכו"ם חפץ לשלוח דורון לישראל בשבת. וצוה לשכירו עכו"ם לתלוש מן המחובר בשבת. והוא לקחו ונתנו להישראל, נימא דשרי כיון שהשכיר תלשו ע"ד בעליו העכו"ם. ואף אי נימא דבכה"ג אסור משום גזירה דפירות הנושרים וכמבואר בפוסקים. מ"מ נימא כן בשארי מלאכות. וזה לא מצינו בפוסקים. ונראה דכיון שכל הפוסקים כתבו הטעם בזה שמא יצוה הישראל להעכו"ם לעשות עבורו מלאכה בשבת. ואף דהוי גזירה לגזירה. צ"ל דחדא גזירה היא משום דודאי יעשה כן כי לא ידע לחלק, א"כ ה"ה היכא שהעכו"ם ציוה לאחר לעשות. יש לגזור שמא יאמר הישראל לעכו"ם לעשות עבורו. כי לא ידע לחלק בזה אבל מ"מ יש לדון להקל בזה דהא אף באומר לעכו"ם שיצוה לעכו"ם אחר כתב החות יאיר סי' נ"ג שיש להקל. וכעין זה איתא באה"ע ס"ס ה' וע"ש באחרונים. וע' מג"א סי' תמ"ח לענין אם יש שליחות עכו"ם לעכו"ם. וכן מצינו שצירפו האחרונים סברא זו גבי הטלת מום בבכור שעכו"ם יצוה לעכו"ם אחר. ואף שהמח"א ה' שכירות פועלים כתב דשכירו הוי כידו אף בעכו"ם. כבר בארנו בס"ד במק"א שאינו עיקר להלכה. אכן יש לדחות זה דהא כתב הרשב"א בתשובה והובא להלכה בסי' תקט"ו ס"ט שאם שיגר ישראל דורון לחבירו ע"י עכו"ם והעכו"ם נתעכב והביאו בי"ט מחוץ לתחום מותר אף למי שהובא בשבילו. וע"ש בט"ז ומג"א דהיינו משום שאינם של עכו"ם ולא שייך טעם דגזירה שמא יצוה להעכו"ם להביא. וע"ש בתו' רעק"א שעיקר הטעם הוא משום שהעכו"ם עושה על דעתו או דעת משלחו. ולא על דעת מי שנשתלחו לו. ומבואר שם שאם לא נתעכב בדרך. רק שלחו אותו בפירוש שיוליך בשבת אסור אף שעושה ע"ד משלחו. ועדיין יש לחלק דאפשר שזה רק כשישראל שלחו אבל בעכו"ם המשלח אפשר שרי בכה"ג. אכן למעשה אין לסמוך ע"ז. ובגוף דברי הרשב"א הנ"ל שכתב דכיון שאינם של העכו"ם אין שייך גזירה שמא יאמר לו להביא צ"ע דהא מ"מ כיון שיראה שהותר לו כשהובא חוץ לתחום. יצוה בפעם אחרת להביא משלו. וצ"ל דכיון שיראה שמתירין לו בשביל שישראל אחר שלח לו. ממילא לא יטעה להתיר לצוות לעכו"ם להביא את שלו. והוא דחיק. והנה אפשר לומר בזה דכיון שהיה אפשר להביא מע"ש. ורק העכו"ם הביא בשבת בשביל שנתעכב לטובתו. אין לחוש לזה. אבל ברשב"א אין מבואר זה. ומטרדותי אקצר:

והנה ראיתי בשו"ת גו"ו כלל ג' סי' כ"א שהתיר לקנות במו"ש גבינה שנעשתה בשבת מפני שהחלב של עכו"ם ואין שם ישראל על החלב. והישראל קונה רק הגבינה ולא החלב. וא"כ עושה העכו"ם את הגבינה לצורך עצמו כדי שיוכל למכור להישראל. ואין שם הישראל נקרא על החלב והגבינה. כי לא נקנה לו עד שנעשה גבינה. ואף כי מה שהביא שם ראיה מהשלט"ג ספ"ק דע"ז. לדעתי אינה ראיה. כי השלט"ג שם איירי רק לענין שיהא מותר להישראל לעמוד בשעת עשיית הגבינות. אבל לא לענין היתר אכילה. ואפשר ס"ל דבאמת צריך בכה"ג להמתין אחר שבת בכדי שיעשו. ובגו"ו שם הקשה על ההג"מ רפ"ו מה"ש והסמ"ג שכתבו שמותר לומר לעבדו ושפחתו בחול למה לא עשית זה בשבת. כגון לכבות או להדליק. אבל לומר לו שיעשה כן אסור. והובא דין זה בש"ע סי' ש"ז ס"ב. והקשה הגו"ו דהא אף אם הדליק העכו"ם מעצמו אסור ליהנות. ומכ"ש כשירמוז לו שיעשה כן. ונדחק מאוד יעו"ש שכתב שהמישב את זה כפשטו מובילנא מאניה לבי מסותא. ולענ"ד שאין כוונת הסמ"ג וההג"מ שמקורו מהסמ"ג לענין שיהא מותר ליהנות לאור הנר בשבת. רק שמותר לומר כן. והוא רוצה שיכבה הנר כדי שלא ידלק כולו. או שידליק האש כדי שיהא חם בבית ולא יתקלקלו דברים שמזיק להם הקור. או שלאור הנר העבד עצמו יוכל לעשות מלאכתו כראוי. והראיה שהרי כתבו זה הסמ"ג וההג"א אהא דשבת (דף י"ח) דב"ה מתירין עם השמש. ושם איירי שלא אמר לו שיעשה בשבת. ואדרבא אם א"ל הישראל שיעשה בשבת אסור כמבואר בסי' רנ"ב ס"ב וע' ט"ז סי' ש"ז סק"ג. וכ"כ הט"ז שם בסק"ב לדמות הך דסמ"ג והג"מ הנ"ל להא דכל המכבה אינו מפסיד. ושם גבי דליקה אינו נהנה מגוף הדבר בשבת. רק שממילא באה לו הנאה שלא תשרף ביתו. ומיושבים דברי ההג"מ הנ"ל בפשיטות בע"ה:

עכ"פ חזינן שהגו"ו היקל בכה"ג אחר שבת בכדי שיעשו וצירף שם טעם כדי שיהא מצוי לישראלים גבינה לחה תיכף ביום א' ע"ש. וה"ה בנ"ד. ולכאורה קשה טובא עליו מהא דתנן בפ"ב דמכשירין דירק שנמכר במו"ש אסור במחצה ישראל אף שהירק של עכו"ם ואין שם הישראל עליו וכן מהא דביצה (דף כ"ד) בעכו"ם שהביא דורון לישראל. וצ"ל החילוק דשם אם לא היו הישראלים קונים את הירק או אם היה יודע העכו"ם שהישראל לא יהנה בזה רק אחר יו"ט בכדי שיעשה. אזי לא היה מביא בשבת ויו"ט. רק אח"כ. משא"כ בנדון דהג"וו אף אם לא היה הישראל קונה הגבינות היה העכו"ם עושה מהחלב גבינות כדי שלא יתקלקל החלב. וכמש"ש הג"וו שאם יניח החלב לעשות ממנו גבינה במו"ש יפסד החלב. וא"כ אין עיקר המלאכה בשביל הישראל שיהנה ממנו תיכף אחר שבת. ודמי להא דעשיית מנעלים שהתיר המג"א בסי' רנ"ב וכמש"ל. ולזה גם בנ"ד אם הישראלים לא היו קונים את החלב במו"ש. מ"מ היה מביא החלב לעיר ההיא למוכרה לעכו"ם. וכמ"ש כת"ר בשאלה שכעת מוליכים כל החלב מע"ש עבור העכו"ם. ולזה שפיר שרי. ונראה להוכיח סברא זו ממ"ש ההג"א פ"ק דשבת דלהכי לא מהני קצץ בהדלקת נר משום דגוף הישראל נהנה מהנר שהוא גוף האיסור. משא"כ באיגרת שהאיסור הוא רק ההולכה והובא להלכה ר"ס רע"ו וע"ש באחרונים. וקשה טובא דהא בהבאת דורון מחוץ לתחום ג"כ אין האיסור בגוף הדבר רק בהולכה. וכן בירק במכשירין שם דבעינן בכדי שיבוא ממקום קרוב. ושם עדיפא מקציצה שהעכו"ם עושה בשלו ואינו של ישראל. ועכצ"ל הסברא כמש"ל דבקצץ ולא א"ל בפירוש שיעשה זה בשבת. אף אם לא היה צריך להאיגרת תיכף אחר שבת. מ"מ היה העכו"ם מוליכו בשבת כדי למהר לגמור מלאכתו ולקבל שכר שקצצו לו. וכן בנר אם קצץ לו בעד כל הדלקה מקשה ההג"א דהו"ל למישרי. ומשני דכיון שנהנה מגוף האיסור שאני. ולזה בירק ודורון אסור משום שאם לא היה הישראל נהנה תיכף אחר שבת לא היו מביאים בשבת וכנ"ל:

ועוד יש לצרף בנ"ד שיטת התו' והרא"ש והובאו בסי' שכ"ה ס"ח דבאיסור תחומין א"צ להמתין בכדי שיעשה משום דהוי רק איסור דרבנן. והא דבעינן בפ"ב דמכשירין כדי שיבואו ממקום קרוב. נראה דשם איירי שנתלשו בשבת כמ"ש הרמב"ם ור"ש שם וכמש"ל. ואיכא איסור דאורייתא וממילא בעי גם כדי שיבואו דכיון שבעיר ההיא לא נמצא ירק. א"כ אין שייך להצריך רק כדי שיעור תלישה. ולזה צריך גם שיעור הבאה. וגם הרי קיי"ל דהיכא שנזדמנו איסור דאורייתא ואיסור דרבנן הואיל שצריך להחמיר בספק דאורייתא מחמירים גם בדרבנן. ולהכי בספק אם בירך בהמ"ז מברך אף ברכת הטוב והמטיב דהוי דרבנן. וכן בק"ש ואמת ויציב ע' ברכות (דף כ"א) ותו' שם ובפוסקים סי' ס"ז וס"ס ר"ט ואחרונים שם. וא"כ ה"ה הכא י"ל דכיון שהצריכו בכדי שיעשה בשביל איסור תלישה דהוי דאורייתא. הצריכו גם בשביל איסור הבאה. וקשה לי על הרמב"ם שכתב במכשירין שם שהירק היה מחובר. דהא הרמב"ם ס"ל בפ"ו מה"ש דגם באיסור תחומין בעינן בכדי שיעשה וכמ"ש בהג"מ שם. וא"כ למה הוצרך לומר שהיה הירק מחובר. והנראה דהנה הפוסקים כתבו דלענין איסור תחומין סגי בכדי שיבואו ממקום קרוב שנמצא שם דבר זה. ואף שעתה הביאו זה ממקום רחוק. וכ"כ הרא"ש בפ"ג דביצה סי' ב'. ולפ"ז נראה שאם הביאו הרבה ירק. ובמקום קרוב נמצא רק מעט יש לדון דסגי בכדי שיבואו ממקום הקרוב. דהא אחד אינו קונה כל הירק המובא. וא"כ כל אחד יכול לומר שהיה יכול להביא ממקום קרוב. וכעין הא דאמרינן בכתובות (דף כ"ז) שמחבואה אחת מצלת על כל הכהנות שכל אחת יש לה מיגו דנחבאתי. וכן בב"מ (דף ע"ה) איתא שאם יש לו סאה אחת לוה כמה סאין ובפ"י דשביעית שאם יש לו קרקע כל שהו כותב פרוזבול אף על חוב גדול משום דאפשר לעשות כהא דקטינא דאביי. וע' תו' גיטין (דף ל"ז) אכן נראה דכ"ז שייך רק במילי שעיקרם דרבנן דהוי רק חומרא בעלמא. והקילו חז"ל בזה. אבל אבל בחשש איסור דאורייתא לא אמרינן זה. וכעין זה קיי"ל בפי"א דתרומות וביבמות פ"ב דבדרבנן אמרינן שאני אומר. וכן בנדה (דף ס'). ורק בנשאל על שנים בב"א אסור אף בדרבנן ע"ש. והנה בארתי בס"ד בחיבורי ח"א סי' כ"ג דכמה ראשונים כתבו דאף בעירובי תחומין הקילו אף בתרי קולי דסתרי אהדדי ואף שבאו בבת אחת ע"ש. ולפ"ז י"ל דהכא בשביל איסור תחומין לחוד אם אפשר להשיג ירק במקום קרוב אף בשביל קצת ישראלים. היה מותר כל הירק לבני העיר בכדי שיביאו ממקום הקרוב לבד. דהא באיסור תחומין הקילו בכה"ג כנ"ל. אכן אם הירק היה מחובר ויש בזה דררא דאיסור תלישה דאורייתא. לא הקילו בזה רק אם יוכלו למצוא במקום הקרוב ירק כפי ערך כל הירק שהובא לעיר בשביל הישראלים. ולזה פירש הרמב"ם המשנה דאיירי במחובר דהוי דאורייתא. ואסור בזה עד שיהי אפשר למצוא כפי כל הירק המובא. וממילא החמירו גם באיסור תחומין וכמש"ל שכיון שמחמירים בדאורייתא מחמירים ג"כ בדרבנן. וע' נו"ב מ"ק חי"ד סי' ס"ה בזה:

ולפ"ז גם בנ"ד הרי ודאי נמצא חלב למכור בעיר ההיא או סמוך לה. רק שאינו מספיק לכל בני העיר. וא"כ כיון דבנ"ד אין נעשה בשבת. רק יש איסור תחומין דרבנן. שפיר י"ל שמותר במו"ש כיון שנמצא חלב בעיר לקנות. ומ"ש כת"ר שיש כאן איסור מחמר דהוי דאורייתא ז"א דאטו העכו"ם שמוליך החלב צריך שיוליך דווקא בסוסים שלו. הא אפשר שיהיו הסוסים של אחר. ואדרבא ע"פ רוב הסוסים הם של בעל הפאבריק. והעכו"ם המוליכים אותם הם שכירים. שוב אחרי כותבי ראיתי בתמים דעים סי' ק"כ שהרגיש בהא דמכשירין למה לא הזכיר רק בכדי שיבוא ולא הזכיר התלישה. וגם דהא בדרבנן לא בעינן בכדי שיעשה. ותירץ דכיון שצריך להמתין בכדי שיתלוש דהוי דאורייתא ממילא הצריכו להמתין גם בכדי שיבא אף דהוי דרבנן. ונקוט קילתא וכ"ש חמירתא ע"ש. והיינו כמש"ל. ושמחתי שזכיתי לכוין לדעת הראשונים. עוד ראיתי בתמים דעים ס"ס קכ"א שהביא את דין הרשב"א שהזכרנו בישראל ששלח דורון ע"י עכו"ם וכתב עוד טעם שהישראל המקבל אין מכיר את העכו"ם. וגם אין לחוש שהמשלח ישלח עוד הפעם ביו"ט וביאר שם הטעם בס"ס קכ"ז שאין אדם חוטא ולא לו. ולא הזכיר כלל שנתעכב העכו"ם בדרך. אכן נשאר בצ"ע על דין זה דכיון שמקבל הישראל מן העכו"ם מנ"ל להתיר זה יעו"ש. והיינו כמש"ל שדין זה צ"ע בטעמו. אבל עכ"פ יש לצרף לנ"ד את דעת המתירים בזה דגם בנ"ד אין הישראל קונה החלב מכיר את מביא החלב. והוא מביאו רק על דעת משלחו וכמש"ל. רק שי"ל שנגזור שיצוה הישראל הקונה את העכו"ם המשלח שישלח לו וכמש"ל ואקצר:

[ובענין זה קשה לי כעת דבשבת (ד' קנ"א) איתא דשמואל ס"ל שאם הביא העכו"ם החלילן מחוץ לתחום אסור וקשה דבעירובין (דף מ"ה ע"ב) ס"ל לשמואל דחפצי עכו"ם אין קונים שביתה. וא"כ אין בהם דין תחומין. והרי לא נעשה בהם איסור. דהכא משמע דאיירי שהעכו"ם הביא משלו. דהא איתא שם שאנו מסופקים מאיזה מקום הביאם ע"ש. וצ"ל דמ"מ חיישינן שמא יאמר הישראל לעכו"ם לעשות בשבילו בשל ישראל. אכן לשיטת רש"י בביצה (דף כ"ד) שהטעם הוא שלא יהנה ממלאכת שבת יקשה דהכא לא נעשה בהם איסור כלל. ואפשר לדחוק דרש"י מפרש שהחלילים היו של ישראל. ולזה מפרש דשמואל פליג על רב וס"ל דאף שידוע שהחלילים באו מחוץ לתחום מ"מ חיישינן לקולא שמא בא בע"ש עד החומה ולן שם. ובבוקר הביאום לעיר. והיינו משום שידוע מאיזה מקום הובא כיון שהם של ישראל. אבל ש"פ מפרשים כפשוטו דהוי של עכו"ם וכמש"ל, ולזה מפרש הרי"ף דחיישינן היינו לחומרא שמא באו מחוץ לתחום. והוליכם כל הלילה והיינו דכיון שהם של העכו"ם. לזה אין ידוע מאיזה מקום הביאם אבל אי איירי בשל ישראל. א"כ שפיר קאמר רב דאיירי שידוע שבאו ממקום קרוב. ועדיין יקשה לדעת הרמב"ם וההכרח לקצר]:

עכ"פ בנ"ד נראה שיש להתיר שיביאו החלב לעיר במוש"ק וא"צ בכדי שיעשו. ובלא"ה נראה לפמ"ש כתר"ה בשאלה שמכירת החלב תהי ביום א' בוקר. וא"כ הוי שפיר בכדי שיעשה דהא במשך הלילה אפשר להביא דבר משמונה פרסאות. ואף שיש פוסקים דס"ל שאין מצרפין הלילה לשיעור כדי שיעשה. מ"מ אין דיעה זו עיקרית להלכה. וגם כי עתה הדרך להוביל סחורות בלילה. ושפיר כ"ע מודו בזה. דהא טעם הפוסקים שהחמירו בזה הוא רק מפני שאין רגילים להביא בלילה יעו"ש. משא"כ בנ"ד. ועיקר החשש של מעכ"ת בזה הוא מפני הפרסום. ובזה ודאי אין להחמיר מכל הטעמים שבארנו. ובפרט שהרבה פוסקים כתבו שאיסור עולמית הוא רק גבי מת שגנאי למת שיקבר בארון וקבר שנתפרסם שנעשה בשבילו בשבת, ועוד דהא כתבו התוס' בשבת (דף קנ"א) ד"ה עכו"ם שלא נאסר עולמית רק כשהובא בשביל ישראל מיוחד אבל לא כשהובא בשביל כמה בנ"א ע"ש. ובנ"ד הרי החלב מובא בשביל כמה בנ"א. ואף הרמב"ם וש"פ שהחמירו שם גבי חלילין אם הובאו דרך סרטיא בפרהסיא. היינו רק דשם הובאו בשביל מת זה. ואין לנו לתלות שיסברו שהובאו בשביל אחרים. וגם כי ע"פ רוב יודעים בעיר שלא נמצא עוד מת רק זה. אבל בנ"ד שבפירוש מובא החלב בשביל רבים. לא שייך סברא דפרהסיא. וסגי בכדי שיעשו. וכן מוכח מהא דתנן בפ"ב דמכשירין גבי מרחץ וירק. שאם רוב ישראל אסור למו"ש בכדי שיעשה. והובא ברמב"ם וש"פ להלכה. וקשה דהו"ל להרמב"ם לפרש שאם הוא בפרהסיא אסור אף בכדי שיעשה. וגם כי ירק המובא לשוק למכור הרי הוא מפורסם לכל. שהרי באים לקנות וכיון שרוב ישראל הרי מוכח שהובא עבור ישראל. ומוכח כדעת התו' דכיון שבא בשביל כמה בנ"א לא שייך איסור זה. ואף להרמב"ן ועוד ראשונים דמשמע מדבריהם בשבת (דף קנ"א) דאסור בפרהסיא אף אם אינו מפורסם שהובא בשביל איש מיוחד. מ"מ נראה דבנ"ד שרי דהעכו"ם עושה בשלו ואין מוכרח לומר שמוליכים החלב רק בשביל ישראל. וכמש"ל דאפשר אף שלא בשביל ישראל היו מוליכים ג"כ ועוד נראה דרק היכא שהעכו"ם עושה בשביל הישראל שיהנה מזה בשבת או תיכף למו"ש. דאז אסור משום שמא יצוה להעכו"ם לעשות כזה. או משום שנהנה ממלאכת שבת לשיטת רש"י. וממילא אם הוא בפרהסיא אסרוהו לעולם אבל אם העכו"ם עושה זה עבור הישראל שיהנה ממנה אחר כדי שיעשה. א"כ הרי היה יכול העכו"ם לעשותה אחר שבת. ועושה זה בשבת לטובת עצמו מאיזה טעם שיש לו. א"כ לא מיקרי זה עושה בשביל ישראל. דהא דעביד בשבת הוא אדעתא דנפשו ולטובתו. וזה ודאי מפורסם שהחלב מובא כדי למכרו ביום א'. ועוד נראה דהא הרמב"ם פ"ו מה"ש הי"ג כתב שמפורסם שעושה עבור ישראל ולא ידעו שקצץ רק יסברו שהישראל שכרו לעשות מלאכה בשבת. ולפ"ז בנ"ד שידוע לכל שהישראלים שבעיר ההיא לא שכרו את העכו"ם שיביא להם חלב. רק הוא מביא מעצמו כדי למכרו. ועדיף טפי מקצץ. בזה ודאי שרי. ומיושב בזה מה שלא כתב הרמב"ם גבי מרחץ וירק שאם הדבר מפורסם אסור עולמית. והיינו משום דשם ידוע לכל שלא שכרו הישראל. רק העכו"ם עושה בשל עצמו כדי להרויח:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה