אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קכב

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קכב

סימן קכא

וע"ד שהעיר בחיבורי ח"א סי' ע"ח אות י' שהבאתי מב"ב (דף קנ"ה) דפתאים ביותר אם מבין מה שמסבירים לו כשר לעדות במטלטלים. והקשה כבודו דשם איירי בפחות מבן עשרים. הנה כתבתי שם זה לפי' רשב"ם שם דהא דרבא קאי על פחות מבן כ' והבדיקה היתה אם הוא יודע בטיב מו"מ יעו"ש. וא"כ מוכח דאם א"י בטיב מו"מ יש לו דין שוטה כיון שהבין מהא דשדי קשייתא דאף שא"י טיב מו"מ. מ"מ אם מסברו לו סבר. מיקרי יודע. וא"כ מבואר שם שאף שא"י בטיב מו"מ והיינו דאף אי מסברו לו לא סבר. מ"מ עדותו עדות במטלטלין. וזו ראיה ברורה. ויש עוד ראשונים שמפרשים כהרשב"ם ע' בשטמ"ק שם:

ומש"ל דהתוס' במנחות (דף ע"א) כוונתם דאיירי בקונם פרטי. והקשה דהא דאבותיהם הקדישו משמע שאסרו על כל ישראל. ז"א דהא כעין זה מצינו בנדרים (דף מ"ח) גבי אנשי גליל שהן רגילים לאסור נכסיהם על חביריהם. וכן מוכח מהטעם דאיתא שם בתוספתא שהקדישו אנשי יריחו בשביל בעלי אגרופין וזה סגי רק בקונם פרטי לאסור על אנשי מקום ההוא. דהא לא הוצרכו לאסור על כל העולם. ובההוא מסותא שהביאו התוס' שם כוונתם ג"כ שאסרוהו על אנשי המקום ההוא. כי למה הוצרך שם לאסור על כל העולם:

ומה שהקשה על התוס' דמנחות (דף ע"א) דהא איירי שם בזמן הבית דאייתי שמיחו בידם על שגדשו לפני העומר. אין זה הכרח דהא חדש אסור אף בזה"ז. ואסור לגדוש לפני העומר דילמא אתו למיכל. ובאמת גם בקצירה יש לדון לאסור אף בזה"ז קודם העומר דשמא יבנה ביהמ"ק וכדאיתא בר"ה (דף ל' ע"א) דאיבני בחמיסר או בשיתסר יעו"ש וברש"י ובעינן שיהא העומר ראשית קצירכם:

ואשר הקשה על הר"ן פ' בתרא דע"ז שכתב שאין להוכיח מהא דהמבשל בשבת דבאיסורי אכילה לא אמרינן שבח עצים בפת. דשבח עצים בתבשיל לא שמענו. והקשה כבודו דהא מפורש פ"ג דערלה דתבשיל שבישל בקליפי ערלה ידלק. נראה בכוונת הר"ן עפמ"ש הר"ן בתשובה סי' ע' וכ"כ השעה"מ רפ"ג מה' חו"מ דשבח עצים בפת הוי כאילו ניכר האיסור בפת וכן שבח סמנים בצמר יעו"ש. ולהכי רצה לומר הר"ן בע"ז שם דאפשר אסור אף באיסור אכילה. וס"ל להר"ן דזה שייך רק בפת שנעשה בו שינוי ניכר שמעיסה נעשה פת. אבל תבשיל אין השינוי גדול כ"כ רק שנתרכך. וכ"כ הר"ן בתשובה שהביא הירושלמי פ"ג דערלה ה"א דא"ר בא בר ממל דהניית ערלה בטילה ברוב ומקשה הירושלמי מדתנן תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק. ומשני פתר לה איירי בקדירה בקדירות. ופירש הר"ן שם שהקדירה נצרפה ונתחסמה ע"י האש ובזה ניכר יותר שבח העצים. אבל בתבשיל אין האיסור ניכר כ"כ והוי רק הנאה בעלמא ע"ש. והק"ע בירושלמי שם לא ראה דברי הר"ן בתשובה זו. ולזה קאמר הר"ן די"ל דנהי דאמרינן שיש שבח עצים בפת והיינו שניכר האיסור ואסור אף באיסורי אכילה. זה רק בפת או בקדירה אבל בתבשיל לא שמענו בש"ס לשון זה. וי"ל דרק באיסור הנאה אסור כגון גבי ערלה. אבל לא באיסורי אכילה לפי שאין ניכר כ"כ שבח העצים בתבשיל. ויש לדון עוד בזה מהא דאיתא בקדושין (דף נ"ו) דיליף מקרא דערלה שאסור בהסקה. ובאשר כי שיטת שבח עצים בפת היא שיטה עמוקה לא אכניס א"ע בזה לרוב טרדותי:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה