אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קכא

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קכא

סימן קכ

אשר כתבתי בחיבורי ח"א סי' פ"ו במ"ש המהרי"ט סימן ט"ז להביא ראיה מב"ב (דף קנ"ה) שהפתאים ביותר אם מבינים הדבר הרי הם כפקחים רק אין נאמנים על העבר לפי שאפשר לא הבין אז הדבר כראוי. והקשיתי דהא בב"ב שם אנו דנין ג"כ על המכירה שהיתה כבר. ותירץ כבודו דרבא ס"ל דאזלינן בתר השתא. וכיון שהוא כעת בן דעת אמרינן שגם בשעת מכירה היה בן דעת. הנה המהרי"ט כתב סברתו דכיון שאינו מבין כראוי רק כשמסבירים לו. לזה חוששים בעדות לשעבר אולי לא הבין כראוי כי לא הסבירו לו ע"ש בלשון המהרי"ט וא"כ גם גבי מכר נימא שאפשר לא הסבירו לו אז ולא הבין הדבר כראוי. ולפי הבנת כבודו יקשה בפשיטות דכיון דחזינן שאינו שוטה א"כ מנ"ל לחוש כלל שהיה שוטה לשעבר. אבל כוונת מהרי"ט כמש"ל. וזהו שהקשיתי עוד שם בחיבורי על המהרי"ט דילמא באמת הכוונה שהוכיח רבא שאינו מן הפתאים ביותר. וא"ל שסמך על חזקה שהעדים עשו כדין והסבירו לו. ורק רבא רצה לברר זה כמ"ש כבודו שבמקום שאפשר לברר אין סומכין על חזקה זו. דא"כ גם בשדא קשייתא הו"ל להעלות על רעיונו דאפשר כדמסברו לו סבר. ואף שכתבתי בחיבורי שם שהעמידו על חזקת כשרות. מ"מ הכא שיש ג"כ חזקת העדים הו"ל לבדקו. ועכצ"ל כמ"ש בחיבורי שם שלא היה שם חזקת העדים דאפשר לא ידעו כלל שיש עליו חשש שוטה ושצריך להסביר לו וכעין זה כתב הח"ס חי"ד סי' ז'. וע' חיבורי ח"א סי' ק"א לענין אי מבטלים שטר בדבר שיכולים לטעות. ובענין הא דחזקה שאין חותמים אא"כ נעשה בגדול אי איירי גם בלוקח. ע' חיבורי ח"א סי' פ"ב וע' נתיבות סי' רל"ה ושאר אחרונים:

ומ"ש בסי' ק"ב דלהכי לא חיללו בהא דשבת (דף קכ"ז) על פרוטה משום דלכתחילה אסור. והקשה כבודו דהא בזה"ז מותר אף לכתחילה. הנה ר"א היה גם בעוד הבית קיים כדאיתא בגיטין (דף נ"ו). וא"כ י"ל שמעשה זו היה קודם החורבן. וכ"נ שהיה זה קודם שנעשה ר"א אדם גדול שלזה לא הזכירוהו בשבת שם בשם ר"א רק סתם אדם אחד. ומ"ש כבודו דבקונם לא שייכא הא דשמואל והביא זה מתוס' מנחות (דף ע"א). נראה שכוונת התוס' שם דאיירי בקונם פרטי. ובזה אין פדיון כדאיתא בנדרים (דף ל"ה) ושבועות (דף כ"ב). אבל בקונם כללי ודאי דשייכא הא דשמואל דמאי שנא קונם מהקדש. ואפשר שזה תלוי בפלוגתא אי שייך הא דשמואל במעשר שני ונטע רבעי ע' תוס' ר"ה (דף ל"א ע"ב) ד"ה ובקש. ומ"ש כבודו שלזה לא חיללו בהא דשבת על פרוטה משום דלא הוי בעלים או דאיירי באתא ליד גזבר. זה טעות דהקושיא שם הוא למה לא חילל ר"א בעצמו על פרוטה. וגם דהא איתא שם ששאל על נדרו וע"כ דלא איירי באתא ליד גזבר שאז אין לו שאלה. ואם נאמר דבנדר לא שייכא סברא דאתא ליד גזבר. א"כ גם לענין חילול על פרוטה לא שייכא וכמ"ש הטו"א שזה תלוי היכא דאפשר בשאלה:

ומ"ש להקשות על דברי בח"ב סי' פ"ט דהא הרמב"ן כתב זה אהא דמותר ליטול אתרוג מתרומ"ע טמאה של דמאי. הרי דמותר לטלטלו בשביל דחזי לעני. הנה פשוט שכוונת הרמב"ן דהא בעינן שיהא ראוי לאכילה כדאיתא בש"ס (דף ל"ה) דלהכי אין יוצאין בתרומה טמאה. ולזה כתב דת"ט של דמאי חזי לעני. והיינו שהכהן יכול לתתה לעני. או אם יפקיר הכהן נכסיו יהא מותר לאכלה. ויותר נראה דלהרמב"ן איירי שם בכהן שהכהן יצא בתרומה טמאה של דמאי משום דחזיא ליה אי מפקיר נכסיו. אבל הא דירושלמי פ"ז דדמאי שהבאתי שם איירי בבעה"ב. ולטלטל האתרוג ביו"ט נראה דשרי אף לזר כיון שיחדו לצאת בו. א"כ אינו מוקצה לו שהרי ראוי לו לטלטלו לצאת בו. ולכם מיקרי כיון שראוי לאכילה לכהן עני. וכמו בתרומה טהורה שיוצא בה ישראל כדתנן שם בסוכה וע"ש (דף ל"ה ע"ב) בתד"ה מיגו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה