שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קיט
ע"ד שו"ב אחד שסידר קדושין בעיר מעכ"ת בלי רשותו וגם עי"ז לא שילמו למעכ"ת את הנהוג לתת לרב העיר הנה זה חוצפא גדולה לסדר קדושין בלי רשות מרא דאתרא ויש לו דין מורה הלכה בפני רבו. דהא כמה הלכות תלויים בזה להשגיח שיהא הטבעת של החתן בעצמו וכן לעיין בטיב הטבעת וכן לייחד את העדים ולראות מי הם. וידוע כמה החמירו חז"ל בדין מורה הלכה בפני רבו אף בדבר פשוט כביעתא בכותחא וע' חיבורי ח"ג סי' ע"ג בזה. ומכ"ש בקדושין שיש בזה הרבה הלכות חמורות עד שאמרו חז"ל בקדושין (דף י"ג) שמי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין ועוסק בהם קשה מדור המבול והחמירו בזה (בדף ו' ע"א) שם שצריך להיות בקי בכל הלכות קדושין אף בזה שלפעמים הוי קדושין אף שלא אמר ה"א מקודשת יעו"ש. והרי עבר בזה על דין מפורש בש"ס ופוסקים דודאי אינו בקי בדיני קדושין. ועבירה שהחציף להורות בפני רבו גוררת עבירה לעבור על דין זה. ואף שהט"ז והב"ש כתבו בס"ס מ"ט דאין בכלל זה סידור קדושין. אבל כבר חלק עליו בשבות יעקב ח"ג סי' קכ"א. ודבריו נלע"ד עיקר כמש"ל דגם בקדושין יש הרבה דינים. וגם יש הרבה דינים בדיני עריות ושניות ובתוך ימי הבחנה והנקה וגרושה לכהן. והכל צריך המסדר לדעת. ואף שהמנהג שהרבנים נותנים רשות לפעמים לשלוחם לסדר קדושין. היינו כשכבר הוצע הדבר לפני הרב ויודע שאין בזה חשש איסור. וגם יודע שנמצא בשעת הקדושין השליח ב"ד שהוא מוזהר כבר מהרב לחקור על כל דבר כגון על הטבעת ועל העדים וכדומה. אבל לא שיבא אחד מן השוק לסדר קדושין בלי ידיעת הרב:
ועוד פעל עול שגזל את הברכה ברכת אירוסין מהרב כיון שע"פ המנהג היא שייכת לו. והוא ש"ס מפורש בחולין (דף פ"ז ע"א) דזה מיקרי גזילה. ונהי דברכת בפה"ג לא הוי גזילה דהא יכול לברך על כוס יין בפה"ג ולשתותו וע' בתוס' שם בזה. אבל ברכת אירוסין הוי גזילה:
והאחרון הכביד שהפסיד להרב את הכנסתו הקבועה לו כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ר"ל ועוד אחרונים שבזה"ז הויא הכנסה קבועה להרב ואסור לגזלו. ואף דאיהו לא גזלו רק בעל החתונה. מ"מ אילו לא היה מסדר קידושין בלי רשות הרב. היה הלה מוכרח לשלם להרב. והרי הוא מסייע ידי עוברי עבירה ועובר על לפ"ע:
ולענ"ד יש לדון להצריך שיקדש פעם שנית בפני יודע בטיב קדושין. כיון שחצוף כולי האי בודאי לא נזהר בשעת מעשה בכל הדינים שצריך להשגיח כמש"ל. וגם דהא קיי"ל בעירובין (דף ס"ג) דהמורה הלכה בפני רבו לא מסתייעא יעא מילתא להורות כהלכה ונתבאר בע"ה בחיבורי ח"ג סי' ע"ג וא"כ זה שהורה בפני רבו בודאי טעה באיזה דבר. לזה נכון שיקדש שנית, רק בלא ברכת אירוסין ונשואין:
וגם על שחיטת האיש הזה יש לדון כיון שהחציף כ"כ. דהא מה שצריך להראות סכין לת"ח הוא ג"כ רק משום כבודו של חכם. ובכ"ז קיי"ל בחולין (דף י"ח) דמשמתינן ליה. רק הפוסקים כתבו דהאידנא מחלו בזה חכמים על כבודם. אבל במקום שלא מחל הרב על כבודו כמו בנ"ד. אוקמא אדינא דמשמתינן ליה. אכן במה שעבר על גזילת הרב בעד זה ראוי להעבירו. וכמ"ש בחיבורי ח"ג סימן ל"ה שהעיקר כעת שאם הוא חשוד על גזילה חשוד גם על השחיטה. והבאתי שם דברי הרב זצ"ל בש"ע שלו בתשובה סי' ט' שאם קיפח שכר שו"ב אחר נקרא רשע ואינו ראוי להיות שו"ב. וה"ה הכא שקיפח שכר הרב. וכ"כ מהרש"ק זצ"ל בכמה תשובות שהאידנא החשוד על הגניבה חשוד על השחיטה. ונהי שאיני דן שיעבירוהו לגמרי ולפסוק חיותו. אבל עכ"פ ראוי להעבירו עד שיפייס את הרב. וגם יקח קבלה שנית על שו"ב. כי ע"י מעשה זו איתרע חזקת כשרותו ובטלה קבלתו הקודמת. כי קבלה אינה על אומנות לבד. רק גם על יראת שמים והנהגה טובה: