אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קיז

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קיז

סימן קטז

להה"ג הנ"ל

אשר העיר דכיון שעיקר השם נקרא שמשון בחירי"ק א"כ אין שייך לומר שלזה יכתבו שמשה בלא אל"ף כיון שנקרא בפת"ח. ובמרלין כתב הט"ג הטעם לפי שקורים מרים בפת"ח. כוונתי דהנה באמת יש שקורים שמשון בפת"ח ויש שקורים בחיר"ק וכן מרים יש קורים בחירי"ק ויש קורים בפתה, ולזה כמו שכותבים מרלין בלא אל"ף. כן יש לכתוב שמשה בלא אל"ף. ואם נקרא שמשא בחירי"ק יש מקום לומר שיכתבו ביו"ד כמ"ש הט"ג בשם מירלין. אך כיון שנמצא בש"ס שמשא על השמש בלא יו"ד נראה שא"צ לכתוב ביו"ד. ובפרט שמצינו בתרגום שני באיזה מקומות שמשי בפת"ח. וכ"ה בחומשים שאצלי כתוב שם פעם בפת"ח ופעם בחירי"ק. וכן שמש שבש"ס שפירושו משמש הברת השי"ן הוא בפת"ח ואין שם אל"ף. וכן מצינו בשם מנחם המכונה מנלי שאין כותבין אל"ף אחר המ"ם. ואף שאצלינו אין נמצא כלל שיקראוהו בקמ"ץ. ואין מקום לחוש שיטעו לקרות בקמ"ץ. ומ"ש כת"ר משם מארים. לא דמי דשם מורגש האל"ף בהברה. ואשר כתבתי בשם הט"ג ששם האב מוכיח. ודאי דה"ה שם הבן. ומ"ש דרק בשם הקודש כ"כ המהריב"ל. הכוונה כמ"ש כת"ר במכתבו השני דבשם העיקרי איירי. ואם שם העיקרי יהי שמשה דעתי ג"כ לכתוב כמש"ל. אך זה אין שייך בנ"ד. כי ידוע שאין זה שם עיקרי רק צומח משמשון:

ומ"ש לכתוב ה"א לבסוף. הלא גם כת"ר הביא שיש הרבה פוסקים לכתוב ה"א בשם שמקורו משם הקודש. ואנכי הוספתי דבנ"ד אם יכתבו באל"ף יקראוהו בחירי"ק כמו שמצינו בתרגום שמשא בחירי"ק. ובאמת אם נקרא שמשא בחירי"ק. היה נראה לכתוב אל"ף לבסוף. כיון שנמצא כן על שמש בש"ס ובתרגום. ושמשון הוא ג"כ שמש כדאיתא בסוטה (דף י'). ואקצר בזה באשר בדרך כלל בענין שמות גיטין א"א להביא ראיות מכריעות. רק כפי שמורה שכל הישר ולזאת גיליתי דעתי שלע"ד צריך לכתוב כן. והבוחר יבחר ואין תועלת בפלפולים בזה:

ואשר הקשה במנחות (דף י"א ע"ב) דארמב"ח אם הפריש ארבע קמצים לבזיכין ואבדו שנים קודם שסלקו לה"פ אף שהגיע זמן סילוקו כשר להקטיר ול"א דהוי כמו שסלקוהו וכ"פ הרמב"ם. והקשה כת"ר דלעיל (דף ח') איתא אר"א שאם נפרס הלחם אחר זמן סילוקו הוי כמו שכבר נסתלק דכיון דחזי למיפרק כפריקה דמי והוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה שמותר להקטיר. וכ"פ הרמב"ם. ורצה כת"ר לתרץ דתלי' בפלוגתא אי עומד לזרוק כזרוק דמי. לדעתי אין זה שייך לכאן. דהכא הכוונה דכיון שהגיע זמן סילוק הלחם. ואינו מונח על השלחן עתה מצד החיוב. רק שהניחוהו שם במקרה עוד שעה קטנה. הוי כמסולק ומונח במקום אחר. אבל זה שייך רק כשהופרשו שני קמצים כדין. אכן כשהופרשו ד' קמצים א"כ אין יכול לסלק הלחם דהלא אין ידוע איזה קמצים יקדשו. והוי כמו שלא הגיע זמן הסילוק. דהגיע שעת הסילוק שייך כשנסדרו הלחם והבזיכין כדין. ועומד להסתלק להקטיר הבזיכין ולאכול הלחם. אבל כשיש ד' קמצין בבזיכין הרי ריבה לבונתה ואינו ראוי להקטיר ואין להלחם והבזיכין שעת היתר כלל. א"כ אין שייך לומר שהגיע זמנו להסתלק מעל השלחן. רק כשאבדו ב' קמצים ונשארו ב' קמצים אז הוכשרו הלחם והבזיכין ועומד להסתלק וזה ברור. שוב ראיתי בחי' הרשב"א על מנחות שהקשה קושיא זו ותירץ דבאמת פליגי ר"א ורמב"ח בזה. וזה א"א דהא הרמב"ם פסק לתרווייהו ועוד תירץ שם דל"א כמאן דפריקה דמי רק לענין הלחם והבזיכין דהוי כחד גופא. אבל לענין לקבוע הקמצים יתירים דלאו כחד גופא הוא עם הלחם לא אמרינן. והוא דחוק לענ"ד והעיקר כמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה