שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קטז
ע"ד מי שעולה לתורה בשם שמשון שלמה ובפי כל נקרא שמשה בפת"ח תחת השי"ן הראשון ובסגול תחת השי"ן השני. ובא לגרש אשתו. ודן כת"ר לכתוב שאמשא בשני אלפי"ן. וגדול אחד כתב דעתו לכתוב שמשא באל"ף אחד לבסוף וחפץ לדעת דעתי בזה:
הנה כבר הביא הט"ג בשא"ש סק"י ועוד בכמה מקומות וכן הביאו שאר אחרונים דברי המהרש"ל שכתב דהיכא שאפשר לקרוא השם בשני אופנים. פסול משום שאין מוכח מתוכו ולפ"ז צדק כת"ר במ"ש לכתוב אל"ף אחר שי"ן ראשון כי היכי דלא ליקרי השי"ן בחיריק וכמו עיקר השם שמשון וגם כתב שאצלם נמצא איש שנקרא שמשא בחיר"ק השי"ן. אכן לפ"ז אכתי תקשה דגם באל"ף יש לקרוא השי"ן בקמץ וכמבואר בפוסקים הכלל אצלינו שכותבים אל"ף רק בקמץ ולא בפת"ח אך זה י"ל כמ"ש הט"ג בשנ"ח ס"ק ו' שכותבים חאנוכה באל"ף ואין חוששים שיקראו בקמץ. כי הכל יודעים שאין מצוי שם זה בקמץ רק על שם נס חנוכה. וכ"כ בשא"י סקל"ז בשם ירחם ע"ש. וה"ה בנ"ד ידוע שאין בינינו מי שיקרא שם זה בקמץ ואין כאן מקום לטעות. וכעין הא דגיטין (דף י"א ע"ב) בגט ששמות העדים כשמות עכו"ם יעו"ש:
אכן נראה יותר שלא לכתוב אל"ף אחר שי"ן הראשון. דכיון שהוא קיצור השם משמשון אין לנו לשנות מכפי שהוא נכתב בלה"ק. ואף דבשם שארקה כתבו הב"ש ושאר אחרונים באל"ף אחר השי"ן. היינו משום שנוסף אות קו"ף והוי כשם לעז. אבל הכא הוי רק קיצור השם. ויותר מזה מצינו בשם שמאי שאם נקרא שמכא כותבים כן בלא אל"ף כמ"ש הב"ש וט"ג בשא"ש. וכן בשם מנחם אם נקרא מנלי או מנלא כותבים בלא אל"ף אחר המ"ם כמ"ש בשא"מ. ואין חוששים שמא יקראו המ"ם בשו"א והנו"ן בפת"ח כמו שם מנחם. ובמנלי אפשר לדחות לפי שקצתם נקראו בקמ"ץ המ"ם כמ"ש בט"ג. לזה יש מקום לטעות אם יכתבו באל"ף. אבל משם שמכא הוי ראיה נכונה. ועוד דבנ"ד יש שם שמשי ג"כ. ואף דבעזרא כתוב בחיר"ק. מ"מ בתרגום שני על אסתר נמצא לפעמים שמשי בפת"ח ופעמים בחירי"ק ע"ש. ומה שאין דוחקים היו"ד לבסוף. דהיינו לפי שרוצים לשנות קצת משם שמשי שהיה רשע כמבואר בעזרא. וגם נמצא בדה"י א' ח' שם שמשרי. וי"ל ששמשה הוא קיצור מזה. וכן שמש בש"ס שפירושו משמש ההברה ג"כ בפת"ח. ועכ"פ הרי נמצא שמות כאלה שהשי"ן בפת"ח ואין כתיב אל"ף. לזה יש לכתוב גם בזה כן. וכ"כ הט"ג בשנ"מ סקי"ג בשם מרלין שאם המ"ס בפת"ח אין כותבים אל"ף אף שזה משם מרים שהמ"ם נקרא בחירי"ק:
והחשש שכתב כת"ר שיקראו בחירי"ק אינו חשש כמ"ש העזרת נשים הובא בט"ג שא"ש סקל"ז דכיון שכתוב שם אביו ושם אשתו הוי שפיר מוכח מתוכו שיודעים שזה שיש לו אב בשם זה ואשה בשם זה נקרא בפת"ח. וכ"כ התומים בסימן מ"ט סק"ה. וא"כ ה"ה בנ"ד. ועוד כתב הט"ג דהיכא ששם הקודש כתוב כראוי. ורק בשם הכינוי יש מקום לקרות בשני אופנים שפיר מיקרי מוכח מתוכו. וכ"כ הג"פ סימן קכ"ח סק"ג ובתורת גיטין שם. והסברא נראה ברורה דהא המהריב"ל כתב דבכה"ג הוי כאלו לא נכתב כלל. וידוע דבדיעבד אם כתב שם העיקר ולא שם הטפל כשר הגט ובכ"ז יש תועלת בכתיבת הטפל למ"ד ע"מ כרתי דלא בעי מוכח מתוכו ויש לדון דלמ"ד ע"מ כרתי א"צ לכתוב שם הטפל ואקצר. ועוד לפי מה שיתבאר לכתוב בנ"ד בה"א לבסוף. י"ל דזה יוכיח שלא יקראו בחירי"ק השי"ן. דמי שנקרא בחירי"ק הוא כמו שמש שנכתב בתרגום שמשא. כי שמשון הוא ג"כ משם שמש כראיתא בסוטה (דף י'). וא"כ צריך לכתוב אל"ף לבסוף ולזה כשנכתב ה"א לבסוף מוכח שנקרא בפת"ח השי"ן אכן אם כתב אל"ף אחר השי"ן הראשון. אין לפסול וכמ"ש הט"ג במקומות הרבה וכן שאר אחרונים שאם כתב אל"ף אחר פת"ח אין קפידא. ויש סוברים שצריך לכתוב לכתחילה אל"ף אחר פת"ח:
ובסופו הנה במק"א הארכתי לבאר דהא דקיי"ל בס"ס קכ"ט שבשם שמקורו משם הקודש כותבים ה"א לבסוף. היינו היכא שבשם הקודש עצמו יש ה"א. אבל אם אין בו ה"א יכולים לכתוב אל"ף ג"כ. אכן מ"מ יותר טוב לכתוב ה"א כדי שידעו שמקורו משם הקודש שמשון או שמשי ועוד דבאל"ף יקראו בחירי"ק שכ"ה בלשון תרגום על שמש שמשא כידוע. אכן מי שכותב אל"ף אחר שי"ן ראשון. ודאי שצריך לכתוב אל"ף גם בסוף: