אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קיב

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קיב

סימן קיא

ע"ד אשר אחד שיש לו אשה ובנים עשה מלאכת החייטות אצל חייט אחד ועושים שם עוד שני פועלים. ויתן מטבע להבתולה המשרתת שם לקנות לו מן השוק איזה דבר מאכל ובתתו לה הגיד האמ"ל במטבע זו כדמו"י. וזה היה בפרוזדור הבית והפתח לבית היתה פתוחה. וישוב תיכף לבית בשמחה ואמר ליתר הפועלים מז"ט מז"ט אתם עדים הלא שמעתם שקדשתי הבתולה ומעתה תדעו שיש לי ב' נשים. והבתולה קבלה המטבע והלכה לדרכה ובאה מן השוק והשיבה לו המטבע באמרה הא לך כספך כי לא השגתי לקנות מה שבקשת. ונראה מזה שלא הרגישה כלל בכל מה שנעשה. והעדים ראו ושמעו כל ענין הקידושין רק אינם זוכרים אם הגיד האמ"ל קודם שנתן המטבע או אחר הנתינה. והבתולה אומרת שלא הבינה מהו אומר. אף כי שמעה שאומר איזה דברים אבל לא הבינה כלל ואומרת שלא ראתה את העדים באשר זה היה בפרוזדור וכששאלו את המקדש למה לא דברת עמה מקודם אם תקבל ממך קדושין. השיב שאז ודאי לא היתה מתרצית באשר היא ילדה בת י"ג או י"ד שנים. ולזאת עשה כן לקדשה באופן כזה. והאריך כת"ר בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה באשר עתה באתי מהכפר שהייתי שם לעסוק ברפואות אשיב בקוצר:

הנה בנ"ד יש ספיקי טובא. ספק שמא לא הבינה לשון הקדושין. ואף שכתבו רוב הפוסקים שאין נאמנת לומר שלא הבינה כיון שהיה לשון קדושין גמורים. מ"מ מידי ספק לא יצא וכמ"ש הב"ש סי' כ"ז סק"ה. ובפרט בנ"ד שיש הוכחה שלא הבינה שהרי השיבה לו כספו ואמרה שלא השיגה לקנות. ובכה"ג בשתיקה יש מקום לומר הוכיח סופו על תחילתו אף לאחר כדי דיבור. וכ"כ הקה"י באה"ע סי' ל' ס"ז. ובמק"א הארכתי לדחות זה. אבל בנ"ד יש מקום לומר דהוי הוכחה גמורה. רק לא ביאר כבודו אם העדים ראו שהשיבה המטבע באופן זה או שהבע"ד אומרים כן. וגם י"ל שאפשר בהליכתה ספרה לאחד ונתן לה עצה שתעשה כן כי הסביר לה שהקדושין אינם נאותים לה. אבל עכ"פ הוי ספק. וגם הרי כבר כתבו האחרונים דהיכא דאיכא הוכחה לדבר שפיר יש להאמינה שלא הבינה ענין הקדושין. ועוד יש ספק שמא הגיד האמ"ל אחר הנתינה ושתיקה לאחר מתן מעות קיי"ל בקדושין (דף י"ב) ובאה"ע סי' כ"ח ס"ד דלאו כלום הוא. כיון שמתחילה נתן לה בתורת פקדון ושליחות לקנות עבורו איזה דבר. וגם יש ספק שאפשר לא ידעה שהעדים רואים עסק הקדושין וכמו שאומרת באמת כן. וקיי"ל בסי' מ"ב דלא הוי קדושין בכה"ג. ובנ"ד יש רגלים לדבר שהרי היא לא ידעה שרצה לקדשה. ובעת שהגיד האמ"ל רחוק לומר שתשים לב תיכף שהעדים רואים אותה מתוך הבית. וגם דהא פועלים בעבידתייהו טרידי. ויותר קרוב שתחשוב שאין הפועלים רואים מה שנעשה בפרוזדור. וגם דהא העדים אומרים שאין יודעים אם ראתה אותם. אך זה י"ל דלא מיקרי מקדש בלא עדים כיון שבגוף מעשה הקדושין ראו כל מה שיכולים לראות. וע' שעה"מ פ"ט מה"א ואין הפנאי מסכים להאריך בזה. [ומצד שיש לו אשה ובנים אין להוכיח שלא כיוון לקדושין וכמ"ש כבודו. דבמק"א הוכחתי בס"ד שהעיקר כמ"ש הח"צ סי' קל"ה דאף ביש לו אשה אמרינן שכיוון לקדושין ובפרט דבנ"ד משמע שאמר בעצמו שכיוון לקדושין]:

וכיון דאיכא ספיקי טובא וגם הרי יש לה חזקת פנויה אין לחוש לקדושין הללו. ואף לפמ"ש התו' בכתובות (דף כ"ג) וש"פ דכיון שהיה מעשה קדושין איתרע חזקת פנויה מ"מ הרי עכ"פ ליכא חזקת א"א ושרי בס"ס. וכן מפורש בפוסקים להתיר ס"ס בקדושין. ומכ"ש דאיכא בנ"ד כמה ספיקות וגם יש מקום להתיר אף בלא ס"ס כמש"ל. ולזה יפה הורה כת"ר שאין לחוש כלל לקדושין הללו. והאיש אשר רצה לקדשה ראוי לעונש על החציפו לעשות ככה:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה