שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קט
כבוד הרב הגאון הגדול וכו' מו"ה שמשון נ"י הגאבד"ק קאליש.
ע"ד כהן שנתקשר עם עלמה אחת. ובאשר אמו לא הסכימה על השידוך. נסע עמה לפאריז. ובמשך ג' חדשים שב לביתו ובמשך ג' שבועות אח"כ באה גם היא ועתה באה אמו לב"ד ואמרה כי ידוע לה שאינה בתולה שהיא נפקת ברא והוא כהן ואסורה לו. והנערה הודית שאינה בתולה כעת באשר החתן בא עליה. ומתחילה כיחש בה החתן. ואח"כ הודה שאמת שבא עליה אבל לא מצא לה בתולים. אח"כ בא עוד הפעם לב"ד שלא בפני אמו ואמר כי לא יוכל להגיד בבירור שלא היתה בתולה. ונתן אמתלא על דבריו הראשונים כי ירא שלא תחלה אמו באשר בנפשה הוא אם ישאר הקשר ביניהם. והוא מצידו מוכן לישא את הנערה אם יתירו לו ב"ד. ויעץ שיפייסו את אמו או יפסקו עליו קנס גדול אם לא ישאנה כי הנערה אומרת שתשלח יד בנפשה אם לא ישאנה ורק אמו משנאתה להנערה הוציאה קול דדיימא מעלמא. ואין שום עדים ע"ז רק קול בעלמא שמתנהגת בפריצות וצידד הדר"ג להתירה להנשא להמיועד שלה הכהן. וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה אני טרוד כעת. וגם כי מוטל עלי כעת להשיב איזה תשובות נחוצות למעשה. ולכבוד הדר"ג לקחתי לי עת להשיב בקוצר את הנלע"ד בזה:
והנה לא נתבאר בהצעת הענין אם במקום דירתה היו רוב כשרים אצלה או רוב פסולים. וגם אם נולד הספק עליה בעודה בביתה או על עת היותה בפאריז. ואם התנהגה בפריצות עם כל אדם. או רק עם המיועד לה. וההכרח לבאר הדבר בכל אופן האפשר בזה:
הנה בראוה שנבעלה או מעוברת והיא אומרת שנבעלה לכשר לה קיי"ל בכתובות (דף י"ד וט"ו) דמדינא נאמנת. רק לכתחילה לא מכשרינן עד דאיכא תרי רובי להתירא רוב העיר ורוב סיעה אנשים כשרים וכן קיי"ל באה"ע סי' ו' סי"ז. ובתוך העיר דהוי קבוע אסור מספק אף כשרוב כשרים וכן קיי"ל שם סי"ח. והנה כשלא ראוה שנבעלה פשוט שנאמנת במיגו דהוי שתקה כדקיי"ל בכתובות (דף כ"ב) דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אכן כשיצא קול שזינתה י"ל שאין לה מיגו דל"א מיגו נגד הקול כדקיי"ל בח"מ סי' ק"נ מהא דב"ב (דף ל"ג) וכ"ה בכללי מיגו בש"ך ותומים סי' פ"ב. אבל נראה שזה רק כשאין ידוע מקור הקול. אבל בנ"ד שמבואר בשאלה שהקול יצא ע"י אם החתן שידוע ששונאתה. בכה"ג לא מיקרי קול וכדאיתא במ"ק (דף י"ח ע"ב) ויבמות (דף כ"ה) וכן קיי"ל באה"ע סי' י"א ס"א. ומבואר שם באחרונים דאף שידוע שאחר הוציא הקול ולא האויב. מ"מ כיון שיש להם אויבים תלינן שיצא הקול מהאויב ומכ"ש בנ"ד שידוע שאמו הוציאה הקול משנאתה לה. אכן נראה דלענין מיגו אינו נ"מ בזה ובכל קול לא אמרינן מיגו נגדו. דהא הסברא הוא דלא ניחא לאדם לטעון נגד הקול. וזה שייך אף אי איכא אויבים. דמ"מ ניחא טפי להגיד טענה שאף אם הקול אמת. בכ"ז הצדק עמו מלהכחיש את הקול. וכ"נ מסתימת לשונות הש"ס ופוסקים דלא בעינן בזה כל דיני קול דיבמות (דף כ"ה). ולא הזכירו בזה לשון קדל"פ. וגם דהא גבי קרקע נוגע להיתומים ואביהם וקרוביהם ויש לחוש שהם הוציאו הקול דזה טפי מסתבר מאויבים שאין הדבר נוגע להם כלל. ובכ"ז איתא בב"ב (דף ל"ג) דל"א מיגו כנגד הקול. אבל בנ"ד א"צ לזה דהא הקול לא היה שנבעלה רק שמתנהגת בפריצות. ומזה עדיין אין הוכחה שנבעלה. ובלשון השאלה נזכר מקודם דדיימא מעלמא ואח"כ נזכר שמתנהגת בפריצות. וצ"ל הכוונה דדיימא היינו שחשודה בשביל שמתנהגת בפריצות. וע' תו' יבמות (דף ע' ע"א) ד"ה אבל דדיימא קאי ג"כ על שם רע בעלמא. ולפ"ז יש לנו להאמינה שנבעלה מהחתן ואף אם רוב פסולים אצלה:
אכן זה רק בשאין מי שיכחישנה. אבל בנ"ד שהחתן הכחישה מתחילה. א"כ אינה נאמנת. דגם ר"ג דס"ל בכתובות (דף י"ב) שנאמנת. היינו כשהוא טוען שמא אבל לא כשהוא טוען ברי וכדאיתא בכתובות (דף ט"ז ע"א). ובפרט דהכא אנו דנין אם מותר הוא לישא אותה. וכיון שהכחישה הרי שויא אנפשיה חד"א ואסור לישאנה. ואף שחזר מדבריו והודה לה ונתן אמתלא על דבריו וידוע דאמתלא מהני בשויא חד"א. מ"מ י"ל דהרי מוכח בתו' יבמות (דף קי"ח ע"א) דאמתלא לא מהני רק שיהא כאלו שתק לגמרי. אבל לא שיועיל כאילו אמר להיפוך וכמ"ש במהרש"א שם. וא"כ בשעה שאמרה שהחתן בא עליה. הרי אין לה מיגו לומר שלא נבעלה כלל כי הלא ידעה שהחתן יודע שהוא בא עליה. והוכרחה להודית על זה וממילא יש לחוש שבאו עליה אחרים מדאפקרה נפשה לגבי זה. הפקירה א"ע גם לאחריני. וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' יבום ובאה"ע סי' קנ"ו ס"ט דחיישינן בפנויה שנבעלה לאחרים אף כשידוע שנבעלה לזה. וכן קיי"ל באה"ע סי' ד' סכ"ו וכתב הח"מ שם דאיירי אף דלא דיימא מעלמא. וא"כ היכא דרוב פסולים אצלה אסורה לכהן. ואף דשם לית לה מיגו שלא נבעלה כלל דהא איירי שם שילדה. מ"מ הרי הכא בשעה שאמרה כן ג"כ לא היה לה מיגו לפי שיראה להכחיש את החתן. ואף דבעלמא אמרינן מיגו דהעזה כמ"ש הש"ך בח"מ סי' פ"ב מדברי התו'. מ"מ היא יריאה לטעון כן כי הלא כל חפצה הוא להנשא לזה הכהן. ואם תשקר תמאס בעיניו. כי יחשוב אחרי שהיא מכחשת לגמרי. אולי באמת נבעלה גם לאחרים. וגם דעכ"פ הוי רק בתורת מיגו ולא בתורת הפה שאסר הוא שהתיר. ומיגו קיי"ל דלא מהני ביוחסין רק היכא דאיכא תרי רובי וכמבואר ספ"ק דכתובות. ועוד נראה דהכא לא שייך לומר מיגו דאמרה לא נבעלתי כלל. דיריאה שבעת שתנשא יתברר שאינה בתולה ויתגלה קלונה. ותמאס בעיני הנושאה. שוב ראיתי שכ"כ בשו"ת ברית אברהם סי' י' דבכה"ג י"ל דלא הוי מיגו. ועוד דהא אפשר לבדקה כעת ע"י רופא. וכן אפשר ע"י חבית יין דבכתובות (דף י' ע"ב). אך באה"ע סי' ס"ח כתבו האחרונים דאין אנו בקיאים בזה. וכיון דאין כאן סברא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ממילא אסורה לכתחילה לכהן עד דאיכא תרי רובי. וזה רחוק שיהיה. ובפרט שנסעו לפאריז ששם ודאי רוב פסולים:
ואף דנראה שבספק רוב פסולים אזלינן לקולא. דהא מדינא כשירה לכהונה אף ברוב פסולים דהלכה כר"ג. רק לכתחילה אסרוה לינשא עד דאיכא תרי רובי משום שעשו מעלה ביוחסין וכדאיתא ספ"ק דכתובות. וא"כ הוי רק איסור דרבנן. וכ"כ הפוסקים באה"ע סי' ו' דהוי רק דרבנן וספיקא דרבנן לקולא ובפרט דאיכא חזקת כשרות. וא"כ בנ"ד אף אם ניחוש שנבעלה לאחר. מ"מ הרי אפשר שנבעלה בביתה. ושם אפשר רוב ישראל ואפשר איכא שם גם תרי רובי. וכעין זה כתב הטור ובשו"ע ס"ס ו' דבספק אם אזיל הוא לגבה או לא תנשא לכתחילה. ואף דשם הוי ספק דאורייתא. דהא אי אזלא היא לגביה הוי קבוע כמע"מ דמי. אך שם י"ל דהוי כס"ס. דשמא הלך הוא אצלה ואף אם הלכה היא אליו שמא הוא כשר. ויש לדחות דהא כל עיקר הספק הוא אם הוא כשר לכהונה. וא"כ הכל ספק אחד וע"ש בט"ז וב"ש. וכ"כ הרשב"א בחידושיו בקדושין (דף ע"ג) והריטב"א שם דבספק אי אזלא לגבייהו הוי ג"כ רובא להכשיר ע"ש. אכן בנ"ד פשוט דהוי ספק דרבנן. ואף שי"ל דבנ"ד יש ס"ס לחומרא דשמא נבעלה במקום רוב פסולין. ואף אם במקום שרוב כשרים. שמא אזלא איהי לגביה. דהו"ל קבוע וכמע"מ ואסורה. אך כבר כתבנו דבאמת הכל ספק אחד. וגם די"ל ג"כ ס"ס להקל דאפשר נבעלה בעירה דאיכא רוב כשרים. ואף אם נבעלה בפאריז או בדרך אפשר נבעלה במקום דאיכא ג"כ תרי רובי ובפרט לפמ"ש הח"ס סי' י"ח ועוד אחרונים וע' ב"ש סי' ו' סקל"א בזה שאם יש רוב כשרים בבית ושכונה שדרה בו מיקרי זה רוב כשרים זה אפשר שימצא גם בפאריז או בדרך נסעם לשם. ומ"מ נראה שראוי לומר השתא הוא דנבעלה ואוקמה עד עתה בחזקת בתולה וכשירה וחזקה דגופא עדיפא טובא כדאיתא בכתובות (דף ע"ה ע"ב) וע"ש בתו'. ולפ"ז העיקר תלוי במקום שהיתה בעת האחרונה אם הוי שם תרי רובי. ויש לדון עוד דניזל בתר רוב הימים שהיתה בעירה וכעין מ"ש המג"א ר"ס שמ"ד ובתב"ש סי' ט"ז שבימים אזלינן ג"כ בתר רובא. ויש לחלק ואקצר. וע' ב"ש סי' ו' סקל"ד דאמרינן כאן נמצא כאן היה כשיש ספק באיזה מקום נבעלה. וענין זה דורש אריכות לבארו. וראיתי בשו"ת נו"ב מ"ת סי' כ"ז שהחמיר בכגון זה לאסרה לכהן רק בשעה"ד היקל שיקדשנה על תנאי ע"ש. וזה בודאי א"א לעשות בעתים הללו ואף דשם איירי שהיתה מעוברת. מ"מ כיון שבארנו דבנ"ד אין לה מיגו לומר שלא נבעלה כלל א"כ אין חילוק בזה. וכן החמיר בשו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ו בכה"ג דבעינן תרי רובי:
והנראה בזה דהנה המ"מ פ"ג מה' יבום והב"ח וב"ש באה"ע סי' ד' סק"מ הקשו על הרמב"ם שפסק שם דחיישינן שמא זינתה גם עם אחרים ובפ"ח מה' תרומות פסק דלא חיישינן ונדחקו בזה הרבה. והנראה בזה דעיקר הסברא דאמרינן דאפקרה נפשה גם לאחרים. היינו דכיון דליכא רוב כשרים הרי היא פסולה מה"ת דהא אזלינן בתר רובא וכדאיתא בקדושין (דף ע"ג) לענין שתוקי. ורק כשהיא אומרת לכשר נבעלתי יש לדון להאמינה כמו שנאמן כל אדם מישראל על איסורים שבתורה כדאיתא ביבמות (דף פ"ח) וריש גיטין. אכן הא קיי"ל בסנהדרין (דף כ"ו) שחשוד על העריות פסול לעדות אשה. וכן קיי"ל בבכורות (דף ל') וביו"ד ר"ס קי"ט שכל החשוד על דבר אין לו נאמנות לאותו דבר. ולזה כיון שאנו רואין שנבעלה כשהיא פנויה שעברה על איסור דרבנן עכ"פ. ולדעת הרמב"ם יש בזה איסור דאורייתא משום לא תהיה קדשה. וכשהיא נדה עברה על דאורייתא. א"כ אינה נאמנת על פרט זה וחשודה שנבעלה גם לאחרים. ומשקרת בשביל שבושה להודית שנעשתה מופקרת לגמרי. ואביי ס"ל ביבמות (דף ס"ט) ללישנא קמא שם יותר מזה דאף בארוסה חוששין לאחרים. דאף שלאחרים הוא איסור חמור דהויא א"א. מ"מ כיון שנמשכה לעבור עבירה קלה בשביל חימוד ביאה. שוב אין לה נאמנות בפרט זה. וכמו בחשוד על העריות שאין חילוק בין קל לחמור. ועכ"פ כל זה שייך באיסורי ביאה. אבל על שאר איסורים שלא נחשדה נאמנת. ולזה בפ"ח מה' תרומות לענין אכילת תרומה נאמנת. שהרי לא נחשדה עדיין על איסור זה. ומה שהוצרך אביי ביבמות (דף ס"ט) לאוקמי הא דתנן שם ילדה תאכל בחבושים בביה"א. היינו משום דסתם משנה הוא ר"מ. ור"מ ס"ל בבכורות (דף ל') שחשוד לדבר אחד חשוד לכה"ת כולה. ולזה אין נאמנת גם על התרומה ולכן אוקמה בחבושים. אבל לדידן דקיי"ל שאינו חשוד רק על אותו דבר שפיר פסק הרמב"ם בפ"ח מה"ת ילדה תאכל אף שלא היו חבושים. ולפ"ז יש לדון בנ"ד דנהי שחשודה על ביאת פנויה ונדה. מ"מ לא נחשדה להוליד בנים בחזקת כהנים ויפדו ע"י בכורי' וישאו כפיהם. ובאמת יהיו חללים. ואף דגם בארוסה שעיברה הרי יהיה הולד ממזר. ומ"מ אין מאמינים לה. י"ל דשם כיון שבא עלי' הארוס פעם אחד חושבת שהולד הוא ממנו. ואינה יודעת שע"פ דין הולכים אחר רוב בעילות ואם נבעלה איזה פעמים מאחרים הולד ממזר. וגם בפ"א הוי עכ"פ ספק ממזר. ועפ"ז יש ליישב ג"כ מה שסתם הרמ"א באה"ע ס"ס ג' כדברי הרא"ש שאם אמר כהן על בן פנויה שהוא בנו הרי הוא כהן גמור לכל דבר ותמהו שם הפוסקים דהא הרמב"ם חולק וס"ל דחיישינן דאפקרה נפשה לאחרים. אבל לפמ"ש א"ש שאינה חשודה להחזיקו לכהן ושיפדו ע"י בכורים ושישא כפיו שלא כדין. ויש לדחות זה ולחלק בין הפרקים ואקצר:
אכן לדינא נראה דמותרת בנ"ד להכהן דהרי דעת הרמב"ן ורשב"א ועוד פוסקים דבאומרת לכשר נבעלתי סגי בחד רובא ובב"ש כתב בסי' ד' סק"מ וסי' ו' סקל"א דלענין החשש דאפקרה נפשה לאחריני סגי בחד רובא. וסברתו ברורה דהא מדינא יש לנו לילך אחר הרוב. והוי רק מדרבנן. דהא מדינא קיי"ל כר"ג שנאמנת אף ברוב פסולין. א"כ ודאי אין לך בו אלא חידושו. וסגי ברוב כשרים ולא בעינן תרי רובי. וא"כ בנ"ד נראה ודאי שבעירה מיקרי רוב כשרים דרוב בני העיר ישראלים נינהו. ואף שיש חשש שמא נבעלה בפאריז ששם רוב פסולים. מ"מ גם שם הוי רק ספק שקול כדקיי"ל באה"ע סס"ו דסתם אנו דנין דאיהו אזיל לגבה והוי קבוע. וגם דהא בכה"ג כתב הרשב"א וריטב"א דהוי רוב להתירא כיון שרוב צדדים הם להיתר. ועוד דהא דעת הרא"ש והטור דלא אמרינן כלל סברא דאפקרה נפשה לאחריני וכ"פ הרמ"א סס"ג. וכבר נתחבטו האחרונים שם מדוע לא הביא שם דעת החולקים. וגם דהרעק"א סי' פ"ה התיר בכל גווני היכא ששניהם אומרים שבא עליה ואף היכא שמתחילה כיחש בה ואח"כ חזר בו ונתן אמתלא לדבריו. והביא שם דברי המהרש"א ביבמות (דף קי"ח) וכתב דלא דמי. ויישב שם ג"כ החשש דעיניו נתן בה ע"ש. וכן התיר בכה"ג בשו"ת ברית אברהם סי' י"א. ושם כבר ביאר שיש לדון בזה מצד שעושה עצמו רשע שבא על הנדה. והא שאמר בנ"ד שאינו יודע אם היתה בתולה אינו ריעותא דהא מפורש בכתובות (דף י') שבחור אינו בקי בזה ועלול לטעות. ועוד דבנ"ד יש ס"ס שמא לא נבעלה לאחרים. ואף אם נבעלה שמא לכשר נבעלה. וס"ס זה מבואר בנו"ב מ"ת סי' כ"ח כ"ט ע"ש וברעק"א שם. ואף אם רוב פסולים אצלה הרי דעת הטור דמסתמא אזיל הוא לגבה כמש"ל, וכתב הבית מאיר שם שכן עיקר וא"כ הוי ס"ס גמור. ובלא"ה יש לדון דהוי ס"ס אף כנגד רוב כיון שמסייע לזה חזקת כשרותה ע' חיבורי ח"ב סי' נ"ו מ"ש בזה. ועוד לפמ"ש הח"ס סי' י"ח דאין לחוש שתיבעל לעכו"ם. והחשש הוא רק לפסולים מישראל. וזה הוי ודאי מיעוט בכל מקום. והוי תרי רובי אף בפאריז. אך סברתו צ"ע לענ"ד ואין לי פנאי להאריך בזה. ועכ"פ יש לצרפה לנ"ד. [וברעק"א שם ראיתי שהוכיח מהא דקתני בכתובות (דף י"ב) עד שתביא ראיה לדבריה. אלמא דמהני ראיה ואין חוששים שנבעלה מאחרים ולענ"ד י"ל שהביאה ראיה שהיתה חבושה בביה"א וכעין הא דיבמות (דף ס"ט) גבי ילדה תאכל ע"ש או שלא נמצא במקומה שום פסול ואקצר]:
עכ"פ לדינא אני מסכים עם הדר"ג שכתב להתירה לינשא להכהן המיועד שלה בלי שום פקפוק. ונראה דלא שייך להחמיר בזה דהא קיי"ל באה"ע סי' קע"ז שבמפותה אף בבוגרת מצוה לכונסה. וא"כ בזה חומרא להיפוך שמחויב לכונסה. ובפרט לפמ"ש הדר"ג אשר אפשר שתאבד הנערה עצמה בידים ויש בזה חשש סכ"נ. ואף שאין לנו לחוש לתקנת הפרוצות. אבל מה לעשות אחרי אשר עתה בעוה"ר נתפרץ הדבר ונעשה אצל ההמון כהיתר להתקרב אל הבתולות המיועדות להם. וממילא באים לידי חטא כאש בנעורת. ועוד יש לדון בנ"ד שמחויב לישאנה כמו התקשר עמה והבטיחה. ובודאי על אופן זה נתרצתה לו להיבעל ממנו וממילא מחויב לקיים התנאי וההבטחה שהבטיח לה. וכמו באתנן שפסק הריב"ש והובא להלכה בשו"ע סי' קע"ז שיכולה לתבעו ע"פ דין. ואף דקיי"ל בח"מ סי' של"ב שאם הבטיח לפועל חפץ בעד פעולתו לא קנה הפועל את גוף החפץ. וע"ש בקצה"ח. מ"מ בנ"ד דמי להאומר נכש עמי ואנכש עמך שמחויב לקיים תנאו כדתנן בב"מ (דף ע"ה) וכן שם (בדף פ"א ע"א) גבי שמור לי ואשמור לך ע"ש. וה"ה בנ"ד הרי התחייב לה עבור זה להספיק לה שאר כסות ועונה. ולא גרע משארי חיובי הגוף. ורק לפי שאסור לו למלא חיובו זה בלא קדושין וחופה כד"ת. לזאת מחויב הוא לישאנה כדי שיוכל למלא חיובו ואכמ"ל בזה. ועכ"פ ודאי שאסור לו לבטל הקשר שנתקשר עם הנערה הזאת. ומצוה עליו שישאנה. ואסור לאם הבחור למנוע אותו מזה:
אכן כל זה הוא אם יבטיחו הבחור והמיועדת שישמרו דיני נדות כדין כשישאו זא"ז. ויתחרטו לפני ב"ד על שעברו על איסור נדה במזיד. כי כיון שכבר עברו על איסור נדה במזיד הרי אבדה נאמנותה על זה שהאמינה לה תורה וספרה לה לעצמה. וכדין כל חשוד שאינו נאמן על אותו דבר. ויש לצדד דלאו כ"ע ידעי שאיסור נדה שייך אף בפנויה. ואפשר שההמון חושבים שזה נוהג רק בנשואות והיכי דלא משמע לאינשי איסורא לא מיקרי חשוד כדאיתא בב"מ (דף ה') וכ"פ ביו"ד סי' קי"ט וכן קיי"ל גבי עדים ובהא דהנהו קבוראי בסנהדרין (דף כ"ו) ובשו"ע סי' ל"ד. ולזה אפשר שאח"כ יזהרו בזה. וכ"כ בשו"ת ברית אברהם ס"ס י"ד שהביא שההפלאה בק"א סי' קט"ו התעורר בזה. והב"א כתב שם דאפשר פנויה נדה קיל לאינשי וב"ה שכוונתי לדעתו הק'. אבל לענ"ד מ"מ כיון שנתפרצו כ"כ להתקשר בלי הסכם אבותיהם וליסע לפאריז ולזנות. בודאי יש לחוש שלא ישמרו אח"כ דיני נדה. דבלא"ה בעוה"ר רבו המתפרצים בזה בעתים הללו ולמה עוד לב"ד להכניס א"ע בזה לסייע ידי עוברי עבירה. ולגרום שיוכשלו באיסור כרת כל ימיהם. ואם לא ינשאו זל"ז אפשר שיזדמן לכ"א בן זוג שישמור דיני התורה. ולזאת לדעתי ראוי שיגידו להם ב"ד אשר אם לא יקבלו על עצמם לשמור דיני נדה כד"ת אסור להם לישא זא"ז וכשיקבלו עליהם כנ"ל אזי מותר להם לישא זא"ז. ונכון להגיד להחתן שהוא מחויב ע"פ דין לישאנה. ודי שתקבל רק הנערה לשמור דיני נדה כי תלוי העיקר בהאשה. אבל עליו יש לחוש שלא יחפוץ לקבל ע"ע כדי שלא יגזרו עליו ב"ד שישאנה: