אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קח

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קח

סימן קז

וע"ד אשר כתב כי הרופאים אומרים אשר גם בימי טהרתה יותר קרוב שתתעבר ע"י שפופרת. וכי כבר קרה איזה פעמים שעלה בידם. וחפץ לדעת דעתי בזה. ואשר כתבתי שאסור להוציא זרע כי זה מיקרי לבטלה אי נימא דלא מיקרי בנו בכה"ג. והקשה כת"ר דהא בנכרית גזרו רק משום נשג"ז ולא משום הוצאת זרע. אף שהולד כמותה ואינו בנו. לא דמי כלל דדרך ביאה שאני דלא גרע מקטנה ועקרה וזקינה. ורק אי הוי כבנו יש לדון להתיר שי"ל שמוציא כדי לקיים פו"ר. ואקצר כי לדינא אין נ"מ כי העיקר דהוי בנו לכל דבר וכמש"ל. ואשר כתבתי שאסור להוציא ש"ז דשמא לא יכניס הרופא ברחמה ויהא לבטלה. וכתב כת"ר דהכא הוי ספק מצות פו"ר ג"כ. ז"א דהא אפשר לו להוציא א"ע מספק זה ולישא אחרת הראויה לפו"ר ככל הנשים. ומ"ש כת"ר דלהכי לא דמי לפירות שדרכם להתליע דשם הטעם שצריך לברר כל מה שאפשר. אבל הכא א"א לברר באופן אחר. הנה שם מצוה לברך על השלם כדאיתא בברכות (דף ל"ט). ובכ"ז מבטל מצוה זו כדי שלא יכשל בברכה לבטלה. ואינו סומך על רוב הפירות שאינם מתולעים וה"ה הכא. ואף שיש לחלק. בכ"ז עיקר הסברא שלענין ברכה לבטלה החמירו. וה"ה לענין הוצאת ש"ז לבטלה. ומ"ש שנחוש שהרופא יכניס מקודם לשפופרת ש"ז כדי שתתעבר ודאי. וכתב כ"ת דמבואר בספרי הטבע שא"א להתעבר מש"ז שנתערבה משני בנ"א. הנה אפשר להכין השפופרת באופן כזה שיכניס לרחם האשה רק ש"ז שלו. ושל הבעל ישאר בשפופרת. ובגוף הדבר מבואר בירושלמי פ' החולץ ובמדרשים והובא בתו' סוטה (דף מ"ב ע"ב) ד"ה מאה שאפשר להתעבר משני בנ"א ע"ש. ודוחק לחלק בין אם נתערב הזרע מבחוץ לנתערב בפנים:

ומה שהביא כת"ר מאיזה מפרשים שפירשו סוגיא דחגיגה כפירושי. נהניתי שכוונתי לדעתם. ואין לי הש"ס החדש עם ההגהות. ומ"ש מהתו' דכתובות (דף ו' ע"ב) ד"ה רוב דמוכח שמפרשים כן. אינה ראיה די"ל דנקטו התו' בקיצור תוכן דברי הש"ס דמעיקרא קאמר דחיישינן לדשמואל ואח"כ אמר דאפשר חיישינן שבאמבטי עיברה. רק מרש"י שבעין יעקב יפה הביא כבודו דמפורש בס"ד כדברי. ומה שהקשה עלי דמהא דנדה (דף ס"ד) אין ראיה דשם פסקינן לחומרא. ז"א שאם היה פוסק הרמב"ם מטעם דספיקו להחמיר. הו"ל לפרש זה כי זה נ"מ טובא לדינא אם היא טמאה ודאי או מספק. ועכצ"ל שפסק בהחלט כר"ח שטמאה ודאי. ושפיר מוכח מזה דהא דשמואל לא שכיח ואין עושין מזה ספק כלל. ובאמת יש לדון בזה למה לא אמרינן שגם בביאה הקודמת ראתה וחיפה ש"ז כדחיישינן שבועל ופורש. וצ"ל שכיון שלא שכיח לא הוי ספק כלל. וצ"ל דאף לס"ס לא מצרפינן לה. דאלת"ה יקשה על הרי"ף שפסק דטמאה מספק דא"כ הוי ס"ס לדעת הפוסקים דאף שספק אחד הוי. נגד הרוב הוי וע' חיבורי ח"ב סי' נ"ו ואכמ"ל בזה:

וע"ד שהקשה כת"ר על מ"ש רש"י בחגיגה שמצאו לה דם ובכ"ז נמצאת מעוברת. והקשה דהא קיי"ל בנדה (דף ס"ד) שיש לה דם עד ד' לילות וא"כ אפשר שכבר נבעלה ונתעברה. לדעתי לק"מ דהכא איירי שעבר ונשא בוגרת דקיי"ל ביבמות (דף ס') שלא יוציא. אכן אם היא בעולה יוציא. ולזה מיבע"ל בבתולה שעיברה אם מותר לדור עמה:

וע"ד שהרופאים אומרים שגם בימי טהרתה יותר קרוב שתתעבר ע"י שפופרת וכבר עלתה בידם איזה פעמים לא אאריך בזה כי לדעתי אין להתיר דבר כזה להוציא בידים כי רבו הספיקות בדבר זה. וענין הוז"ל דבר חמור מאוד. וגם בנתינה ברחם האשה יש כמה חששות. ואם נבוא להתיר דבר כזה יש לחוש לכמה מכשולים. ועי"ז ניתן יד לפושעים ודי למבין. ואשר כתב כת"ר בשם ספר עזר מקודש. אין ספר זה ת"י. ומי שרוצה לסמוך עליו יעשה כרצונו ולא ירד בני עמו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה