אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קו

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קו

סימן קה

ע"ד גרושה שילדה בן ולא התחילה להניקו כי מסרתי למינקת ועתה הוא בן ט' חדשים וכבר גמלוהו. ויש מקום לומר שיש לה צימוק דדים ג"כ. וחפצה לינשא לאיש אשר כבר נתקשרה עמו והוריה עשירים וחפצים להשליש הצטרכות הילד עד כ"ד חודש. והקשורים אומרים אשר אם לא יתירו להם לינשא אזי ינשאו באיסור. וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר כל התשובות מדברים בענין זה וגם מטרדותי העצומות אשיב בקוצר נמרץ. והנה כבודו לא ביאר אם ילדה בחיי בעלה או אח"כ. כי הוא נ"מ טובא לדינא. לזאת אבאר הדין בכל אופן:

הנה רבינו שמשון וכמה ראשונים התירו בגרושה לפי שאינה משועבדת להניק. כי זה מוטל על הבעל. והרשב"א ועוד פוסקים כתבו דכיון שאם מכירה כופין אותה להניקו רק הבעל מחויב לשלם לה שכרה. לזה שייך גם בגרושה תקנה זו אבל בלא התחילה להניקו לא שייך זה. והריב"ש סי' תס"ג ועוד הרבה פוסקים החמירו בכל ענין משום לא פלוג. וגם כי אם נתיר זה יוגרם עי"ז רעה להילדים שלא יניקום מתחילה כדי שיוכלו להנשא ובגמלתו קיי"ל דאסורה להנשא והיינו משום גזירה וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ע"ז. ואם ילדה בחיי בעלה ולא התחילה להניק ועברו ג"ח כתב הריב"ש סי' י"ג ותס"ג להתיר. והנה בחיבורי ח"ג סי' ק"א בארתי שינוי הסוגיות דביבמות (דף ל"ו) קתני לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו ובכתובות (דף ס') קתני מינקת שמת בעלה ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כד"ח. והנה בתוספתא פ"ב דנדה קתני לתרווייהו ושם איתא לא ישא אדם וכו' משום שנאמר אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבוא. ומסקנא דיוציא או לא יוציא כדאיתא ביבמות (דף ל"ו) ליתא שם. וקשה למה קתני הטעם בסוף ולא מקודם. ואי משום דקתני שם האיסור על האשה ולשון הפסוק משמע טפי דקאי על האיש, הא גופא קשיא למה לא קתני שם האיסור על האיש. וגם למה לא קתני מקודם הא דלא ישא כדי שנדע טעם הדין. ועו"ק דל"ל תרווייהו ליתני חדא עם טעם הדין. והכא לא יתיישב גם תירוצי שבחיבורי שם על שינוי הסוגיות:

והנראה בזה דהנה אשה המינקת ילד של אחר קיי"ל שמותרת לינשא. ואף דאיתא בתוספתא דנדה שם חייבת אשה בטיפול בנה כל כ"ד חודש אחד בנה ואחד שניתן לה להניק. מ"מ הא אמרינן ביבמות (דף מ"ב) דלהכי מותר הבעל במינקת דידיה משום דאי מיעברא ממסמסא ליה בביצים וחלב. אבל בשל חבירו לא יתן לה בעלה ביצים וחלב והיא בושה לבוא לב"ד לתבוע את יורשי בעלה הראשון. ולזה היכא דגם מקודם הניקה בשכר ואם לא היו נותנים לה שכרה היתה מנחת מלהניק אין לחוש בזה. דאף אם יפסק חלבה תמסמס לו חלב וביצים ושכרה תתבע מאבי הבן כמו שתבעה מקודם. והא דאיתא בתוספתא שחייבת בטיפול כד"ח. פשוט דהיינו רק כשמשלמים לה שכרה. דאטו הולד מוטל עליה יותר מעל כל ישראל. ורק באמו י"א באה"ע סי' פ"ב ס"ה שחייבת להניק בנה אם אין לו אב וכתבו המפרשים שם הטעם משום צדקה ע"ש. וגם בזה צ"ע דאם היא דלת המצב למה נטיל עליה ולא על כל העיר כדין עני שצריך לפרנסו ואכמ"ל בזה. ועפ"ז מיישב לשון התוספתא שחייבת בטיפול. ולא קאמר בהנקתו אבל הכוונה דהא מותר לבעלה לבוא עליה כדאיתא ביבמות (דף מ"ב). ואם הילד אינו שלה מותרת אף לכתחילה לינשא וקמ"ל שאף אם יפסק חלבה ע"י שתתעבר וכדומה. מ"מ מחויבת לטפל בו עד כד"ח בשביל שהילד הורגל עמה. והיינו כשנותנים לה שכרה אם איננו שלה. ואף שזה דין חדש מ"מ כ"נ פשטות לשון התוספתא. ונראה יסוד הדין דאף דפועל יכול לחזור בתוך הזמן. מ"מ בדבר האבד אסור לחזור. ואף שכתב הנוב"ק חח"מ סי' ל' שמותר לחזור אף בדבר האבד אף דקיי"ל ששוכר עלייהו או מטען. לענ"ד ז"א דכיון דקיי"ל שמותר להטעותן ולשכור עליהם. אלמא שאנו תופסים שהם גורמים היזק לבעלים בחזרתם ונקראים מזיקים. וכן קיי"ל בסי' של"ג ס"ו שצריכים לשלם לו היזקו ע"ש. וא"כ ודאי שאסור לגרום נזק לחבירו. וכן לשון הרמב"ם פ"ט מה"ש וטוש"ע סי' של"ג ס"ה דבדבר האבד אינו יכול לחזור בו. ובנ"ד גרע טפי שגורמת היזק בגוף הילד שאפשר שיחלה מזה. וגם כי אפשר שלא ישיגו כלל אשה שתתקבל על הילד כהראשונה שהורגל כבר עמה. לזה בודאי אסור לה לחזור בתוך כד"ח:

והנה במח"א הש"פ ס"ז הביא בשם הרשב"א בתו"א סי' ע"ב דמינקת יכולה לחזור בה. והוא כתב שאם הוא דבר האבד אינה יכולה לחזור. ולכאורה יקשה מתוספתא הנ"ל. אכן ברשב"א שם איירי שהשכירה עצמה בעודה מעוברת ולא התחילה להניק עדיין ע"ש. ובזה לא שייך דין התוספתא כמובן וראיתי ברשב"א שם שכתב דאינה יכולה להקנות עצמה משום דעבד עברי אינו נוהג בזמן שאין היובל נוהג. ותמהני דהא דין אמה העבריה אינו שייך בגדולה אף בזמן שהיובל נוהג וכן מש"ש הרשב"א שיכולה להקנות גופה לחלבה כעין הא דיקדשו ידי למעשה ידיהם [וע' במח"א שם] יש לדון אם שייך קנין בזה ויש להאריך ואכ"מ]:

ולפ"ז י"ל דלהכי קיי"ל דמינקת שמת בעלה לא תתארס ולא תנשא עד כד"ח. דהא איתא בתוספתא הובא בתו' בב"מ (דף ס"ח ע"א) שהמקבל לעסוק בעסק חבירו אסור לו לעסוק בעסק אחר כדי שיהא פנוי לעסוק בעסק שקיבל עליו וה"ה הכא אסור לה לינשא שמא תתעבר ולא תוכל להניק בנה. ואף אם יספיקו לה אח"כ ביצים וחלב. מ"מ הוי הפסד להתינוק שיצטרכו עי"ז לגמלו. והרבה פעמים מזיק זה להילד ע' כתובות (דף ס' ע"א). ומטעם זה ס"ל לר"מ ביבמות (דף י"ב ע"ב) שמיניקה צריכה לשמש במוך שלא תתעבר. שמא תגמול בנה וימות והובא זה בתוספתא פ"ב דנדה גבי הך דלא ישא מעוברת ומינקת חבירו ע"ש. ורבנן ס"ל מן השמים ירחמו דכתיב שומר פתאים ד'. נראה דעתם שסומכים על הרוב כי רוב מיניקות ומעוברות אין מתעברות שנית. וכבר בארנו בחיבורי ח"א סי' ע' דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא. ואף דבפקוח נפש קיי"ל דלכ"ע ל"א בתר רובא. נראה דהכא עדיף דאף אם תתעבר אינו ודאי שיצטרכו לגמול הילד ושימות עי"ז והוי מיעוטא דמיעוטא. וגם דכיון דחזינן שכ"ה מנהג העולם ואין מצוי שיוגרם נזק אין לחוש לזה. וכמו שמצינו שיורדים בים אף שאפשר שתטבע הספינה וכן הולכים בדרך אף שכל הדרכים בחזקת סכנה. ורק במקום דשכיח היזקא אסור כמו קיר נטוי כדאיתא בשבת (דף ל"ב). והנה כ"ז שייך באביו ואמו של הילד ששעבודה להניקו בא מחיובי האשה לבעלה בעת נישואיהם כדאיתא בכתובות (דף נ"ט). לזה אמרינן שלא נשתעבדה רק כפי המנהג שתוכל לשמש בימי הנקה. ומצד חשש סכנה ג"כ מותר משום דהוי חשש רחוק כיון שאם תגמלנו תמסמס לו ביצים וחלב. אבל כשמת בעלה נשאר השעבוד עליה ואסורה לינשא כי אם תצטרך לגמלו לא יהי' לה במה לזונו כי בעלה לא יתן לה על זה. והיא בושה לתבוע מיורשי בעלה הראשון כדאיתא ביבמות (דף מ"ב). וגם כי שעבוד חיוב שמירה הוי גם על דבר שאינו מצוי כדקיי"ל דש"ש חייב בגניבה אף שקרובה לאונס כדאיתא בב"מ (דף צ"ד) ובארו התו' בב"מ (דף פ"ב ע"ב) דש"ש יש לו דין אדם המזיק שחייב בדבר שאינו מצוי אף שקרוב לאונס ע"ש. ודעת הרבה ראשונים הובא בש"ך סי' רצ"א סקי"ח דאף באונס גמור אמרינן אילו היה שם הוי מקיים ביה ומוראכם וחתכם וגו' ע"ש ובסי' ש"ג ס"י. ולזה אסורה לינשא. וגם אסורה ליארס כי עי"ז משתעבדת לינשא. ובסוף כד"ח אסורה ליארס דאף שאינה מחויבת לינשא עד הגעת זמן כדאיתא בכתובות (דף נ"ז). וכן אם תטיל תנאי באירוסיה שלא תנשא עד אחר כד"ח. מ"מ אסור ליארס משום לא פלוג. וגם דאפשר יבוא עליה בימי אירוסין וכמנהג יהודה בכתובות (דף י"ב). אבל מינקת בן של אחר מותרת לינשא מפני שאינה בושה לתבוע על צרכי הילד. ובאמת יש לדון שאבי הילד או אמו יכולים לעכב עליה שלא תנשא כדי שלא תצטרך לגמול את הילד. דכיון דהוי דבר האבד כמש"ל יכולים לטעון דאדעתא דהכי מסרו לה הילד להניק בשביל שאין לה בעל וגם כי שעבוד הבעל יעכב עליה שלא תוכל לעסוק כראוי בטיפול הילד וכמובן. עכ"פ נתבאר דלהכי תלו האיסור על האשה:

ואח"כ קתני האיסור על האיש שלא ישא מינקת חבירו משום ובשדי יתומים אל תבוא דכיון שהיא משועבדת להילד הו"ל כגוזל שעבודו של הילד ומזיקו. דאף אי נימא דמזיק שעבודו של חבירו פטור. מ"מ ודאי שאסור לכתחילה. ומכ"ש הכא שיש בזה חשש סכנה להילד. ולזה לא הוזכר כאן איסור אירוסין. כי על האיש אין שעבוד לישאנה. דאף אם יגיע הזמן יוכל לזונה ולא לישאנה כדתנן בכתובות (דף נ"ז). וגם י"ל שפטור ממזונות משום שאסור לו לישאנה כדאיתא ריש כתובות וגם דהלא יוכל לגרשה כי בידו הוא לגרשה אף בע"כ. וי"ל שלזה פסק הרמב"ם דהא דקיי"ל שאם נשא יוציא היינו רק בנישואין ולא באירוסין. משום דבאירוסין לא עשה איסור. רק היא עשתה. ולזה מסיק הא דלא יוציא אהא דלא ישא. ולא אהא דמינקת שמת בעלה. וע' חיבורי ח"ג סי' ק"א וק"ד. ולזה קתני בתוספתא הא דמינקת שמת בעלה קודם להא דלא ישא. דמעיקרא אשמעינן שהיא משועבדת להניקו ולטפל בו כד"ח. ולזה אסור לאיש לישאנה משום בשדי יתומים וגו':

והנה לפ"ז אם גמלה את בנה בחיי בעלה או קודם שנתגרשה אין כאן חשש סכנה שמא תגמול את בנה. ורק החשש שתבוש לתבוע צרכי הילד מיורשי בעלה. וזה יש לחוש גם עכשיו. וצ"ל דאינה בושה רק כשנישאת לבעל אחר. שחרפה היא לה שבעלה אינו מספיק צרכי בנה הקטן. ואף שתוכל למסור הילד ליורשי בעלה הראשון. מ"מ הרי הורגל בה ולא גרעא מאשה אחרת שאסורה לחזור בה כמש"ל מתוספתא דנדה. אכן ההרגל שייך רק מתחילת ימי הנקה כדאיתא בכתובות (דף ס'). אבל כשלא התחילה כלל להניקו הרי לא הורגל בה כלל. ושפיר מותרת למסרו לאשה אחרת. ויורשי בעלה הראשון ישלמו שכרה. ורק כל זמן שלא פסק חלבה. לא נפקע ממנה שעבוד ההנקה כי אולי תחזור בה המינקת ותהא היא מחוייבת להניקו. אבל כשפסק חלבה בחיי בעלה ונמסר הילד למינקת שוב אין כאן חשש כלל. ולזה פסקו הגאונים ובריב"ש שם וטוש"ע סי' י"ג סי"א שמותרת לינשא באופן כזה. ושיעור ג' חדשים דנקטו הגאונים שם הוא כדאיתא בכתובות (דף ס' ע"ב) דבג"ח פוסק חלבה ע"ש. והריב"ש סי' תס"ג כתב הטעם מפני שזהו השיעור היותר גדול להכרתו את מניקתו. וז"א דעיקר הטעם כמש"ל וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל נ"ג והר"ן בתשובה סי' י"ב. והרא"ש כתב שם דלא ידע מנ"ל להגאונים שיעור ג"ח לפיסוק חלבה. ולענ"ד הוא מש"ס כתובות (דף ס' ע"ב) וע' ב"י סי' י"ג בזה. ונראה דבאופן כזה ודאי צריך שישלישו עכ"פ צרכי הילד לכד"ח שלא יצטרכו לתבוע את יורשי הבעל ויש להאריך בזה בסברת הפוסקים לענין גרושה ואכ"מ. אכן הרא"ש פ' אע"פ וטוש"ע סי' י"ג כתבו שאם פסק חלבה בחיי בעלה מותרת לינשא וכתב הב"ש סקכ"ז דפסק ביום אחד סגי. והטעם נראה דהא לא הצריכו ג"ח רק שבמשך זה הדרך שיופסק החלב. אבל אם ידוע שנפסק חלבה שוב א"צ ג"ח. והא דכתובות (דף ס' ע"ב) שמצריכים ג"ח. היינו משום דהתם איירי כשמינקת והולכת להכי אמרינן שאף אם תתעבר לא יעכר חלבה רק ע ג"ח. אבל כשפסקה מלהניק או שלא התחילה כלל. אזי אפשר שיפסק חלבה בזמן קצר. ודלא כהריב"ש שתלה הטעם בהכרת הולד. ומכ"ש כשלא התחילה להניק שכתבו קצת פוסקים דלא מיקריא בכה"ג מינקת חבירו. ורק הפוסקים החולקים ע"ז כתבו דא"כ יש לחוש שבכוונה לא יניקו בניהם כדי שיוכלו לינשא עי' ב"י סי' י"ג. אבל זה שייך רק כשילדה אחר מיתת בעלה או אחר שנתגרשה. אבל כשילדה מקודם ולא התחילה להניק י"ל שגם ש"פ מודים לזה. ורק מקצת פוסקים החמירו גם בכה"ג:

עכ"פ בנ"ד נראה שאם ילדה קודם שנתגרשה ולא התחילה להניק ופסק חלבה קודם גירושין אף שלא עברו ג"ח יש להתיר. דבכה"ג איכא הרבה צדדים להקל. דעת הפוסקים דגרושה מותרת. ודעת המתירים במסרתו למינקת בחיי בעלה. ודעת המתירים כשלא התחילה להניק. ודעת המתירים בפסק חלבה. וגם דעת האמונת שמואל סי' י"א הובא באחרונים. ורק דהא עכ"פ צריכה לטפל בהילד וכמש"ל שגם בזה יש שעבוד עד כד"ח. לזה צריך שישלישו ביד בטוח על צרכי הילד עד כד"ח להחזקתו ומזונותיו והלבשתו. והאשה המחזקת אותו תשבע שלא החזיר בה וכמבואר בפוסקים כעין זה. ואף דזה מבואר רק לענין הנקה. מ"מ לפמש"ל דכיון שהורגל עמה בהנקה צריכה לטפל בו עד כד"ח. כי אולי לא תקובל עליו אחרת לזה נראה שצריך להשביעה כנ"ל. ואף שהאחרונים כתבו להצריך שתשבע שלא תנשא עד כד"ח. היינו רק לענין הנקה. אבל בנ"ד שכבר נגמל הילד נראה שאין להחמיר כ"כ. ובכ"ז נכון לעשות כן. כי אם תתעבר ידוע שלא תוכל לטפל בו כ"כ. ומכ"ש אם תלד. אכן אם ילדה אחר שנתגרשה. אף שיש מקילים. בכ"ז אינני מצטרף להתירה. ואולי תמצא לה מתירים אחרים. ומה שמפחידים שינשאו בחוקות העכו"ם. זה אינו כלום דא"כ כל הרשעים יפחידו שיתירו להם איסורים. שאם לא יתירו להם יצאו מן הדת ח"ו. ואף שמצינו שעשו חז"ל תקנה לעוברי עבירה. היינו רק היכא שהוא יגרום להם לעשות איסור ע' חיבורי ח"א סי' ע"ד וע"ל סי' ע"א. והא שמצינו בסי' י"ג ס"ט שקצת פוסקים הקילו במופקרת. היינו כמ"ש התוס' בשבת (דף ד' ע"א) דכיון שכבר הפקירה א"ע מיחשבי כאנוסים יעו"ש. וגם דלפ"ז אין תקנה במה שאסרו עליה לינשא כיון שכבר הוחזקה למופקרת. אבל בנ"ד י"ל דגזים אינש ולא עביד ואף בעבירה פרטית אמרינן הכי בשבועות (דף מ"ו) ומכ"ש ביציאה מדת ישראל. ועכ"פ בכה"ג אמרינן בב"ק (דף צ"ב) שדי גודא אבתריה וע' חיבורי שם. והנה ידעתי שהנו"ב מ"ק סי' י"ז וברית אברהם סי' כ' ועוד אחרונים הקילו כשלא התחילה להניק אף שנולד אחר הגט. ובודאי ראוי לסמוך עליהם. אבל אין רצוני להצטרף להיתר זה. כי הלא עיקר תקנה זו באה לטובת הילד וע"י היתר זה נגרום לו רעה. כי כל הגרושות לא יתחילו להניק. וידוע עד כמה החמיר בזה בספר תפארת למשה. ואם יתברר בנ"ד שצמקו דדיה בשעת לידה באופן שלא היתה יכולה להניק. אזי אני מסכים להתירה לינשא. כי באופן כזה אין שייך חשש הנ"ל. ויש לדון אם האשה נאמנת ע"ז ואקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה