אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קה

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קה

סימן קד

ע"ד מ"ש הפרישה באה"ע סי' כ"ו דבלאו דקדישה אף שכתוב רק עליה. בכ"ז ממילא יש לאו גם עליו כיון דא"א בלא איש. והקשה כבודו דא"כ גם בפו"ר שנצטוה רק האיש. מ"מ כיון דא"א בלא אשה נימא שגם אשה חייבת בפו"ר. יראה נא בפרישה שלא כתב טעם זה. רק כתב שכמו בכל האיסורים שמצווה האיש גם האשה מצווה. כן בזה מצווה האיש ג"כ. וכוונתו להא דיבמות (דף פ"ד) שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל איסורים שבתורה. ובב"ק (דף ט"ו) כתבו דרק היכא שנאמר בלשון זכר נאמר היקש זה. וקשה דא"כ מה מייתי הש"ס היקש זה ביבמות שם גבי לא יקחו דכתוב בפירוש על הזכרים וצ"ל דס"ל להתו' שג"ז מיקרי לשון זכר. וא"כ ה"ה הכא אף דכתיב לא תהיה מיקרי זה רק לשון נקיבה. ודכתיב מבנות ישראל היינו משום שעיקר הקפידא הוא עליה שלא תהא מופקרת ובפרט לפמ"ש הרמב"ן דלא תהיה היינו שכלל ישראל מחוייבים לראות שלא תמצא קדישה. א"כ מי שבא עליה הרי הוא עובר בפועל על לאו זה. ובפו"ר ילפינן ביבמות (דף ס"ה) מכבשוה דרך איש לכבוש. וזה מיקרי מיעוט מפורש ולא לשון זכר לחוד. ובאמת גבי מ"ע ליכא הקישא רק ילפינן לה בקדושין (דף ל"ד) מקראי לחייב אשה במ"ע שלא הז"ג. ולפוטרה במ"ע שהז"ג ע"ש. וגבי פי"ר אמעיטא מכבשוה. ולרב יוסף דיליף לה ביבמות שם מקרא דפרה ורבה שנאמר בלשון יחיד. לכאורה קשה דהרבה מצות נאמרו בתורה בלשון יחיד כידוע. ונראה דדייק מדשני קרא בלשונו דגבי אדם וגבי נח כתיב פרו ורבו בלשון רבים והכא כתיב בלשון יחיד. לזה מוכיח מזה דרק איש נצטוה. וכעין זה דייקינן ביומא (דף מ"ג) מדשני קרא וע' חיבורי ח"ב סי' קל"ח. ובזה מיושב קו' התו' ביבמות שם מקרא דפרו ורבו ותירוצם שם דהוי רק לברכה קשה דהכא יליף מזה למצוה דהא דריש לה מכבשוה והובא זה במהרש"א סנהדרין (דף נ"ט). אבל לפמ"ש א"ש דהכא דריש משינוי הלשון. ועכצ"ל דפרו ורבו היינו על אנשים דעלמא כמ"ש המהרש"א. ופרה ורבה אתא למעט אשה. ובגוף ענין דהשוה אשה לאיש יש להאריך. וע' רא"מ בפ' אחרי ובפ' אמור בזה ואכ"מ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה