אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ד חלק אבן העזר › סימן קד

שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אבן העזר · סימן קד

סימן קג

להה"ג הנ"ל.

ע"ד אשר הקשה על דברי דאפשר כוונת הש"ס בסנהדרין (דף ל"ז) ולטעמיך שאתה מחלק בין ד"נ לד"מ א"כ גם לענין עד מפי עד נחלק. לא ידעתי מה חידש בזה. וגם דזה יקשה גם על התו'. אבל באמת ז"א דפשטות הש"ס משמע דס"ל בקושייתו דר"א לא ס"ל אומדנא בד"נ. ורק התרצן מחדש דאוקים המשנה גם כרבנן. ואשר הקשה דמשמע בש"ס דאיירי בחד גוונא אומדנא בד"נ וד"מ. כוונתי דע"פ רוב אין אומדנא כנגד. דכל בע"ד יש לו סברא שהצדק עמו וכדאיתא בריש ב"מ דאשתמוטי משתמיט או משום ספק מלוה ישינה ובדרך כלל הא ממון אפשר בחזרה כדאיתא התם. ואשר הקשה דהא הש"ס מפרש בסנהדרין שם כיצד מאומד ומייתי הא דר' שמעון בן שטח. הנה כבר כתבתי שם דמייתי לה רק לדוגמא דבאמת בהא דרשב"ש יש ג"כ אומדנא שלא הרגו. ורק שם היתה לשמב"ש חזקת כשרות טפי מהאיש הנ"ל. ולזה קרי לה אומדנא. אבל באמת אין זה אומדנא ברורה. דכיון דאתיא מכח חזקת כשרות של רשב"ש. א"כ לא עדיפא מחזקה דלא קטלינן ע"י חזקה. ורק בתר רובא אזלינן בד"נ ע' סנהדרין (דף ס"ט). ועוד נראה דהנה לכאורה מאי קאמר רשב"ש מי הרגו אני או אתה. דהא הוא יודע בעצמו שלא הרגו. וא"כ יוכל להעיד לפני ב"ד אשר לפי אומד דעתו האיש הזה הרגו. ולפמ"ש התו' שם דהוי אחרים בהדיה ולא חשיב להו משום כבודו של רשב"ש. א"כ גם השני ראה שרשב"ש לא הרגו. ויש כאן ב' עדים על האומדנא. והתו' הקשו מאי קאמר או אני ולא או אלו ונדחקו דלאו דווקא נקיט. והנראה דבאמת רשב"ש רץ אחריו לבדו לחורבה כפשטות לשון הברייתא ומבחוץ היה עוד אחד שראה שרץ הראשון וכשרץ רשב"ש להחורבה. וראה אח"כ את ההרוג וששניהם עומדים שם וביד האחד יש חרב שמטפטף דם. וא"כ היה להשני ספק אם הרגו זה האיש או רשב"ש. ורק בשביל חזקת כשרות של רשב"ש היה מסתבר יותר שאיש זה הרגו ולפמ"ש התו' שם שאיש הזה היה חבר א"כ ודאי שלא היתה כאן אומדנא ברורה. ובזה מיושב מה שהקשה כ"ת על דברי מדברי התו' שכתבו דהוי אחריני שם. ומ"ש כ"ת לפרש דהיינו דמקשה הש"ס דמ"ש ד"מ מד"נ וכקושייתו. ז"א דא"כ למה מייתי הש"ס הא דר"א. הו"ל להקשות בפשיטות מ"ש ד"מ מד"נ:

וע"ד שכתבתי שהעד הג' העיד שלקח אצבעה בע"כ. והקשה דהא אמר סתם ואפשר הניחתו לקחת אצבעה מצד שלא ידעה מה רוצה לעשות. יראה כבודו בדברי שבארתי דמהני זריקתה בתכ"ד. כיון שלא גילתה דעתה מקודם שמתרצית להתקדש. ואין כוונתי שם לדון מצד שהיתה אנוסה רק מצד שלא נתרצתה להתקדש. כן מפורש בדברי. וע"ד שכתבתי שהוציאה ידה בתכ"ד. והקשה דהעד הגיד סתם. ואפשר היה זה לאחר כ"ד. אני תמה דכיון שהעד הגיד סתם. א"כ אין לנו לבאר דבריו באופן שיהיו קדושין להוציאה מחזקת פנויה והרי אין עדותו כלום כיון שלא הגיד בפירוש שהיה לאחר כ"ד. וגם מ"ש שאפשר לפרש דבריו שאמירת האמ"ל היה בשעת שימה על אצבעה כמו העד השני. הנה גם אני כתבתי שם אח"כ שיש להשוות דבריהם שאמר בשעה שהחזיק הטבעת בידו על ידה. וגם בזה כיון שיש מקום לפרש דבריהם ולהשוותם באופן שאינם קדושין. שוב אין לנו עדים על הקדושין. ולא מיקרי זה ספק קדושין. ולא יפה עשו הב"ד שלא דקדקו בדבריהם בזה. ואשר כתבתי שכיון שחירפה אותו הרי לא נתרצה להתקדש. ואין מועיל מה שהניחה הטבעת על אצבעה. ובסוף התשובה כתבתי בעצמי שאפשר חירפתו לאחר כ"ד. הנה מקודם כתבתי זה רק ליתר עוז יעו"ש. לזה לא הזכרתי דיחוי זה. וגם כיון שאפשר כוונתו שהיה תכ"ד. א"כ לא הוי קדושין דהא אין לנו עדות על הקדושין וכעין מש"ל. אבל אח"כ שרציתי לדון מצד שהוא מכחיש את העד שאמר שלא דיברה מאומה. לזאת כתבתי שי"ל שכוונתו שחירפה לאחר כ"ד כדי להשוות דברי העדים כמבואר בפוסקים שיש להשוות דברי העדים כפי האפשר. ומה שהקשה דכיון שהגיד מקודם שאינו זוכר מה שאמרה. א"כ אינו יכול לומר אח"כ שנזכר שחירפה אותו לדעת הרבה פוסקים בסי' כ"ט. ז"א דהא כתבו התו' כתובות (דף ל"ג) ד"ה וניתרי שכ"ז שעוסקים באותו ענין מיקרי תכ"ד. ובנ"ד היו עסוקים עדיין בחקירת העד. ושפיר מצי לחזור בו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה