שות דברי מלכיאל חלק ד· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אבן העזר · סימן קא
ע"ד שבא אחד לפניו ואמר איך שהיה לו חשד על שכינו שיש לו התקרבות עם אשתו. וכדי לברר זה נטמן תחת המטה והם חשבו שיצא לשוק. וראה ששכבו שניהם על המטה במלבושיהם ולפי השערתו מהדיבורים ששמע עשו מעשה זנות וגם כי לא היה מי שיעכב על ידם. כי הוא היה ירא לדבר פן יכוהו. וכשהלך השכן ממנה יצא מתחת המטה והחל להכותה והודית לפניו שזינתה. והיא מכחשת את הכל. ועל האשה לא נשמע עד כה שמץ דבר רע. ויש להם ג' בנים. וידוע בעיר שהאיש הזה מתקוטט מכבר עם אשתו. והאריך כת"ר בדברים ישרים וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר בענין זה האריכו כל האחרונים. לזאת אשיב בקוצר:
הנה ידוע מ"ש הפוסקים שאף באומר שראה שזינתה אינו נאמן לאוסרה עליו ע' אה"ע סי' קע"ח ס"ט ואחרונים שם. ויש חולקים ע"ז ע' יש"ש פ"ב דיבמות סי' י"ח וע' ח"ס סי' ק"ו. וגם לענ"ד הדין מפוקפק מאוד להאכילו בע"כ דבר האסור לו לפי מה שראה בעיניו. וגם דהא כתבו הפוסקים דרגמ"ה לא תיקן במקום מצוה. ואין לך מצוה גדולה מזו שלא ידור עם אשה זונה. ומ"ש קצת פוסקים דא"כ בטלה תקנת רגמ"ה כי כל אחד יאמר כן. הנה לבד שדבר רחוק הוא שיחציף לומר שקר כזה. הלא לא עדיפא משארי טענות שבין אדם לחבירו. והוי כאלו התנתה עמו שלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אחרת עליה אם לא שתהא אסורה עליו ע"פ דין וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קמ"ד קמ"ה בזה. ואם היה אז טוען שראה שזינתה היה חייב שבועה על הכחשתה. כי הוא מוחזק בעצמו וה"ה הכא נשביענו או יקבל בח' על דבריו:
אכן בנ"ד אין נ"מ כ"כ בזה כי הלא לא ראה שזינתה. וגם כדרך המנאפים לא ראה כיון שהיה תחת המטה. רק אומר בדרך אומדנא. וכבר כתב האו"ז וש"פ באחד שאמר ששמע מאחורי הכותל שהנשימו כמו בשעת מעשה והתירו משום שאפשר נשתגעו בשארי דברים. והביא זה גם כת"ר. וע' שו"ת צ"צ סי' ע"ט שהתיר בעובדא שהיה יותר רגלים לדבר מבנ"ד. והביא ג"כ מהמרדכי הנ"ל. ובפרט דבנ"ד היה קטט ביניהם מכבר. וקיי"ל בסי' קע"ח ס"ט שאין יכול לומר שמאמין את העד. וכבר בארתי בס"ד בחיבורי ח"ג סי' ק"ח הסברא בזה כי לפי ששונאה. לבו נוטה להאמין עליה כל דבר רע. וכן קיי"ל באומרת מת בעלה שאינה נאמנת במקום קטט ומלחמה משום דאמרה בדדמי כדאיתא ביבמות (דף קי"ד) ובאה"ע סי' י"ז סמ"ח. וה"ה בנ"ד מחמת שנאה נוטה לבו שיש אומדנא שזנתה. ואף דעכ"פ היה כאן דבר מכוער דמסתמא שמע מהם דברים מגונים בהיותם יחד. והוי כיעור אף להסוברים דבמלבושיהם לא הוי כיעור. מ"מ בשביל זה אין לו לגרשה כשיש להם בנים כיון שאומרת ברי שלא זינתה. וגם בגוף הכיעור מכחישתו דבזה לא שייך שעושה דבר האסור כשידור עמה. ומה שאמר שהודית אינו כלום כיון שאף לדבריו הודית מחמת הכאה. וכמ"ש ג"כ כת"ר מדברי הנו"ב והח"ס. וגם אין לנו להאמין לה ומה שאומר שמאמין הוא מחמת קטט כנ"ל. ורק יוכל להטיל עליה ח' שלא זינתה דהוי רק טענת שמא. וראוי לאיים על האשה ועל השכן אולי יתגלה עי"ז תוכן הענין לאמתו: