אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק יורה דעה › סימן פה

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן פה

סימן פד

ע"ד מי שקרובו גוסס בשבת והוא בעל עסק. ואם ימות בשבת ויצטרך לבטל עסקו כל שבעה יהא לו הפסד גדול. וחפץ לדעת אם יש להתיר לו לתת את עסקו לאחר במתנה בשבת בק"ס קודם שימות וכפי המנהג עתה:

הנה לכאורה יש לדון להתיר דהא באמת אינה מתנה גמורה כי הלא ידוע שהמקבל נותן כל הריוח להנותן. וכבר בארתי בחיבורי ח"ב סי' ק' שכל הענין שמוסרים העסק לאחר הוא כדי להראות שהוא מסולק מהעסק ולא יסיח דעתו מן האבילות. ובכה"ג כתבו התו' בעירובין ס"ו ע"א ד"ה יפה דלהכי שרי לשכור הרשות מנכרי בשבת לפי שמתנה בעלמא הוא להתיר הטלטול. וזה צריך ביאור דהא אף לתת מתנה אסור בשבת כמ"ש הב"י סי' תקכ"ז שאסור לתת מתנה בק"ס בשבת ואף ע"י קנינים אחרים כתב בשטמ"ק כתובות ז' בשם כמה ראשונים שאסור. וגם אם דעת התו' דמתנה שרי בשבת מאי מסקי שאינו אלא להתיר טלטול שאין לו מובן. אבל כוונת התו' שאינה מתנה גמורה דהא אינו רק להתיר טלטול והוי הערמה ניכרת. וכ"כ הט"ז סי' שפ"ג דהוי רק להיכר ע"ש ובסי' שפ"ב העתיק הט"ז דברי התו'. ונראה דעתו שפירש כן דברי התו' דהוי רק כהיכר. וא"כ ה"ה בנ"ד הוי רק כהיכר והערמה בעלמא ושרי בשבת. וכ"כ הח"י באו"ח ס' תמ"ד שאם שכח למכור חמצו מותר למכרו בע"פ שחל בשבת והביא ראי' ג"כ מתו' דעירובין הנ"ל. ואף דבאמת ראייתו צ"ע דבחמץ לא מהני אם חושבים שאינה מכירה גמורה. משא"כ התם קיי"ל כמ"ד בעירובין ס"ב דסגי שכירות רעועה אף שלא נעשית כדין בקנין גמור ולזה הוי רק כהיכר בעלמא. וכ"כ הרמב"ם להדיא בפ"ב מה"ע ששכירות זו אינה רק כהיכר בעלמא להתיר טלטול ולזה שוכרין בשבת ע"ש. ונראה לקיים דינו של הח"י אף שאינו בכלל דבריו שם. דהא רב חסדא ס"ל בדף ס"ב דשכירות בריאה בעינן ובדף ס"ז ס"ל ששוכרים בשבת. וחזינן דאף שצריך לעשות קנין גמור. מ"מ כיון שבאמת אין עושה זה רק להיתר טלטול הוי כהיכר בעלמא ושרי בשבת. וכן ר' יוחנן איתא בירושלמי פ"ו דעירובין ה"ג דבעי שישכור בש"פ אלמא דבעי שכירות בריאה. ובהל"ד שם ס"ל ששוכרים בשבת הרי שאף קנין גמור שרי בשבת בכה"ג:

ובימי חרפי בשנת תרל"ב הקשיתי בזה על הגר"א סי' שפ"ב סק"י שכתב להוכיח דסגי בשכירות רעועה מדקיי"ל ששוכרין בשבת. והוא נפלא דהא חזינן דר"ח ס"ל דבעינן שכירות בריאה ומתיר לשכור בשבת. והג' בעהמ"ח משיב דבר תירץ אז [והוא בספרו סי' כ"ז כאלו נכתב זה מקרוב] שכוונת הגר"א דהנה במוהרקי ואבורנגי איכא שני פירושים בתו' שם או כתיבה או כעין בנין. ומוכיח הגר"א מדשוכרין בשבת עכצ"ל שאין פירושו כתיבה רק כעין בנין דהא אין כותבין בשבת. ובמחכ"ת ז"א דהא הגר"א מוכיח שם בהדיא דהלכה כרב ששת ע"ש. ולדבריו י"ל שפיר דהלכה כר"ח דבעי מוהרקי ואבורנגי רק שפירושו כעין בנין. ואדרבא מלשון הטוש"ע מוכח דמפרש מוהרקי כתיבה דלהכי כתב שא"צ כתיבה דהלכה כר"ש וכ"כ בב"י. ולפירוש הערוך שהובא בתו' שם קשה איך שוכרים בשבת לר"ח הא אין כותבים בשבת. וצ"ל דכאן שהנכרי המשכיר כותב השטר שפיר מותר וכהא דגיטין ח' ע"ב שכותבין אונו אפילו בשבת וע"ש בתו' בזה. ואף שהמג"א בסי' ש"ו סקי"ט כתב שלכתחילה אסור לקנות בשבת. מ"מ בנ"ד הרי התירו מטעם שהזכרנו. וגם י"ל שהשטר היה מוכן מע"ש והזמן אחרוהו וכתבוהו וכעין הא דזמנו בשבת בב"ב קע"א. דהא כתבו התו' בדף ס"ז דלר"ח שם שוכרים בשבת רק אי אתא העובד כוכבים מאתמול וידעו כבר ממנו. ודברי הגר"א נראה שמקורם מדברי הרמב"ם פ"ב מה"ע הי"ב שכתב שלזה שוכרים בשבת לפי שאינה אלא להיכר בלבד ואינה שכירות ודאית. וכתב הב"י ס' שפ"ב שפוסק כרב ששת דסגי בשכירות רעועה. ולפ"ז תסוב קושייתינו גם על הרמב"ם. אבל באמת ברמב"ם י"ל כמש"ל דאף דבעינן שכירות בריאה מ"מ שוכרין בשבת משום דבכ"ז אינה שכירות גמורה רק כהיכר בעלמא להתיר טלטול. ולהכי שוכרין בשבת אף לר"ח. וכן מוכרח דלר"ח קשה למה שוכרין משכירו ולקיטו. ובירושלמי פ' הדר איכא באמת פלוגתא בזה. ולפמ"ש א"ש דגם לר"ח אינו רק להיכר. וכ"נ ברמב"ם שם שדעתו דלהכי שוכרין משכירו ולקטו דהוי רק להיכר. והנה הרמב"ם כתב שם עוד לפיכך שוכרין מהעובד כוכבים בפמש"פ. וקשה דמפורש בעירובין ס"ב דאף למ"ד דבעינן שכירות בריאה שוכרין בפמש"פ מפני שב"נ נהרג על פמש"פ. וצ"ל בדעת הרמב"ם דס"ל דבכל שכירות וקנין מנכרי בעינן ש"פ דכיון שהשוכר הוא ישראל בעינן שתהא הנתינה כסף חשוב אצל השוכר ג"כ. וע' קידושין ו' ע"ב בבעיא אי בעינן שיהא כסף אצל הנותן וע' מל"מ פ"ה מה"א ה"א. ורק בעירוב הקילו בפמש"פ אף לר"ח דבעי שכירות בריאה כדאיתא בעירובין ס"ב משום שהעיקר בעינן שיסלק הנכרי א"ע מרשותו וא"צ שיקנהו הישראל קנין גמור ע"י השכירות. והוי כעין הא דאיתא בב"ב נ"ד שהקונה שדה מנכרי בכסף בלא שטר נסתלק ממנה הנכרי והישראל לא קנה דבלא שטר לא סמכא דעתו ע"ש אכן האבני מלואים סי' ל"א סק"ד הבין שקונים מעובד כוכבים כל דבר בפמש"פ] ולפ"ז י"ל שפיר דהרמב"ם ס"ל כר"ח דשכירות בריאה בעינן. ומ"מ כתב שאינו אלא היכר בעלמא להתיר טלטול לפי שא"צ שיקנה הישראל קנין גמור והוי רק סילוק רשות דשרי בשבת כדאיתא בעירובין דף ע"א ע"א. ומיושבים דברי הרמב"ם שכתב לפיכך שוכרים בפמש"פ. אכן בלא"ה מוכח שהרמב"ם פוסק כר"ש דהרי לא הזכיר שצריך מוהרקי ואבורנגי כשום פירוש מפירושי רש"י ותו'. אבל דברי הגר"א צ"ע טובא (וראיתי במשיב דבר שם שכתב בשם הסמ"ע בסק"צ דכסף קונה בתורת קנין ובשם הט"ז דלא קנה רק בתורת שיווי. ובמחכ"ת הדבר הוא להיפך יעו"ש. גם ראייתו מהתו' שם אינה כלום דהכא באמת הקנין הוא בחזקה שמשתמשים בחצר. וכדאיתא ר"פ הדר ע"ש ברש"י ובדף ס"ח ע"ב. והכסף הוא כדי שיחשוב הנכרי שהוא כשפים כמבואר בפוסקים וגם מש"ש בישוב קושיית התו' מהא דקדושין ו'. כבר התעורר בזה בפנ"י בקידושין שם ועוד מפרשים. ומש"ש עוד מהא דב"מ ס"ג. כבר התעורר בזה הרשב"א בחידושיו פ"ב דקידושין ועוד ראשונים]:

עכ"פ שמענו דמותר לשכור בשבת אף בדרך קנין גמור כיון שבאמת כוונתו רק כדי להתיר טלטול. וא"כ שפיר כתב הח"י וש"פ להתיר למכור חמץ בשבת אם שכח למכור קודם שבת. וגם דהוי הפסד גדול ומצינו שהקילו בשבות במקום הפ"מ ע' שבת קנ"ד ע"ב וביצה ל"ו ופסחים מ"ו ע"ב. וגם דהוי צורך מצוה לבער החמץ כי בשבת לא יוכל לבער. ולצורך מצוה הותר מו"מ כדאיתא בכתובות דף ה' וכמ"ש התו' בביצה י"ז ובמק"א הארכתי בזה בס"ד. אכן לפמש"ל בדעת הרמב"ם דאף למ"ד שכירות בריאה לא הוי קנין גמור אין ראיה משכירות רשות לחמץ וכמש"ל דבעירוב סגי בסילוק. ועכ"פ בנ"ד מוכח דשרי בשבת לתת אשר לו לאחר דהא אינו מכוין לקנין גמור רק כדי להתיר למכור ע"י אחר. וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ק' שהאיסור במתנה בשבת הוא על הקונה (ובמשיב דבר שם כתב להיפך ודבריו תמוהים דמפורש בעירובין ע"א וביצה י"ז דמיקנא רשותא בשבת אסור. וכהגירסא שקיימוה שם המהר"מ שיף והפנ"י. וכ"כ השטמ"ק בכתובות ז' בשם כמה ראשונים שהאיסור על הקונה ובמק"א הארכתי בזה] וכל עיקר שהאבל מוסר עסקו לאחר הוא רק כדי שיסלק א"ע מזה. א"כ אין הכוונה שיקנה האחר רק שהוא יסתלק מזה. והוי ממש כהא דשכירות רשות מנכרי שבארנו לעיל דהוי כסילוק רשות. וזה מותר אפילו בקרקע כיון שהקונה אינו קונה באמת. והוי רק כעין קנין:

והנה לעשות הקנין בסודר נראה דאסור וכמ"ש הב"י סי' תקכ"ז דאף במקום שמותר להקנות ביו"ט אסור להקנות בסודר. והטעם דהוי כמכר וגם דהוי עובדא דחול. ולקנות ע"י משיכה והגבהה נראה דאסור דרוב הסחורות הם מוקצים בשבת. ואפשר שיקנה לו המקום והלה יקנה בחזקה שישתמש שם וכמבואר בפוסקים בח"מ סי' קצ"ב דבשכירות קונה בשימוש ע"ש בנתיבות סק"ו. אך בחנות קשה לעשות כן בשבת שיפתחו החנות שישתמש שם שאין לך עובדא דחול יותר מזה. לזה נראה דאפשר שיאמר לו בשבת שנותן לו החנות וכל הסחורה והכלים שבחנות ולך חזק וקני. והלה יוכל על סמך זה לקנות במוש"ק בחזקה או במשיכה והגבהה דכל זמן שלא חזר בו המקנה. שפיר יוכל להחזיק ולקנות. ואף שאז כבר מת, הלא האבל אינו עושה אז דבר. דהא עצם ההקנאה אינה אסורה באונן ובאבל. רק האיסור הוא שלא יעסוק בעסקו ויסיח דעתו מצרכי המת או מהאבילות. אבל בכה"ג שצוהו לקנות קודם שמת המת יכול הקונה לקנותו אח"כ בשעה שכבר מת המת כל זמן שלא חזר בו המקנה. ואף שלענין שבת כתב הרעק"א בתשובה סי' קנ"ט שאסור לקנות בע"ש ע"מ שיחול הקנין בשבת היינו בשבת שיש איסור בגוף הקנין משום ממצוא חפציך. אבל באבל לא שייך זה. וגם דהא הכא אינו אומר לו בפירוש שיקנה אח"כ. רק הוא אומר לו עתה שנותן לו מעכשיו ושיעשה בהם קנין מתי שיחפוץ בזה שפיר מותר להקונה לקנות בימי אבלו. ועוד נראה דשם במקדש אשה או קונה השדה שיחול בשבת ע"כ איירי שהקידושין אם הם בשטר יהיו קיימים בשבת ג"כ וכדאיתא בכתובות פ"ב ע"ש בתו' ויבמות צ"ג ובכסף אף שנתאכלו המעות מ"מ הם ברשותה. ובשעת גמר הקידושין והקנין קונה אז את הכסף והשטר. ואם לא היה חפץ אז לקנות הכסף והשטר. ממילא הוי חזרה ונתבטלו הקידושין והמכר. ולזה במה שרוצה לקנות הכסף והשטר עושה בזה מעשה הקנין בשבת. וע' נתיבות סי' קצ"ז סק"ד דאף אם הקנה לה תיכף הגט והקידושין ג"כ מהני ודבריו צ"ע ואכ"מ. ומש"ש מהא דקנאתו ליפסל לכהונה. כבר נתקשה בזה הרשב"א בחידושיו שם וע' בחיבורי ח"א סי' פ"ז אות י"א בזה. אבל בנ"ד שנותן במתנה הרי הוא אינו עושה שום מעשה בימי אבלו. רק שהקונה לוקח מתנתו לרשותו. והאבל אסור לו להגיד שחוזר בו כי עי"ז יסיח דעתו מהאבילות. וגם בשבת דברי הרעק"א צ"ע לענ"ד ואכ"מ. שוב ראיתי שהעמק יהושע סי' ח' חולק עליו ומתיר לעשות קנין בע"ש שיחול בשבת. וכן עיקר לענ"ד וע' או"ח סי' רנ"ב. ובנ"ד א"צ לעשות קנין. רק בשעה שהמקבל מתנה או שלוחו יעסקו במכירת הסחורות וכדומה יקנם אז בהגבהתו ומשיכתו או בהשתמשותו בחנות. דבאומר לו לך חזק וקני יכול להחזיק אף אחר כמה ימים. ואף במקנה לו החנות ואגב מקנה לו המטלטלין. יכול להחזיק בחנות בתשמיש אחר כמה ימים ואז יקנה המטלטלין בקנין אגב וכ"כ הנתיבות סי' ר"ט סק"ג. ויאמר לו סתם שנותן לו החנות וכל סחורותיו ולך חזק וקני. ולא יאמר לו מתי יקנה שלא יהא כמכוין להקנותו בימי אבלו. ואף שעדיין לא מת המת בכ"ז נכון לומר סתם:

וגבי שכירות רשות בשבת ודאי שכסף אסור ליתן לו דהוי מוקצה רק מותר לתת לו כלי המותר בטלטול או דבר מאכל. ואם מטבע שלו מונחת באיזה מקום נראה שמותר לומר להנכרי בשבת שיקחנה על שכירות החצר כיון שאינו מטלטל אותה. וגם אמירה לנכרי בדרבנן הותרה בדבר מצוה ובפרט הכא שהנכרי נוטלה לעצמו ואדעתא דנפשו קעביד. ולפ"ז י"ל דגם בנ"ד גבי גוסס בשבת יכול אחד לתת לו בשבת איזה כלי שיקנה לו סחורתו והיינו בתורת חליפין דבתורת כסף לא קנה רק למי שפרע וי"ל דאפשר גם בתורת כסף. דהא שכירות המקום נקנה בכסף לבד כדקיי"ל בסי' קצ"ד. והמטלטלין יקנה בקנין אגב. אכן כיון שאפשר שלא לעשות קנין. אין להקל לעשות קנין. ועוד דבמתנה קיל טפי דהא יש סוברים שמותר לתת מתנה בשבת וע' ב"י סי' תקכ"ז. משא"כ בחליפין או כסף דהוי כמו"מ גמור. וכ"כ הח"י בסי' תמ"ד דאם אפשר לתת במתנה עדיף טפי. ובמכירת חמץ ההכרח לעשות איזה קנין דהא לא שייך לצוות לנכרי שיזכה אח"כ. ונראה שיתן הנכרי כלי או דבר מאכל להמוכר בתורת כסף או שיניח איזה מטבע ברשות המוכר דלקנות דבר מוקצה נראה דשרי כדמוכח בביצה דף כ"ד וע' ברכ"י ובפנ"י שם. וכן מוכח בב"מ דף ט' ע"א דבהגבהת ארנקי אין רק איסור טלטול ולא איסור זכיה בדבר מוקצה ע' ברא"ש שם וכ"כ בשו"ת רעק"א סי' קע"ד ובמק"א הארכתי בזה. והשטר בודאי הכינו מע"ש ויוכלו לצוות לו לקחתו מרשות המוכר דהא א"צ דווקא שיומסר מיד ליד. ואף גבי גט שרי בכה"ג בגיטין ע"ז ע"ב. ובשאר שטרות י"ל דשרי אף מרשות אחרים דרק גבי גט פסול טלי גיטך מע"ג קרקע ואכמ"ל בזה. ועוי"ל שמותר לטלטלו ג"כ כיון שמותר לקראו בשבת לראות אם נכתב כדין ואינו מוקצה כלל ע' מג"א סי' ש"ז סק"כ. וגם דיש ללמוד ממנו כמה הלכות וכמ"ש המג"א שם סקכ"ד גבי גט. וכמה אחרונים חולקים על הח"י וס"ל שאין למכור החמץ בשבת רק לתת במתנה. וכ"כ האחרונים ביו"ד סי' ש"כ גבי בכור:

ולכאורה יש להביא ראיה שאסור לעשות קנין בשבת אף שבאמת אינו קנין דבב"ב קנ"ו ע"ב איתא שקונין משכ"מ בשבת שלא תטרף דעתו עליו. וכתבו שם התו' ובעירובין ע"א ע"א דאף דדברי שכ"מ א"צ קנין בכ"ז קונין שלא הטרף דעתו עליו כי השכ"מ סובר שבלא קנין לא יקויימו דבריו ומצטער מזה. ומשמע דרק בשכ"מ שיש לחוש לסכנה שיתגבר החולי עליו עי"ז שתטרף דעתו. אבל בשאר דבר מצוה אסור וכ"כ התו' בעירובין דף ע"א וביצה י"ז ע"א דבשכ"מ הקילו טפי משאר דבר מצוה. וא"כ בעירוב אף שאינו רק להיכר יהא אסור לשכור רשות בשבת, וצ"ל דשם איירי בקנין סודר והוי כעובדא דחול טפי ולא התירו אף בדבר מצוה וכמ"ש הב"י סי' תקכ"ז. אבל שארי קנינים שרי בדבר מצוה. ואכמ"ל באשר בנ"ד נראה עיקר לעשות כמש"ל שיאמר לחבירו שנותן לו הכל במתנה ולך חזק וקני ויחזיק בם הוא או שלוחו אחר שבת בשעה שיעסוק בעסק הלז:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה