שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן עה
ע"ד מי שיש לו בת ששמה שמחה אם יוכל לקרוא גם לבנו בשם שמחה. והעיר מעכ"ת מחולין צ"ו אזלינן בתר מיניה או בתר דידיה הנה אין שייך בזה לפלפל כי אין בזה דין גמור ובאמת בימי הראשונים לא נמנעו מלקרוא שם אחד לשני בנים וכן מצינו בדהי"א ג' שדהמע"ה קרא לשני בניו אלישמע ואליפלט ולקמן יבואר וכן מצינו בש"ס שקראו לשני בני רב חסדא מר כמ"ש רש"י בכתובות פ"ט ע"ב ותו' ב"ב ז' ע"ב. ומשמע ברש"י שם שאח"כ קראום מר ינוקא ומר קשישא לסימנא. ובמדרש ב"ר פל"ז איתא שהראשונים ששימשו ברוח הקודש קראו שם לבניהם לשם המאורע ואנו שאין לנו רוה"ק אנו קוראים לשם אבותינו. ונראה שבעת שקראו על שם המאורע לא הקפידו לקרוא שני בנים בשם אחד אם נזדמן להם לפי המאורע לקרוא כן. אבל כשהראו לכם אבותיהם נמנעו מלקרוא שני בנים בשם אחד. כי אין זה כבוד לאבות שנראה כאלו יש לו שני אבות ומפני טעם זה המנהג לדבר עם אב ואם בלשון יחיד ולא בלשון רבים כנהוג לדבר עם מי שגדול ממנו. והיינו להורות שאין לו אלא אב ואם אחד ולא שנים. ובפרט לפ"ד דורשי רשומות שנשמת האב נכללת בנשמת הבן ולזה נהגו לקרוא בשמו. א"כ ודאי שאין לקרוא שני בניו בשם אחד. ומה שקרא ר"ח שני בניו בשם אחד נראה ג"כ שקראם על שם המאורע. כי ידוע אשר האמוראים השתמשו לפעמים ברוה"ק או ע"י חלום וכדומה:
ועוי"ל דס"ל לר"ח כר' יוסי במדרש שם דס"ל שהראשונים שהיו מכירים יחוסיהן קראו שמות על שם המאורע ואנו שאין אנו מכירים יחוסינו אנו קוראים לשם אבותינו ע"ש. וס"ל לר"ח דר"י אמרה רק בא"י שהיה דר שם ר"י דקיי"ל בקידושין ע"א שא"י עיסה לבבל פירוש שהעולים מבבל עם עזרא לא"י לא הכירו יחוסם כראוי כעיסה זו שהיא מעורבת או כפסולת ע"ש בפירש"י שני פירושים. ואף שמשפחת ר' יוסי עצמו היתה מבבל כדאיתא ביומא ס"ו ע"ב ע"ש בפירש"י. מ"מ אמרה לבני א"י וע' תוס' שבת ט' ע"ב וקדושין כ"ט ע"ב ד"ה הא לן. ואפשר שר"י בעצמו היה קורא על שם המאורע ג"כ ואקצר. אבל ר"ח שהיה בבבל והיו מכירים יחוסם שפיר קרא שמות בניו על שם המאורע. ולזה קרא שם אחד לשני בניו. ועפ"ז י"ל דלהכי פליג במדרש שם רשב"ג על ר"י. לפי שרשב"ג היה מזרע הלל שעלה מבבל כדאיתא בפסחים ס"ו וסוכה כ'. והיו מכירים יחוסם וכדאיתא בכתובות ס"ב ע"ב. ובכ"ז היו קוראים לשם אבותיהם וכמו שמצינו בשבת ט"ו הלל ושמעון גמליאל ושמעון. ובנו של ר"ש זה היה ר"ג דיבנה ובנו היה נקרא ג"כ ר"ש כידוע שהוא אביו של רבי. ובניו של רבי קראו ג"כ גמליאל ושמעון כדאיתא בכתובות ק"ב ונכדו נקרא הלל בנו של ר"י נשיאה שנקרא על שם רבי. ולזה אמר רשב"ג שהטעם מפני שהראשונים השתמשו ברוה"ק ואצלינו שאין מכירים יחוסינו דהא כל הארצות עיסה לא"י ואין משתמשים ברוה"ק אנו קוראים לשם אבותינו. ולזה אנו נמנעים מלקרוא בשם אחד לשני בנים. שאין זה כבוד להאבות. ומזה נשתרבב שאף אם קראו השם שלא על שם האבות ג"כ אין קוראים לשני בנים בשם אחד. ואפשר הטעם שבאמת אין נאות שיקראו שם אחד לשני אחים שמצויים יחד בבית עם נשותיהם. ואפשר שיבוא מזה מכשול ע"י שיקראו את נשותיהם או נשותיהם יקראו להם וכמבואר באחרונים טעם מ"ש בצוואת רי"ח ליזהר בשידוכים בשמות שוים. והנה הראשונים שקראו לשם המאורע היו משנים אח"כ שמותם ג"כ לפי צורך המאורע. וכמו שמצינו בכמה מקומות ששינו שמם אח"כ. ומשה קרא להושע יהושע. ולזה קראו אח"כ לבני ר"ח מר ינוקא ומר קשישא שיהא לסימן ביניהם. ולזה שפיר יכלו לקרוא לשני בנים בשם אחד לפי שאח"כ ישנו קצת שמם לעשות סימן והבדל ביניהם. אבל עכשיו שקוראים לשם אבות אין משנים שמותם בשביל איזה מאורע כדי שלא יתבטל שם האב. ורק מחמת חולי משנים ע"פ דברי הש"ס בר"ה ט"ז ששינוי השם משנה הגז"ד. ואין חוששים לשינוי שם האב. אחרי דבלא"ה הוא מסוכן ואם ימות יתבטל שם האב אבל בלא חולי אין המנהג לשנות שם איש. ולזה אין קוראים לשני בנים בשם אחד. כי כשיגדלו לא יוכלו לשנות שמם:
ורש"י פירש בדה"י שם שאליפלט הראשון מת ואח"כ נולד אליפלט השני ולזה לא מנה הכתוב בשמואל ב' ה' את הראשון. וכ"כ שם על אלישמע שנמנה בדה"י שני בנים בשם זה. ולענ"ד דבריו תמוהים דהא בשמואל שם חשיב אלישוע במקום אלישמע הראשון וכ"ה בדהי"א י"ד. וכ"כ הרד"ק בשמואל שם שאלישוע הוא אלישמע שבכאן. וכן מוכרח דא"כ למה לא חשיב בדה"י גם את אלישוע דהא בדה"י בא לחשוב כל בניו אף אותם שמתו בקוטנם כפרש"י ורד"ק שם. ועו"ק דהא לא חשיב בשמואל את נוגה ועכצ"ל שמת ג"כ כמש"כ הרד"ק. ואולי ס"ל לרש"י שאלישוע הוא נוגה. ותמהני דטפי עדיף לומר דהיינו אלישמע ונוגה מת וכמ"ש הרד"ק. דאלישוע נופל על לשון אלישמע דשוע ג"כ לשון שמיעה והאזנה כידוע. ועכ"פ משמע מפירש"י שאין קורים לשני בנים בשם אחד. אבל הוא תמוה וכמש"ל וכדמוכח מהא דאלישמע וכמפורש ברד"ק. וידוע שהפירוש שעל דה"י אינו מרש"י ז"ל רק ממפרש אחר. והעיקר נראה כמש"ל שאח"כ כשגדלו הבנים היו משנים שם אחד מהם כדי לעשות סימן. ולזה קראוהו כשגדל אלישוע. וכן את אציפלט הראשון קראוהו אח"כ אלפלט כדאיתא שדהי"א ד'. והרגיש בשינוי זה הרד"ק בדהי"א ג'. ונראה שבדהי"א ג' חושבם כפי שהיה שמם בשעה שנולדו. ובדהי"א י"ד חושבם כפי שהיה שמם בשעת שכבר גדלו קצת ששינו שמם לאלישוע ואלפלט. ובש"ב ה' חושבם כפי שהיו בעת שכבר היו לאנשים. ואז כבר מתו אלפלט הראשון ונוגה. וכמ"ש הרד"ק שבש"ב חשיב רק אותם שנשארו בחיים. ובדה"י חשיב כל אותם שנולדו לו. וכ"נ ביומא ל"ט דאיתא שם שקראוהו בן חמצן עד יום מותו. וקשה דהא אסור לכנות שם לחבירו והיכי מייתי לה הש"ס. וכה"ג איתא בסוטה דף מ"ז שחזרו לקרותו בן הרצחן. וקשה ג"כ כנ"ל. אבל הענין הוא שרק לכנות שם גנאי אסור. אבל כשמשנין את שמו לגמרי לפי המאורע שפיר שרי כי כן הי' דרכם לקרות כל אדם לפי המאורע וכמש"ל. ולזה ספרו חז"ל ששינו את שם האנשים האלה ע"פ המאורע כדי שיכירום וידעו להזהר מהם. ואפשר שזה היה הענין שדרש ר"מ שמות ביומא פ"ג ע"ב לפי שקראו שמותם על שם המאורע ויש להאריך בביאור ענין זה ואכ"מ:
ומצאתי בס' אדני פז סי' כ"ה וסי' ל"ד שכתב שמותר לקרוא שם בנו כשם הבן שמת לו. והביא ראיה מפירש"י שבדה"י ג'. ולקרוא שם אחד לשני בניו כשהם חיים הוכיח דמותר מהא דמר ינוקא ומר קשישא בני ר"ח. ובהשמטות שם כתב שטעה שאינו ברש"י רק ברד"ק בש"ב ה' כתב שאלפלט הראשון מת. ואף אי נימא שמת קודם לידת השני. מ"מ מוכח דשרי לקרות בשם המת. וא"ל דאלפלט הוא שם אחר מאליפלט דמ"מ כיון שההמון אין מדקדקים בכך וקורים שניהם שוים ש"מ דמותר. מ"מ עצהיו"ט משום עין הרע או משום ריע מזלא אין לקרוא שני בנים בשם אחד בין שהם חיים בין שמת אחד מהם עכ"ד. ודבריו בהשמטה תמוהים דבאמת כן פירש"י להדיא בדהי"א ג' שאליפלט השני נולד אחרי מות הראשון. ומזה מוכח שאין לקרוא בשם אחד לב' בנים בחיי הראשון. דאי שרי למה דקדק לפרש שנולד אחר מיתת הראשון וגם מ"ש דא"ל דאלפלט לחוד ואליפלט לחוד. הוא תמוה דהא בדהי"א ג' כתוב בשניהם אליפלט ורק בק' י"ד כתוב אלפלט באחד והרגיש הרד"ק בשינוי זה וכמש"ל וגם מ"ש שההמון אין מדקדקים הוא תמוה דמה לנו לההמון כיון דמ"מ הוא שני שמות. ומצינו כמה שמות קרובים במבטא זה לזה וע' דהי"א ד' שם שני אחים זיף וזיפה. ומ"ש דהא דמר ינוקא ומר קשישא נזכרים בר"פ מי שהיה נשוי. ז"א והוא בס"פ הכותב. ומ"ש שלא לקרוא בשם בנו המת משום ריע מזלו כ"כ גם בסידור יעב"ץ בהלכות מילה בנחל תשיעי וכתב שם בשם ס"ח שלא לקרוא בנו בשם אדם שלא הצליח ע"ש:
עכ"פ מוכח מזה שהיו קוראים בשם אחד לשני בנים. ורק אח"כ היו משנים את שם אחד מהם לסימן. ואצלינו שאין משנים השם אח"כ שלא מחמת חולי. אין קוראים לב' בנים בשם אחד. ולזה בנ"ד נראה שאין לקרוא בשם אחד לבן ולבת. כי מה חילוק יש בזה. דאם הטעם משום חשש מכשול. יש בזה ג"כ חשש זה. ואי נימא הטעם משום עין הרע. שייך גם בזה. ובלא"ה אני תמה במה שנהגו לקרוא לנקיבות בשמות שנקראים בהם זכרים. ואין ראוי לעשות כן ויש בזה כמה חששות. וזכר לדבר יש מאיסור דאשה לא תלבש שמלת גבר. וע"ל ס"ס קי"ג: