אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק יורה דעה › סימן עד

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן עד

סימן עג

כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה יעקב ישראל נ"י רב בקאנטאקוזאווקא

ע"ד מי שמת לו בן מחמת מילה שיצא דם הרבה. ואח"כ נולדה לו בת וחתכה בסכין באצבעה ויצא דם הרבה עד שמתה. ואמרו הרופאים הסיבה כי בניו של זה רפוי דמם ואינו נבלע באברים כראוי. ועתה נולד לו בן. וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה אם מותר למולו:

נראה פשוט שאסור למולו כי הלא אף אם לא מת אחד מבניו ורופא אומר שבניו של זה דמם אין נבלע באברים ודאי היה אסור למולו. ומכ"ש בנ"ד שמתו עי"ז שני בנים ובמילה יש סכנה יותר מחתך באצבע כי לשם מתפשטים העורקים מכל הגוף כידוע שהברית היא חותם הגוף וכמבואר בספרים ולכאורה יש לדון שאין להחזיק מנקיבה לזכר וכעין שיטת האגודה ש"פ הובאו ברמ"א סי' רס"ג ס"ב דרק אחיות מחזקות לענין מילה ולא אחים. אבל כבר חלקו רוב הפוסקים כמבואר בפוסקים שם. וע"ש בברכי יוסף ושאר אחרונים. וגם דהא במשפחה כתבו הפוסקים שאין חילוק. רק קצתם כתבו דבמשפחת אב צריך שיוחזק ג"פ. וגם בזה חלקו הפוסקים וספק נפשות להקל. ועוד דעיקר טעם הסוברים דרק אחיות מחזקות. היינו משום דהדם בא מן האשה כדאיתא בנדה ל"א ולזה שייך לומר שהוחזקו דרפו דמם. ולפ"ז בזכר ונקיבה בני אם אחת הוי שפיר חזקה. ובפרט בנ"ד שהרופא אומר דרפי דמם. בודאי אסור למולו. וכן פירש"י בחולין מ"ז ע"ב דהיכא שלא נבלע דמו הוא מת מחמת מכה קלה. וא"כ אין חילוק אם המכה בגיד או באצבע. וכן קיי"ל ביו"ד ר"ס רס"ג דהיכא שלא נבלע דמו אין מלין אף בילד הראשון שלא הוחזקו אחיו למות מחמת מילה ובנ"ד שהגיד הרופא שדמם רפוי בודאי הוא נאמן ע"ז כדקיי"ל בכל דבר הנוגע לסכנה אף לעבור על איסור תורה:

ולכאורה יש לדון דבמילה י"ל שלא יזיק לו דשומר מצוה לא ידע דבר רע. ולזה צריך שיוחזק דווקא שימותו מחמת מילה. אבל ז"א דהא אף בפעם ראשון אם רואים שלא נבלע בו דמו אין מלין אותו כדקיי"ל ר"ס רס"ג כמש"ל. והא שהוצרך בהא דחולין מ"ז ע"ב סברא זו בילד שלישי. כבר הרגישו בזה המפרשים וכתבו שזה שמתו שנים הראשונים גרם לר"נ שיעיין בסיבת הדבר. וע' מהרש"א שם ושמ"פ. ועח"ס סי' רמ"ה. ובלא"ה חליצה לומר שיסמכו במקום סכנה על סברא דשומר מצוה לא ידע דבר רע. ואף דמצינו באו"ח סי' תנ"ה לענין מים שלנו שאין לחוש בהם לשפכם מפני המת או מפני התקופה. היינו שם דהוי רק חשש בעלמא וגם כי החשש הוא לדבר רוחניי. לזה אמרינן דבמקום מצוה אין הרוח רעה שולט אבל במה שמזיק בטבע חלילה לסמוך להקל במקום מצוה ואדרבא כיון דקיי"ל וחי בהם ולא שימות בהם. הרי הוא פטור ממצוה זו ואינו שומר מצוה כלל. וכבר נחלקו הפוסקים בקטלנית לענין יבום כמ"ש הח"צ סי' א'. ואף המקילים בזה נראה טעמם ג"כ לפי שאינו רק חשש סכנה כמ"ש התה"ד סי' רי"א והרמב"ם כתב שהיא רק כעין ניחוש ע' אה"ע סי' ט' בח"מ אבל במילה לא שייך זה. ונראה דלמ"ד ביבמות ס"ד בטעם קטלנית דמעין גורם כ"ע מודו דאסור אף במקום מצוה דבדבר שהוא בטבע לא שייך לומר שומר מצוה וגו' וכמש"ל. והמקילים במקום מצוה הוא למ"ד מזל גורם דכוותיה קיי"ל באה"ע ר"ס ט'. והא דלא אמר הש"ס שם נ"מ זו. י"ל אטו כי רוכלא ליחשב וליזל. וכעין זה קיי"ל באו"ח סי' רע"ב שאין לקדש על יין מגולה ומפורש בש"ס פסחים ח' דהיכא דשכיח היזקא אין לסמוך אף במקום מצוה ויש להאריך בזה. שוב ראיתי בשו"ת שם אריה חי"ד סי' כ"ז שכתב ג"כ שאין לסמוך על סברא דשומר מצוה במקום סכנה והביא ראיה ממה שאין מלים במתו אחיו מחמת מילה רק לא הרגיש שם לחלק בין דבר המזיק בסגולה לדבר המזיק בטבע כמו מילה כדאיתא ביבמות ס"ד דאיכא משפחה דרפו דמא ואיכא משפחה דקמיט דמא וכמש"ל. ולענ"ד היא סברא נכונה:

ועכ"פ בנ"ד אין לחלק בין מחמת מילה או מחמה פצע באבר אחר. ואסור למול עד שיגדל ויתחזק כוחו כדקיי"ל בסי' רס"ג וע' נו"ב סי' קס"ה וח"ס סי' רמ"ה. והנה כת"ר לא הזכיר כמה שנים היתה הבת כשאירע לה זאת. ואם כבר נתגדלה יש לדון שאסור למולו אף כשיגדל כיון דחזינן דרפי דמם אף כשהם גדולים. ואף שבזה לא הוחזקו שהרי הראשון מת בקטנותו מחמת מילה. מ"מ י"ל דכיון דחזינן שדמם רפוי א"כ סגי בפעם אחד לברר שדמם רפוי אף בגדלם. ובפרט לפמש"ל שמחוייבים לסמוך על דברי הרופא. והרי הרופא אומר שדמם רפוי אף בגדלם. אך ז"א דהרי הרופא לא אמר שמוחזקים להיות דמם רפוי בגדלם. רק אמר שהסיבה שמתו היא בשביל שדמם רפוי. ואוקמא אדינא במה שנקרא הוחזקו ע"פ דין. ובאשר לא עוררני מעכ"ת ע"ז וטרדותי מרובות אקצר:

ואם הרופא אומר שהתינוק השלישי נבלע דמו ויכולים למולו לכאורה יש לסמוך עליו בזה כדאיתא בש"ס המתינו עד שיבלע בו דמו וכ"ה בטוש"ע סי' רס"ג. אלמא שאנו בקיאים בזה. ובש"ס שם משמע דתלינן שמתו הראשונים בשביל שלא נבלע דמם היכא דחזינן שהשלישי לא נבלע בו דמו. דהא משמע בש"ס שלא ראו בהראשונים שמתו שלא נבלע דמם רק בשלישי ראו זה. ובכ"ז תלה ר"נ במה שלא נבלע דמו. וגם דאם ראו בראשון שלא נבלע דמו היה אסור למולו כדקיי"ל בשבת קל"ד וא"צ שיוחזקו. והמהרש"א בחולין מ"ז כתב דע"י שהוחזק למות מחמת מילה נתברר לו שמחמת שלא נבלע הדם מתים. והוא תמוה דכיון שבטבע מי שלא נבלע דמו מזיק לו פצע קל א"כ היה להם לידע זה בראשון. וצ"ל שמקודם לא שמו לב לדעת אם נבלע דמו. ובשלישי ראה זה ותלה שגם הראשונים מתו בשביל זה. וכ"נ בתו' חולין ד' ע"ב ד"ה שמתו שכתבו שאם נימולו בשמיני ומתו תלינן שמתו בשביל שלא נבלע בהם דמם. וצ"ל בדעתם דזה מצוי שבקטנותו אין הדם נבלע ומזיק לו פצע קל אבל בגדלו אין מצוי שהזיק המילה. ולזה תלינן במצוי. והיינו דלא כהמהרש"א הנ"ל. וממילא בנ"ד שראו שהראשון מת בשביל שיצא דמו וכן השנית. בודאי אי חזינן שהשלישי נבלע דמו מהלינן ליה. אך אין לסמוך רק על רופא מומחה. ואולי י"ל שצריך עדות שני בקיאים להוציא מהחזקה כיון שהוחזקו בניו של זה שאין דמס נבלע ולא מהימן עד אחד לאפוקי מחזקה. ואף דהוי מילתא דעבידא לאגלויי בכ"ז בדיני נפשות צריך שני עדים. והנה אם היו השנים הראשונים ירוקים והשלישי אינו ירוק. סגי בראות עין אנשים פשוטים. אכן בנ"ד ודאי לא היה הראשון ירוק דא"כ לא היו מוהלים אותו שזה כל המוהלים יודעים ובודאי היה מראהו ככל הילדים הבריאים רק כשיצא דמו מחמת מילה אמר הרופא שהיה דמו רפוי. ושבשביל זה מתה ג"כ הילדה מחתך שבאצבעה. וכיון שכל החשש הוא ע"י דברי הרופא ממילא נאמין להרופא עתה שאומר שבזה נבלע הדם. אבל באמת ז"א דכיון שיצא דמם מחמת מכה הרי חזינן דרפי דמם וא"צ לעדות הרופא:

ולזה נראה שלא למול עד שיגיד רופא מומחה שנבלע דמו ושאין חשש למולו. ויש לדון שצריך רופאים ישראלים. ואף דיש פוסקים דס"ל דלענין חזקת משפחה בעינן תלתא זימני. מ"מ לענין מילה קיי"ל בסי' רס"ג דאחיות מחזקות בתרי זימני וע' יש"ש פ' הבע"י סי' ל"ג ובאחרונים באה"ע סי' ב' ס"ז. ולכאורה יש לדון עפמ"ש הנ"י פ' הבע"י דספק הוא אי תרי זימני הוי חזקה או תלתא זימני ובפ"נ החמירו כמ"ד תרי זימני הוי חזקה ובטי"ד סי' קפ"ז הביא שהבעה"ת נסתפק אם להאמין לרופא בתר דאתחזק ג"פ וכ"כ שם הב"י מהסמ"ג. וא"כ יש ס"ס שמא הרופא נאמן אף בתר דאתחזק. ואף אם אינו נאמן שמא קיי"ל דבג"פ הוי חזקה. ויש לדחות דבפקו"נ לא מקילינן בס"ס כדאיתא ביומא דף פ"ד ע"ב. ועוד דהא הרבה פוסקים כתבו דהא דקיי"ל במילה דסגי בשני פעמים אינו מצד ספק רק דינא הכי בהחלט וע' ח"ס חי"ד סי' קע"ה ויש להאריך בזה. ולדינא נראה בנ"ד להאמין לרופא מומחה אף נכרי דאיכא חזקה דלא מרע אומנתו דהכא אין החזקה ברורה כ"כ כיון שלא ראינו בראשון שום ירקות רק מצד שיצא דמו. וזה יש לתלות שנפתח איזה עורק ע"י החיתוך או הפריעה שעשו שלא כהוגן או שלא נעצר הדם כראוי או שלא מצצו כראוי וכדומה. וכן הילדה שיצא דמה ג"כ יש לתלות בסיבה אחרת. רק בכ"ז מסתבר לתלות דרפי דמם. אבל כשהרופא אומר שהשלישי נבלע דמו ואין חשש שיצא דמו שפיר יש להאמינו:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה