אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק יורה דעה › סימן לו

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן לו

סימן לה

ע"ד הכפרים זע' וזא' הסמוכים זה לזה ורק הנהר מפריד ביניהם. וזא' שייך לגליל נ' הרחוק משם ארבע פרסה ובכ"ז אחב"י שנמצאים שם היו שוחטים כל צרכם אצל שו"ב שבעיר כת"ר. ואף שנמנאו שוחטים בכפרים הסמוכים להם ששייכים ג"כ לנ'. בכ"ז שחטו אצל שו"ב דעירם וכן להוראות או"ה ושאר דברים פונים כולם לעירם ומתיהם קוברים ג"כ בעירם.. וזה י"ב שנה שנכנס עוד שו"ב לכפר הסמוך לזא' והתחיל לשחוט בזא' ונעשה שחיטת זא' הפקר לכל הקודם. ובכ"ז שחטו רובם אצל שו"ב דעירם. ואח"כ נתרבה השחיטה שם ע"י שבנו שם בתי מסכנות לאנ"ח. ובכ"ז היתה השחיטה בעירם כי הובילו מעירם טרפות לשם. וזה ב' שנים שבא קצב אחד לגור בזא' ושוחט בקביעות אצל השו"ב דני'. ועי"ז מקפח הכנסת השו"ב דעירם אשר נתקבלו שם זה ד' שנים ופזרו הון רב בשביל שהגידו להם שיהי' להם הכנסה מהכפרים זע' וזא'. וביקש מעכ"ת לדעת דעתי אם שייך חזקת השחיטה דשם לעירם ע"י ששחטו להקבלן שבעירם והוא הוביל הבשר לשם. ואסור לשו"ב מהכפר להשיג גבולם. או שייך שחיטת זא' להשו"ב דני' ששוחט שם זה שתי שנים. ואסור לשו"ב דעירם להשיג גבולו וכן אם יוכל מעכ"ת לתקן שלא ישחוט שם השו"ב דני' לבדו בלי צירוף שו"ב מעירם. באשר הבשר כשר מובא גם לעירם:

והנה חזקה לשחוט וודאי אין שייך כיון שכבר הוחזק למקום הפקר כמ"ש מעכ"ת. ומה שהקבלן היה מעירו ושחט אצל שו"ב דעירם. אין זה חזקה כי הסיבה לזה היה בשביל שהקבלן היה מעירם. וזה דומה להא דקיי"ל בחזקת ג' שנים בקרקע שאם ירד לפירות שהיתה ממושכנת אצלו וכדומה אינה חזקה. וכן אין לבן חזקה בנכסי אביו ולאשה בנכסי בעלה לפי שדרכם שלא להקפיד אם אוכלים פירות שדותיהם. וה"ה בנ"ד דודאי דרך כל איש לשחוט במקומו. ואדרבא היה מחויב לשחוט אצל השו"ב דעירו ולא היה יכול להביא לעירו שו"ב מהכפר. אבל עתה שהקבלן שוחט בהכפר שפיר יכול לשחוט אצל מי שירצה. ובלא"ה אין שייך כלל דין חזקה גבי שחיטה. דלא מצינו חזקה רק לענין מערופיא שהוא עסק נכרים כדקיי"ל בח"מ סי' קנ"ו. אבל לא עסק שעם ישראל. והכא בבשר הנמכר לאנ"ח לא שייך חזקה. כי כן דרכם למסור לקבלן ומחליפים הקבלן פעם בפעם למי שמוזיל המקח. וכבר כתבו האחרונים דבדבר שנעשה ע"פ ליצטאציא לא שייך דין חזקה:

ואף דמצינו דין חזקה גבי מצות כדקיי"ל בח"מ סי' קמ"ט ובאו"ח סי' קנ"ג. מ"מ גבי שחיטה לא שייך זה דהכא אין המצוה העיקר רק הריוח הוא העיקר. וע"ל סי' א' לענין אם נותנים מעות עבור המצוה אם שייך חזקה וחשש חשדא. ויש לדון בזה לענין כל חזקת שו"ב ואקצר כי בנ"ד לא שייך זה ובפרט שהחזיקו רק לשחוט אצל הקבלן שהיה בעירם. אבל לא לשחוט בכפר שם. ובודאי שאין מחזיקין ממקום למקום בכה"ג ובפרט אם עתה הקבלן הוא איש אחר:

ולזה נראה דודאי יכול השו"ב מני' לשחוט בזא' כיון שכן היה מכבר זה י"ב שנים. והשו"ב שבעירם נתקבלו זה רק ד' שנים. ובפרט שהכפר בעצם שייך לגליל נ' וכן כפר ני'. ואף שכשנתקבלו השו"ב דעירם שמו להם הכנסת כפר הנ"ל. וכבר כתבתי בחיבורי ח"ב סימן ב' דכל כה"ג שייך להם ההכנסה בכ"ז הכא אינהו דאטעו אנפשייהו. דהו"ל לאסוקי אדעתא שאפשר שיעמוד קבלן אחר שישחוט בכפר ולא בעיר וגם קבלן זה בעצמו היה אפשר שישחוט בכפר. ובכפר היה אז שוחט גם השו"ב מני' כמ"ש מעכ"ת. ואף שהרוב היו שוחטים בעירם. מ"מ לא שייך בזה למיזל בתר רובא. דהא לא היה זה בקביעות שהרוב ישחטו אצל שו"ב דעירם. רק כל אחד שחט אצל מי שרצה. ונזדמן שהרוב שחטו אצלם. ולא שייך לשעבדם בשביל זה לשחוט גם עתה הרוב אצלם. וגם דהקצב יכול לומר אני מן המיעוט. דהא כל עיקר הסברא בזה הוא מהא דקיי"ל בח"מ סי' קס"ג ס"ב שכל הנכנס לעיר נתישב שם על דעת להשתעבד בכל דבר שבני העיר משועבדים. וזה שייך רק בדבר שכולם שוים. אבל אם יש קצתם שפטורים משעבוד זה. יוכל לומר שחפצו להיות כהמיעוט שאינם משועבדים. דהא גם מן הרוב ששוחטים אצל שו"ב שבעיר היה יכול לשחוט גם אצל שו"ב מהכפר כיון שלא היה גבול לזה והיה כהפקר. ואף דהכא לא שייך סברא דאין הולכים בממון אחר הרוב. דבעניני מנהגים ותקנות המנהג לילך אחר הרוב בכל דבר כמבואר בפוסקים. אבל זה שייך אם מחולקים בדיעותיהם. אז הולכים אחר הרוב כי דינם כדיינים. וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ל"ה. אבל בענין זה אין שייך רוב. והנה אם הרוב היו תמיד אנשים ידועים היה אפשר לדון שעכ"פ הם יתחייבו לשחוט בעירם. כי להם לא מחלו זכותם שמכבר. אבל בודאי לא היו אנשים ידועים רק כל אחד שחט לפעמים כאן ולפעמים כאן. ויש לדון בזה ג"כ אי אזלינן בתר רוב אנשים או בתר רוב דברים הנשחטים. וע' ב"ב צ"ג ע"ב אי אזלינן בתר רובא דאינשי או רובא דזריעה וע' תו' ב"מ כ"ו ע"א ד"ה לעולם דאזלינן בתר רוב לוקחין לפי שמוכר אחד מוכר לכמה בנ"א. ויש לדון בזה ג"כ דהוי קבוע ולא אאריך בזה כי בלא"ה אין שייך כאן למיזל בתר רובא כמש"ל. וע' חיבורי ח"ב ס' ב' ג' שהכל תלוי לאיזה מקום שמשלמים המס אטאט. ורק כל זמן שהשו"ב שבעיר קיימים שנתקבלו ע"ד זה שהכפר שייך להם. והיה זה בהסכם יושבי הכפר. שפיר מחויבים לשחוט אצל שו"ב שבעיר. ובנ"ד נתקבלו השו"ב זה ד' שנים:

והנה נהי שבארנו שאין חיוב על אנשי זא' לשחוט דווקא בעיר מעכ"ת. מ"מ ודאי שמותר להשו"ב שלהם לשחוט בזא'. ואין שייך בזה השגת גבול להשו"ב מני'. כי אטו התחייבו אנשי זא' לשחוט אצלו. ודי לו שיש לו רשות לשחוט שם מצד שכבר שחט שם איזה שנים. וכשנתקבלו השו"ב דכעת בעירכם כבר הוחזק לשחוט שם לפעמים והיתה השחיטה שם כהפקר דכל הקודם זכה כמבואר בלשון השאלה:

וע"ד אם יכול מעכ"ת לכוף את השו"ב מהכפר שלא ישחוט לבדו רק עם שו"ב מהעיר. נראה פשוט דלעניני הוראות והנהגת הרבנות הם שייכים תחת דגל מעכ"ת כמו שהיה עד כה. וכן כשנתקבל מעכ"ת בעירו פנו הכל לעירו ולא לנ' וכמ"ש בחיבורי שם סי' ב' ג'. וממילא משועבד ומחויב מעכ"ת להשגיח שם שיתנהג ענין השחיטה באופן הנאות לפי דעת התורה. ואין לך קלקול גדול מזה ששו"ב כפרי יבוא לפעמים לשחוט שם ופעם שוחטים אצל שו"ב שבעיר. ומובן שכל שו"ב ישתדל לקנות אהבת הקצב למען ישחוט אצלו. והלא השו"ב בשעת בדיקת הריאה הוא כדיין. ועוד חמיר טפי. כי הוא יושב לבדו ואין שם צד שכנגד. ואם יטה דין ח"ו. אין מי שיגלה. והקצב עומד עליו ופניו פני להבים ורוחו בוער כאש לשמוע מפי השו"ב כשר. ואין נוגע בדבר גדול מזה. ומי הוא בעל נפש שיאכל בשר משחיטה ובדיקה כזו. וגם על השחיטה אין להעמיד כי כ"א משתדל למצוא חן במהירותו ואומנתו. ומכ"ש שו"ב כפרי שאין עליו עול רב ומורה. וגם יש לו פזור הנפש לילך פעם לכפר זה ופעם לכפר זה. וע"פ רוב עומדים עליו שיכלה מעשיו במהרה. וביחוד התקנה שישחטו רק כשיהיו שני שוחטים ביחד. היא תקנה נחוצה וכמעט מוכרחת ע"פ דין כמבואר באחרונים: ולזה מוטל על מעכ"ת לתקן שם איזה תקנה כפי האפשרות כדי שלא תהא השחיטה הפקר. וכבר בארנו בחיבורי ח"א סי' ל"ו שאם יש שני שו"ב בעיר קצתם שוחטים אצל זה וקצתם אצל זה הוא קלקול גדול. ואף המיעוט יכולים לכוף את הרוב שיהא רק שו"ב אחד ע"ש. ואם הרוב לא איכפת להו. מוטל זה על הרב שהחילול בגליל שלו ללמדם דעת ולתקן להם תקנה בדבר הזה. והם מחויבים לשמוע לקול מעכ"ת בתקנה נחוצה הזאת. וממילא יתוקן הסכסוך שביניהם בדברים שבממון. ואם יש בכפר הלז אנשים לומדי תורה ויראי ד' ראוי לקחת מהם שנים ושני לומדים מעירם ומעכ"ת בראשם ויטכסו עצה איך לתקן הדבר בכרטיו וכן יקום. וקצרתי מרפיון כחי ל"ע ובאשר הדבר נצרך לשעה מהרתי להשיב:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה