שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק חשן משפט · סימן קסט
ע"ד מ"ש בחיבורי ח"א סי' צ"ט שנכרי אינו מוריש רק לבנו ולא לשאר יורשים אם אין לו בנים. הנה ברמב"ם פ"ו מה' נחלות ה"ט כתב להדיא כמ"ש. וכתב שבשאר ירושות מניחים אותם על מנהגם. אכן בש"ע סי' רפ"ג השמיט זה ולפלא שלא הרגישו המפרשים בזה. והנה בקדושין דף י"ח פליגי רבא ורחב"י אר"י דרבא יליף שנכרי יורש אביו מקרא דוחשב עם קונהו ולא יורשי קונהו, ור"י יליף מקרא דלבני לוט נתתי את ער ירושה. והנה לכאורה נראה דמאן דיליף מוחשב עם קונהו ס"ל שיש לנכרי דין ירושה ככל סדר נחלות כישראל דהא לא כתיב הכא בן או אב. ודנקיט רבא שיורש את אביו הוא לאו דווקא וה"ה לכל דיני ירושה. ונקיט רבותא דאף שאין לנכרי משפחת אב. מ"מ לענין ירושה יורש אביו. וכן איתא בנזיר דף ס"א ע"ש. אבל לר"י דיליף מקרא דלבני לוט לא נילף מהכא רק שיורש את אביו דהא כתיב הכא רק בני לוט שירשו מלוט. אכן ראיתי במקנה שם שכתב להיפוך דמ"ד מוחשב ס"ל דרק אביו הוא יורש. דקרא דוחשב לא איצטריך רק לבן. דשאר יורשים אין יורשים עבד עברי גם בנמכר לישראל כדדרשינן ועבדך ולא ליורש. וממילא לא ידעינן מזה רק שיורש אביו. אבל לר"י דיליף מקראי דעשו ולוט ס"ל דכל דיני ירושה ישנם בנכרי. דירושת עשו ולוט הוא מאברהם. ולפלא שלא הביא דברי הרמב"ם שכתב להדיא דליכא בנכרי דין ירושה בשאר יורשים. וגוף דבריו צ"ע דהא הש"ס מסיק דילפינן מקרא דלוט ושם כתיב בני לוט שהם ירשו מלוט. ואיך שייך לומר שירש לוט מאברהם כיון שהיו לאברהם בנים. וגם הא עמון ומואב נולדו בחיי אברהם. ואף דרש"י פירש בחומש ששעיר עמון ומואב הם מאברהם. מ"מ נראה שכוונתו שהובטחו לאברהם ליתנם לזרעו לעתיד לבוא. אבל לעשו ולוט אינה ירושה מאברהם והראיה דהא ירושה קיי"ל שאין לה הפסק. והכא יש לה הפסק שלע"ל הובטחו לישראל וכפירש"י בחומש דברים ב' וע' ב"ב נ"ו ורשב"ם שם. אבל הכוונה כמש"ל שהירושה היא לבניהם וכ"כ הרא"ש בקדושין סימן כ"ב להדיא שעשו הוריש לבניו ע"ש ובק"נ שם וע"ש בחידושי מהרי"ט בזה. וכ"כ המרדכי שם בשם מר רב צדק גאון והר"ח וראבי"ה:
והנה בקדושין ט"ו ע"א איתא פלוגתא אי דרשינן ג"ש דשכיר שכיר. וכתבו התו' בדף י"ד ע"ב ד"ה מוכר וכ"ה בסוגיא ט"ו ע"ב דמאן דיליף ג"ש דשכיר שכיר ס"ל ג"כ דילפינן נמכר לנכרי מנמכר לישראל בג"ש דשכיר שכיר וע' בפנ"י שם ואכמ"ל בזה והנה למ"ד דילפינן שכיר שכיר צ"ל דקרא דוחשב ממעט רק בן דשאר יורשים בלא"ה ל"צ קרא דילפינן לה מנמכר לישראל וכמש"ל בשם המקנה. אבל למאן דלא ס"ל ג"ש דשכיר שכיר י"ל דבלא קרא דוחשב הו"א שיעבוד גם שאר יורשים דהא מנמכר לישראל לא ילפינן ליה. וממילא נשמע שיש דין ירושה בנכרי בכל היורשים דמנ"ל לחלק בין בן לשאר יורשים והמקנה הקשה מהא דאיתא בדף י"ח לר"י מי כתיב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו דאטו ר"י לא ס"ל דנמכר לנכרי אינו עובד את הבן. ומזה הוכיח דס"ל לר"י שדין שאר יורשים ישנם בנכרי. ולדעתי כוונת הש"ס דאי לא הוי קרא אחרינא להורות שיש בנכרי דין ירושה. לא הוי דרשינן כלל למעט יורשים. רק הוי דרשינן למילתא אחרינא. ואפשר לדרוש למעט בעל חוב. דהא קיי"ל בח"מ סימן פ"ו דאף בנכרי יש דינא דר"נ. וקמ"ל דמזה אינו גובה וכעין דממעטינן בדף ט"ו גבי הענקה לו ולא לבע"ח. אבל השתא דיליף ירושה בנכרי מקרא דלוט שפיר דרשינן עם קונהו ולא עם היורש:
ולפ"ז י"ל דהרמב"ם פוסק כר' יוחנן דיליף ירושת נכרי מקרא דלוט ולזה פסק דרק הבן יורש אבל שאר יורשין אין לנכרי. דהא כתב הרא"ש בפ"ק דב"ק סימן ה' והתו' רפ"ב דע"ז דלהכי מייתי הש"ס לפעמים דברי אמורא בתרא קודם לדברי הקודם ממנו כדי להורות שאין הלכה כבתרא. ולזה הלכה הכא כר' יוחנן. ואף שי"ל דמייתי דברי רבא מקודם משום דאיירי בקרא דוחשב עם קונהו שהוזכר שם מקודם. מ"מ הוא דוחק. אבל הטוש"ע ס"ל דלהכי הביאו הרי"ף והרא"ש גם דברי רבא להורות דהלכה כרבא דהוא בתרא. וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק במסקנא דהלכה כבתרא אף שדברי הקודם לו הוקבעו בש"ס לבסוף ע"ש. ולזה פסקו כרבא דיליף ירושת נכרי מוחשב עם קונהו. ואנן קיי"ל דלא ילפינן ג"ש דשכיר שכיר וכמ"ש הריטב"א בחידושיו והובא בש"ך ח"מ סי' פ"ו סק"ג ודהכי ס"ל להרמב"ם וש"פ ע"ש. וא"כ לא ילפינן נמכר לנכרי מנמכר לישראל שלא יעבוד שאר יורשים וממעטינן מקרא דוחשב כל היורשים. וממילא נילף מהכא שבנכרי נוהגים כל דיני נחלה וכמש"ל. ולזה השמיטו הטוש"ע מ"ש הרמב"ם שאין לנכרי דין שארי ירושות:
ובאמת י"ל דאף לר"י שפיר יש לנכרי דין ירושה בכל היורשים. ודנקיט שורש אביו הוא לרבותא אף שאין לנכרי משפחת אב וכמש"ל מהא דנזיר ס"א. וכיון דילפינן מקרא דבני לוט שיורש אביו. ממילא ה"ה לכל היורשים דכיון דגלי קרא שיש לנכרי דין ירושה ואין נכסיו הפקר ממילא נדע שיש לו כל דיני ירושה. ולרבא דיליף ירושה מקרא דוחשב קשה מנ"ל שיורש אביו דילמא רק את אמו ולא את אביו. וצ"ל כמש"ל דס"ל ג"ש דשכיר שכיר ויליף מנמכר לישראל שאינו עובד שאר יורשין. ומוכח דלא אצטריך קרא דוחשב רק למעוטי בן ואין לדחות דמיירי קרא בירושת אמו. דהא קרא כתיב בלשון זכר עם קונהו ולא עם קונתו וכל הפרשה שם כתובה בלשון זכר ואף שכתבו התו' בב"ק ט"ו ובכ"מ דאף שכה"ת כתובה בלשון זכר בכ"ז קאי גם על נשים. מ"מ לאוקמי דווקא באשה ולא באיש ודאי לא שייך ויש להאריך בזה: