אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק חשן משפט › סימן קסב

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק חשן משפט · סימן קסב

סימן קסא

ע"ד מ"ש כבודו להסתפק אם הפקיר לשנה לעניים ולעשירים ולאחר השנה יהא הפקר לעניים ולא לעשירים אי הוי הפקר. הנה בתוך השנה פשוט דהוי הפקר כדאיתא בנדרים מ"ד. ולאחר השנה לכאורה י"ל דתלוי בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בפ"ט דשביעית בפירות שביעית לאחר הביעור אי הוי רק לעניים או לא. דהנה הסמ"ע כתב בסי' רע"ג סקי"ד שהפקר לזמן נלמד משמיטה דהוי רק לשנה. וא"כ כיון דאחר שמיטה מותר רק לעניים הרי מוכח דהוי הפקר בכה"ג. ולר' יוסי דס"ל שם לא לעניים ולא לעשירים וכגירסת הרמב"ם שם והכי קיי"ל. מוכח דלא הוי הפקר בכה"ג. אכן לפ"ז תקשה לגירסתינו שם דמותר בין לעניים בין לעשירים. היכי ילפינן הפקר לזמן משמיטה דהא הוי הפקר לעולם ולא לזמן. וי"ל דילפינן מהפקר השדה דמבואר בנדרים מ"ב שבשביעית גם השדה הפקר. וזה הוי רק לזמן. ולפ"ז שוב יש להוכיח דבכה"ג הוי הפקר. דהא תנן בשביעית פ"ט מ"ז דבמוצאי שביעית עניים הולכים ללקט בשדות עד רביעה שניה ע"ש ברמב"ם ור"ש. וא"כ מבואר דאחר השנה הוי הפקר רק לעניים וא"ל דאתיא כר' יהודה דס"ל דאחר הביעור מותר רק לעניים דהא הרמב"ם הביאה להלכה בפ"ט מה' שמיטה אף שפוסק כר' יוסי, אבל נראה עיקר כמ"ש התפארת ישראל שם דעניים לאו דווקא ואורחא דמילתא נקיט ע"ש. ובמשנה שם נראה דנקיט עניים משום דאיירי שם גם לענין לקט שכחה ופיאה ע"ש במפרשים ולהכי כללינהו בחד לישנא. והרמב"ם העתיק לשון המשנה. אכן בלא"ה נראה שבשעת הביעור הוא מפקיר בפירוש לעניים או לעניים ולעשירים לכל חד כדאית ליה וכמשמעות לשון התוספתא פ"ח דשביעית הובאה בר"ש פ"ט דשביעית מ"ח שמניח לפני פתח ביתו ואומר כל מי שרוצה ליטול יטול ע"ש. וכ"כ קצת פוסקים דבשביעית גופה צריך הפקר בפירוש ע' מהרי"ט ח"א סי' מ"ב ומנחת חינוך מצוה פ"ד ולכאורה יש להביא ראיה מב"מ ל' ע"ב דר' ישמעאל בר' יוסי כשהפקיר וראה שרוצה הלה לזכות אמר שלדידיה לא אפקר ומקשה הש"ס דהא בכה"ג לא הוי הפקר דבעינן הפקר לעניים ולעשירים ומשני במילתא בעלמא אוקמיה. וקשה דהא הפקר תוך ג' ימים יכול לחזור בו כדאיתא בנדרים מ"ד וא"כ נימא שחזר בו מהפקירו לגמרי רק אמר שהפקירו רק על רגע שעברה לכל העולם ומעכשיו לכל העולם לבד מזה האיש וע"כ מוכח דבכה"ג לא הפקר. אבל ז"א דחזרה לחצאין לא מהני. ואף דמצינו בקדושין נ"ט לענין מקדש לאחר ל' יום דחזרה הוי היינו שחזר בגוף הקדושין מעיקרם ושלא יחולו רק עד כלות ל' יום או שמטיל תנאי בגוף הקדושין. אבל בכה"ג שרוצה שיהא הפקר ברגע ראשונה ואחר הרגע יהא הפקר לכ"ע ולא לאיש זה. חזרה כזו אינה בידו כיון שכבר חל שם הפקר לגמרי ע"ז וגם לכתחילה לא היה יכול ריב"י להפקיר על רגע לגמרי ואחר הרגע לבד מאותו האיש. דא"כ יזכה האיש ברגע ראשונה:

ומסברא נראה דלא הוי הפקר בכה"ג כיון דאחר השנה חוזר לרשותו לא שייך לומר שיחזור לרשותו רק לגבי עשירים. וכ"נ לפמ"ש הר"ן והרא"ש בנדרים מ"ד מ"ה דלהכי במפקיר לזמן יכול לחזור בו משום שלא הפקירו לגמרי לא הוציאו מרשותו עד דאתי לרשות זוכה ע"ש וא"כ כיון שעבר הזמן ועדיין לא זכה בו שום אדם. הרי לא יצא עדיין מרשותו כלל. ואינימא דליהוי הפקר רק לעניים. הוי כמפקיר לכתחילה לעניים ואינו הפקר. ובאמת לפמ"ש הסמ"ע דהפקר לזמן נלמד משמיטה יש להקשות ע"ז מסוגיא דנדרים מ"ב דמשמע שם דתיכף כשנכנס שמיטה יוצאים הקרקע והפירות מרשותו. והיכי אמרינן במפקיר לזמן שאינו מוציא מרשותו עד דאתי לרשות זוכה. ויש ליישב זה בכמה פנים. ובאשר אינו נוגע למעשה ומרוב טרדותי אקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה