אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק חשן משפט › סימן קנד

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק חשן משפט · סימן קנד

סימן קנג

אחד שכר פועל ועשה עמו כתב שנותן לו שלשה רו"כ לשבוע וכבר שלמם לו, והפועל טען שהתנה עמו שאם ירויח שוכרו בעסקו יוסיף לו עוד חצי רו"כ. והלה טוען שאף שבשעה ששכרו דיבר כן אבל אח"כ כשעשה הכתב נגמר כן בלי שום תנאי. כי הכתב נעשה במשך איזה שבועות אחר השכירות. והנה לכאורה צריך הנתבע לישבע היסת:

אכן נראה דהנה בסי' מ"ו סל"ז קיי"ל שאם כתב יד העדים יוצא ממקו"א אין נאמנים לומר תנאי היה דברינו ושע' שנחלקו בזה הסמ"ע והש"ך והכרעת האחרונים כהש"ך ובסי' פ"ב ס"ק כ"ז כתב הש"ך שלדיעה זו אם יש הכחשה בין הלוה למלוה שהלוה טוען שהשטר נעשה על תנאי א"צ המלוה שבועה כלל ע"ש. ונראה דה"ה בכתב יד ג"כ א"נ לטעון תנאי היה במקום שניכר חתימתו. דנהי דיכול לטעון פרוע להצריכו שבועה. מ"מ תנאי א"י לטעון לפי שעוקר בזה גוף השטר. וכמבואר בפוסקים הטעם דלהכי עדים א"י לומר תנאי היו דברינו כשכת"י יוצא ממקום אחר מפני שעוקרים עדותם בזה. הרי מבואר ששטר שכתוב סתם ה"ז כמעידים שהיה בלי תנאי. ונהי שאם היה אומר שנכתב סתם ורק אח"כ נתנו לו על תנאי נראה שיכול לטעון. וכ"כ הנתיבות בס"ס מ"ו גבי עדים שאם אומרים שהמסירה היתה על תנאי שפיר יכולים לומר יעו"ש. בכ"ז בנ"ד שאומר שהתנאי היה בשעת הכתיבה והחתימה אין טענתו כלום. ואף שיש לו מיגו לומר שהיה בשעת מסירה. מ"מ מיגו להשביע לא אמרינן וכמ"ש הב"ש סי' צ"ז סק"ח והתומים בכללי מיגו סי' קי"ח בשם הגידולי תרומה. וע' קצה"ח סי' פ"ב סק"ז שהקשה דלמה נאמן לטעון מחלת לי במגו דפרעתי להשביעו:

ולענ"ד מהם דברי הקצה"ח צ"ע דהכא אין הטעם משום מיגו דהא דעת הבעה"ת והובא ברמ"א דאף ביש נאמנות בשטר שא"י לטעון פרעתי מ"מ יכול להשביעו בטענת מחילה והיינו כמ"ש הפוסקים הטעם והובא בסמ"ע שכיון שאינו טוען נגד השטר שפיר יכול להשביעו. וכמו טענת פרעון בשטר דלא שכיחא כלל דא"כ שטרא בידי מאי בעי ומ"מ יכול להשביעו. ובזה טענת מחילה עדיפא מפרעון דבמחילה אין שייך סברא דשטרא בידי מאי בעי. דהיכא שמחל לו מעצמו לא היה יכול להוציא ממנו השטר בחזקה. אבל בפרעון לא היה לו לפרוע עד שישיב לו השטר. או שישלישנו בב"ד. וכ"כ בש"ך סי' פ"ז סק"ח דהא דמשביע את המלוה בטענת מחילה אינו מצד מיגו יעו"ש בלשונו שאח"כ מביא סברא דמיגו. ומ"ש המרדכי הובא ברמ"א סי' ע"א ס"א וכן הש"ך בסי' ע"ה ס"ק כ"ב דא"נ במחילה רק במיגו דפרעון או להד"מ מפני דלא מסתבר שימחול. זהו רק במלוה ע"פ שפוטר א"ע לגמרי במחילה. בזה אמרינן דכיון שמודה בהלוואה א"י לפטור א"ע בטענה גרועה כזו. והוי כטוען על חפץ שידוע שהוא של חבירו שקנאו ממנו שצריך ע"ז מיגו. וכ"כ בש"ך שם בסי' ע"ה שמדמה לה למכירה. ובאמת יש לפקפק בזה ואכ"מ. שוב ראיתי בשער משפט סי' ע"ח סק"ב שכתב להדיא בדעת הרמ"א דאף דבמלוה בע"פ בעינן בטענת מחילה מיגו דפרעתי. מ"מ בשטר להשביע א"צ מיגו. והביא ראיה מהא דבנאמנות יכול להשביעו וכמש"ל. רק לבסוף כתב שם לחלוק על הרמ"א ולומר דהבעה"ת דס"ל בסי' פ"ב שמשביעו בטענת מחילה ס"ל דל"צ מיגו אף במלוה ע"פ והביא כן בשם הראנ"ח. והוכיח זה דמה סברא לחלק דין שבועה לממון. ולפמש"ל הסברא ברורה בס"ד דהא חזינן דטענת שטרא בידי מאי בעי מועלת לענין ממון ואינה מועלת לענין שבועה. הרי חזינן שלענין שבועה מועיל אף טענה גרועה:

[ובש"ך סי' קכ"ו ס"ק מ"ה כתב שדעת הבעה"ת הוא דא"י לשביע בטענת מחילה. ונראה שט"ס הוא וצ"ל דס"ל שיכול להשביע וכמבואר בטור וב"י סי' פ"ב. והנה שם כתב הש"ך דלהכי לא נקיט שם שזה טוען שידע שהוא עני וזה טוען שלא ידע מפני שרוצה אח"כ לחלק בין יש בשטר נאמנות או לא וטענת ידע הוי כטענת מחילה. ובמחילה למ"ד שיכול להשביע לא מהני נאמנות. ולמ"ד שא"י להשביע במחילה דהוי כטוען אמנה. א"כ אף באין בו נאמנות א"י להשביע ע"ש. ולענ"ד ז"א דהא מבואר ביו"ד סי' קס"ט והובא בסמ"ע ס' פ"ב ס"ק ל"ד ובש"ך שם ס"ק כ"א דאף שבטענת ריבית א"י להשביעו בכ"ז היכא שהמלוה מודה שיש ריבית בשטר רק שטוען שנעשה בהיתר צריך לישבע דאיתרע שטרא לענין טענת ריבית יעו"ש וא"כ ה"ה הכא כיון שהמלוה מודה שהמחה אותו לשמעון במעמד שלשתן ורק שטוען שלא ידע שהוא עני. א"כ כבר איתרע ליה שטרא לענין זה ושפיר יכול להשביעו בזה לכ"ע. ומ"מ תירוץ הש"ך במקומו עומד די"ל דבזה לכ"ע יכול להשביעו אף ביש בו נאמנות כמבואר בפוסקים בסי' פ"ב לענין מחילה שהנאמנות לא נכתבה רק לענין טענת פרעון ע"ש]:

עכ"פ כיון דהעיקר דלא אמרינן מיגו להשביע א"כ גם בנ"ד אינו יכול לטעון תנאי היה אף להשביעו במינו שהתנאי היה בשעת מסירה. ועוד נראה דבנ"ד לא שייך זה דרק בשטר חוב שייך לומר שנכתב מקודם להלוות בו ואח"כ נמסר על תנאי. אבל בנ"ד שהכתב נעשה בינהם לפרש על איזה פרטי אופנים השכיר א"ע לזה. הו"ל לפרש גם פרט זה. ובפרט שהכתב נעשה ביניהם אח"כ והתנאי נדבר מקודם כמה שבועות.. הו"ל לכתוב התנאי בשטר. וגם כיון דהכתב נכתב בלשון רוסיא נראה שכתבו זה להיות בו כל תוקף ענין השכירות אף בדיניהם. א"כ הו"ל וודאי לבאר זה דהא ידוע שבדיניהם לא תועיל לו טענת תנאי היה בינינו נגד השטר. ואין הפנאי מסכים להאריך יותר ולזה נראה עיקר שאין יכול להשביעו בטענה זו. ורק סתם ח' נראה שיכול להטיל עליו וכמו בכל טענות שא"י להשביעו מ"מ יכול להטיל סתם ח' על מי שגוזלו. וכמו בעד מסייע בסי' ע"ה וכן בפרעון בתוך הזמן בסי' ע"ח ובהוחזק כפרן בסי' ע"ט. וכן מבואר בכנה"ג סי' פ"ב בהגה"ט אות ל"ח בשם שו"ת מהר"א די בוטין סי' קל"ג שאף בטענת אמנה וריבית מטילים סתם ח' ע"ש. וא"כ כ"ש בטענת תנאי דיש פוסקים שנאמן אף היכא שכת"י יוצא ממקום אחר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה