אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אורח חיים › סימן לד

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן לד

סימן לג

בע"ה חנוכה תרל"ו

הנה בשבת כ"א ע"א איתא דתני רמב"ח שאין מדליקין במנורה פתילות האסורים בשבת ויליף מקרא דוהעלה. ומקשה מהא דבשמחת בית השואבה מדליקין בבלאי מכנסי הכהנים והמייניהם ומשני דשמחת ביה"ש שאני. ומקשה מדתני רבה בר מתנא דבגדי כהונה שבלו עושים מהם פתילות למנורה מאי לאו דכלאים לא דבוץ. ולכאורה קשה דקאמר מאי לאו דכלאים לא דבוץ. הול"ל מאי לאו אבנט לא כתונת ואינך. דהא כלאים בבגדי כהונה ליכא רק באבנט. וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' כה"מ דבכתונת מדליקין למנורה ובאינך לשמחת ביה"ש ובאמת צריך ביאור למה אין מדליקין במכנסים למנורה הא אינם כלאים ואפשר משום שאינו כבוד למנורה. ובירושלמי פ"ה דסוכה ה"ג איתא ברייתא דמבלאי בגדי כה"ג עושים למנורה ומבגדי כהן הדיוט עושין לשביה"ש ע"ש. ולכאורה נראה דש"ס דילן פליג וכ"כ שם במל"מ. אכן נלע"ד לפרש דברייתא דרבה בר מתנא היינו הך דירושלמי וקאי אבגדי כה"ג. ובגדי זהב של כה"ג רובם הם של כלאים וע"ש ברמב"ם ובמל"מ. ובגדי לבן של כה"ג כולם בוץ. לזה קאמר מאי לאו דכלאים פי' דקאי אבגדי זהב שלו. משום דבבגדי לבן איכא פלוגתא ביומא כ"ד ורבנן ס"ל דטעונים גניזה ע"ש. וא"כ לא שייך לומר שבלו וע"ז קאמר לא דבוץ וכר' דוסא ביומא שם שכהן הדיוט לובשם אח"כ. ולפ"ז צ"ל דמכנסי והמייני דבסוכה לאו דווקא ונקיט לרבותא דאף שהם כלאים מ"מ שרו בשמחת בה"ש. משא"כ למנורה דאסור בכלאים וכנ"ל וס"ל כרבנן. או דאיירי אף בבגדי זהב דכה"ג:

והנה בשבת שם איכא פלוגתא בנר חנוכה אי מותר להדליק בפסולי פתילות ושמנים. ותלי לה אי אסור להשתמש לאורה וכבתה אי זקוק לה ע"ש. ודייק שם רבא מדר"ה דאמר דאסור להדליק בפו"ש הפסולים בין בשבת בין בחול, דמותר להשתמש לאורה וכבתה זקוק לה. והקשו התו' מנ"ל דמותר להשתמש. דילמא רק משום כבתה זקוק לה ע"ש. והנלע"ד דבאמת עיקר הטעם הוא משום דילפינן ממנורה. וכמ"ש הר"ן בשבת שם דלהכי אסור להשתמש לאורה משום דנ"ח הוא כמנורה. ולזה נראה דתלי בפלוגתא דש"ס דילן והירושלמי כמ"ש התוס' בפסחים כ"ו ע"א ד"ה מעילה. דש"ס דילן ס"ל דקול מראה וריח מעילה הוא דליכא איסורא איכא והירושלמי ס"ל דאיסורא נמי ליכא ע"ש. וכ"נ בתוס' שבת כ"א ד"ה שמחת. ולזה מ"ד דמותר להשתמש ס"ל כירושלמי הנ"ל דאורה של מנורה מותר בהנאה. וה"ה של חנוכה. ומ"ד אסור להשתמש לאורה ס"ל כבבלי דאיסורא איכא במנורה. וה"ה בשל חנוכה:

והך דכבתה זקוק לה נראה דתלי בהא דאמרינן במנחות פ"ט ע"א מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר. ד"א מערב עד בוקר אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא עד צפרא א"ד מלמעלה למטה שיערו וא"ד ממטה למעלה שיערו וכו' והנה הרא"ש כתב בשבת שם דצריך מתחילה ליתן שיעור שמן בנ"ח שידלוק עד שתכלה רגל מן השוק ולא שיוסיף אח"כ. והקשה המקו"ח מהכא דא"ד ממטה למעלה ופירש"י שבאמצע הלילה הוסיפו ע"ש. והנלע"ד בזה דבאמת הני תרי לישני תלי בתרי לישני דברייתא שם. ופליגי הני תרי לישני אם המצוה היא רק על שעת ההדלקה. ומשם ואילך לא איכפת לן אם ידלק כל הלילה או לא ידלק. או שהמצוה היא שידלק שם כל הלילה ואף שידליק עוד הפעם באמצע הלילה וזהו כעין האיבעיא דבשבת כ"ב גבי נ"ח אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה. וללישנא קמא דדריש תן לה מדתה וכו' צ"ל שעיקר הקפידא הוא שידליק באופן שראוי לדלוק כל הלילה ושוב אינו זקוק לה. ולפ"ז ע"כ שיערו מלמעלה למטה וכדעת הרא"ש הנ"ל. דהא א"א לומר שנתנו פחות מכשיעור והוסיפו אח"כ. אבל לאידך לישנא דדריש דכשירה מערב עד בוקר. והיינו שהקפידא רק שתדלק כל הלילה מחוייב להדליקה בלילה אם תכבה וכמש"ל. ושפיר י"ל ששיערו ממטה למעלה והוסיפו באמצע הלילה. וא"כ שפיר כתב הרא"ש בנ"ח דהדלקה עושה מצוה שצריך שיהא מתחילה כשיעור. וכ"כ שם הרא"ש בטעם הדבר. ועפ"ז מבואר ג"כ מ"ש בש"ע א"ח סי' תרע"ג ס"ג דהא דכבתה אין זקוק לה תלוי אי הדלקה עושה מצוה. ותמהו המפרשים ע"ז ע"ש בט"ז. ולפמ"ש א"ש בס"ד. דאי הדלקה עושה מצוה צריך לתת תיכף שמן כשיעור ואח"כ אין זקוק לה אם כבתה. וע' בר"ן בשבת שם בשם הרשב"א בזה:

ובמנחות פ"ח ע"ב שם איתא א"ר יוחנן אמר רבי נר שכבתה נידשן השמן נידשנה פתילה. כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה. ופירש"י דאם כבתה בחצי הלילה נעשה השמן והפתילה הנשאר דשן ומחוייב ליתן שמן ופתילה אחרים ולהדליק ע"ש. מבואר מזה שאם כבתה זקוק לה. אבל הרמב"ן בחידושיו בשבת כ"ב ע"ב נראה דמפרש לה שמטיבה ומדליקה לערב ולא באותה לילה. וע"כ צ"ל דאיירי שכבתה באמצע לילה מדמבע"ל שם עלה אם נותן במדה ראשונה או לא ע"ש ולא איירי שם בלילות קצרות שנשאר שמן. ולכאורה תיקשי מהא דמלמעלה למטה דקאמר בש"ס הטעם דאין עניות במקום עשירות ע"ש. דמבואר שמה אם נשתייר שמן מחליפין אותו וא"כ מה מיבע"ל הכא. אבל ז"א דבאמת מיבעיא ליה על לילות הקצרות ומסיק שם מהא דנידשן השמן דמחליפה ע"ש רק דמייתי מימרא דרבי דקאמר בהדיא כמדה ראשונה. ולא אמרינן לשער כמו שדלק אתמול. כן ליתן היום. כי מיום לחבירו אינו אלא שינוי מועט קמ"ל:

ובההיא דלמעלה למטה היה נראה לפרש לולא פירש"י שם ויתיישב קושיית המקו"ח הנ"ל על הרא"ש בפשיטות. דבאמת לפירש"י דחוק שעל לילות הנסיון יאמרו התורה חסה על ממונם. ועו"ק מה נ"מ לדידן איך שיערו. וגם הא החכמים בידם לשער בלי נסיון כלל וכדמצינו בכ"מ כך שיערו חכמים וע' ר"ה י"ג וע' הוריות דף י' שיכולים לשער כמה טיפות יש בים. אבל לענ"ד הכוונה לפמ"ש התוס' שם בשם ירושלמי דבקיץ הדליקו בפתילה גסה ובחורף בדקה. ומיהו כששיערו מתחילה שיערו בפתילה בינונית ע"ש. ונראה שזהו כוונת הש"ס אם מה ששיערו ללילות הארוכות בפתילה בינונית. וכל שהלילה קצרה יעבו הפתילה והיינו מלמעלה למטה. או שיערו בפתילה בינונית בלילות הקצרות או הבינונית. והיינו מלמטה למעלה ובחורף כל שיאריכו הלילות יעשו פתילה דקה. ומיושב הכל בע"ה. ומיושב ג"כ קושיית התו' שם ד"ה אין שהקשו דלשערו בשמן של חול ע"ש. וגם דברי הרמב"ן הנ"ל מיושבים בס"ד והא דקאמר נדשן השמן ס"ד מעיקרא שהכוונה שנעשה דשן לענין שא"צ לחזור ולהדליקו עכשיו רק נשאר לערב שני. אבל מ"מ אינו שופכו. והלשון מוכיח מדלא קאמר ונותן בה שמן אחר. או כמדה ראשונה. וע"ז מייתי בסוף דבאמת קאמר הכי ולפי' הרמב"ן מיושב לשון הש"ס דקאמר כמדה ראשונה או כמו שחסרה ע"ש. ולפירש"י הול"ל כמו שנשאר ולא כמו שחסרה ורש"י פי' בדוחק כמה שזרק לחוץ ע"ש. וכן בתר הכי קאמר מנא ידעינן מאי חיסר. ולפירש"י שפיר יכול לידע כמה נשאר רק זה י"ל דהיינו דקאמר וכ"ת דמשער ליה ע"ש. ועכ"פ נתישבו דברי הרמב"ן בס"ד. וגם לפ"ז אין התחלה לקושיית המקו"ח על הרא"ש:

עכ"פ למדנו מדברי הרמב"ן דכבתה אין זקוק לה במנורה ולשיטת רש"י כבתה זקוק לה. וברמב"ן שם הקשה מזה ומשארי מקומות על שיטת הרמב"ם דהנרות של מנורה מדליקין גם בבוקר. וכן תמהו עליו כל המפרשים וכמעט אין פותר. ולענ"ד פשוט דהא במנורה כתיב תמיד. ואף דבתו"כ פ' אמור דריש לכולהו תלתא תמיד דכתיבי התם ע"ש. והתוה"מ שם לענ"ד לא דק ולא ראה דברי הראב"ד שם שפי' באופן נאות. אך הא כתיב בפ' תצוה ג"כ תמיד גבי מנורה. והנה במנחות צ"ט ע"ב פליגי רבנן ור' יוסי גבי לחם הפנים דכתיב ביה תמיד. דר' יוסי ס"ל אפילו סילק שחרית והניח ערבית מיקרי תמיד רק שלא ילין שולחן בלא לחם. ורבנן ס"ל דבעי טפחו של זה בצד טפחו של זה ע"ש. והיינו תמיד ממש. והרמב"ם פוסק כרבנן בפ"ה מה' תו"מ. וא"כ גם במנורה ע"כ צ"ל שמדליק בבוקר כדי שיהא תמיד ממש. וכל הנהו דמשמע שמדליק בערב אתיא כר' יוסי ובפ' תצוה כתיב סתמא להעלות נר תמיד. ומשמע אכולהו נרות. ולפני ד' כתיב שם בתר הכי ע"ש. ובחגיגה כ"ו ע"ב איכא פלוגתא אי כתיב תמיד במנורה או לא לענין אם יכולים להוציא המנורה להטבילה. והתו' שם בד"ה מנורה נדחקו הרבה דהא כתיב תמיד במנורה. והרמב"ם בפ' י"א מה' מטמאי מו"מ הי"א מבואר דס"ל כמ"ד שם דלא כתיב תמיד במנורה. והנראה בזה דנהי דכתיב תמיד שתדלק תמיד. אבל אפשר להדליק לעת ערב במנורה אחרת שעומדת בצידה דהא היו שם עוד עשרה מנורות כדאיתא במנחות צ"ח. ואח"כ מוציא המנורה שדלק בה מקודם ומטבילה. אבל בשולחן אין שייך זה דהא אסור לסלק הלחם מעל השולחן קודם השבת. ולהכי קאמר התם הש"ס דתנא ברא דקתני שא"ל שלא יגעו בשולחן ובמנורה ס"ל דכיון דכתיב ואת המנורה נוכח השולחן כמאן דכתיב בה תמיד דמי. הכוונה דילפינן מהאי קרא שהמנורה הדולקת תעמוד דווקא נוכח השולחן. וא"כ ממילא הוי כמאן דכתיב תמיד על מנורה זו דווקא. דהא א"א להדליק באחרת קודם שיסלקו את זו. דא"כ האחרת לא תעמוד נוכח השולחן. ואם יסלקו, מקודם את המנורה הדולקת. ויעמידו על מקומה אחרת שוב לא תהא המנורה דולקת תמיד. ותנא דמתניתין ס"ל דתמיד קאי אהא שתהא דולקת תמיד. אבל לא על מקום המנורה. ובזה כ"ע מודו כנ"ל. ומיושב שפיר קושיית התו' שם. וממילא מיושבים דברי הרמב"ם שהזכרנו ואכמ"ל בזה:

ונראה עפ"ז לישב קושיית התוס' שהזכרנו דלכאורה נראה דהא דקאמר דאין מדליקין בפתילות האסורים בשבת גם במקדש. זה רק למ"ד כבתה זקוק לה. אבל מ"ד אין זקוק לה ע"כ לא ס"ל להאי דרשא. דאלת"ה נילף מינה וגם נילף לנ"ח כמש"ל. והנה מ"ד כבתה זקוק לה בארנו למעלה דס"ל דפו"ש פסולים אסור במקדש וס"ל כרבה בר מתנא דבגדי כהונה של בוץ הם למקדש למנורה. ודנקיט בסוכה המייניהן הוא לרבותא דכלאים כמש"ל וא"כ איירי בכהן הדיוט ובכהן הדיוט כשבו כבר נעשה מצותו ואין מועלין בו כדאיתא ביומא ס' ובכ"מ. וא"כ שפיר אתי כפשוטו הא דאשה בוררת חטים כתירוץ הירושלמי שהזכרנו דמראה אין בו משום מעילה (ושוב ראיתי במקנה בקדושין נ"ד שכ' ג"כ סברא זו בישוב קושיית התו' דבדבר שנעשית מצותו במראה אפילו איסורא ליכא ע"ש] והירושלמי לטעמיה בסוכה שם דמוקי למתניתין שם בבגדי כהן הדיוט. וא"כ מוכח דמ"ד כבתה זקוק ס"ל דמותר להשתמש לאורה כיון דגם במנורה מותר להשתמש לאורה. ורבה ב"מ ומשנה דסוכה פליגי אם אבנט של כה"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט או לא. דהך דסוכה אתיא כרבנן דר' דוסא דהוא של כלאים. והך דרבה ב"מ אתיא כר"ד דבגדי כה"ג מותרים לכהן הדיוט. וא"כ הוי של בוץ. ומסתבר דפליגי בדבר שמצינו בו פלוגתא דתנאי ולא בסברא חדשה דמנ"ל לחדש פלוגתא. ולמ"ד כבתה אין זקוק לה וס"ל דמותר להדליק בשארי פתילות. ע"כ הא דנקיט בסוכה מכנסים והמיינים. צ"ל למעוטי כתונת שפשתטו יפה כמ"ש הכ"מ בפ"ה מה' כה"מ. וא"כ כולה איירי בכהן הדיוט ואף למנורה י"ל דמותר ג"כ והוצרך לדקדק מהא דמדליקין בשבת. אבל כיון דס"ל דאסור להשתמש. א"כ ס"ל דמנורה מדליקים בבגדי כה"ג שלא בלו דכתיב והניחם שם כדאיתא ביומא ס' ומועלין בהם. וזה קשה דא"כ מ"ש מכנסים ואבנט דנקיט בסוכה. וצ"ל דס"ל דילפינן בגדי כהן הדיוט מבגדי כה"ג שמועלין בהם כשבלו וכן מצאתי שכתב המקנה מקודם ע"ש. וכ"כ הפנ"י שם. רק לבסוף הוכיח ההיפוך מרש"י יומא ס' ע"א ולענ"ד יש לדחות דרש"י לא כתב שם רק טעם דלא דריש ר' דוסא קרא דוהניחם שם. אבל לרבנן דדרשי ליה ממילא אסור בכולהו כיון דגלי קרא דה"ה בכה"ג שייך לא ניתנה תורה למה"ש וניתנו ליהנות בהן וכדאיתא ביומא ס"ח ע"ב. ולזה אסור להשתמש לאורה. והוצרכו לדידיה התו' לתירוצא דבוררת לאו דווקא ולזה פסק הרמב"ם לחלק בין כתונת למכנסים ולא בין בגדי כה"ג לבגדי כהן הדיוט. ולכאורה ממה שלא פסק הרמב"ם כן בהא דפתילות האסורים נראה דלא ס"ל כמ"ש. אך י"ל דלטעמיה אזיל דס"ל תמיד ממש כמש"ל. ושפיר כבתה זקוק לה. ומ"מ לא ילפינן נ"ח מינה. דגבי נ"ח לא שייך תמיד דיש לה שיעור קצוב. אבל לשאר פוסקים החולקים על הרמב"ם. ולא ס"ל סברא דתמיד ממש. שפיר י"ל דתלוי זה בזה כנ"ל:

ויותר נראה דהנה למ"ד כבתה זקוק לה וכן לרבה ב"מ דתני סתמא בגדי כהונה שבלו ומשמע כל בגדי כהונה. קשה למה נקיט בסוכה רק שני בגדים. וצ"ל דנקיט רבותא דכלאים כנ"ל. ורבה ב"מ איירי בדבוץ. ולפ"ז צ"ל דס"ל כר' דוסא. דאי כרבנן א"כ מאי בלו. וא"כ קשה דהא גם דכהן הדיוט הוי דבוץ. וצ"ל דהמייניהן סתמא הכל בכלל של כה"ג מבגדי זהב דהוי כלאים לכ"ע ונקטה לרבותא. וא"כ ע"כ לא מחלק בין בגדי כה"ג לכהן הדיוט רק בין כתונת לאבנפ כנ"ל. אבל מ"ד כבתה אין זקוק לה צ"ל דלהכי מחלק בין כתונת לאבנט משום שהפשתן יפה כמש"ל. אבל לרבה בר מתנא ליכא למימר דס"ל הכי דהא בגדי כהונה כולהו קאמר. ומשמע אף בגדי כהן הדיוט שלא של כה"ג. וא"כ שפיר ס"ל כרבנן דר' דוסא מדס"ל אסור להשתמש לאורה כמש"ל. אבל אידך ע"כ ס"ל מותר להשתמש כיון דס"ל כר' דוסא ולא ס"ל דרשא דוהניחם שם. והוי נעשה מצותו וכתירוץ הירושלמי שהזכרנו וכמש"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה