שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן לג
בירושלמי ס"פ לולב וערבה איתא נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהמים והיין המגולים פסולים מע"ג המזבח. הוון בעי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יושיע דרומא קומי ר' יונה שהמים והיין פסולין מע"ג המזבח מ"ט ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל עד כדון מים יין א"ר שובתיי המשמח אלהים ואנשים ע"כ. ופי' הק"ע דס"ד דבדיעבד כשר. ופושט שפסול דיעבד מדיליף לה מקרא [והפ"מ פי' דדייק מלשון פסולים] עד כדון מים פי' אבל יין אפשר להעבירו במסננת כדתנן בפ"ח דתרומות משמרת של יין אין בו משום גילוי. ומשמע דווקא של יין. ומשני דמ"מ יריאים לשתות ממנו שמא נשתייר ארס ולא הוי משמח אנשים. והפ"מ פי' דמשקה ישראל משמע רק מים. ודייק דגם יין בעי ראוי לאנשים. ודבריהם תמוהים דפשוט בכל הש"ס דיין הוי בכלל משקה. והיא משנה מפורשת במכשירין. ובפסחים מ"ח יליף בהדיא ממשקה ישראל לענין יין. וגם דברי הק"ע תמוהים דהא ע"י מסננת פליגי בה ת"ק ור"נ בפ"ח דתרומות מ"ז ובסוכה דף נ':
והנראה בזה דהנה במנחות ו' איתא דממשקה ישראל ה"א דרק באין לו שעת הכושר פסול דומיא דערלה וכלאי הכרם. ולזה צריך קרא דמן הבקר להוציא טריפה. והקשו התוס' שם דהא כה"כ יש להם שעת הכושר כדאמרינן בחולין קט"ז שכה"כ עיקרן נאסר והיה להם שעת הכושר קודם השרשה. ותרצו דקרא איירי בענבים של כה"כ שממנו עושים נסכים. ולהם לא היה שעה"כ. רק לחרצן שהגפן גדל ממנו והקשו דהיה להם שעה"כ קודם שהוסיפו מאתים ותרצו דבאמת אין אסור רק מה שניתוסף. וזה לא הו"ל שעה"כ. ומה שהיה קודם אסור הוא רק מפני שא"א להפריש ולהבדיל זה מזה עכ"ד ולענ"ד דבריהם דחוקים. דנראה שאם עקר גפן עם ענבים ושתלו בשדה תבואה. מיקרי זרוע מעיקרו ועיקרו נאסר. ורק בעציץ נקוב קרי לה זרוע ובא בחולין קט"ז וכמו גבי בצל שנטעו בכרם שנאסר הבצל בעצמו בנדרים נ"ז ע"ב וע"ש ברא"ש שנאסר כששתלו. ועוק"ל דהא בפסחים מ"ח יליף ממשקה ישראל שאין מביאים נסכים מטבל. וטבל יש לו שעה"כ קודם שנתחייב במעשר כגון קודם שראה פני הבית או, קודם מירוח:
והנלע"ד דשעה"כ מיקרי שבשעה שנעשה ראוי למזבח יהא ראוי לאדם ומותר לו. אבל מה שהיה מותר לאדם קודם שנעשה ראוי למזבח לא מיקרי שעה"כ. ולזה צריך שיהא ראוי ומותר לישראל בשעה שכבר נעשה יין ראוי לנסכים. או תבואה ראויה למנחות. ואז בערלה וכה"כ וטבל כבר נאסרו ונתחייבו בתרומה. ומיקרי אין לו שעה"כ. ומיושב קושיית התו' הנ"ל ואפשר זהו כוונת התו' בפסחים כ"ה שכתבו דבעינן שהמשקה יהא לו שעה"כ. ואין לו ביאור דהא המשקה נעשה מן הפרי והול"ל שלהפרי היה שעה"כ. ולפמ"ש א"ש שצריך שיהא לו שעה"כ בעת שראוי לנסכים. והא דאיתא בתמורה כ"ט דטריפה מבטן מיקרי לא היתה לו שעת הכושר. וקשה דהא סגי שנעשה טריפה בתוך שמונה ימים שלא היה ראוי לקרבן. י"ל דשיגרא דלישנא דמתניתין דחולין דף ע"ב נקיט דשם איירי לענין חולין [וע' השמטה]
ועפ"ז יש לבאר הירושלמי הנ"ל דהנה ניסוך המים אינו רק בסוכות. וביום ולא בלילה וכדאיתא בתמורה י"ד ובכמה דוכתי. והנה במשנה שם איירי שנתגלה בלילה. וקשה דבשלמא מים תיכף כשעלה עמוד האחר ונעשה ראוי לנסכים היו אסורים לישראל ואין להם שעה"כ. אבל יין שראויים בכל יום לנסכים נסכי יחיד או נסכי ציבור. א"כ היו ראויים אתמול לנסכים. וא"כ מה בכך שנתגלה. הא הו"ל שעה"כ. ומשני דמ"מ אסור מקרא אחרינא דמשמח אלהים ואנשים. ויש לדון בזה מדברי התוס' חולין ק"מ ותמורה כ"ט וע' שו"ת עין יצחק חא"ח סי' כ"ד. ויש להאריך בזה מכמה סוגיות בש"ס דילן ואכ"מ: