אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק ג חלק אורח חיים › סימן לב

שות דברי מלכיאל חלק ג· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן לב

סימן לא

בעז"ה י"ג תשרי תרל"ז.

בסוכה כ"ו ע"א איתא אהא דחולה פטור מן הסוכה דאף חולה שאב"ס פטור ובתר הכי קאמר דרב שרי משום בקי ורבא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר מצטער פטור מן הסוכה ופריך מדתנן חולה ולא מצטער ומשני דחולה משמשיו ג"כ פטורין משא"כ מצטער ע"ש. ולכאורה קשה דהא כיון דאב"ס א"כ אינו פטור מדינא מכל המצות ורק מסוכה פטור משום תשבו כעין תדורו. והיינו נמי טעמא דמצטער כמ"ש התו' ד"ה הולכי. וכ"כ הרשב"א בחי' להדיא דחולה ומצטער חד טעמא הוא ולא משום דיחוי כיון שאב"ס ע"ש. וא"כ מאי פרכינן ממתניתין דדוקא חולה. דהא מפרשינן לה בברייתא דאפילו חש בראשו והיינו מצטער כנ"ל. וגם למה חולה משמשיו פטורים ומצטער משמשיו חייבים. ועוד יש לדקדק דמקשה רק על רבא דאזיל לטעמיה ולא על רב. וזה י"ל. וע"ל כ"ה ע"ב דאמר רב דמצטער פטור וע"ש בגליון שי"ג רבא. ועוק"ל לפמ"ש הב"י סי' תר"מ בשם הא"א בשם הר"פ דמצטער אינו פטור רק משינה ולא מאכילה בסוכה. דא"כ מאי מקשה הש"ס ממתניתין דדילמא חולה פטור אף מאכילה. וכעין שלוחי מצוה דפטורים בכל גוונא כדאיתא בסוגיין. והנה הישוע"י הקשה לשיטת הפוסקים דלילה ראשונה חייב אף בירדו גשמים. א"כ י"ל דחולה פטור אף בלילה ראשונה ותירץ דבאמת חולה שאב"ס חייב בלילה ראשונה. וזה צ"ע דהא קתני לה דומיא דשלוחי מצוה. והם פטורים אף בלילה ראשונה וכדאמרינן בסוגיין דפטורין מכל מצוה שבתורה למ"ד עוסק במצוה פטור מן המצוה ע"ש. ועוד דהנה הא דמשמשיו פטורים נראה הטעם משום דהוא עוסק במצוה וכמו שושביני החתן. דלא גרע גמ"ח דביקו"ח מגמ"ח דלשמח החתן דכולהו ילפינן מהדרך אשר ילכו בה בב"מ ל'. וצ"ע מזה על מ"ש הב"י בשם או"ח דבשעה שא"צ החולה למשמשיו חייבים. דהא שלוחי מצוה פטורים אף בלילה שאין הולכים בשליחותם. וצ"ל דדווקא בהולך בדרך שטרוד כפירש"י כ"ו ע"א. משא"כ במשמש לחולה. עכ"פ מוכח דפטורים אף בלילה הראשונה. ועפ"ז יש לישב מה שהקשינו למעלה בסברת חילוק משמשי חולה למשמשי מצטער. דמצטער לא שייך לומר שלוחי מצוה. דהא יכול לטרוח בעצמו. אך באמת הא גופא קשיא למה יפטר חולה שאב"ס בלילה ראשונה כיון דמצטער חייב:

והנה הראשונים הקשו אהא דמחייבים בלילה ראשונה אף בגשמים הא בירדו גשמים לאו שם סוכה עלה כלל ולא שייך כלל לומר שחייב לאכול בסוכה וע' בחי' הרשב"א והנראה בזה דרק בעיקר חיוב מצות סוכה לאכול ולישן שייך לומר בגשמים לא הוי סוכה דא"א לישב בה כגון לאכול כל סעודתו כיון דהוי שיעור שתסרח המקפה. וכן לישן א"א אבל בלילה ראשונה שאין המצוה רק לאכול כזית לדעת הרמב"ם ודעימיה ולדעת ש"פ כביצה או יותר. שיעור זה ודאי אפשר ליכנס לסוכה ולאכול ולא הוי מצטער בזה כלל. וכעין שכתב הא"ח בשם הר"פ דמצטער חייב לאכול. אלא דאנן קיי"ל דפטור ומכ"ש בגשמים. אבל באכילת כזית ודאי לא שייך לפטרו מצד מצטער. שהוא רק כדי בליעה בפעם אחד. אבל בחולה אף הכניסה לאויר הסוכה קשה לו. ולזה מיקרי מצטער לענין לפטרו אף בלילה ראשונה. ולא הוי עלה שם סוכה לדידיה אף לכזית וא"כ הדרא קושיית הישוע"י לדוכתא:

והרא"ש פ' הישן כ' לרב שילא דלהכי פטירי שושבינין מסוכה משום דהוו מצטערים אם לא ישמחו החתן ומצטער פטור. ולפ"ז עכצ"ל גם במשמשי חולה טעם זה. וצ"ע דא"כ גם במשמשי מצטער נימא הכי. ועוד דהא בעינן שיהא הצער ע"י הסיכה ולא מצד האדם וכמו באבל דאמרינן דבעי ליתובי דעתיה וע"ש ברא"ש. והא דאמרינן בש"ס משום צער חתן. לאו היינו משום מצטער רק משום דאינו יכול לקוים מצות שמחה בסוכה. ולזה נראה דגם כוונת הרא"ש דבסוכה הם מצטערים מצד שאין יכולים לשמוח כראוי והו"ל עוסק במצוה דפטורים כמש"ל בחתן גופיה. דהא שם איירי הרא"ש אי ס"ל לר' שילא דעוסק במצוה פטור מה"מ. ורק דמקשה דאפשר לקיים שניהם. וכ"כ בק"נ שם אות כ"ו. ורק באות כ"ח שם הבין הא דמצטערים כפשוטו. ובמחכ"ת ז"א וכמש"ל בס"ד:

והנה בדף כ"ו ע"א איתא דשומרי גנות ופרדסים פטורים מה"ס בין ביום בין בלילה. וליעבדו סוכה התם וליתבו אביי אמר תשבו כעין תדורו [פרש"י והר"ן שא"י להביא כליו וכלי תשמישו לסוכתו כמו בביתו מפני הטורח] רבא אמר פרצה קוראה לגנב מאי בינייהו א"ב דקא מנטר כריא דפירי וכ' התו' דלאו משום דלית ליה לרבא דרשא דתשבו כעין תדורו דהא ברייתא היא לקמן בפרקין עכ"ד. ובאמת הוכחתם מהברייתא צ"ע דהא בברייתא לקמן כ"ח דרש מינה שיכניס לשם כל כלי תשמישו ויעשנה קבע. וא"כ י"ל דס"ל לרבא דרק להכי אצטריך קרא שיעשנה קבע. אבל לא לומר דמעכב שאם אין יכול לעשות כמו בביתו יהא פטור. והא גם השתא ע"כ צ"ל כן לרבא דאף דדרשינן מינה שיכניס לתוכה כל כליו כנ"ל. מ"מ אינו מעכב דהא מחייב בכריא דפירי כפירש"י שם. אבל הו"ל להתו' לאוכוחי מדרבא גופיה דפטר מצטער מסוכה דהוי טעמא משום תשבו כעין תדורו כמ"ש התוס' שם ד"ה הולכי. וכן מצינו לקמן כ"ח ע"א ל"ל הלכתא לפטור נשים בסוכה אמר אביי דה"א תשבו כעין תדורו. רבא אמר דהו"א למילף ט"ו ט"ו מחג המצות. משמע מזה ג"כ דלית ליה לרבא דרשא דתשבו כעין תדורו ובלח"מ פ"ו מה"ס הקשה על הרמב"ם למה פוסק כרבא דפרצה קוראה לגנב. דהא מייתי דרשא דתשבו כעין תדורו. ולפלא שלא ראה דברי התוס' והרשב"א והר"ן ע"ש מ"ש בזה. וברשב"א בחי' הקשה באמת ממצטער ואינך ע"ש:

ובאמת צריך להבין דכיון דס"ל ג"כ כעין תדורו א"כ למה לא אמר כאביי. והתו' סתמו דבריהם. והרשב"א תירץ דבמקום שדרכו לקבוע שם ביתו לא משמע ליה לרבא למיפטר מסוכה משום כעין תדורו. אבל כשיש לו הפסד בדבר ואית ליה צערא ופסידא בהא פטרינן ליה. ומשום הפסד לחודיה אין סברא כלל לפוטרו ע"ש. ולא זכיתי להבין שורש הדברים דאי הוי כעין תדורו דווקא א"כ ודאי פטור במקום שאין דרכו לקבוע ביתו. ואי כעין תדורו לאו דווקא א"כ מה יוסיף לנו טעם ההפסד כיון דבלחודיה אינו מועיל. ואיך נלמוד זה מקרא דתשבו דבעינן תרתי. וכ"כ הרשב"א בחי' כ"ח ע"ב דגם רבא ס"ל דבעינן כעין תדורו כדרך שדרים בבתיהם. רק לאו כולי האי שיהיו איש ואשתו וג"ז לא זכיתי להבין מה גבול יש בזה אליבא דרבא. והר"ן יישב זה דס"ל לרבא דסגי בכלים שיש לו בבית שאצל הגן והפרדס וא"צ להביא כל כלים שיש לו בביתו הקבוע. ומשמע מדבריו שגם עתה יש לו איזה מקום מיוחד שנמצא שם כליו ומשכנו ע"ש בהר"ן שכ"כ בבתים שבגנות. וקשה דא"כ מאי קאמר רבא פרצה קוראה לגנב. הא גם אם יפטר מסוכה. יש לו מקום מיוחד. ואפשר לומר דרק בסוכה של מצוה שיודע הגנב שבודאי יישן בסוכה. שייך לומר פרצה וכו'. משא"כ כשיש לו בית שומירה שם. חושב הגנב שכעת אינו בבית שומירה שלו רק הולך סביב הפרדס לשמרו:

ועפ"ז נראה לישב מה דתמיה לי על הרמב"ם שהשמיט הך דכריא דפירי דלרבא חייב. ובמ"מ שם נראה דעתו שנכלל זה בדבריו ע"ש. אבל ז"א כידוע דרך הרמב"ם לפרש ובפרט שהוא דין חדש. וברי"ף ורא"ש הובא דין זה. וגם הבה"ג פ"ב דסוכה לא הביא דין זה והלא דבר הוא. ולזה נראה שהם פירשו הנ"מ להיפוך דאיירי שהכרי פירות מונח אצל ביתו והוא יושב בביתו ושומר הכרי וכעין הבית שומירה שבפרדס לדעת הר"ן כנ"ל כן הוא עתה בביתו הקבוע לו. ולזה לאביי ודאי חייב בסוכה כיון שכליו וכל צורכו כאן הוא. אבל לרבא פטור משום פרצה קוראה לגנב כמש"ל דבסוכה של מצוה יודע בבירור שישן בה ואוכל בה משא"כ בבית שאינו של מצוה. ולזה לא הוצרכו הבה"ג והרמב"ם לאתויי זה כיון שפי' הטעם דפרצה קוראה וכו' ה"ז כולל הכל. דעיקר חידוש הדין בזה הוא לאביי דמחייב אלא שלפ"ז יקשה למה נקיט כריא דפירי. לימא שהפרדס היה סמוך לביתו הקבוע כיון שזהו עיקר החידוש. ואולי היה דרכם כן לעשות כרי פירות בחצרותיהם:

והיה נראה להוכיח דרבא לא ס"ל דרשא דכעין תדורו דלעיל ב' ע"א אמר רבא בטעמא דגבוהה מעשרים משום דתשבו שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. ולמעלה מעשרים הוא בדרך קבע וע"ש בר"ן דמשמע ליה לרבא דהכי קאמר קרא שהסוכה צריכה להיות באופן שלא תהיה ראויה רק לדירת ז' שהוא בדרך ארעי ותשבו היינו ישיבת ארעי. וא"כ משמעות הפסוק להיפך דסגי בישיבת ארעי ולא כעין תדורו דירת קבע ולפ"ז תיקשי דהא שם פסקינן כרבא כמבואר ברי"ף וש"פ ואנן קי"ל הא דכעין תדורו:

שוב ראיתי שזהו כוונת הרשב"א בחי' כ"ו ע"א שכ' דלאו ממשמעותא דתשבו דרש דאדרבא מדלא כתיב תדורו וכתיב תשבו משמע איפכא. אלא שאנו למדין כן מכוונת המצוה שאמרה תורה בסוכות תשבו שבעת ימים כלומר כמו שהייתם יושבים בבתיכם. א"נ מדכתיב האזרח בישראל דמייתר להכי כדבעיא למימר לקמן עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דבירושלמי סוף פרקין דריש לה להדיא מתשבו ומייתי עלה קרא דוירשתם וישבתם בה ע"ש. אבל לפמ"ש א"ש דהרשב"א אזיל שם אליבא דרבא ע"ש. ולזה מקשה שפיר דלדידיה דייק מינה איפכא דהוי רק דרך ארעי כנ"ל. אלא שתירוצו דחוק וכמובן. ובתוי"ט פ"ב מ"ד כתב דדייקינן מדלא כתיב בסוכות תהיו וכתיב תשבו ודבריו תמוהים דהא אצטריך תשבו לגז"ש תשבו תשבו כדאיתא בדף מ"ג למילף ממילואים לימים ולילות. ונראה שלזה הוצרך הירושלמי למשמעותא דוישבתם בה. ובאמת צ"ע למ"ד מופנה מצ"א למידין ומשיבין דא"כ איכא למיפרך מה למילואים שכן ריבה בכהנים מצות יתירות כדאמרינן בכמה דוכתי. וכן י"ל דשם הוי לשעה ועוד כמה פרכות. והיה נראה לכאורה דבהא תלי הא דתשבו כעין תדורו דמ"ד משיבין ס"ל דתשבו אתי לגז"ש והוי מופנה משני צדדין. ומ"ד אין משיבין ס"ל תשבו כעין תדורו ולזה קאמר בירושלמי דר"א ס"ל דרשא דתשבו תשבו ורבנן ס"ל ט"ו ט"ו מחג המצות והובא בתו' כ"ז ע"א. והיינו לטעמייהו דפליגי ביבמות ק"ד אי למידין וע"ש דאיכא פלוגתא בזה איך ס"ל לר"א בזה. ובדרושי בארתי דתרווייהו אמת שכאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה. ובירושלמי איתא דהוי תרי תנאי אליבא דר"א וע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' ע"א שנחלק עם הנו"ב אי הלכתא דמשיבין או אין משיבין. ולפ"ז י"ל דאביי ורבא פליגי בהא אי משיבין. ורבא ס"ל דאין משיבין ולזה לא ס"ל דרשא דכעין תדורו כמש"ל:

וכן צ"ל לתירוץ השני של הרשב"א וכ"ה ברמב"ן בדף כ"ח דהאזרח אצטריך להכי. וא"כ תמוה מהירושלמי כנ"ל. ועכצ"ל כמש"ל דהרשב"א קאי רק אליבא דרבא. ועפ"ז י"ל מה שקשה מהא דלקמן דף כ"ח דפליג רבא על אביי דמייתי מכעין תדורו. ולפמ"ש י"ל דהא קאמר שם דאזרח משמע למעוטי נשים. והאזרח לרבויי. ובסוכה איכא הלכתא לפטור נשים. והאזרח לרבויי גרים. ואזרח כתב הרמב"ן לתשבו כעין תדורו כנ"ל. ולפמ"ש דזה רק לרבא. א"ש דלא מצי רבא למימר דהו"א תשבו כעין תדורו איש ואשתו. דאדרבא כיון שעיקר כעין תדורו נלמד מאזרח לרבא ואזרח משמעותו למעוטי נשים. לזה אצטריך רבא לאתויי ג"ש דט"ו ט"ו. ולפ"ז תיקשי לאביי ל"ל האזרח וכקושיית הרשב"א:

דהנה מכבר הקשתי למה לא אמרי אביי ורבא דהו"א ונראה מהאזרח לרבויי נשים. וצ"ל דכיון דאיכא לאוקמא האזרח לרבויי גרים. דרשינן הכי כדי לאוקמא אדינא דמ"ע שהז"ג פטורות וע"ש בפירש"י. ולזה י"ל דגם אביי ס"ל דהאזרח מוכח דהוי כעין תדורו וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א. ולזה קאמר דמ"מ איכא לרבויי מאזרח גופיה דליהוי כעין תדורו. ורבא ס"ל כיון דע"כ דרשת לגרים. א"כ לא מסתבר לרבויי נשים מאזרח גופיה כיון דגוף משמעותו למעט נשים כנ"ל. ואביי ניחא ליה למימר הכי משום דאזיל לטעמיה דס"ל בקדושין ל"ו ע"א דכיון דאצטריך ג"ש למקום הנחת תפילין לא ילפינן לפטורי נשים לאפוקי מכללין דמ"ע שלא הז"ג נשים חייבות. וע"ש בתו' ד"ה תפילין מה שהקשו ואפשר לכוין כן בתירוצם שם. וא"כ ה"נ ג"ש דט"ו ט"ו אצטריכא להא דלילה ראשונה חובה בדף כ"ז ע"א ולא מסתבר למילף לחיובי נשים כנ"ל ורבא לטעמיה בקדושין שם דפליג על אביי ע"ש. והירושלמי דיליף מגוף משמעות תשבו כנ"ל חולק על ש"ס דילן בזה. והרשב"א והרמב"ן כתבו זה לש"ס דילן:

והנה בערכין ג' איתא דסד"א כעין תדורו איש ואשתו אבל כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דבשעת עבודה פטירי שלא בשעת עבודה חיובי מחייבי מידי דהוי אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה. ופירש"י דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו מ"מ כי היכי דאפשר להו מחייבי ובעידן עבודה פטירי שלא בעידן עבודה מחייבי. וכ"ה בתו' שם. ולכאורה קשה דמה ראיה מהולכי דרכים דשם בשעה שהם במקום אחד כגון בלילה מקיימים שפיר כעין תדורו. משא"כ כאן הם לעולם אסורים בתשמיש. וביאור הדבר משום דברגל כל המשמרות שוות כדאיתא בסוכה נ"ה ע"ב וא"כ כל הכהנים מוכנים לעבודה ובאמת בגליון איתא שם גירסא מה דירה בין ביום בין בלילה ע"ש בשם ס"א. ולפ"ז א"ש דמייתי מהולכי דרכים. ואף דכהנים הוו שלוחי מצוה דפטורים בין ביום בין בלילה בסוכה כ"ו ע"א צ"ל כמש"ל לחלק בין הך דשלוחי מצוה למשמשי חולה. ומזה ראיה לדברינו שם. אכן לגירסא זו קשה דהא יום ולילה ילפינן מג"ש דתשבו בסוכה מ"ג. וכבר נתקשו התו' שם ל"ל נילף מכעין תדורו ותרצו דמ"מ הוי ממעטינן מימים. ואפשר לומר דלא מייתי הכא רק שצריך שיוכל להיות שם בין ביום בין בלילה ושם מייתי לענין חיובא. ולפמש"ל י"ל דבאמת לא אצטריכא ג"ש רק למאן דלית ליה דרשא דכעין תדורו. אבל מאן דאית ליה. לא צריך להך ג"ש. שוב ראיתי בהגר"א ס' תרל"ט סקי"ד שביאר לפירש"י דנהי דבשעת וכו' הוא מילתא באפי נפשיה. ובזה א"ש קושייתינו הנ"ל:

והנה הפוסקים למדו זכות על המנהג שלא לישן בסוכה משום דאין לו מקום מיוחד. ואנן בעינן איש ואשתו כדרך שדר כל השנה ע' סי' תרל"ט ס"ב. ומקור הדבר מהא דערכין כמבואר בדרכי משה שם. ודייק ג"כ מסוכה כ"ח ע"ש. ולכאורה שם מבואר להיפך. וצ"ל כמ"ש שם המג"א ע"ש. ולפלא שלא הביא המג"א שכ"כ הד"מ בעצמו מערכין וסוכה. ולפ"ז קשה דא"כ גם באכילה לא יצא וכקושיית המג"א שם. ומ"ש דשפיר הוי דירה רק הוי מצטער לענין זה. צ"ע דהא הרמ"א כתב בעצמו בד"מ הטעם משום כעין תדורו מהך דערכין. וגם אם נימא משום מצטער. מ"מ קשה קושיית המג"א איך עשה סוכה מתחילה בכה"ג. ולכאורה יש להקשות כעין זה בסוכה כ"ה ע"ב גבי צער חתן שהמקום צר לו שם לשמוח דהו"ל לעשות סוכה גדולה. אך ז"א דשם הוי עוסק במצוה וכמש"ל בזה בס"ד ואפשר לומר בזה לפמ"ש הפרמ"ג בסי' תר"מ בא"א סקט"ו דאף דבכל מ"ע צריך לפזר חומש כדקיי"ל בסי' תרנ"ו. מ"מ מצות סוכה א"צ רק כפי דרך בנ"א לפזר על דירה ע"ש לענין מי שבא בדרך ורוצים ממון הרבה בעד סוכה. ואף שלכאורה דבריו קשים ממ"ש הרשב"א בדף כ"ו ע"א דמשום הפסד ממון לא פטרינן מסוכה. וכ"נ בירושלמי בפ"ב דשומרי ממון חייבים אבל באמת דבריו נכונים דהא בש"ס דילן מוכח מהא דשומרי גנות דפטורים. ועמג"א סי' תר"מ סקט"ז. והרשב"א שם כ' זה לרבא דנראה דלא ס"ל שם הך דכעין תדורו כמש"ל. ולזה מתרץ הרשב"א דבהפסד בהדי סברא דכעין תדורו שפיר מיפטר והיינו דהפסד הוי ג"כ כעין תדורו כמש"ל. ומיושב דקדוקינו למעלה בזה. ולזה י"ל דפטור מלעשות סוכה גדולה ולפזר כל כך. דהא לא היה מפזר כל כך לעשות לו בית דירה על שבעה ימים. וא"ש נמי הך דחתן אף לפי' הרא"ש להבנת הק"נ אות כ"ח משום מצטער ממש. אבל קושייתינו על הד"מ דדייק מכעין תדורו אכתי קשה:

ועפ"ז אפשר לדחות, מ"ש התה"ד הובא בסי' תר"מ ס"ד שבסוכה שצר לו בפישוט ידיו ורגליו לא הוי מצטער והביא ראיה מסוכה ז' על ז' וע"ש בט"ז סק"ה שהקשה ע"ז ואין לדבריו טעם. דשפיר דייק דאין זה צער וכדמסיק שלא בכל דבר יכול לומר מצטער אני. וראייתו מסוכה זע"ז ברורה אבל לפמש"ל י"ל דע"כ לא מכשרינן בש"ס זע"ז רק במי שאינו עשיר שגם על בית דירה לז' ימים לא היה מוציא לעשות גדולה מזו. אבל עשיר חייב לעשות כפי יכולתו. וכמו שהיה עושה בבית דירתו שבודאי לא היה עושה דירה שיצר לו בפישוט ידיו ורגליו. רק שעדיין יקשה מהא דדף ג' ע"א גבי הילני שישבה בקיטוניות של ז' על ז'. והרי היתה יכולה לעשות סוכה גדולה. ואף דמסיק שם שהיה אצל הקיטוניות סוכה גדולה ג"כ וי"ל דשפיר כשרים גם הקיטוניות כיון שיכול לישן בגדולה. אבל מ"מ יש להביא ראיה מדס"ד הש"ס מעיקרא שלא היתה רק סוכה קטנה. ולא פריך שם רק שאין דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה. אבל לא שאינה יוצאה כלל בה:

ועפ"ז נדחה מ"ש בישועו"י לדחות דברי הח"צ שכ' דדברי התה"ד וראייתו הוא רק לשיטת הסוברים דאם הוי מצטער לענין שינה אין יוצא אף באכילה. אבל לאינך פוסקים אין ראיה. וכ' הישועו"י דמ"מ הוי ראיה דהא אמרינן בדף ז' ע"ב טעמא דב"ש משום דדירת קבע בעינן. וא"כ מוכח דהוי כה"ג דירת קבע. ואי מיקרי מצטער ודאי לא מיקרי קבע. ולכאורה תמוה דמגופא הו"ל לאתויי דבדף ב' ע"ב איתא דע"כ ל"פ ר"י ורבנן בלמעלה מעשרים רק במחזקת ז' על ז'. ובדף ז' ע"ב אמרינן דר"י מכשיר למעלה מכ' משום דבעי דירת קבע. וא"כ מוכח דמיקרי דירת קבע אף בזע"ז וכבר כתבו התו' שם ד"ה כולהו דאף להני דפליגי על רבא מ"מ מוכח דר"י ס"ל דירת קבע דא"א לעשות למעלה מכ' אם לא בתורת קבע ע"ש. ועכצ"ל דמשמע ליה דרק אביי ס"ל הכי ומכ"ש להפוסקים שכתבו דאביי קיבלה מרבא בדף ב' ע"א. אבל אינך באמת ס"ל דלאו משום דירת קבע נגעו בה. ומכ"ש לרב חנן שם דטעמא משום לול של תרנגולין כמ"ש התו' שם או שנאמר דלא ס"ל קבע רק בגוף הדפנות אבל לא בשיעורה דלהכי מהני ראויה לשבעה וכמש"ל. וא"כ שפיר י"ל דאף לב"ש דהוי משום דירת קבע. מ"מ איירי בעני שאף דירת קבע היה עושה בכה"ג. ועיקר ראיית התה"ד מהא דהילני כנ"ל. ואף דר"י מייתי לה שם. מ"מ לענין מדת הסוכה ע"כ לא ס"ל דבעי קבע וכנ"ל ושפיר כ' הח"צ דלהפוסקים שיוצא באכילה אינה ראיה:

ובלא"ה יש לדחות ראיית הישועו"י דהא רבי ס"ל שם דבעי ד' אמות וקאמרינן בדף ז' ע"ב טעמא משום דירת קבע. וקשה במאי פליגי ב"ש ורבי וע"ש בתו' ד"ה כולהו. ולזה נראה דב"ש ס"ל דאף שצר לו לפישוט ידיו ורגליו מ"מ לא הוי מצטער ומיקרי דירת קבע. ורבי ס"ל שצריך שיוכל לפשוט ידיו ורגליו. וזהו שיעור ד' אמות כדאיתא בעירובין דף מ"ה ע"ש בתו' וביומא ל"א ד"ה אמה. וא"כ אף שאין הלכה בגוף הדין כרבי היינו משום דפסקינן דדירת עראי בעינן. אבל בסברתו דלא מיקרי בכה"ג דירת קבע. שפיר קיי"ל כוותיה נגד ב"ש. ובזה צע"ק דאפשר לא נדחו דברי ב"ש רק נגד ב"ה. ויש להביא ראיה שאף בכה"ג אין הלכה כמותם מהא דאמרינן ר"א שמותי הוא שהוא מתלמידי ב"ש ואין הלכה כמותו. אף דלא פליגי עליה ב"ה רק שארי תנאים. ונראה משום דאינך תנאים הם מתלמידי ב"ה או תלמידי תלמידיהם. וא"כ גם רבי מתלמידי תלמידיו ונכדו הוא]:

אלא שעדיין יש לדחות גם הא דהילני די"ל דלהכי מקשה הש"ס וכי דרכה של מלכה וכו'. ולא פריך בפשיטות דלא נפקא כלל. משום דבעי למיפרך גם ארב הונא דמוקי לה שם בסוכה של ארבע אמות דסגי לפשוט ידו"ר. ומכ"ש לפירש"י שם דעיקר המסקנא הוא רק לרב הונא ע"ש. אבל לרבה ב"ר חנן באמת הוי מצי לאקשויי כנ"ל. ועוי"ל דהיינו נמי דפריך שכיון שאין דרכה לישב בסוכה כזו. א"כ אינה יוצאה וכנ"ל. ועפ"ז י"ל הא דמשני רבין בר אדא שעשויה קיטוניות ופריך וכי דרכה וכו'. וקשה דא"כ מאי משני רבין. וצריך לדחוק דרב אשי אינו רק כמפרש דברי רבין. אבל לפמ"ש י"ל דמעיקרא פריך דכיון דאין דרכה א"כ אין יוצאים בה. אבל רבין הבין הקושיא כפשוטה דאין דרכה דמקשה ממציאות הדבר. ולזה משני שהיתה קיטוניות קיטוניות שהוא אפשרות לפעמים שתעשה המלכה כן. ולזה פריך עוד דמ"מ כיון שאין דרכה אין יוצאים בה. ומשני רב אשי לקיטוניות שבה וכמש"ל. וגם יש לפרש להיפוך ואקצר. ועוי"ל דמקודם פריך וכי דרכה של מלכה דכיון שאין דרכה אינה יוצאה וכמש"ל. ומשני שעשויה קיטוניות קיטוניות. פי' שאפשר לישן שם בפישוט ידו"ר. וכגון שהיו פתחי הקיטוניות זה כנגד זה ויכול לפשוט רגליו דרך הפתח מקיטון לקיטון. ופרכינן תו וכי דרכה של מלכה. פי' דמ"מ אין זה דרכה במציאות וכמש"ל. ומשני דהוי שם סוכה גדולה. עכ"פ דברי הרמ"א קשים לכאורה. וגם קשה מאבל ומי שאשתו נדה וכבר הרגישו המפרשים בזה:

והנראה בזה דבאמת יש שלשה פירושים בהא דכעין תדורו דיש לפרש כעין תדורו שידור בסוכה כמו בבית אם באיכות שיכניס שם כל כליו וידור שם עם אשתו וב"ב. ואם בכמות שידור שם יום ולילה כל הז' ימים, ועוד יש לפרש כעין תדורו שהסוכה יהיו מעשיה כעין בית הראוי לדירה, ולא יהיה בה שום חסרון מצידה שיהיה מצטער בשביל זה. וכשיטת הפוסקים שאם עשאה מתחילה במקום שאינו ראוי לשינה. אף באכילה לא יצא. ועוד יש לפרש כעין תדורו שאין אתה חייב לדור בסוכה רק בזמן ובאופן שאתה דר בבית. אבל לא הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים. ובמצטער יש לפרש דכעין תדורו שאין אתה חייב רק אם הסוכה כעין דירה משא"כ כשהוא צער לך:

והנה אי דייקינן מלשון תשבו וכדאיתא בירושלמי שהזכרנו נראה משמעותו שידורו בסוכה וכפי' הראשון שהזכרנו וקשה מנ"ל להוכיח דאי לא מצי כעין דירה פטור. ואפשר מוכיח שא"צ רק כעין דירתו בבית. ואם בכה"ג אינו דר בבית לא ידור גם בסוכה. ויש לדחות. אכן אי דייקינן מכל האזרח כמ"ש הרמב"ן י"ל דדוקא אי מצי לדור כעין דירה חייב ואי לא פטור דדוקא האזרח שיוכל לישב בסוכה באזרחות וקביעות. וע"ש ברשב"א. אבל מזה לא נלמוד רק על האדם ולא על הסוכה. וגם יש להוכיח דדוקא האזרח וקבוע בביתו ישב בקביעות בסוכה אבל מי שאינו קבוע בביתו א"צ להיות קבוע גם בסוכה ומהך דתשבו נראה לפמ"ש הרשב"א ג' ע"א דרבא שם דייק מדכתיב בסוכות תשבו ז' ימים ולא כתיב תשבו ז' ימים בסוכות ודייק דל"צ רק ראויה לשבעה בדרך עראי. א"כ לאמוראי דפליגי עליה התם. י"ל דדייק מזה שצריך שהסוכה תהא ראויה לישיבה ולהכי אסמכה סוכה לישיבה. דמכל האזרח לא ידעינן רק מה שנוגע לאדם אבל לא מה שהוא מצד חסרון שבסוכה וא"כ יש ג' דרשות. תשבו. וסמיכות בסוכות לתשבו. וכל האזרח מתשבו דרשינן שישב בקביעות. ומסמיכות דרשינן שהסוכה תהא ראויה לקביעות. ומכל האזרח דרשינן שהאדם אינו חייב רק בדרך שדר בביתו הקבוע ולא יותר. אבל כשאינו קבוע בביתו פטור גם מסוכה:

והנה התו' בקדושין ל"ד תפסו בפשיטות דרשא דהאזרח למעוטי נשים. והוא נפלא דהא הלכתא היא כדאיתא בסוכה כ"ח. וכבר הרגיש בזה הפנ"י שם. והנה הפרמ"ג במ"ז סי' תרל"ט ובס' תר"מ כתב דרק לאביי הוי הלכתא. אבל לרבא יליף מקרא דהאזרח ע"ש. ועפ"ז מיושבים דברי התו' דקדושין דאזלי שם אליבא דרבא ע"ש. אבל לכאורה אין לדבריו טעם דלמה נאמר דרבא ס"ל בזה דלא כאביי. ופשטות הסוגיא שם אינו מורה כן. וגם דהא הא דהאזרח הוי לרבות נשים. וע"ש שנראה שהרגיש הפרמ"ג בעצמו בדוחק דבריו. אכן לפמש"ל דלרבא האזרח אתי לכעין תדורו א"ש. דהנה הא דהאזרח דמשמע רק גברי צ"ל דמשמעותו דדוקא מי שהוא העיקר בישראל והקביעות בביתו. משא"כ נשים שהם רק טפלים לבעליהם וא"כ ממילא שמעינן נמי שבסוכה צריך לישב רק דרך אזרחות ולזה לרבא לטעמיה ל"צ הלכתא למעוטי נשים דמימעטי מאזרח גופיה וכנ"ל. ונראה שזהו החילוק דאי ילפינן מסמיכות סוכות לתשבו אזי נילף דבעי סוכה ראויה לקביעות ואם הוא מצטער בה מסיבתה הרי אינה ראויה ואינו יוצא בה. אבל אי נילף מהאזרח י"ל שאם אין יכול לישב בקביעות מצד שהוא מצטער פטור וע' חיבורי ח"א סי' ל"א בזה:

ועפמ"ש יש לישב הא דפריך מהא דחולה ומשמשיו על רבא ולא על רב. וגם קאמר על רבא לטעמיה ולא על רב לגירסא כ"ה ע"ב רב. והיינו כי יש מצטער מצד הסוכה שרק בסוכה זו יש לו צער. ויש צער שכולל כל המקומות כמו חמה או גשמים ודומיהם. והנה מ"ד מבסוכות תשבו כעין תדורו ס"ל שאם מצטער מצד הסוכה אינו יוצא בה. אך זה שייך רק שהסיבה מצד סוכה זו. אבל אם הוא בכל הסוכות שבמקום זה. שפיר פטור עתה ויוצא בעת אחרת כשראויה לישב בה משא"כ למ"ד מאזרח יוצא אף כשהצער הוא רק מסוכה זו ולזה אהא דרב ורבא דמצטער פטור לחוד ליכא לאקשויי די"ל דרק כשהוא מצטער בכל מקום כמו חמה דבע"ז דף ג' וכן בגשמים פטור. וה"נ חולה אין לך סוכה שתהא ראויה לפניו כיון שקשה לו אויר הסוכה. והוי חולה ומצטער חד טעמא וכמש"ל. ולזה לא פריך ג"כ על רב דשרי משום בקי. דכיון שהיו באותו מקום מצוים זבובים הוי צער כולל כל הסוכות ופטור לכ"ע ודמי לחולה דכ"ע מודו כנ"ל. משא"כ לרבא דשרי משום סירחא דגרגישתא ופירש"י שטחו קרקע הסוכה ע"ש. וא"כ בסוכה אחרת לא יהא לו צער זה. ומוכח דס"ל מצטער פטור אף בצער שהוא רק בסוכה זו. ולזה מקשה שפיר דא"כ למה תני במתניתין חולה דכ"ע מודו ליתני מצטער בכה"ג דהוי רבותא טפי. ומשני משום משמשיו וכמש"ל דהוו עוסקים במצוה וכה"ג פי' הט"ז סי' תר"מ סק"ה וא' ע"ש:

ופלוגתייהו דגבי שומרי גנות נראה דאביי ס"ל דכיון שיצא מביתו הקבוע ויושב אצל הפרדס בלי שום בית לשמור אותו ולילך סביב פטור מסוכה דהא צריך שישב בסוכה כעין תדורו. וכיון שגם בביתו אינו יושב. פטור מסוכה וכמו הולכי דרכים דהיינו טעמא דפטירי. אבל רבא ס"ל דאף שלא עשה שם בית. מ"מ סוכה חייב לעשות. ואף שכל היום לא יוכל לישב בסוכה דהא הולך סביב הפרדס לשמרו מ"מ כשישן או אוכל יעשה זה בסוכה. ולאביי בכה"ג פטור דבעי ראויה לשבעה כמש"ל. ואף דהולכי דרכים ביום חייבים בלילה לכ"ע. היינו דמ"מ בשעת עשיית הסוכה הם קבועים בביתם וגם דהא אם מצאו בדרך סוכה הרי נעשתה לשבעה. ולזה חייבים בה. משא"כ הכא שבעת עשייה יודע שלא יוכל לקיימה כראוי ולטעמיה כנ"ל. ורבא לטעמיה דיליף מאזרח וכנ"ל ולזה הוצרך לטעם דפרצה וכו'. וכיון שלא היה עושה בית לדור בו לאותו זמן אם היה נמשך מזה נזק פטור מסוכה. וכמש"ל שלזה א"צ לפזר הרבה ע"ז. וזהו הסיבה שלא עשה בית שם מצד שחושש לפרצה קוראה לגנב (וזה דלא כהר"ן שם שהזכרנו למעלה] וע"ז קאמר נ"מ דנטר כריא דפירי. ואין חשש לפרצה קוראה לגנב. ומ"מ אין לו בית שם. דבזה לאביי חייב בסוכה אף שאין לו בית שם. כיון שאין לו שום סיבה שלא יוכל לעשות בית שם. ואם היה עושה שם בית היה יכול לישב שם ולשמור הכרי. הרי שיכול לקיים כעין תדורו אבל לרבא דטעמיה משום דבגוונא שאינו כאזרח פטור. ה"נ כיון דחזינן שאינו יושב בבית. א"כ לא ניחא ליה לעשות בית מושב בשביל ימים אלו. לזה פטור:

והנה איתא במנחות נ"ח דפליגי אביי ורבא אי הקטרה פחותה מכזית. ופסק הרמב"ם רפ"ה מה' איה"מ כאביי דיש הקטרה לפחות מכזית. ותמה שם הכ"מ דהא אביי ורבא הלכה כרבא. ועוד פסק שם דבתערובות עובר בלאו. והקשה הלח"מ שם דהא אמרינן בפסחים מ"ג ע"ב דזה רק לר"א ולא לרבנן. והרמב"ם פוסק כרבנן גבי חמץ. והנראה דהנה הת' כתבו בפסחים שם דלרבא מוכח דאיירי בכזית מדמרבה עירובו היינו דהיתר מצטרף לאיסור. וא"כ מוכח שצריך שיעור ע"ש. נראה מזה דלרבנן דלא דרשי כל וליכא רק חד ריבויא אין הכרח לזה. וטפי י"ל דמרבה ח"ש וכמ"ש התו' במנחות נ"ח לאביי דמסתבר לרבויי ח"ש. וממילא אף בתערובות חייב בלי שום ריבוי כיון שא"צ צירוף לשיעור והא דבעי במנחות נ"ח קרא לרבויי עירובו אף לאביי. כבר כתבו התו' בפסחים שם דצריך לתערובות גמור שלא יבטל בהיתר ע"ש. וא"כ מיושב דברי הרמב"ם דכיון דרבא ע"כ כר"א ס"ל. ואביי מצי סבר כרבנן. לזה פסק כאביי כיון דשם פסק כרבנן כמ"ש הה"מ הובא בלח"מ שם. ומ"ש שם ריש הא"מ דעירוב שאור ודבש בלאו. היינו באופן שלא יבטל וכמ"ש התו' דלאביי ל"צ קרא לזה. וממילא חייב כיון שא"צ שיעור. אבל בתערובות גמור באופן שי"ל שיבטל מודה הרמב"ם דפטור וכרבנן אליבא דאביי כנ"ל. והא שכתב הרמב"ם הא דהתערובות משום דאיירי בה בפסחים שם לאוכוחי מינה דלא כאביי כמש"ש התו':

עכ"פ שמענו מזה דרבא ס"ל דדרשינן כל לרבויי אף מקצת ולאביי י"ל דכל לא דריש כרבנן. רק כי כל דריש ונראה דמאן דלא דריש כל היינו משום דמשמע ליה כל הוי כולו ולא לרבות מקצת. ונראה דהיינו פלוגתייהו דאביי ורבא בסוכה כ"ח ע"ב דאביי לטעמיה דמשמע ליה כל כולו כנ"ל. וא"כ כל האזרח בעי שיהא כולו אזרח בסוכה. ואם הוא מקצתו פטור ולזה אי לאו הלכתא הו"א שידורו איש ואשתו. אבל לרבא דס"ל כל מקצת כנ"ל. גם הכא סגי במקצת אזרח. ולזה אצטריך לג"ש מחג המצות. ועפ"ז מיושבים דברי הרמ"א מה שלמד זכות לדידן שאין יכולים לישן איש ואשתו. דבהא קיי"ל כאביי כמש"ל דהרמב"ם פוסק כאביי דיש הקטרה לפחות מכזית. וא"כ בעי כל אזרח. אבל הא דס"ל לאביי דבכה"ג שהסוכה אינה ראויה לישן איש ואשתו אינו יוצא זה הוי רק לדידיה דיליף לה מבסוכות תשבו. אבל אנן בהא כרבא קיי"ל דיליף לה מאזרח וכמש"ל. ובערכין דף ג' דאיכא שתי גירסות אי משום תדורו. אי משום ביום ובלילה. נראה דהיינו חדא לאביי וחדא לרבא וכמובן:

ועפ"ז י"ל שלזה לא הביא הרמב"ם הך דכריא דפירי דהנה אביי דס"ל שאם לא היה עושה בית שם פטור גם מסוכה. לטעמיה אזיל דדריש כל האזרח שיהא כולו אזרח כנ"ל. והנה בהך דפרצה קוראה לגנב איכא חומרא דבכריא דפירי חייב. וקולא היכא שיש לו שם בית. דלאביי חייב ולרבא פטור משום שצריך לקבוע מקום בסוכה. וכמש"ל דסוכה הוי קביעות יותר מבית שיודע הגנב שהוא אוכל וישן בסוכה ולזה בעיקר סברא דפרצה כו' דפליג על אביי קיי"ל אביי ורבא הלכה כרבא. ולזה פסק הרמב"ם כרבא. אבל בהא דנפיק מינה חומרא בנטר כריא דפירי בהא לא קיי"ל כרבא רק כאביי כיון שאין לו שם בית. וכמש"ל דבהא פוסק הרמב"ם כאביי דלא דריש כל מקצת. והיינו דאיתא בדף מ"ו דר"ה וכל גדולי הדור לא ישבו בסוכה דמאפר קאתו. ופירש"י שרעו הבהמות וקשה לרבא דהא נתחייבו בסוכה דנראה דרעיית בהמות הוי ככריא דפירי. ועכצ"ל כאביי שכיון שלא עשו בית שם לא עשו ג"כ סוכה. ולהכי מייתי הרמב"ם הך דפרצה וכו' ולא הך דכריא דפירי. אך י"ל דבהמות אינן רועות במקום אחד רק הולכים ורועים בשטח גדול. ול"ד לכריא דפירי:

ועפמ"ש מיושב קושיית הישועות יעקב שהזכרנו ל"ל משני הש"ס בדף כ"ו דחולה פטור אף בלילה ראשונה ומצטער חייב. דהא עיקר סברא דמצטער חייב בלילה ראשונה הוא משום דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות כמ"ש התו' בברכות מ"ט. וכבר בארנו לעיל שעיקר קושיית הש"ס רק לרבא דיליף מצטער פטור מהאזרח. והרי חזינן דס"ל לרבא בדף כ"ח דאף דאפשר למיליף בג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות דנשים חייבות מ"מ ממעט להו מהאזרח דמשמע לשון קביעות וכמש"ל. וא"כ גם מצטער דממעט מהאזרח ממועט נמי אף בלילה ראשונה אף דאפשר למילף לחיובא מחג המצות. מ"מ הא ס"ל לרבא דהאזרח מפיק מהך ג"ש. אבל לדידן כבר כתבתי דבההיא דדף כ"ח קיי"ל כאביי דהו"א כעין תדורו איש ואשתו. ולזה קיי"ל דמצטער חייב בלילה ראשונה. ויש להעיר בענין זה מהא דכתיב בנחמי' ח' שעשו סוכות בחצרות בית אלהים והיינו בהר הבית ושם אסור איש ואשתו וכמ"ש התו' ביומא ו' דבעל קרי אסור שם. וא"כ לא הוי כעין תדורו. וצ"ל שעשו במחילות שלא נתקדשו וכמ"ש התוספות שם ויש להאריך בזה ובענין כל אי הוי מקצת וההכרח לקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה